תכנון ספר: האור בקצה המנהרה?

הפתרון הוא, אידיוטי ככל שנשמע. פשוט לעזוב את זה לכמה זמן. אם אתם עסוקים כמוני בקונספירציות לספר שלכם בכל רגע פנוי, זה כבר יבוא. אז ייקח שבוע? חודש? לא נורא.

ציפיתם לפתרון קסמים, הא? טוב, אין פתרון קסם.

אם אתם כמוני, ואתם הולכים בשיטת התכנון הכרונולוגי, תמצאו איזושהי נקודה בעתיד ותנסו לחבר אותה עם מה שיש לכם עכשיו. אם אתם נוהגים בשיטת התכנון הלא כרונולוגי, אז... אני מניחה שלכם יותר קל ואתם אפילו לא צריכים את הפוסט הזה. אבל כעיקרון, אתם יכולים להשתמש בשיטה הרשומה מעלה.

אבל יכול להיות שהשיטה שהכי מתאימה לכם... היא לא לתכנן. בין אם אתם מתכננים ובין אם לא, אתם בהחלט לא סופרים טובים יותר או פחות. ניסיון לתכנן ספר מתחילתו ועד סופו הוכיח לי שאני לא בדרך הנכונה.

לפי מה החלטת?
מלכתחילה, השתמשתי בשיטת התכנון הכרונולוגי. תאמרו שאני חסרת מעוף, מקובעת, לא יודעת לעבוד נכון... מה שתרצו. אבל הרגלים ישנים לפעמים קשה לשנות. מאז שהחלטתי לשנות את הסוף... לא הצלחתי להחליט על סוף. יש לי כמה אפשרויות ואני יותר מדי מתלבטת ביניהן. מי יודע, אולי זה נועד להיות בספר הבא בכלל (בבקשה, לא...)

אז מה עושים אם גם אני כזה/כזו?
חבר'ה, אם השיטה הזו עובדת לכם, אז סבבה. לא צריך להרגיש רע, להצטער, להגיד לעצמכם כמה אתם גרועים. אתם פשוט כאלה. אגב, בחיים שלי אני מאוד לא ספונטנית לרב. אז אין קשר בין ספונטניות בכל תחום אחד לספונטניות בכתיבה.

אבל רציתי לתכנן ולהיות כמו כולם!
רציתי, ניסיתי, לא עבד. גם לכם לא? לא נורא. אולי בספר הבא שלכם יהיה לכם יותר קל לתכנן. ואולי זה דווקא הופך אתכם למיוחדים (כי ממה שאני ראיתי, הרב מתכננים). והיי, אתם תמיד יכולים לחשוב על רעיונות שיקרו בהמשך, ולראות איך אתם מקשרים את העלילה הנוכחית שלכם לקו העלילה העתידי הזה. אתם תמיד יכולים לשנות את השיטה אם אתם מצליחים. אם ככה הולך לכם הכי טוב, מה זה משנה מה אומרים אחרים?

שיניתי לעצמי את התכנון, יש לי מה לחזור לשלב התכנון?
יכולים לנסות. אני המשכתי קצת עם התכנון הכרונולוגי עד ש... שוב נתקעתי. האם זה אומר שהכל אבוד? לא, אבל זה אומר שבינתיים, אני גם ככה זוחלת עם הספר, אז זה יכול לחכות.

אבל, אבל, אבל, אני רוצה...
הדבר היחיד שנשאר לי לנסות להציע לכם... הוא לרשום נקודות שאתם חייבים שיהיו לכם בסיפור. לא לתכנן סצנות, אלא רעיונות. האם יהיה קשר זוגי? מה המטרה? האם יש משבר מסויים שאתם רוצים להכניס? כל אלמנט שהוא, אתם יכולים לרשום לכם. זה לא התכנון האידיאלי, אבל זה משהו. ואם לא תעשו גם אותו, זה לא נורא. כי גם הזורמים נוטים להכניס לשם נקודות מפנה.

בזאת נגמרה הסדרה על התכנון, ולכן, בפעם הבאה... על האנשים שפשוט... לא מתכננים. או כמו שאני קוראת להם "הזורמים".

הזורמים

😼הצד האפל של תכנון ספר😼

האם השדים על רקע האור או המלאכים על רקע החושך?

(כי... נחמד שיש משהו חוץ ממילים)

תכננתם את הספר שלכם סצנה אחר סצנה? נהדר! הגיע הזמן להתחיל לכתוב אותו!

אתם מתקדמים בקצב מסחרר, אתם כבר ברבע הספר! רק שפתאום נזכרתם... שיש משהו שאתם רוצים להוסיף. לא חשבתם על זה בתכנון הספר הראשוני, ופתאום, מתחשק לכם להוסיף משהו חדש. ייתכן שזה כיוון שהתחברתם לאיזו דמות משנית יותר ומתחשק לכם להרחיב עליה. ייתכן שפתאום בא לכם להוסיף עוד משברון קטן לספר שלכם. בעיה אחת: הספר מתוכנן מתחילתו עד סופו. מה עכשיו?

במקרה הטוב, השינוי ישתלב בסיפור שלכם. הוא אולי יאלץ אתכם להוסיף עוד כמה קטעים מעבר לקטע הספציפי שרציתם, אולי קצת לפני, אולי קצת אחרי. ותתפלאו, זה יכול לקרות.

אם נסתכל על דמדומים כספר (או כסרט) בודד, ללא כל התייחסות להמשך הסדרה, אפשר לומר שג'ייקוב מיותר לעלילה. בהחלט, יכלו להשאיר את חבר הילדות שמהווה לה איזה עוגן בטוח, אבל יכלו לוותר על משולש האהבה ועל היותו איש זאב. כמובן, זה לא היה אפשרי בספר השני (למרות שגם לשם אין צורך באמת שיהיה איש זאב, אבל שיהיה). אבל אנחנו מתעלמים מקיומו כרגע.

אבל מה קורה במקרה הרע?
ובכן, יש לכם שתי אפשרויות לבחור ביניהן:

האפשרות הראשונה הוא להשליך את הרעיון לפח, או אם יש לכם מזל, לספר הבא (בין אם המשך ישיר לספר הבא, או מי יודע, אולי ספר חדש לגמרי). אבל יכול להיות שאתם לא רוצים המשך, ויכול להיות שלא יהיה למהפך הזה מקום אחרי תום הספר (כי אז, תאלצו להוציא אותם להרפתקה חדשה. והרפתקה לצורך העניין לא חייבת להיות בעולם בדיוני) או בספר אחר.

אבל אתם רוצים להשאיר את הרעיון, נכון?

קודם כל, ודבר ראשון. תקחו נשימה עמוקה. גם אם זה אומר שהנשימה העמוקה הזו תקח לכם... שבוע. או שבועיים. או כמה שאתם צריכים.

אחרי שנשמתם, הכנתם את עצמכם נפשית, שבו עם התכנון של הספר. עכשיו, בואו נתחיל עם המצב האופטימי. השינוי הזה פוגע אך ורק מהפרק שעצרתם בו. (מאוד אופטימי, הא?) אז תקראו החל מהקטע שאתם רוצים להכניס בו את השינוי (גם אם הוא קצת מעבר למה שהספקתם לכתוב בפועל). תעברו סצנה סצנה ותחליטו: האם יש לסצנה מקום בהתחשב בשינוי שהכנסתם? אם התשובה היא כן, נהדר! תשאירו! מי אני שאגיד לכם אחרת? אם התשובה היא לא... יכול להיות שתצטרכו למחוק אותה או לפחות לשנות את מיקומה או לערוך אותה כך שתתאים לשינוי שלכם.

כמה אתם הולכים לשנות? אולי סצנה, אולי פרק, אולי שניים או שלושה... ואולי כמעט הכל.

אמרתי צד אפל, לא?

אבל מה קורה אם, חס וחלילה, השינוי צריך לבוא עוד קודם?! למשל: הסיפור שלכם מסופר בגוף ראשון, והחלטתם שאתם רוצים שהגיבור הראשי שלכם יהיה למעשה ממשפחת אצולה. עכשיו, כיוון שזה מנקודת המבט שלו, רק הגיוני שהוא ידע את זה, לא? אז זהו... שלא. הוא בהחלט יכול לגלות על כך אחר כך. אולי הוא אומץ? אולי משפחתו איבדה את תואר האצולה שלה? נסו לדחות את הגילוי או המאורע החדש כמה שניתן על מנת שתוכלו להשאיר כמה שיותר ממה שרשמתם. כי איך אמרתי... לא חבל? במקרה שנתתי לכם, "השינוי" לא נדחה, אבל הגילוי שלו נדחה. אבל אולי אתם רוצים פתאום שהוא יהיה... אני לא יודעת... אלף? אז תנסו לדחות את ההפיכה שלו לאלף ולא להפוך אותו לאלף מתחילת הספר (אולי זו הייתה תאונה? אולי היה משהו שעורר את זה?). כמובן, שלעיתים אפשר לשתול רמזים לקראת העתיד לבוא בלי לדעת הכל.

עכשיו נלך לחלק הפחות אופטימי (כי עד עכשיו הרגשתם הקלה, הא?)

אז אולי זה קשור לשינוי שאתם רוצים ואולי... אפילו לא. אתם מסתכלים על ההמשך שכתבתם, ושואלים את עצמכם... "מה זו הזוועה הזו?!" (לי זה קרה. אני המוזרה היחידה?)

ואני יודעת מה אתם אומרים: "הטיוטה הראשונה תמיד גרועה" אז תנו לי לתקן אתכם.
א) אני שונאת את המשפט הזה. מי החליט שהיא גרועה? אולי היא עוד לא מושלמת, ודורשת שיפורים. גרועה?! למה, מי אנשים אחרים שיאמרו לי שזה גרוע עוד שקראו חצי מילה ממנה?
ב) אתם אמנם בטיוטה הראשונה, אבל אני מזכירה לכם שהחלק הזה בכלל לא נכתב. אנחנו מדברים פה על הבסיס של העלילה, שאינו קשור לסגנון הכתיבה שלכם. אז נכון, יכולים כבר בשלב התכנון להיות חורים בעלילה או דמויות לא מפותחות מספיק, אבל יש כאלה שלא מבחינים בהם גם עד הטיוטה הראשונה או השנייה או עד שמישהו אחר מעיר להם.

בכל אופן, יהיה על זה פוסט בהמשך. אבל בינתיים... עכשיו מה? מוותרים על הספר לחלוטין?! אבל כבר התחלתי לכתוב, לא חבל?!

אכן, חבל. אז ממש כמו במקרה הקודם, קודם כל... תנשמו עמוק. תעכלו את זה שיצירת המופת שלכם אולי פחות מופתית ממה שתכננתם (או במלים אחרות, הסיפור שלכם לא מושלם כפי שחשבתם שהוא) ותבינו שזה בסדר גמור! אנחנו לרב רואים מוצרים מוגמרים: ספרים, ציורים, פסלים, שירים. אבל כולנו לפעמים שוכחים שגם המוכשרים ביותר התחילו בקטן. אז כן, מוצרט התחיל להלחין בגיל 5, אבל בואו נהיה ריאלים: רב האנשים לא כשרוניים להפליא לפני שהם מגיעים לגילאי ה-20 שלהם ולעיתים גילאי העשרה. ובואו נודה, גם עבור אמן מוערך, אף אחד לא מבטיח שהיצירה הראשונה שלו הייתה כל כך מוערכת כמו הבאות בתור. כמובן, יש את יוצאי הדופן שהספר הראשון שלהם הוא כבר להיט. ואל תהיו בטוחים שהסיפור הזה לא עבר שינויים, ליטושים, עיבודים והשד יודע מה עוד. ואל תהיו בטוחים שזו באמת הפעם הראשונה שהם ישבו לכתוב ספר או לנסות ליצור את היצירה שלהם. אז הכל בסדר, חבר'ה. לא הפכתם לגרועים בן לילה. תזכרו שג'יי קיי רולינג, הסופרת של הארי פוטר, עברה כל כך הרבה דחיות, שמישהו אחר היה מרים ידיים. אז אולי זה יקרה גם לכם, וזה בסדר, (השאלה היא לא האם היא אכן סופרת דגולה או האם הארי פוטר היא סדרת ספרים טובה. ממש תרצו, נפתח דיון... שמבוסס על חמשת הסרטים שהואלתי בטובי לראות).

אחרי שנרגענו (אני מקווה שהצלחתם להרגע אחרי הפיסקה המייגעת הזו). אני מציעה לכם לראות אם יש בכל זאת קטעים שאתם רוצים להשאיר. האם באמת 100% מההמשך חסר תועלת לחלוטין ולא ראוי לכתיבה? אולי יש סצנה שכן? אולי יש איזה רעיון שכן? (למשל, עלילת משנה שעליה אתם לא רוצים לוותר).

אז, מה עכשיו? בפוסט הבא ננסה למצוא את ננסה למצוא את האור בקצה המנהרה.

חלק אחרון