בהחלט ניתן למצוא ספרים שמנסים או מצליחים בפועל להעביר איזה מסר. נעלמת (גיליאן פלין) מדבר למשל על התוצאה של חוסר תקשורת. כלומר, אילו רק השניים היו מדברים כהלכה, כל הצרות האלה היו נחסכות.
נשאלת השאלה: האם כל ספר באמת כולל בתוכו מסר? אני עדיין תוהה איזה מסר למשל כולל הארי פוטר. כן, אני לא בדיוק מודעת לכל העלילה אבל... מה המסר? חברות מנצחת? הטוב מנצח? ילד חנון יכול להגיע לגדולות? שמישהו יספר לי. בדמדומים זה כנראה... קבלת האחר? שלושת המוסקטרים מדבר על צדק והשתלבות, אני מניחה. אתם יודעים, הסופרים לא בדיוק רושמים מה המסר שהם מנסים להעביר.
חלק מהמסרים שהועלו הינם אידיאולוגיים וחלק... ובכן שונים. למשל, ילד חנון שמגיע לגדולות, בין אם מדובר בספר המדובר הנ"ל או לא, הוא לא אידיאולוגיה. זו יותר הצהרה. כמו ההצרה שהילדה שנראית הכי סתמית איכשהו מושכת את כל הבנים באופן בלתי אמין לחלוטין. הצהרה שאני ממליצה בחום להימנע ממנה.
אך האם הספר נועד במטרה להעביר... מסר אידיאלוגי? אני לא אומרת שאסור בשום פנים לשים את זה... אבל... הרשו לי לתת דוגמה קונקרטית:
בסיפור שלי נניח שיש 11 דמויות שחוזרות על עצמן יותר מפעם אחת (לא כולל ילד בן 4). במקרה של שתיים, לנטייה המינית אין רלוונטיות בשום צורה, ולכן אינה מוזכרת. יש שם שתי לסביות. והשאר... טוב, סטרייטים. כך שלמעשה, אנחנו נמצאים במצב של 7-9 סטרייטים. האופציה להיותם ביסקסואל (אוהבים את שני המינים), אינה מועלת כי אינה רלוונטית. כי למי אכפת אם פעם היו להם בני זוג מהמין שלהם? אבל, סתם כי החלטתי שזה נחמד ואני יכולה, החלטתי שמכיוון שזו מדינה מומצאת, נישואים של בני זוג מאותו מין יהיו דבר מקובל ונורמלי. אז כן, עדיין יש להם את המגבלה שהם לא יכולים להביא ילדים יחד, אבל חוץ מזה.. אין להם שום מגבלה אחרת. והנה עוד מיעוט מיני שיש אצלי שלא מדברים עליו: א-מיני (הוא לא א-רומנטי, אז אפשר לקרוא לו "סטרייט" במונחים של האם נמשך לגבר או אישה).
האם אני מנסה להעביר משהו אידיאולוגי? אולי, אבל לא בצורה משמעותית. בסופו של דבר, זכויות הלהט"ב, אם נקרא להם כך, לא מקבלים הרבה מקום. למה? כי ככה, דמויות משניות מקבלות פחות מקום. זה חוק ידוע. וכן, הזוג החד מיני כמעט לא מוזכר, פשוט כי אני לא מוצאת סיבה להזכיר את הזוגיות יתר על המידה. אבל בכל זאת, רציתי לתאר חיי משפחה כלשהם.
מישהי טענה שזה "בעייתי" וזה לא משקף שום דבר כי... רק 2 דמויות להט"ביות (לא ישראלית, אגב). היא עושה חצי מהדמויות להט"ביות. התירוץ? שזו הכמות באוכלוסייה. פעם אחרונה שבדקתי... זו לא הכמות באוכלוסייה. באמת, יש לי אפס בעייה עם הומויים ולסביות, ובהחלט ניתן ליצור עולם דמיוני שבהם יש יותר מהם, אבל בתכלס... צר לי, הם מיעוט. רוצים לכתוב סיפור שמתרחש בחיפה? 5 יהודים ו-5 ערבים הם דבר בהחלט מתקבל על הדעת. רוצים לכתוב כזה סיפור בבני ברק? כנראה שזה כבר יהיה מוזר, אלא אם כן אנחנו מדברים על ישראל עתידנית.
אני אומרת: רוצים לתת קצת מעצמכם? סבבה. נסו שזה לא ייקח יותר מדי מקום ואל תנסו לשקר לקוראים שלכם כדי למצוא חן בעיניהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה