טוב, אני חושבת שהכותרת די מסבירה את זה. אישית, אני חושבת שאני לא משתמשת באף אחת מהקלישאות (לגבי הרב אני בטוחה שאני לא משתמשת בהן). אני מנסה לבוא עם דוגמאות מאוד מוכרות, גם אם המשמעות של זה היא למחזר אותן... לקחתי דוגמאות מסרטונים של אנשים שונים, כי לי אישית יש בעיה של הסתכלות כללית לעומת הסתכלות לפרטים. אגב, חלק מהקלישאות עובדות רק אצל ילדים ולעיתים אצל נוער, אבל אחר כך... פחות.
רומנטיקה פוגענית
- משמעות: מערכת יחסים לא רומנטית במהותה שכוללת אלימות ואפילו סטוקריות. לרב מצד הגבר.
- דוגמה: 50 גוונים של אפור.
- למה זה מעצבן: כי זה מחרפן לקרוא את זה בהתחשב בעובדה שזה לא אמור לעבוד בכלל במציאות. אני לא יודעת, אבל כשאני רואה דמויות כאלה, זה מעביר בי חלחלה.
- פתרונות: אם אתם רוצים מערכת יחסים "רומנטית" שהיא פוגענית, אל תשתמשו בה כמקדם עלילה רומנטי. אתם יכולים להשתמש בה כמקור לטראומה או מקור למצב שרוצים לברוח ממנו. וכדאי שמערכת היחסים לא תתחיל בדיוק בגלל אותם מאפיינים. במציאות, יש מקרים של קנאה שמחמיאה לנשים... עד שהבחור לא מאפשר להן לעשות כלום. אופציה נוספת היא שהוא נהיה אובססיבי מאיזו סיבה. (למשל: מחזרים)
הנבחר
- משמעות: מישהו מיוחד מעצם לידתו, לרב לא מגלה עד גיל מבוגר יחסית וזה לא נובע סתם ממקור לידתו (למשל, בן מלוכה).
- דוגמה: הארי פוטר.
- למה זה מעצבן: כנראה פשוט היו יותר מדי כאלה.
- פתרונות: אם אתם משתמשים בנבחר, לפחות שלא יהיה פסיבי. אנשים שונאים נבחר פסיבי שנותן לאנשים להזיז אותו יותר משהוא מזיז את עצמו. עוד דבר שאנשים שונאים הוא נבחר שהופך לגיבור בן לילה ללא שום תהליך. והיי, אולי תפתיעו את כולם ותגרמו לכך שזה לא יהיה הנבחר שיציל את היום.
משולש אהבה
- משמעות: בחור אוהב בחורה שאוהבת בחור אחד או לחלופין שני בחורים אוהבים את אותה בחורה והיא מתקשה לבחור. במקרה השני, הבחורים נוטים לשנוא זה את זה. (כעיקרון, קיים הפוך, אבל נראה לי יותר שכיח שיש בת אחת).
- דוגמאות: עלובי החיים (הסוג הראשון), דמדומים (הסוג השני)
- למה זה מעצבן: מסובך מדי לאנשים, לא יודעים את מי לעודד.
- פתרונות: לראשון... כנראה שאין ממש פתרון. אם אתם שמים את זה, אתם נאלצים כנראה לבחור לשים אותה עם הבחור שהיא אוהבת למורת רוחו של השני או עם הבחור שהיא לא אוהבת, ייתכן שלמורת רוחה. או למצוא בן אדם שלישי. או למצוא דרך נס להפוך את המצב (אולי יתברר שזה שהיא אוהבת בעצם מעמיד פנים כל הזמן, והיא לאט לאט לומדת להעריך את הבחור השני?). לגבי הסוג השני: תשוקה שנראית כאהבה יכולה להיות דרך מעניינת לשנות את זה. דרך נוספת היא שבעצם היא לא בוחרת לא כי היא מתלבטת אלא כי היא לא מעניינת באף אחד מהם. ושיהיה להם (או להן) בהצלחה. בכל אופן, אם זה משולש אהבה שהיא לוקחת חלק פעיל בו (כלומר, מתלבטת בין שניהם), כדאי שהוא לא ימשך יותר מדי. והשאלה השנייה היא אם אתם רוצים לעשות סיפור של שני בחורים שרודפים אחרי בחורה ספר שלם והיא לא שמה לב (או שאולי היא מאוהבת בבחור שלישי ושניהם מעדיפים שהיא לא תהיה איתו ויוצאים למסע משותף למנוע את זה? כבר סיבכתי את עצמי...)
אני מהממת!
- משמעות: מישהי שיש לה מודעות יתר לזה שהיא אכן יפהפייה עד כדי שהיא חושבת שמגיע לה משהו.
- דוגמה: יומני ערפדים (בספרים, לפחות ברמה מסויימת), אהבה בדרך לונדון (סמנתה יאנג)
- למה מעצבן: קשה להמשך לאנשים שחצנים, במיוחד שהדבר היחיד שיש להם התלהב בו הוא משהו שהם אפילו לא משקיעים בו.
- פתרונות: תתפלאו, אבל יופי יתר מלווה גם בחסרונות. אנשים מפסיקים לראות את הפנים ומתחילים לראות רק הבחוץ, ויש כאלה שמתוסכלות מזה (או מתוסכלים). אתם רוצים להגיד שהיא יפה? תתנו לאחרים לומר את זה. זה לא אומר שהיא צריכה להגיד שהיא מכוערת, אבל שלא תחמיא לעצמה יותר מדי. זה מרגיז.
אני לא יפה
- משמעות: כולם יגידו שהיא מהממת, אבל היחידה שלא תסכים זו היא עצמה (יותר נדיר שזה עם גברים)
- דוגמה: דמדומים
- למה זה מעצבן: כי... מתי פעם אחרונה ראיתם דבר כזה?
- פתרונות: צריכה להיות סיבה טובה לתחושה הזו. האם היא הייתה פעם ילדה מכוערת והיא סוחבת איתה את התדמית? האם יש לה הפרעה בדימוי הגוף (הכוונה להפרעה נפשית של ממש, ואז זה גם אומר, אגב, שהיא כנראה לא תרפא?). אגב, אם רב האנשים לא מתייחסים אליה כיפה והיא גם לא מתייחסת אל עצמה כאל יפה, זה מקובל יחסית (בלאגן של אחד, סדר של אחר, או במקרה שלנו: יופי של אחד, כיעור של אחר)
התאהבות מיידית
- משמעות: זוג מתאהב זה בזה תוך זמן קצר מדי.
- דוגמה: רומיאו ויוליה
- למה זה מעצבן: כי זה לא ריאלי.
- פתרונות: שלא תהיה מיידית. כן, הדלקות מיידית היא בהחלט אופציונלית. לא צריך עשרים שנים בשביל להדלק על מישהו אחר. יכול להיות שיהיה בלבול בין תשוקה לאהבה, במיוחד אם זו הפעם הראשונה.
השתקה בנשיקה
- משמעות: הבחור/ה מדבר/ת יותר מדי, ובן/בת הזוג הפוטנציאלי/ת מנשק אותו/ה כדי להשתיק אותו/ה
- דוגמה: יומני הנסיכה
- למה זה מעצבן: כי אף אחד לא רוצה את זה, וזה די מראה סוג של זלזול.
- פתרונות: פשוט תוותרו על זה. אם אתם ממש רוצים שתשתוק (בדרך כלל הבחורה, אבל לצורך העניין נכון גם הפוך), אולי תתחילו בלשים את האצבע על הפה או השתקה באמצעות "ששש..." או משהו. כל רמז אחר תופס.
חלום
- משמעות: יש טעם להסביר? לרב בא בפתיח. נכון שיש סיפורים שמקורם בחלום של הסופרים, אבל לא על זה מדובר.
- דוגמאות: חלומותיו של יוסף מהתנ"ך (תודו שאת זה אתם בטוח מכירים)
- למה זה מעצבן: לרב כי החלום מעורפל מדי ומרגיש כמו דרך עצלה לפתח עניין.
- פתרונות: הרבה מקטרים על חלומות, שהם גם לרב מאוד מעורפלים ואין להם באמת שום משמעות. חלום הוא אוסף של דברים חסרי היגיון. לפעמים יש כל מיני חלומות נבואיים מאוד ברורים, אבל... הם די נדירים. ובמקרה של סיפורים ריאליים... הם לא ממש אמינים. יש שני סוגים של חלומות שאני לא חושבת שמשתמשים בהם, אבל הם בהחלט קיימים במציאות. סוג אחד של חלומות הוא חלום על מישהו שנפטר לא מזמן. לעיתים, יש רצף של חלומות עד איזה חודש אחרי המוות. חלומות כאלה אכן קורים, והחלומות האלה בקלות יכולים להיות ריאלים (מניסיון אישי). יכול להיות שהחולם ישים לב שמשהו לא כשורה(שהוא רואה מישהו שהוא יודע שמת, וגם זה מניסיון). יכול להיות בשימוש בשביל להדגיש השפעה רגשית בעקבות מוות. אולי דמות מסויימת לא רוצה להודות ברגע הראשון שהיא הפכה פגיעה בעקבות המאורע, אך החלומות האלה מערערים משהו בתוכה. חלום נוסף שידרוש מכם קצת מחקר ויאלץ אתכם להכניס שינוי גדול לדמות שלכם, הוא חלומות פוסט טראומטיים. בלי פירוט יותר, אלה חלומות שפשוט חוזרים על הטראומה, במדויק או באופן סימבולי. עם זאת, יש עוד כמה תסמינים עם זה. אגב, זכירה של חלום יכולה לרמז על שינה לא טובה ולכלול מאורעות מיום האתמול.
- שורה תחתונה: רוצים חלום? אל תביאו משהו מעורפל ומנותק מהמציאות לחלוטין.
נאהב/ת על ידי כולם
- משמעות: אשכרה כל הדמויות אוהבות את הדמות הזו. נו טוב, אולי חוץ מאחד, שמשמש בתור היריב או הנבל.
- דוגמאה: אוויטה (המחזמר/הסרט)
- למה זה מעצבן: כי זה לא ריאלי.
- פתרונות: יש יותר קל מזה? פשוט אל תעשו את הדמות כזו! זה לא ריאלי! טוויסט שיכול לעבוד הוא שרב האנשים יחשבו שזו באמת הדמות המושלמת, אבל יהיו את הבודדים בהחלט שידעו שהכל הצגה. במקרה כזה, הסיפור כנראה יסתובב סביב הדמות הזו והדמויות שמתמודדות עם חוסר השלמות הזה.
הבחורה פרוצה, הבחור חסר ישע מול הדחף המיני שלו
- משמעות: בחורה שיוצאת עם הרבה גברים? אוי, איכס! גבר שיוצא עם הרבה נשים? טוב, נו, הוא גבר.
- דוגמה: הפרוצה - עלובי החיים (פנטין), אצל גברים זה סבבה- ג'יימס בונד
- למה זה מעצבן: כי שניהם לא נכונים.
- פתרונות: היום כולנו יודעים שזה סטראוטיפ חברתי, ואין שום סיבה שמה שנכון לגבי מין אחד, לא נכון לגבי המין השני, וזה ממש לא משנה לאיזה כיוון אתם נוטים (אמונה בזוגיות יציבה או ברומנים חולפים). בעולם שבו אנו חיים, הסטיגמה המטומטמת הזו עדיין קיימת. אז אולי אם זה ספר היסטורי, יש יותר מקום לקלישאת "האישה הפרוצה", אף שגברים שעברו מאישה לאישה לא תמיד קיבלו יחס אוהד במיוחד. על מנת לפתור את הקונפליקט, עדיף שאם כבר משתמשים, אל תעשו את זה כמעשה גורף, אלא של דמות אחת, אך שאר האנשים יגידו לו/לה "רגע, רגע, רגע, מה את/ה מקשקש/ת?!" כי אנשים מטומטמים לא נכחדים, הם רק מתחלפים. כלומר, ברור לי שיהיו אנשים שיסכימו עם אחת הקלישאות, אבל אנשים שמסכימים לשתי הקלישאות? לכבוד מה? אם לגברים יש יצרים, גם לנשים יש יצרים. אם בחורה צריכה להיות נאמנה, גם הבחור צריך להיות נאמן.
הדמות הראשית מתה בסוף הספר מוות פתאומי וחסר פואנטה
הערה: בסוגריים יש כל מיני דוגמאות (מוצלחות יותר ופחות). הן עלולות להוות ספוילרים חמורים כיוון שזה מתרחש... בסוף. אז או שתדלגו עליהן, או שקחו את זה על אחריותכם.
- משמעות: לא בקרב, לא ממחלה, פשוט... למישהו התחשק להרוג את הדמות כי הוא יכול.
- דוגמה: יונה ונער
- למה זה מעצבן: אני צריכה להסביר?!
- פתרונות: בניגוד לקודמים, זו שנאה אישית שלי. פשוט אל תעשו את זה. אין דבר יותר מרגיז ו/או מתסכל ממוות חסר פואנטה לחלוטין. נכון, לא לכל מוות של דמות יש פואנטה, אבל לרב, כשהדמות הראשית מתה זה בגלל "סיבה טובה": בקרב היא אמנם הצליחה להביס את האויב, אבל נפצעה קשות (המלט, אף שהקרב לא היה עם הנבל עצמו). או שהיא נהרגת בזמן שהיא מצילה דמות אחרת (הסרט האיש ומסכת הברזל מ-1998), הגיבור הראשי שלנו מתמודד חלק לא מבוטל מהעלילה עם מחלה סופנית. (הסרט האמריקאי "פילדלפיה" והסרט הישראלי "שרוכים").. כלומר, בהחלט יש סיבות הגיוניות להרוג דמות ראשית. אבל פתאום שדב יאכל אותה רגע לפני החתונה שהיא למעשה התיקון של הדמות (סרט כלשהו שחברה שלי סיפרה לי) או להבין רק באחרית הדבר שהדמות מתה מתאונת דרכים ששום דבר לא יכל להכין אותנו אליה (יונה ונער)... נראה לי אתם רק קוראים ומבינים את הפואנטה. בבקשה, טובה לאנושות, אל!
תגיד לו כבר!
- משמעות: אולי יכול לבוא לידי ביטוי במשמעות רומנטית, אבל לא רק. אדם א' יודע שאדם ב' חושב עליו משהו מוטעה ולא טורח לתקן אותו.
- דוגמה: נעלמת (לא דוגמה הכי מוכרת, סליחה)
- למה זה מעצבן: כי ממש מרגיש שהדמויות מטומטמות שהן לא אומרות את זה.
- פתרונות: ראיתי כל כך הרבה אנשים מתלוננים על זה, אז אולי כדאי לדבר על זה. אני מבינה את ההיגיון מאחורי הקלישאה. זה יותר דרמה, מתח או מה שזה לא יהיה. אבל הרבה אנשים שונאים דברים שהיו יכולים להחסך על ידי דיבור. אגב, יש גם תוכניות קומיות שמתבססות בדיוק על הרעיון הזה. ובכל זאת, יש מקרים שקל לשאול "אז למה הוא לא אמר לה כלום?!" בדוגמה שהבאתי, אם הם היו מדברים, לא היה ספר. אבל יש מקרים שרוצים להסתיר את האמת כדי להגן או משהו כזה. אם אתם רוצים בכל זאת להשתמש באלמנט הזה. של אי ידיעה, אפשר להשתמש בו בשתי דרכים. האחת, היא ליצור ריב כה גדול בין הדמויות עד שמי שאמורים לספר לו את מה שזה לא יהיה, פשוט לא מוכן לשמוע. (אני אשתמש בדוגמאות בבן ובת כדי שיהיה לי נוח, אך כמובן שאפשר שני בנים או שתי בנות). יש בחורה שיש לה חלומות נבואיים, ואז היא מספרת למישהו, הוא מקשיב לה, וכל פעם מחדש, זה מתחרבש. בפעם הקריטית, הוא כבר כל כך עצבני עליה, שהוא לא מוכן לשמוע אותה. אופציה נוספת שהם רבו בכלל על משהו אחר, כמו בגידה (אם הם בני זוג), או שאולי הבחורה החליטה משהו על דעת עצמה, הבחור חושב שהיא מנסה לפגוע בו. וככה, יש מאמץ כן של בעל הבשורה לספר, רק שמי שמקבל הבשורה הפוטנציאלי עושה הכל בשביל לא לקבל אותה. ככה, יותר קשה להאשים את בעל הבשורה.👍 עוד דרך להשתמש בזה היא שאחד מהם פשוט לא מבין את המצב, זה יכול להיות המספר (הוא שמע משהו לא נכון) או לחילופין, מקבל הבשורה לקח את זה באופן הלא נכון. כך יש תהליך של בשורה, רק שהבשורה, למרבה הצער, שגויה. כך למשל, בסדרה דויטשלנד (גרמניה) 1986, אב כמעט מספר לאם הילד המשותף שלהם (הם לא נשואים) שהילד איבד את חייו. העניין הוא... שהילד חי וקיים (ללא ידיעת האב). יותר קשה לי לחשוב על דוגמה כרגע למצב ההפוך.
- משמעות: לא מדובר על יתומים שחיים בפנימייה, אלא על הורים שפשוט נראה שלא אכפת להם מה הילדים שלהם עושים. לעיתים, גם המורים או מבוגרים אחרים נוטים להעלים עין.
- דוגמה: פוקימון/דיג'ימון (לא ספרים, אבל תודו שזו דוגמה מוכרת)
- למה זה מעצבן: זה לא הגיוני.
- פתרונות: צריך לחשוב באיזו סביבה הסיפור שלכם נכתב. האם הסיפור שלכם נכתב בעולם אחר שבו יציאה למסעות היא חלק מטקס ההתבגרות? האם יש ציפייה מוקדמת מבני נוער (עם ילדים נשמע קצת פחות אמין) להתנהג כאחד המבוגרים? במקרים שכאלה, אי השגחת ההורים יכולה להיות הגיונית. דוגמה אחרת, יכולה להיות שהילדים בורחים לבלי שוב, וההורים לא מוזכרים כלל, כי הסיפור מסופר מנקודת מבטם של הבורחים, ולכן, אין להם דרך לדעת מהי תגובת ההורים. האם בלתי אפשרי שיצליחו לצאת מהבית באמצע הלילה? לא. ובהתחשב בסביבה שהם נמצאים, יכול להיות שלא יחפשו אחריהם או יתקשו למצוא אותם. פחות נכון לגבי סביבה עירונית. אופציה נוספת היא דווקא כן להכניס את ההורה לתמונה. להסביר לו על החשיבות, להרגיע אותו, או אולי... לבוא כל פעם עם תירוץ חדש. בהנחה שלא מדובר במקרים של פגיעה (קרבות, התעללות), יחסית קל לצאת מזה עם "הלכתי לחבר". עם זאת, בהחלט הגיוני שהורים שרואים שהילד שלהם נפצע שוב ושוב יתחילו לשאול שאלות. אלא אם כן ההורים עיוורים לחלוטין (פשוטו כשמשמעותו, ללא יכולת לראות).
- משמעות: תלמיד חדש מגיע באמצע השנה או לפחות לא בשנה הראשונה.
- דוגמה: דמדומים (וואו, טוב שזה לא דוגמה לחצי מהקלישאות פה)
- למה זה מעצבן: כנראה נטו כי אנשים מיצו את הנושא
- פתרונות: למה שלא... אתם יודעים, שכולם יהיו חדשים? או שאולי אנשים מתחילים את התיכון, אבל למעשה הכירו בחטיבת הביניים, מה שהופך את התלמיד החדש לאווטסיידר, אף שלמעשה, כולם חדשים. בהחלט ניתן לדמיין מצב שמישהו מגיע מחטיבת ביניים ולא משובץ איתו אף אחד מבית הספר הקודם שלו בעוד כל שאר התלמידים כבר מגובשים לקבוצות בהתאם לבתי הספר מהם הגיעו (אגב, נכון גם למעבר מיסודי). אולי הדמות שלכם היא עולה חדש/ה? אפשרות נוספת, היא שהדמות יצאה מאיזו סיבה לכמה זמן (אשפוז, טרגדיה אישית) והיא נאלצת לחזור לכיתה הישנה, שם היא הולכת לאיבוד, כי דברים השתנו, או לחילופין, עליה לחזור לשכבה למטה, כי היא פספסה שנה או אפילו יותר מזה. או לחילופין, ילד גאון שההורים שלו מחליטים להקפיץ אותו כיתה (אגב, לילד שנמצא עם בוגרים ממנו יהיה יותר קשה מאשר בוגר שנמצא עם צעירים ממנו). כך למעשה שומרים על רב האלמנטים של התלמיד החדש, רק שזה לא תלמיד חדש שההורים שלו החליטו באמצע החיים לעבור דירה (או גרוע יותר, שלחו אותו לעבור לגור עם מישהו אחר. אמרנו דמדמומים כבר?)
דמות חד ממדית/דמות סטראוטיפית
- משמעות: דמות שיש לה בדיוק מאפיין אחד. מישהו שרק נבל, מישהי שרק יפה, מישהו שרק החבר ההומו, מישהי שהיא רק חזקה אבל אין לה כל אישיות... דברים מהסגנון הזה.
- דוגמה: אגדות ילדים מלאות בהן, אבל לא רק
- למה זה מעצבן: כי זה לא ריאלי
- פתרונות: אתם תשמעו את הקלישאה הזו נאמרת כל פעם על סוג דמויות אחר, אבל במקום לרשום על כל אחד בנפרד, צמצמתי לקלישאה אחת. כי לכולם יש את אותו פואנטה, אז מה הטעם להפריד? מדהים כמה שהפתרון פשוט - תוסיפו אופי. אז כן, מתנקש שמופיע לחצי סצנה לא באמת צריך המון אופי. אבל כדאי שלמי ששלח אותו יהיה כזה. כמובן, זה נכון לגבי כל סוג של דמות.
- משמעות: הכוונה היא לפרידה פיזית (לא נמצאים באותו מרחב פיזי, כל אחד במקום אחר).
- דוגמה: דמדומים. אומרים שזה מקור הקלישאה.
- למה זה מעצבן: במשך ספר שלם שתי דמויות בונות כימיה, רק בשביל להיפרד בבא?!
- פתרונות: לא לעשות את זה? האמת שעם זה יש לי פחות פתרונות יצירתיים. אולי דרך אחת לעשות את זה פחות מעצבן היא באמצעות הפיכת הפרידה ללא מכוונת. אני חושבת שזה יותר מרגיז שהפרידה נעשית במכוון (במיוחד חד צדדית, ללא ידיעת השני). אופציה שנייה היא לא להאריך את הפרידה יותר מדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה