סוגי כותבים: כותבי פאנפיקים

למי שלא יודע מה זה פאנפיק (Fanfic) הכוונה לסיפור מעריצים, כלומר, בדיוני שמתבסס על סיפורי בדיוני אחר או לפעמים אנשים אמיתיים אפילו. כשמו כן הוא, סיפור מסוג זה נכתב על ידי מעריצים. אז לא, לא כל ספר היסטורי הוא פאנפיק. אתר הפאנפיקים הכי מוכר הוא fanfiction.com שכולל בתוכו סיפורים שמבוססים על ספרים, סדרות, סרטים, הצגות, ועוד, חלקם לפעמים משלבים שתי יצירות ומעלה (מה שנקרא קרוסאובר, או באנגלית crossover). קורסאוברים מפורסמים: ליגת הצדק והנוקמים. בטוח שמעתם על אחד מהם... נכון?

זוכרים את הימים היפים ההם שהשתמשתי בסרטונים של אחרים? אז הנה עוד אחד מהם, כי אני מודה באשמה, זה בהחלט לא תחום שאני מתמצאת בו, וזאת על אף שחטאתי בכתיבת שני פאנפיקים. (אגב, אני קוראת לזה "חטאתי" לא כי חס וחלילה יש לי בעיה עם פאנפיקים או כותביהם, פשוט... שניים זה יוצא דופן ביחס למספר הדברים שכתבתי). אני מודה, אחד מהם קלישאתי אבל מאיזושהי סיבה מלא קוראים אותו, ואחד ניסיון לחקות את האווירה הכוללת של המקור (ספרי שרלוק הולמס) שפשוט לא מעניין אנשים כי זה... ישן?  או כי כנראה לא נועדתי להיות ארתור קונאן דויל הבא... לא שחשבתי אחרת.

מה זה אומר שאני כותב פאנפיקים?

זה אומר שבתור התחלה אתה כותב. וזה גם אומר שאי אפשר לומר שכל הדמויות שלך הומצאו על ידך (בהחלט יכול להיות במינונים שונים). יש דמויות קיימות שניתן לאתר במדיה אחרת (או במציאות) ולעשות קשר ישיר ובלתי ניתן לעוררין. 

זה רע?

כל עוד זה לא גוזל לך את כל הזמן בחיים, לא, זה לא רע.

האם כותבי פאנפיקים פחות טובים מכותבים רגילים?

קודם כל, מי אמר שכל הכותבים הרגילים הם כותבים טובים? ודבר שני, יכול להיות שזו אני, אבל אני די בטוחה שאלה בני נוער, ולכן הם נוטים ליפול חזק בקלישאות. אבל הם גם נוטים ליפול על טעויות עברית (או כל שפה אחרת שהם כותבים בה): פיסוק, תחביר, ניסוח, שגיאות כתיב.

אז, נעבור לסרטונים. כרגיל, הפורמט הוא לפרסם סרטון, ולתת תקציר שלו. כמובן שאתם מוזמנים להכנס ולצפות בסרטון המלא, אבל אני מניחה שיש אחד או שניים מכם שלא יודעים אנגלית כל כך טוב.

5 הרגלים רעים של פאנפיק שעוצרים אתכם

לצורך העניין, אתם לא חייבים להיות כותבי פאנפיקים בהווה, זה בהחלט יכול ללוות אתכם לעתיד. הסופרת בסרטון, אלכסה דון, כותבת פאנפיקים לשעבר בעצמה, טוענת שהיא בקלות יכולה לראות מי התחיל את דרכו מפאנפיקים ומי לא. יש דברים  מסויימים שאולי אפשר להשתמש בהם, אבל במינון נמוך. עם זאת, היא טוענת שזה שרואים בבירור שהם באו מהעולם הזה, לא הופך את הספר באופן אוטומטי לפחות טוב. אז הרי הרשימה:

תגי פעולה בכל מקום

אין כמעט שימוש ב"אמר/ה." יש יותר מדי שימוש יתר במילים כמו צעק, לחש, אמר בהתנשאות וכו'. בנוסף, היא מדברת על מחוות גוף, לעיתים מוגזמות, בתגובה לדברים. הבעיה היא לא בשימוש, הבעיה היא במינון.

הערה אישית: אני חוטאת בזה... מודה. אולי לא ברמות שהיא מתכוונת אליהן, אבל כן. אז לא פעם, אנשים משתמשים בטון קצת אחר כדי להביע רעיון מסויים או שהתנועות שהם עושים יכולים לרמז על מה שהם חושבים לא פעם. 

הבחור המושחת בצורה מוגזמת במאהב פוטנציאלי (ממש לא סגורה על התרגום)

לרב בנים: הם חתיכים הורסים, תחמנים שיודעים להסתיר את זה ולו בצורה חלקית, הבעיה עם הדמות הזו שהיא מרגישה דמות ולא בן אדם אמיתי (או בשבילכם, אלף אמיתי) כמו שהיא אמורה להיות. ההתנהגות שלהם לא ריאלית. יש להם נטייה לפלרטטנות יתר שאפילו לא תעבוד במציאות. אתם יודעים, פתיחים כמו "היי, מותק." לא עובדים על אף אחד.

מלודרמה

מילים והתנהגויות רגשיות יתר על המידה שלא מתאימות למצב או לדמות. דוגמה שהיא כנראה נפוצה היא עם נבלים שפוצחים במונולוג בזמן הלא נכון ושלא מתאים להם בכלל. מכירים את זה שרגע לפני שהנבל הורס את העולם הוא מספר על כל התכנית המרושעת שלו, בזמן שאפשר לעצור אותו, והגיבורים כמו מפגרים גם נוטים להקשיב לו? אז, זה.

דמות "מצוירת"

אין בו מספיק ריאליות, דמות שטוחה לגמרי. זו דמות סטראוטיפית: הנבל, החבר/ה הטיפש/ה וכו'.

הגיבור מדווח דברים על עצמו דברים שהוא לא רואה.

אם יש לכם מספר יודע כל, אז זה בטוח לא נוגע אליכם. הכוונה היא באופן ספציפי לדמויות שהסיפור מסופר מנקודת מבטן (גם אם לא בהכרח בגוף ראשון) והן רואות תגובות של עצמם כמו הסמקה, הזזת גבה או התרחבות העיניים. במקום עיניים מורחבות, ניתן לדבר על בהלה או הפתעה (פשוט, הא?) לגבי הסמקה, לעיתים ניתן לראות תיאורים כמו "הוא הרגיש שהלחיים שלו לוהטות" והכוונה היא לא כי הוא היה יותר מדי זמן בשמש. אנשים לא אומרים "הסמקתי" או "אני הזזתי את הגבה." אבל הם כן יכולים לומר את זה על מישהו חיצוני. באופן כללי, אנשים לא "מדברים עם העיניים" כל כך. 

עכשיו, אחרי שהוצאתי לכם את הרוח מהמפרשים, הגיע הזמן להחזיר אותם. לפחות עד הפעם הבאה שאני אוציא אותם D: והפעם: דברים שאפשר ללמוד מפאנפיקים:

בניגוד לדעה של רבים שלפאנפיקים אין שום רווח למי שרוצה להפוך לסופר מן השורה. היא טוענת שזה לא נכון. אפשר להסתכל על זה כעל אימון לקראת כתיבה, ויש להם אפשרות לראות מה החוזקות ומה החולשות שלהם. 

הבנת דמווית

כותבי הפאנפיק נאלצים כאן להבין מה הופך את הדמות למה שהיא. תכונות, התנהגות, צורת דיבור וכו'. לפעמים לוקחים דמות ונותנים לה פאן חדש ומעניין. בהחלט התחלה טובה ליצירת דמות מקורית או פשוט מתן עומק לדמויות שטוחות יחסית.

המצאה מעבר לקיים

בניגוד לסופר רגיל, שפשוט מתחיל מאפס, כותב הפאנפיקים מחפש מקומות שהסיפור המקורי טרם נגע בהם. כמובן שגם סופר רגיל יכול לעבור תהליך דומה, אבל זו התחלה.

פיתוח עולמות והבנתם

יש להבין את העולם הקיים ובהנחה שיש חוסרים, צריך להבין כיצד לפתח אותם כך שלא יסתור את המקור. צריך לדאוג שהדמויות ישקפו את העולם ולהפך. 

התמודדות עם פידבק

גם יש קבלה של תגובה יחסית מיידית (אם הסיפור שלכם נקרא בכלל), ואתם יכולים לקבל פידבק כבר במהלך תהליך הכתיבה. הפידבק עוזר לכם להגיד אילו דברים הולכים ואילו לא. כמו כן, לומדים להתמודד עם דחייה וביקורת. לא נכון בכל אתר שתפרסמו (כמובן שאתה צריכים לפרסם) והרבה פחות בעברית.

הפיכת פאנפיק מקורי מספיק לסיפור שלך

לפעמים אפשר לקחת סיפור מקורי, שלא נשען יותר מדי על המקור ולפרסם את הגרסה שלכם. וכן, יש כאלה. היא אומרת שהספר הראשון שלה הוא סיפור מחדש של משהו קיים. 

ושאלת מיליון הדולר, איך עושים את המעבר בין כותב פאנפיקים לבין כותב מקצועי?

דברים חיוביים אצל כותבי פאנפיקים: 
אב טיפוסים של דמויות, הכרות עם קלישאות, רומנטיקה, דרמה, אימון על קשרים מסוגים שונים.

דברים שליליים: 

• חוסר בסיפור רקע ובניית עולם - אתם באים מעולם שבו לקוראים שלכם ברור לחלוטין איך העולם בנוי, וכל הדמויות הלא מקוריות שלכם לא דורשות בכלל סיפור רקע, כי הוא קיים. מציעה ללכת לסרטונים בנושא.
• קושי להתחיל במקום הנכון - מציעה ללכת לסרטונים בנושא
• סצנות מיותרות - כיוון שיש יותר מיקוד בדמויות מאשר בעלילה, כותבי פאנפיקים יכולים להרשות לעצמם לכתוב יותר סצנות שאין בהן פואנטה של ממש לסיפור, אלא בעיקר לשמחת המעריצים.
• אין עליות ומורדות - הרבה פאנפיקים מתארים רק משבר אחד בסוף, למרות שגם אמור להיות משבר לא קטן באמצע. ובכלל, הדמויות לא נמצאות במצב סטטי כל הסיפור.
• מלודרמה - יש יותר מדי מזה. הרבה מהסיפורים נכתבים על מנת לראות איך הדרמה משפיעה על הדמויות. בסיפור אמיתי, הדרמה לא אמורה להאיר את הדמויות. אבל זה בסדר אם יש מלודרמה בטיוטה הראשונה, כל עוד יודעים להוריד אותה.
• סיום נובלה ארוכה - במיוחד בהתחשב בעובדה שאתם לא מקבלים פידבק במהלך הכתיבה. יש כאלה שמוצאים קוראי בטא ומבקרי סופרים, ואף אחד לא מבטיח שהם יאהבו את זה, גם אם יאהבו את הפאנפיקים שלך. 
• עריכה - עוד תהליך שכותבי פאנפיקים לא נאלצים להתמודד איתו. גם לא פעם יש פרסום מפרק לפרק (ולא כשהסיפור מסויים)
• התעסקות יתר במה שאתה כותב עליו פאנפיקים - יש אנשים שיתקשו לצאת מזה ולמצוא השראה גם ממקומות אחרים. זה שכל הפאנפיקים היו על אותם דמויות, לא אומר שאתם יכולים שגם הספרים שלהם יהיו (אלא אם כן אתם עושים סדרה).

אז איך עובד המעבר?

יציאה מאיור הנוחות ויצירת עולם חדש משלך

• תזכרו שאתם לא היחידים שזה קורה להם, וזה עלול לקחת זמן. וכן, זה לא בהכרח קורה רק לכותבי פאנפיקים.
• תקראו ותכתבו דברים אחרים. לא רק פאנפיקים, ספרים רגילים. (או סיפורים מקוריים רגילים).
• תנסו להיפטר מהצורך באהדה המיידית שאתם אולי מקבלים
• תנסו להשתמש בעצות שונות כדי לראות אם הן מתאימות לכם בכלל.
• אל תתפלאו עם ההתקדמות של הטיוטה הראשונה לא תהיה משהו. תמיד אפשר לשנות (נכון לכולם).

היא נותנת רשימה של ספרים שעוזרים בתהליך הכתיבה, מוזמנים לראות בתיאור למטה של הסרטון (Craft Book).

האם להזדהות בתור כותב/ת פאנפיקים לשעבר? (האם להשתמש באותו שם עבור שניהם)?
אני תוהה כמה זה רלוונטי לאנשים שחיים פה בכלל. בכל אופן, זה עניין של בחירה אישית. היא אומרת שכשהיא עשתה את התהליך לפני 10 שנים, היא התקשתה לומר שהיא באה מקהילת המעריצים (fandom) של הארי פוטר במשך הרבה זמן. היום פחות מתייחסים בעוינות (בחו"ל), אבל עדיין יש יחס סטיגמטי היום. כמובן, שזו בחירה אישית שלכם. היא נותנת שתי דוגמאות מוכרות לשתי סופרות שהיו מקהילת המעריצים של הארי פוטר והתפרסמו מאז בזכות דברים אחרים.

קסנדרה קלייר: מוכרת בתור כותבת הנפילים. שמה האמיתי הוא ג'ודית לואיס (לפני שהתחתנה: ג'ודית רומלט). היא החליפה את שמה מחשש להיות מזוהה עם הפאנפיקים שלה.

שרה ריס ברנן: בארץ יש את תרגום של הספר של לקסיקון השדים. היא החליטה להשתמש בשמה המקורי הן בכתיבת פאנפיקים והן בכתיבת ספריה.

היתרון של שימוש בשם אחר שנעלמת הסטיגמה. החיסרון של שימוש בשם אחר הוא שאם היה לכם קהל מעריצים חזק בתור כותב/ת פאנפיקים, הם לא יקשרו ביניכם לבין שמכם בסיפור האחרים, ובזאת... איבדתם אותם.

לא יודעת לכמה זה רלוונטי, אבל נו טוב.