פתח דבר (נקרא גם "הקדמה" או "פרולוג") הינו פרק שקודם לעלילה, לרב מצידו של מספר יודע כל. זהו פרק 0 המקדים את העלילה בזמן ניכר למדי. לרב מדובר בשנים, לפעמים יותר, לפעמים פחות (יוצא דופן: הסיפור שאינו נגמר - יפורט בהמשך).
אני מבינה שהרב יודעים מהו פתח דבר ולא באמת זקוקים להסבר. אני לא מתיימרת להיות האקדמיה ללשון העברית. אבל זה שיודעים על קיומו של דבר, לא אומר שיודעים להשתמש בו. ככלות הכל, סופרים רבים מתחבטים בשאלה האם לכתוב פתח דבר.
מתי נשתמש בפתח דבר?
בקצרה: מטרת פתח דבר היא להעניק מידע לקורא ששימושי לו בעת הקריאה שלא היה ניתן לדעת אותו אילולא הוא. אנחנו חושבים שיש לנו ידע מקדים שמשפיע על העלילה. אך לא בהכרח כל פעם שיש מידע מקדים באמת דרושה הקדמה.
כמובן, כל סיפור באשר הוא מזכיר את העבר בצורה זו או אחרת. פתח דבר אמור לכלול בתוכו מאורע שמסביר דבר מה חשוב בעלילה או לחלופין בעל השפעה עליה.
כך למשל, הספר "הסיפור שאינו נגמר" מגולל תחילה סיפורו של בסטיאן ושל מציאת הספר. לספר אין משמעות ללא ההקדמה, בעקבות העתיד לקרות לקראת סוף הספר.
למי שלא מכיר ולא אכפת לו לקרוא ספויילר:
בסטיאן, ילד רדוף בעיות, גונב ספר ועולה לעליית הגג בבית ספרו על מנת לקרוא אותו. בהמשך הספר, יהיה זה בסטיאן, מעצם אמונתו בעולם הנפרש בפניו בספר,, הוא לא נהרס.
אז אולי כל סיפור חייו של בסטיאן אינו ממוצה כל כך לאורך הספר בהתחשב במידע המתגלה עליו בהקדמה, ולמעשה, בסטיאן הוא דמות משנית בספר. הסיפור רובו עוקב אחרי אטריו, גיבור שנשלח על ידי שליטת ממלכת פנטזיה להציל את הממלכה. אך מדי פעם, אנחנו יוצאים מהספר וחוזרים לבסטיאן. כל הגיחות לבסטיאן הקורא את הספר לא היו מתאפשרות אילולא הפתיח. וכאמור, כיוון שסוף הספר נשען על בסטיאן, הרי שיש הכרח להזכירו.
מתי הכרחי לשים פרולוג?
השאלה המרכזית שיש לשאול בבחירה האם לשים פרולוג: האם ניתן להכניס את המאורע המדובר כחלק מהסיפור עצמו? עם זאת, ישנן שאלות משניות:
האם יש ערך מוסף להכנסת המאורע בתחילת הסיפור (חוץ מעצם היותו כרונולוגי)?
מן הסתם שהפרולוג שברצונכם לכתוב מכיל מידע חשוב לעלילה. עם זאת, לרב מידע חשוב לא נגלה לקורא כבר מההתחלה אלא בהמשך. עליכם לשאול את עצמכם למה המצב שלכם שונה.
1) ללא ההקדמה לא תהיה שום אפשרות להבין את הסיפור: הסיפור שאינו נגמר הוא דוגמה לכך, אם כי הוא יוצא דופן מעצם סגנון הסיפור שלו. אבל בואו נחזור לסיפור שבו אין שני עולמות שתלויים זה בזה. האם למשל, יש בעולם שלכם משהו ששונה מהותית משלנו, אך אולי אפילו יושבי העולם הזה יודעים להסביר את השינוי או שלחילופין, מי שיצלול לעולם הזה ילך לאיבוד. דוגמה נוספת, היא סיפורו של המלך ארתור - דמיינו סיפור על נער ששולף חרב מן האבן... אבל הקורא בכלל לא יודע מה מיוחד בחרב הזו. איך הסיפור יראה אז?
2) ויתור על ההקדמה יאלץ אתכם לדחות את הגילוי לשלב מאוחר מדי: כאשר אתם דוחים את ההקדמה למהלך הספר עצמו, אתם יכולים להשתמש בו כגורם הפתעה או אפילו כגורם מתח. שימוש בפרולוג, יבטל את האפקט הזה. חשבו מה היה קורה אילו מלכתחילה היינו יודעים שהברווזון המכוער הוא ברבור - הרסנו את הסיפור. אם תתחילו את הסיפור שאינו נגמר בלי הקדמה... מתי תספרו עליו בדיוק? ואולי פשוט... עדיף לכם לחכות עם הגילוי.
3) גילוי מוקדם ימנע הסבר "שלוף מהמותן": גם אני הייתי פעם ילדה, אז נלך על הסרט של דיסני "היפה והחיה". הסיפור מתחיל עם הקדמה. בשורה תחתונה: היה פעם נסיך, הגיעה פיה והעמידה פני מכוערת, הוא התייחס אליה לא יפה, והיא כישפה אותו להיות חיה עד שימצא אהבת אמת. עכשיו המעשייה המקורית אינה פותחת באקספוזיציה (ניתן לקרוא לזה גרסת הסיפור הקצר/הסרט לפתח דבר), ולמעשה סיבת הפיכתו לנסיך שונה. למי שמכם ראה את הסרט (וכרגע לא רלוונטי אם החדש או הישן), נסו לשוות בדעתכם את הסיפור בלעדיה. כי במקור, הוא פשוט מגלה את זה בסוף. עבור סיפור ילדים, זה אולי אחלה... אבל לסיפורים מבוגרים... זהו פתרון שלוף מהמותן.
4) קטיעת רצף הסיפור: הסכנה בהצבת המאורע באמצע הסיפור מפסיק את הרצף ולמעשה גורם לקטיעתו לצורך בניית העולם או השלמת חוסרים מכל סוג שהוא. עם זאת, במקרה זה, אנחנו צריכים לעבור לשאלה הבאה.
האם יש משמעות לפירוט מרובה של המאורע עד כדי כתיבת פרק שלם עבורו?
עברו יותר מעשר שנים מאז שקראתי את הספר "ההוביט", אז לא מפתיע שלא זכרתי הרבה כשצפיתי בסרט הראשון. הסרט התחיל בהקדמה ש... לא הזיתי, לא הופיעה בספר. מהזיכרון המועט שיש לי על הספר, לא ברור לי אפילו מה הייתה הרלוונטיות של האקספויזציה הזו. דרקון? זוכרת מסע של בילבו? זוכרת. טעויות של מלך זקן...? פחות. לכן אתם יכולים לדמיין לעצמכם שלא שרדתי אחרי זה.
מה שכנראה קרה בספר הוא שסיפורו של אותו המלך סופר כחלק מהסיפור במקום כפתח דבר (או שכל המאורע עלה לראשונה ב"שר הטבעות", שזו גם אופציה).
במקרה זה, התשובה לשאלה בכותרת היא לא. אפילו הסופר חשב ככה... אבל נחשו מה, יוצרי הסרט חשבו אחרת. בחירת הוספת סצנה זו כאקספוזיציה כנראה נובעת מהיותו של הסרט מדיה ויזואלית. לא בדקתי כמה פלאשבקים עשו או לא עשו (כי... לא ראיתי, לא את זה ולא את שר הטבעות), כך כנראה התחושה הייתה שפלאשבק של משהו כמו 10 דקות באמצע החיים יהיה יותר מדי. בספר, כנראה הצליחו להימנע. אם כי ממה שאני זוכרת מהסבל האישי שלי שנקרא "שר הטבעות", הסופר ידע להרחיב יופי על... כלום ושום דבר.
איך חזרנו שוב לסיפור שאינו נגמר...? יש שישאלו את עצמם האם נדרשה כזו רמה של תיאור לצורך הסבר העלילה. מדוע לא יכלו לסכם זאת בילד שמוצא ספר בעליית הגג? ההקדמה היא אמנם הכרחית, אך נשאלת השאלה האם היה באמת צורך במידת פירוט שכזו. לו היינו הולכים על הגרסה שהוא מצא את הספר בעליית הגג, אילולא היה מדובר בפרט שבלעדיו לא ניתן היה לספר את הספר, הרי שניתן היה לספרו בקצרה במהלך הסיפור.
סופית, נגמרו לי דוגמאות להקדמות... בספר "נשמת אחיות" מסדרת רומח הדרקון (שלא גמרתי... לא, גם לא את הספר). הספר התחיל בנסיבות לידתו של תניס, חצי אלף, שאיך נאמר בנעימים... לא היו משהו. במהלך הספר, אנחנו חוזרים מדי פעם להקדמה (מה שהופך את הסיפור לפחות רציף), אבל בואו נתמקד רגע בהקדמה מספר 1. שורה תחתונה שהבנתי מההקדמה... אם אני זוכרת נכון, זה שהוא היה חצי אלף, זה לא היה ההיריון הכי רצוי ושדוד שלו לקח אותו תחת חסותו. ואם לומר את האמת, את כל זה אפשר היה לומר בלעדי ההקדמה. אם מישהו זוכר/יודע אחרת, מוזמנת לתקן אותי.
במידה ולא כל הספר מסופר במספר יודע כל: מדוע קריטי לדעת על המאורע ממקור ראשון/מנקודת מבט של מספר יודע כל?
נכון, לא רלוונטי לכל הקדמה באשר היא, אבל לא פעם, פתח דבר מסופר כמספר יודע כל או לפחות לא על ידי הדמות שמספרת את שאר הסיפור. מטרת הקדמות מסוג זה היא להעניק צוהר למקרה שהיה שאינו נחווה בידי הדמות הראשית. כנראה שאחת הסיבות היא שזה מובא בצורה זו היא כי מציאת כתב עתיק או כתיבת סיפור באורך פרק שלם באמצע הספר, או אפילו פלאשבק, יכול להרגיש מאולץ.
שימוש בכל אחד מהפתרונות האלה היה יכול למעשה להוות תחליף להקדמה. אך לצורך העניין, זה אפילו לא משנה אם בחרת במונולוג באורך הגלות, פלאשבק, הצבת הקטע באמצע הסיפור או מציאת כתב עתיק, התוצאה היא אותה תוצאה: במקום לתת פירוט ממצה של הסיפור, עם אופציה ממצה לשאלות מצד הדמות הראשית, אנחנו מקבלים את הסיפור במלואו. כמובן שהשאלה הנשאלת היא למה אנחנו צריכים את הסיפור במלואו. להלן מספר אפשרויות.
1) המאורע ידוע לדמות הראשית: כיוון שאנחנו מגלים את הסיפור עם הדמות, ברגע שהדמות יודעת משהו, גם אנחנו צריכים לדעת אותו. לכן, אנחנו צריכים לגלות על המאורע באופן אחר, לרב באמצעות מספר יודע כל.
2) סתירה בין הידוע לדמות הראשית לאמת: במקרה זה, עלולים לקרות שני דברים. האחד הוא יצירת מתח בין הסתירה לידע של הדמות לבין המציאות. כך נוצר מצב שהקורא יודע מה שהדמות אינה יודעת. זהו בהחלט תכסיס ספרותי שבא לידי ביטוי כשיש מספר יודע כל או לחילופין, שתי דמויות ראשיות שלאחת יש מידע שאין לשנייה. לחילופין, אתם יכולים להביא את הסיפור דווקא מנקודת המבט של הדמות הראשית, או לחילופין, המאורע כפי שהוא נתפס בעיני הסביבה רק בשביל לגלות שהמאורע כפי שהדמות מכירה אותו, בעל משמעות שונה לחלוטין משניתנה לו, שכן הפרטים לא היו נכונים מלכתחילה.
אני אתן דוגמאות כי אולי לא היה הכי ברור. בשני המקרים הסיפור סובב סביב ארכיאולוג שמוציא פריט מקולל.
א) ההקדמה תספר לקורא שמדובר בפריט מקולל. אבל הארכאולוג אינו יודע זאת, ולכן לא מבין את חוסר המזל שתוקף אותו.
ב) ההקדמה תספר לקורא שמדובר בפריט מביא מזל. כך, יתחוור לנו, ביחד עם הדמות, בסופו של יום, שלא כך הדבר.
רק לי זה מרגיש באורך הגלות...? מסכימים? לא מסכימים? רוצים להוסיף? בשביל זה יש תגובות!
