ביקורת של ספר: נעלמת (גיליאן פלין)

שפת מקור. אנגלית (אמריקאית)

תאריך הוצאה: יוני 2012

ז'אנר: מתח, פסיכולוגי

קהל יעד: קוראים בנות ה-20 עד ה-40 לחיים

מערכות נישואין מקרטעות הן לא משהו חדש לאנושות. אבל לאנס ניקולס דאן (שממש מתעקש שתקראו לו ניק) לא מצפה לתפנית הבאה בחיי הנישואין שלו: העלמותה של אשתו! והדבר הכי טוב? הוא המואשם המרכזי. 

אז כפי שהבנתם, אין סיפור אהבה מנצח. לצד החקירה על העלמתו שה של אשתו ניק, איימי אליוט דאן, אנחנו מגלים איך השניים הצליחו להחריב את הנישואין שלהם בכך שעשו את כל הטעויות האפשריות.

אנחנו נכנסים לראשו של ניק בעת התנהגות החקירה אבל גם לראש של איימי, באמצעות יומנה. מאוד קל להבין את השניים, טוב... בחלק נכבד מהמקרים. אבל יהיו המקרים שגם אתם תתקשו להבין. השניים מצליחים (עד רמה מסויימת) לגרום לנו להזדהות איתם, כי אנחנו ממש מצליחים להכנס לראש שלהם. אבל יש מקרים שגם כתיבה בגוף ראשון לא באמת תעזור להזדהות.

וכשזה מגיע לחקירה... ניק עושה כל טעות אפשרית. ניק יודע והקורא יודע שניק פשוט כזה...עכשיו נשאר להוכיח את זה לעולם. נותן דגש לחשיבות של השפעת המדיה כמו גם גיבוש הדעה הראשוני של המשטרה על התנהלות החקירה. פתאום חקירות לא נראות אובייקטיביות כמו בעבר.

זהו ספר מתח שמשאיר אתכם בסימן שאלה אחד גדול במשך חלק לא מבוטל מהספר עד לתגלית המרעישה. ותאמינו לי... אין לכם מושג מה היא.

כיוון ששתי הדמויות בשנות ה-20 לחייהם, אנחנו מקבלים הצצה על השפעת האינטרנט על מקצועות שפעם היו מובנים מאליהם.

חוץ מספר מתח מסחרר, יש כאן כמה טיפים לאיך לא אמורה להתנהל מערכת יחסים. שקרים, הסתרות, חצאי אמיתות. זה... לא מוביל לסוף טוב.

ואם אתם מצפים לסוף טוב... לא הגעת למקום הנכון..