בהנחה שיצא לכם אי פעם לנסות לרשום ספר באורך מלא (או אולי אפילו סיפור בן כמה פרקים), אני בטוחה שזה קרה גם לכם. פתאום עמדתם מול הדף... ובניגוד לפעמים הקודמות... המילים לא כתבו את עצמן לבד. והידיים שלכם... איך לומר, לא עזרו לכם.
אז למה זה קורה?
ולא, "ככה" זה לא תשובה.
לעיתים, אתם לא בטוחים איך אתם מגיעים מהנקודה בה אתם נמצאים בסצנה לסופה. לרב גם מי שמתכנן לא מתכנן כל פרט קטנטן בכל סצנה. לעיתים יש לו רעיון כללי.
אופציה נוספת היא שרציתם להוסיף עוד קטע כי... אולי רציתם לתת עוד עומק לדמות, אולי רציתם להסביר משהו שחשוב להמשך... או שאולי אתם כמוני ואין לכם מושג לאן הסיפור שלכם הולך, ואתם ממציאים אותו כל פעם מחדש. או שזו רק אני...
לפעמים אתם נתקעים על דברים טכניים לחלוטין. מתי זה יהיה, איפה זה יהיה, מי בדיוק יהיה נוכח במקום, תיאורים.
יכול להיות גם שאתם עייפים והראש שלכם לגמרי במקום אחר.
אולי בכל זאת כי "ככה"?
נכון, לא תמיד הסיבה ברורה לנו, אבל היא כנראה קיימת. אולי כדאי לנסות בכל זאת לחשוב מה מקור הבעיה.
את לא מבינה, פשוט נגמרה לי המוזה!
אני יודעת נהדר מה זה מוזה, תודה. (למי שלא: זה מן זמן שאתם מרגישים שיש לכם השראה ליצור. כמובן, לא מוגבל לסופרים בלבד).
אז... אתם יכולים להמשיך לומר לכם שאין לכם מוזה, ואז הטיוטה הראשונה של הספר הראשון שלכם תהיה מוכנה עוד... מי יודע, חמש שנים?
בסדר, אין מוזה, יש ניסיונות תמידיים, אבל עדיין נתקעתי!
בשביל זה אנחנו פה, לא? אז קודם, עולה השאלה: מה המקור?
אם מדובר בעייפות או תקופה לחוצה, אני מבטיחה לכם, הספר שלכם יישאר שם גם כשתחזרו לעצמכם. הוא לא ייעלם. תעזבו אותו לשבוע, שבועיים או חודש אם צריך. זה נשמע מפחיד, אבל זה בהחלט אפשרי.
בואו ניקח את דוגמת הקיצון: זרקתם לפח את התכנון שלכם ואתם בלי שום דבר מלבד מה שכבר כתבתם (סיפור אמיתי לחלוטין). אז החלטתם שלא בראש שלכם למחוק הכל. וואלה, אופטימיות זו תכונה מדהימה לפעמים (מי שמדברת).
אני אגיד לכם מה אני עשיתי. בהנחה שאתם כל היום מחוץ לבית, יכול בהחלט להיות שיש לכם "זמני בינייים" נסיעה לעבודה או ללימודים, הפסקת צהריים, הפסקת שירותים (כן, כן, אני יודעת, אבל גם לשם צריך להגיע, לא?), הפסקת אוכל... וכו'. כל הזמנים האלה יכולים להעניק לכם זמן למחשבה. וגם אם אתם מאלה שאומרים "אין לי שנייה ביום לנשום" (שזה לדעתי התירוץ הכי עלוב בעולם לא לענות להודעת טקסט קטנה ומסכנה, כי כמה ימים יכול להיות שאין לכם שנייה לענות?) אלא אם כן אתם נרדמים תוך שלוש שניות בממוצע... זה הזמן שלכם!
זה לא יקרה בהכרח תוך יום או אפילו יומיים (אני חושבת שלי לקח שלושה, ותאמינו לי, המוח שלי לא הפסיק לטחון אפשרויות בשלושת ימים האלה). אבל אל דאגה, זה יקרה.
אבל אם יש לכם בכל זאת קצת זמן פנוי בחייכם... למה שלא תשבו עם נייר ועט (או אם אתם מעדיפים וזה לא פוגם לך ביצירתיות, מחשב או טלפון). ו... פשוט תזרקו שם רעיונות. גם אם שום דבר לא הולך, אל תזרקו! אולי מחר פתאום יבוא לכם רעיון.
עוד אפשרות היא דווקא לחשוב מהסוף. אולי לא סוף הספר, אבל אולי סוף מסויים שאתם רוצים להגיע אליו. האם אתם רוצים שהדמות הראשית תתגבר על הקשיים במערכת היחסים שלה (בלי קשר לקידום שהיא עובדת כל הספר לקבל?), האם אתם רוצים שהדמות שלכם תביס את הדרקון באמצעות חרב אגדית או באמצעות קסם עתיק יומין, או אולי אפילו דרקון אחר? (וואלה, התפרעתי פה).
דוגמה קונקרטית: בסיפור "זר בממלכה חדשה/שלי" במהלך הכתיבה החלטתי שאני רוצה שהגיבור יפגוש דמות מן העבר שלו שהוא היה מאוהב בה פעם (אז עוד לא החלטתי בדיוק מה נסגר איתה). הבעיה היא שכרגע כל אחד בממלכה אחרת. היו לי שלוש אפשרויות:
שהם לא ייפגשו (כי, טוב, זו אופציה)
שהם ייפגשו בממלכה שממנה שניהם באו
שהם ייפגשו בממלכה שהוא נמצא עכשיו
ואז... נתקלתי בתהייה. בשביל המקרה הראשון, לא צריך לעבוד קשה. פשוט להתעלם מקיומה. במקרה השני, היה עליי להחליט שהוא פוגש אותה עם חזרתו לממלכה, לא שזה יקרה בזמן הקרוב כל כך. הבעיה עם זה ש... לא יהיה להם הרבה זמן לאינטרקציה, אז אם אני רוצה שיצא מזה משהו... זה עלול להיות קצר מדי. אבל הבעיה הכי גדולה היא אם היא תגיע לממלכה שהוא נמצא בה. למה? כי הוא הגיע לשם לגמרי במקרה, ועוד יותר במקרה לא תצא בשן ועין. אז איך אני בדיוק אביא אותה לשם, אם יש לה את כל הסיכוי שבעולם להיהרג (הממלכה שהוא נמצא בה היא תחת סוג של צוק לעומת הממלכה המקורית). בהתאם לזה, אפשר לחשוב על אפשרויות. למשל, אני רוצה שהיא יפגוש אותה בממלכה שלו, אוקיי, באיזו הזדמנות הוא יכול לפגוש אותה? באיזה מצב היא תהיה (היא מתוארת כנשואה עם שני ילדים. האם בעלה חי? האם הילדים שלה חיים. וכן, אני בן אדם רע).
אז למה זה קורה?
ולא, "ככה" זה לא תשובה.
לעיתים, אתם לא בטוחים איך אתם מגיעים מהנקודה בה אתם נמצאים בסצנה לסופה. לרב גם מי שמתכנן לא מתכנן כל פרט קטנטן בכל סצנה. לעיתים יש לו רעיון כללי.
אופציה נוספת היא שרציתם להוסיף עוד קטע כי... אולי רציתם לתת עוד עומק לדמות, אולי רציתם להסביר משהו שחשוב להמשך... או שאולי אתם כמוני ואין לכם מושג לאן הסיפור שלכם הולך, ואתם ממציאים אותו כל פעם מחדש. או שזו רק אני...
לפעמים אתם נתקעים על דברים טכניים לחלוטין. מתי זה יהיה, איפה זה יהיה, מי בדיוק יהיה נוכח במקום, תיאורים.
יכול להיות גם שאתם עייפים והראש שלכם לגמרי במקום אחר.
אולי בכל זאת כי "ככה"?
נכון, לא תמיד הסיבה ברורה לנו, אבל היא כנראה קיימת. אולי כדאי לנסות בכל זאת לחשוב מה מקור הבעיה.
את לא מבינה, פשוט נגמרה לי המוזה!
אני יודעת נהדר מה זה מוזה, תודה. (למי שלא: זה מן זמן שאתם מרגישים שיש לכם השראה ליצור. כמובן, לא מוגבל לסופרים בלבד).
אז... אתם יכולים להמשיך לומר לכם שאין לכם מוזה, ואז הטיוטה הראשונה של הספר הראשון שלכם תהיה מוכנה עוד... מי יודע, חמש שנים?
בסדר, אין מוזה, יש ניסיונות תמידיים, אבל עדיין נתקעתי!
בשביל זה אנחנו פה, לא? אז קודם, עולה השאלה: מה המקור?
אם מדובר בעייפות או תקופה לחוצה, אני מבטיחה לכם, הספר שלכם יישאר שם גם כשתחזרו לעצמכם. הוא לא ייעלם. תעזבו אותו לשבוע, שבועיים או חודש אם צריך. זה נשמע מפחיד, אבל זה בהחלט אפשרי.
בואו ניקח את דוגמת הקיצון: זרקתם לפח את התכנון שלכם ואתם בלי שום דבר מלבד מה שכבר כתבתם (סיפור אמיתי לחלוטין). אז החלטתם שלא בראש שלכם למחוק הכל. וואלה, אופטימיות זו תכונה מדהימה לפעמים (מי שמדברת).
אני אגיד לכם מה אני עשיתי. בהנחה שאתם כל היום מחוץ לבית, יכול בהחלט להיות שיש לכם "זמני בינייים" נסיעה לעבודה או ללימודים, הפסקת צהריים, הפסקת שירותים (כן, כן, אני יודעת, אבל גם לשם צריך להגיע, לא?), הפסקת אוכל... וכו'. כל הזמנים האלה יכולים להעניק לכם זמן למחשבה. וגם אם אתם מאלה שאומרים "אין לי שנייה ביום לנשום" (שזה לדעתי התירוץ הכי עלוב בעולם לא לענות להודעת טקסט קטנה ומסכנה, כי כמה ימים יכול להיות שאין לכם שנייה לענות?) אלא אם כן אתם נרדמים תוך שלוש שניות בממוצע... זה הזמן שלכם!
זה לא יקרה בהכרח תוך יום או אפילו יומיים (אני חושבת שלי לקח שלושה, ותאמינו לי, המוח שלי לא הפסיק לטחון אפשרויות בשלושת ימים האלה). אבל אל דאגה, זה יקרה.
אבל אם יש לכם בכל זאת קצת זמן פנוי בחייכם... למה שלא תשבו עם נייר ועט (או אם אתם מעדיפים וזה לא פוגם לך ביצירתיות, מחשב או טלפון). ו... פשוט תזרקו שם רעיונות. גם אם שום דבר לא הולך, אל תזרקו! אולי מחר פתאום יבוא לכם רעיון.
עוד אפשרות היא דווקא לחשוב מהסוף. אולי לא סוף הספר, אבל אולי סוף מסויים שאתם רוצים להגיע אליו. האם אתם רוצים שהדמות הראשית תתגבר על הקשיים במערכת היחסים שלה (בלי קשר לקידום שהיא עובדת כל הספר לקבל?), האם אתם רוצים שהדמות שלכם תביס את הדרקון באמצעות חרב אגדית או באמצעות קסם עתיק יומין, או אולי אפילו דרקון אחר? (וואלה, התפרעתי פה).
דוגמה קונקרטית: בסיפור "זר בממלכה חדשה/שלי" במהלך הכתיבה החלטתי שאני רוצה שהגיבור יפגוש דמות מן העבר שלו שהוא היה מאוהב בה פעם (אז עוד לא החלטתי בדיוק מה נסגר איתה). הבעיה היא שכרגע כל אחד בממלכה אחרת. היו לי שלוש אפשרויות:
שהם לא ייפגשו (כי, טוב, זו אופציה)
שהם ייפגשו בממלכה שממנה שניהם באו
שהם ייפגשו בממלכה שהוא נמצא עכשיו
ואז... נתקלתי בתהייה. בשביל המקרה הראשון, לא צריך לעבוד קשה. פשוט להתעלם מקיומה. במקרה השני, היה עליי להחליט שהוא פוגש אותה עם חזרתו לממלכה, לא שזה יקרה בזמן הקרוב כל כך. הבעיה עם זה ש... לא יהיה להם הרבה זמן לאינטרקציה, אז אם אני רוצה שיצא מזה משהו... זה עלול להיות קצר מדי. אבל הבעיה הכי גדולה היא אם היא תגיע לממלכה שהוא נמצא בה. למה? כי הוא הגיע לשם לגמרי במקרה, ועוד יותר במקרה לא תצא בשן ועין. אז איך אני בדיוק אביא אותה לשם, אם יש לה את כל הסיכוי שבעולם להיהרג (הממלכה שהוא נמצא בה היא תחת סוג של צוק לעומת הממלכה המקורית). בהתאם לזה, אפשר לחשוב על אפשרויות. למשל, אני רוצה שהיא יפגוש אותה בממלכה שלו, אוקיי, באיזו הזדמנות הוא יכול לפגוש אותה? באיזה מצב היא תהיה (היא מתוארת כנשואה עם שני ילדים. האם בעלה חי? האם הילדים שלה חיים. וכן, אני בן אדם רע).
רוצים לדעת מה קרה? לכו תקראו P:
האם זה הפתרון הכי מוצלח שראיתם למחסום כתיבה? כנראה שלא, אבל אם יש לכם רעיון טוב יותר, נשמח אם תשתפו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה