בכל סיפור יש שני צדדים: הפורטגוניסט (protagonist), הוא הדמות המובילה את הסיפור, גם אם הסיפור לא מסופר דרכה. דוגמה לדמות שכזו היא שרלוק הולמס. ווטסון הוא הדמות הראשית, הסיפור מסופר מנקודת מבטו, אבל בסופו של דבר, שרלוק הולמס מזיז את העלילה יותר ממנו. אל מול אותו פרוטגוניסט, עומד היריב שהוא הבחור ששם רגל לפרוטגוניסט שוב ושוב. מוריארטי משמש כיריב (antagonist) של שרלוק הולמס, אבל בהחלט אפשר להתייחס אליו כאל נבל. כך למשל ברומיאו ויוליה... המשפחות של השניים הן אנטגוניסטיות: שתיהן מונעות את התקדמות העלילה הרומנטית, למרות שבסופו של יום, אין להם איזה יצר מרושע כלשהו. לעיתים, גם יש יריב משני, שהוא הדמות המשנית של הרשע/יריב ראשי. בסיפור פיטר פן, מר סמי הוא אנגוניסט משני, לצידו של האנגוניסט הראשי, קפטן הוק. שורה תחתונה: נבל בהכרח יריב, יריב לא בהכרח נבל.
אז כל נבל או יריב, בכל סיפור, אפילו סיפור לילדים קטנים, צריך מניע. אדם לא קם בבוקר, אומר "משעמם לי, בואו נעשה לאנשים את המוות." כמובן, שלא כל יריב הוא יריב רע. אם שני אנשים רבים על אותו תפקיד, אז ה"נבל" יהיה מי שינסה לזכות בתפקיד. על אף שבהחלט הוא לא חייב להיות נבל, אבל לרב, הוא יקבל תכונות לא חיוביות במיוחד, על אף שעצם תפקידו לא מכריח זאת. אם בדוגמה של איש העסקים, הוא יהיה תעב בצע, ממרר את חיי העובדים, חנפן פתולוגי וכו'.
אפשר לחלק לקטגוריות:
הנבלים המרושעים
ש אנשים שהם רעים פשוט... כי הם רעים. אז נכון, למעשים שלהם צריך להיות מניע, ולפעמים גם לרוע יש מניע, אבל אלה אנשים שמאוד קשה להתקשר לתפיסת העולם שלהם, ולכן, מאוד קשה להזדהות איתם. את הנבלים האלה קל למצוא בסיפורי המיועדים לילדים.
היריבים המוסריים
הנבלים שבאותה מידה יכלו להיות גם גיבורי הסיפור לפעמים. הם פועלים מתוך תחושה של הכרח. הם לא רוצים לעשות את מה שהם עושים, אבל אין להם ברירה. החבר'ה האלה די נדירים. אבל מה שכן, מאוד קל להזדהות איתם.
בעלי המוסר האישי (או: הנוקמים).
מכירים את האלה שעשו להם משהו רע בעבר ורוצים לנקום? עליהם אנחנו מדברים. מצד אחד, מאוד רוצים להזדהות איתם בגלל העבר הטראגי שלהם, אבל מצד שני, קשה מאוד לכבד את כל הפעולות שהם עושים לצורך השגת המטרה. אז מה למעשה ההבדל בינם הקודמים? על הרצף בין נבל ליריב, הם היו יותר קרובים לנבל. אבל כאמור, הרבה יותר קל להבין למה הם עושים מה שהם עושים לעומת הנבלים המרושעים, שנראה שפשוט קמו בבוקר והחליטו שבא להם להיות רעים. אך הם גם לא היריבים המוסריים, כי יותר מדי פעמים, הם בכלל לא מוסריים, והם לא מתחרטים על המעשים שלהם.
קחו בחשבון שקטגוריות מתאימות לנבל/יריב הראשי, ולא לנבל/יריב המשנה. להם יש קטגוריות שונות, בהתאם לסיבה שהם עוזרים לנבל/ליריב. אבל הסיכוי שלהם להכנס ליריבים המוסריים קטן, אלא אם היריב הראשי הוא יריב מוסרי.
סתם משהו מעניין: הרי כולנו יודעים שבסופו של יום, הגיבור והיריב יכולים תמיד להתחלף. אם אתם רוצים לקרוא ספר שבו אותה דמות מיוצגת פעם בתור הגיבור ופעם בתור היריב, מוזמנים לקרוא את קין והבל מאת ג'פרי ארצ'ר. הסיפור מספק נקודת מבט של שתי דמויות: ויליאם קין והבל רוזנובסקי, כאשר כל אחד הוא היריב בסיפורו של השני.
על נבלי/יריבי המשנה - בפעם הבאה!
אז כל נבל או יריב, בכל סיפור, אפילו סיפור לילדים קטנים, צריך מניע. אדם לא קם בבוקר, אומר "משעמם לי, בואו נעשה לאנשים את המוות." כמובן, שלא כל יריב הוא יריב רע. אם שני אנשים רבים על אותו תפקיד, אז ה"נבל" יהיה מי שינסה לזכות בתפקיד. על אף שבהחלט הוא לא חייב להיות נבל, אבל לרב, הוא יקבל תכונות לא חיוביות במיוחד, על אף שעצם תפקידו לא מכריח זאת. אם בדוגמה של איש העסקים, הוא יהיה תעב בצע, ממרר את חיי העובדים, חנפן פתולוגי וכו'.
אפשר לחלק לקטגוריות:
הנבלים המרושעים
ש אנשים שהם רעים פשוט... כי הם רעים. אז נכון, למעשים שלהם צריך להיות מניע, ולפעמים גם לרוע יש מניע, אבל אלה אנשים שמאוד קשה להתקשר לתפיסת העולם שלהם, ולכן, מאוד קשה להזדהות איתם. את הנבלים האלה קל למצוא בסיפורי המיועדים לילדים.
היריבים המוסריים
הנבלים שבאותה מידה יכלו להיות גם גיבורי הסיפור לפעמים. הם פועלים מתוך תחושה של הכרח. הם לא רוצים לעשות את מה שהם עושים, אבל אין להם ברירה. החבר'ה האלה די נדירים. אבל מה שכן, מאוד קל להזדהות איתם.
בעלי המוסר האישי (או: הנוקמים).
מכירים את האלה שעשו להם משהו רע בעבר ורוצים לנקום? עליהם אנחנו מדברים. מצד אחד, מאוד רוצים להזדהות איתם בגלל העבר הטראגי שלהם, אבל מצד שני, קשה מאוד לכבד את כל הפעולות שהם עושים לצורך השגת המטרה. אז מה למעשה ההבדל בינם הקודמים? על הרצף בין נבל ליריב, הם היו יותר קרובים לנבל. אבל כאמור, הרבה יותר קל להבין למה הם עושים מה שהם עושים לעומת הנבלים המרושעים, שנראה שפשוט קמו בבוקר והחליטו שבא להם להיות רעים. אך הם גם לא היריבים המוסריים, כי יותר מדי פעמים, הם בכלל לא מוסריים, והם לא מתחרטים על המעשים שלהם.
קחו בחשבון שקטגוריות מתאימות לנבל/יריב הראשי, ולא לנבל/יריב המשנה. להם יש קטגוריות שונות, בהתאם לסיבה שהם עוזרים לנבל/ליריב. אבל הסיכוי שלהם להכנס ליריבים המוסריים קטן, אלא אם היריב הראשי הוא יריב מוסרי.
סתם משהו מעניין: הרי כולנו יודעים שבסופו של יום, הגיבור והיריב יכולים תמיד להתחלף. אם אתם רוצים לקרוא ספר שבו אותה דמות מיוצגת פעם בתור הגיבור ופעם בתור היריב, מוזמנים לקרוא את קין והבל מאת ג'פרי ארצ'ר. הסיפור מספק נקודת מבט של שתי דמויות: ויליאם קין והבל רוזנובסקי, כאשר כל אחד הוא היריב בסיפורו של השני.
על נבלי/יריבי המשנה - בפעם הבאה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה