איך שגלגל מסתובב: תכנון שהשתבש

זוכרים את הסדרה על התכנונים? היא הייתה אמורה להיות, פתאום נגררה לפוסט רביעי והפעם לפוסט חמישי! כי אני בן אדם החלטי לחלוטין.

טוב, ראיתם כבר בפוסטים קודמים שהיה לי תכנון ו... העפתי אותו מהחלון. אני אישית זרמתי עם כל השינויים שלי... אבל אני מניחה שיהיו אלה שיסתבכו. כיוון שהיו מיליון שינויי סוף ועלילה ומה שאתם רוצים, אתמקד בשינויי דמויות. זה סתם לכיף שלי.  זה לא באמת יעזור לאף אחד.

קילגן
במקור: הדמות הראשית מהרגע הראשון, דמות מאוד נוחה.
היום: כן, עדיין דמות ראשית, אבל הוא יכול להיות הרבה פחות נוח... במיוחד לקראת הסוף. האימפולסיביות לא פעם שולטת בו, וגורמת לו לעשות דברים די מטומטמים.

סייבק
במקור: דמות משנית שנועדה להיות חלק מרומן משני. היה אמור להיות שחצן שלומד איך לרדת לעם.
היום: דמות ראשית לצד קילגן. השחצנות התבררה לקוראים כמעטפת הגנה במצבים בהם הוא לא מרגיש נוח.

קנמר
במקור: ה"שמרטף" של קנמר, חסר אישיות ממשית של ממש.
היום: הדמות המשנית שמוזכרת הכי הרבה. הוא מהווה מאין מורה דרך לשתי הדמויות הראשיות (במיוחד לקילגן).

ריאן (Rian)
במקור: המלכה. בעיקר עניינים פורמליים שקשורים לממלכה.
היום: עדיין המלכה, אבל יותר נכנסת בתור אמא.

טרקלם
במקור: הבן הבכור שנועד למלוך, עד שעשה שטות. מלכתחילה לא דמות משהו.
היום: עדיין הבן הבכור, עדיין דמות לא משהו לא חלק מבוטל מהסיפור, אבל כשהוא מתגבר על הקשיים האישיים שלו, מתחיל שינוי. כי אני יכולה :)

פניטר
במקור: האח הצעיר של טרקלם, הרבה יותר סימפתי ממנו, אמור היה להיות המלך בסוף.
היום: הוא התאום (הצעיר) של טרקלם, דמות מאוד תמימה וחלשה... עד ש... (ספוילרים)

אנקרה
במקור: אחות של סייבק, תפקיד בעיקר איתו.
היום: אני מניחה שהיא יחסית לא השתנתה מאז שכן היא הייתה דמות די מעורפלת מלכתחילה. קיבלה כנראה יותר מקום.

לידרה
במקור: סייבק היה אמור לחזר אחריה וללמוד להתנהג כמו בן אדם בתהליך. הבת של קנמר.
היום: ה"חיזור" ביניהם יותר הדדי, אבל בתכלס, היא זו שמובילה אותו באיזה מקום. היא עצמה נוטה להתרגז בקלות במקום סייבק במקור (ש... עדיין לפעמים מתרגז בקלות).

למריה
במקור: הייתה אמורה להפוך לבת זוג של קילגן.
היום: הדמות הזו נדחקה לצד של הצד. יש משהו שנראה כמו התחלה של השניים, אבל באמת קשר לקרוא לזה רומן. ה"רומן" נשאר מסיבות מסויימות (ספוילרים).

אז איך זה קרה?!

הייתי אומרת לכם שזו שאלה מצויינת... אבל אני יודעת את התשובה. לפחות באופן חלקי. כשבניתי את התכנון, היה לי עדיין קשה להכיר את הדמויות שלי. התחלתי להכיר אותן במהלך הכתיבה. ומה לעשות... מה שהתאים לתכנון לא ממש התאים לדמויות שלמדתי להכיר בזמן הכתיבה. ולא, אני לא באה עם תירוץ בסגנון "הדמויות הכתיבו לי מה לעשות." בהתחלה, אף שנצמדתי לתכנון, עדיין הוספתי בו אי אילו שינויים שהשפיעו אחר כך. כמובן שנקודת המפנה העיקרית התרחשה כשבחרתי לנטוש את התכנון כדי לתת לסייבק יותר מקום.... כי התחשק לי.

גם לי זה יקרה?

אם אתם ברי מזל ומוכשרים כמוני... בהחלט יכול להיות. גם לאנשים שמורגלים בתכנונים, הדברים האלה קורים לא פעם. אני מניחה שככל שאתם יותר סגורים על הדמויות שלכם מלכתחילה וככל שאתם מתאמנים יותר, הסיכוי לשינויים קטן. בגלל כמות השינויים הנכבדת הזו, אני מאמינה שאני ותכנון ספר לא נועדנו זה לזה.

כיוון שמדובר בסיפור פנטזיה, אין צורך להתעסק מדי בדברים טכניים כמו התייחסות להיסטוריה (נובלות היסטוריות) או של דברים שקשורים למדעים (מד"ב). כי יש אנשים שגם היו שמחים אם היה ניתן לשנות את הדברים האלה... אבל הם יודעים שזה יהרוס להם את הספר. אני מסתמכת פה על דברי אנשים אחרים שאינם אני :)

מה עושים?

מציעה לכם לקרוא את סדרת התכנונים עוד פעם... די מפורט על זה שם :) אני אישית המשכתי עם חוסר הודאות הזו עד ממש בימים האחרונים לכתיבת הפוסט (17.11). אז... הכל טוב, רבותיי.

בהנחה שלא אזכר בעוד משהו... הפעם זה באמת החלק האחרון בסדרה!

אופס, נתקעתי (מחסום כתיבה)

בהנחה שיצא לכם אי פעם לנסות לרשום ספר באורך מלא (או אולי אפילו סיפור בן כמה פרקים), אני בטוחה שזה קרה גם לכם. פתאום עמדתם מול הדף... ובניגוד לפעמים הקודמות... המילים לא כתבו את עצמן לבד. והידיים שלכם... איך לומר, לא עזרו לכם.

אז למה זה קורה?
ולא, "ככה" זה לא תשובה.
לעיתים, אתם לא בטוחים איך אתם מגיעים מהנקודה בה אתם נמצאים בסצנה לסופה. לרב גם מי שמתכנן לא מתכנן כל פרט קטנטן בכל סצנה. לעיתים יש לו רעיון כללי.
אופציה נוספת היא שרציתם להוסיף עוד קטע כי... אולי רציתם לתת עוד עומק לדמות, אולי רציתם להסביר משהו שחשוב להמשך... או שאולי אתם כמוני ואין לכם מושג לאן הסיפור שלכם הולך, ואתם ממציאים אותו כל פעם מחדש. או שזו רק אני...
לפעמים אתם נתקעים על דברים טכניים לחלוטין. מתי זה יהיה, איפה זה יהיה, מי בדיוק יהיה נוכח במקום, תיאורים.
יכול להיות גם שאתם עייפים והראש שלכם לגמרי במקום אחר.

אולי בכל זאת כי "ככה"?
נכון, לא תמיד הסיבה ברורה לנו, אבל היא כנראה קיימת. אולי כדאי לנסות בכל זאת לחשוב מה מקור הבעיה.

את לא מבינה, פשוט נגמרה לי המוזה!
אני יודעת נהדר מה זה מוזה, תודה. (למי שלא: זה מן זמן שאתם מרגישים שיש לכם השראה ליצור. כמובן, לא מוגבל לסופרים בלבד).

אז... אתם יכולים להמשיך לומר לכם שאין לכם מוזה, ואז הטיוטה הראשונה של הספר הראשון שלכם תהיה מוכנה עוד... מי יודע, חמש שנים?

בסדר, אין מוזה, יש ניסיונות תמידיים, אבל עדיין נתקעתי!
בשביל זה אנחנו פה, לא? אז קודם, עולה השאלה: מה המקור?

אם מדובר בעייפות או תקופה לחוצה, אני מבטיחה לכם, הספר שלכם יישאר שם גם כשתחזרו לעצמכם. הוא לא ייעלם. תעזבו אותו לשבוע, שבועיים או חודש אם צריך. זה נשמע מפחיד, אבל זה בהחלט אפשרי.

בואו ניקח את דוגמת הקיצון: זרקתם לפח את התכנון שלכם ואתם בלי שום דבר מלבד מה שכבר כתבתם (סיפור אמיתי לחלוטין). אז החלטתם שלא בראש שלכם למחוק הכל. וואלה, אופטימיות זו תכונה מדהימה לפעמים (מי שמדברת).

אני אגיד לכם מה אני עשיתי. בהנחה שאתם כל היום מחוץ לבית, יכול בהחלט להיות שיש לכם "זמני בינייים" נסיעה לעבודה או ללימודים, הפסקת צהריים, הפסקת שירותים (כן, כן, אני יודעת, אבל גם לשם צריך להגיע, לא?), הפסקת אוכל... וכו'. כל הזמנים האלה יכולים להעניק לכם זמן למחשבה. וגם אם אתם מאלה שאומרים "אין לי שנייה ביום לנשום" (שזה לדעתי התירוץ הכי עלוב בעולם לא לענות להודעת טקסט קטנה ומסכנה, כי כמה ימים יכול להיות שאין לכם שנייה לענות?) אלא אם כן אתם נרדמים תוך שלוש שניות בממוצע... זה הזמן שלכם!

זה לא יקרה בהכרח תוך יום או אפילו יומיים (אני חושבת שלי לקח שלושה, ותאמינו לי, המוח שלי לא הפסיק לטחון אפשרויות בשלושת ימים האלה). אבל אל דאגה, זה יקרה.

אבל אם יש לכם בכל זאת קצת זמן פנוי בחייכם... למה שלא תשבו עם נייר ועט (או אם אתם מעדיפים וזה לא פוגם לך ביצירתיות, מחשב או טלפון). ו... פשוט תזרקו שם רעיונות. גם אם שום דבר לא הולך, אל תזרקו! אולי מחר פתאום יבוא לכם רעיון.

עוד אפשרות היא דווקא לחשוב מהסוף. אולי לא סוף הספר, אבל אולי סוף מסויים שאתם רוצים להגיע אליו. האם אתם רוצים שהדמות הראשית תתגבר על הקשיים במערכת היחסים שלה (בלי קשר לקידום שהיא עובדת כל הספר לקבל?), האם אתם רוצים שהדמות שלכם תביס את הדרקון באמצעות חרב אגדית או באמצעות קסם עתיק יומין, או אולי אפילו דרקון אחר? (וואלה, התפרעתי פה).

דוגמה קונקרטית: בסיפור "זר בממלכה חדשה/שלי" במהלך הכתיבה החלטתי שאני רוצה שהגיבור יפגוש דמות מן העבר שלו שהוא היה מאוהב בה פעם (אז עוד לא החלטתי בדיוק מה נסגר איתה). הבעיה היא שכרגע כל אחד בממלכה אחרת. היו לי שלוש אפשרויות:
שהם לא ייפגשו (כי, טוב, זו אופציה)
שהם ייפגשו בממלכה שממנה שניהם באו
שהם ייפגשו בממלכה שהוא נמצא עכשיו

ואז... נתקלתי בתהייה. בשביל המקרה הראשון, לא צריך לעבוד קשה. פשוט להתעלם מקיומה. במקרה השני, היה עליי להחליט שהוא פוגש אותה עם חזרתו לממלכה, לא שזה יקרה בזמן הקרוב כל כך. הבעיה עם זה ש... לא יהיה להם הרבה זמן לאינטרקציה, אז אם אני רוצה שיצא מזה משהו... זה עלול להיות קצר מדי. אבל הבעיה הכי גדולה היא אם היא תגיע לממלכה שהוא נמצא בה. למה? כי הוא הגיע לשם לגמרי במקרה, ועוד יותר במקרה לא תצא בשן ועין. אז איך אני בדיוק אביא אותה לשם, אם יש לה את כל הסיכוי שבעולם להיהרג (הממלכה שהוא נמצא בה היא תחת סוג של צוק לעומת הממלכה המקורית). בהתאם לזה, אפשר לחשוב על אפשרויות. למשל, אני רוצה שהיא יפגוש אותה בממלכה שלו, אוקיי, באיזו הזדמנות הוא יכול לפגוש אותה? באיזה מצב היא תהיה (היא מתוארת כנשואה עם שני ילדים. האם בעלה חי? האם הילדים שלה חיים. וכן, אני בן אדם רע).

רוצים לדעת מה קרה? לכו תקראו P:

האם זה הפתרון הכי מוצלח שראיתם למחסום כתיבה? כנראה שלא, אבל אם יש לכם רעיון טוב יותר, נשמח  אם תשתפו!