אני אלך מהקשה לקל.
אם אתם לוקחים נוגדי חרדה/דכאון או הולך לטיפול פסיכולוגי, אתם הורסים את היצירתיות שלכם
כי האמנים הכי גדולים היו אומללים
השאלה המתבקשת כמובן היא: כן, אבל מי האידיוט שאמר את זה?! נכון, אומרים לאנשים בעלי הפרעות יש נטייה להיות יצירתיים יותר, גם בציור למשל. האם כל צייר או פסל או סופר סובל מהפרעות נפשיות? ממש ממש לא. נכון, הרבה מהיוטיוברים הסופרים טוענים שהם כאלה, אבל על כל אחד שכן יש הרבה שלא.
אז אם הדבר הזה איכשהו רלוונטי אליכם, תשליכו את העצה הזו ישר מהחלון. אני מודה, חיפשתי עצות גרועות שאנשים אומרים (כי אף אחד לא נותן לי עצות), אבל אני חושבת שיותר מכולן, זו העצה הכי גרועה.
אנשים עובדים הכי טוב כשטוב להם עם עצמם, לא כשהם חרדים, לא כשהם בדכאון, ולא עם כל בעיה אחרת שיש לכם על הראש. כי דווקא בתקופות האלה, היצירתיות יורדת. היצירתיות יותר באה לידי ביטוי בזמנים בין לבין.
אני מצטערת אם אני זו שמעלה את העצה הזו, אבל עדיף להעלות ולסתור מאשר... מי האידיוט שאמר את זה, שוב?
בלי קשר להיותכם סופרים, כותבים או סתם קוראים מתוך עניין, אני מאחלת רק בריאות, גופנית ונפשית כאחד.
מחסום כתיבה הוא אזהרה שאתם עושים את הדבר הלא נכון
הגיע הזמן שתפנה למקום אחר
שיטוט רנדומלי באינטרנט הוביל אותי לעצה הבאה. זוהי עצה מאת ריימונד דאגלס ברדבורי, שכנראה מוכר בארץ בעיקר או רק בזכות ספרו "פרנהייט 451" שזכה לגרסת סרט.
אז זה שהוא סופר מוכר או שכתב משהו ממש מוכר, עדיין לא הופך אותו לנותן העצות הטוב בהיסטוריה. וזה שזה מפורסם באינטרנט בתוך רשימה העצות הכי טובות שלו... מעורר תהיות על עושה הרשימה.
מחסום כתיבה הוא דבר מאוד נפוץ. רב הסופרים והכותבים מתמודדים עם מחסום כתיבה בשלב זה או אחר. ויש כאלה שאפילו נתקלים בכמה (אני, תודה ששאלתם). ואגב, גם העניין שמחסום כתיבה הוא שקר, הוא גם דבר שקרי בעיניי. לפעמים קורה ונתקעים, ולפעמים קורה שממש נתקעים ולוקח יותר זמן למצוא פתרון מחשבתם. אז יכול להיות שלפעמים אתם כל כך תקועים שאולי באמת כדאי לשקול להניח לזה לתקופה הקרובה, ולעבור לפרוייקט אחר. אני לא אומרת, אבל אם נעבור לספר הבא על כל מחסום כתיבה... אנחנו נמצא שספרים הם דבר בלתי אפשרי לכתיבה.
להלן קישור לפוסט שלי על מחסום כתיבה. לא תמצאו שם פתרון קסם (כי עוד לא נולד אחד), אבל אולי יעזור לכם להסתכל בפרספקטיבה אחרת.
משפטים ארוכים מעידים על אינטילגנציה
כי כבר בגיל 3 אנחנו יודעים להגיד משפט שלם
גם את העצה הזו נאלצתי לנבור באינטרנט, ומודה, לא שמעתי אותה בחיים. משפטים ארוכים אולי מוציאים אתכם חכמים, אבל את הקוראים הם דווקא יכולים להוציא מבולבל, כי הם ילכו לאיבוד. נקודה היא לא מילה גסה וגם לא פסיק. אני באמת צריכה מישהו שיסביר לי את ההיגיון מאחורי העצה הזו. איך היא באה לעולם? באותה מידה, כיוון שהשפה היום, איך לומר בעדינות, היא לא השפה של פעם, אולי כדאי לחשוב עוד פעם לפני שמשתמשים במילים ארכאיות שיצאו מהשפה כבר לפני 30 שנה.
הסוף של הספר לא חשוב ביחס לשאר
כי ברור שאנחנו זוכרים יותר טוב מה קרה ב-400 עמודים ולא בשני העמודים האחרונים.
תודו באמת: כמה אנשים שפגשתם אשכרה מאמינים בזה? לפעמים מישהו יכול לקרוא ספר מדהים ואז מגיע הסוף. ובסוף... הוא זוכר את הסוף שהרס לו את הספר. נסו לחשוב על עצמכם: כמה פעמים התבאסתם מסוף כל כך עד שלא רציתם לקרוא/לראות/לשמוע (אם זה ספר שמע) אותו שוב אי פעם בחייכם? כנראה שאלה היו הדברים עם הסוף הרע.
אז זה לא תמיד חייב להסתיים בסוף שמח, אבל זה בהחלט צריך להיות סוף שישאיר את הקורא מרוצה. וכפי שצויין בפוסטים קודמים, דמות שמתה לגמרי משום מקום באמצע הספר זה לא סוף מרצה.
אם אתם לוקחים נוגדי חרדה/דכאון או הולך לטיפול פסיכולוגי, אתם הורסים את היצירתיות שלכם
כי האמנים הכי גדולים היו אומללים
השאלה המתבקשת כמובן היא: כן, אבל מי האידיוט שאמר את זה?! נכון, אומרים לאנשים בעלי הפרעות יש נטייה להיות יצירתיים יותר, גם בציור למשל. האם כל צייר או פסל או סופר סובל מהפרעות נפשיות? ממש ממש לא. נכון, הרבה מהיוטיוברים הסופרים טוענים שהם כאלה, אבל על כל אחד שכן יש הרבה שלא.
אז אם הדבר הזה איכשהו רלוונטי אליכם, תשליכו את העצה הזו ישר מהחלון. אני מודה, חיפשתי עצות גרועות שאנשים אומרים (כי אף אחד לא נותן לי עצות), אבל אני חושבת שיותר מכולן, זו העצה הכי גרועה.
אנשים עובדים הכי טוב כשטוב להם עם עצמם, לא כשהם חרדים, לא כשהם בדכאון, ולא עם כל בעיה אחרת שיש לכם על הראש. כי דווקא בתקופות האלה, היצירתיות יורדת. היצירתיות יותר באה לידי ביטוי בזמנים בין לבין.
אני מצטערת אם אני זו שמעלה את העצה הזו, אבל עדיף להעלות ולסתור מאשר... מי האידיוט שאמר את זה, שוב?
בלי קשר להיותכם סופרים, כותבים או סתם קוראים מתוך עניין, אני מאחלת רק בריאות, גופנית ונפשית כאחד.
מחסום כתיבה הוא אזהרה שאתם עושים את הדבר הלא נכון
הגיע הזמן שתפנה למקום אחר
שיטוט רנדומלי באינטרנט הוביל אותי לעצה הבאה. זוהי עצה מאת ריימונד דאגלס ברדבורי, שכנראה מוכר בארץ בעיקר או רק בזכות ספרו "פרנהייט 451" שזכה לגרסת סרט.
אז זה שהוא סופר מוכר או שכתב משהו ממש מוכר, עדיין לא הופך אותו לנותן העצות הטוב בהיסטוריה. וזה שזה מפורסם באינטרנט בתוך רשימה העצות הכי טובות שלו... מעורר תהיות על עושה הרשימה.
מחסום כתיבה הוא דבר מאוד נפוץ. רב הסופרים והכותבים מתמודדים עם מחסום כתיבה בשלב זה או אחר. ויש כאלה שאפילו נתקלים בכמה (אני, תודה ששאלתם). ואגב, גם העניין שמחסום כתיבה הוא שקר, הוא גם דבר שקרי בעיניי. לפעמים קורה ונתקעים, ולפעמים קורה שממש נתקעים ולוקח יותר זמן למצוא פתרון מחשבתם. אז יכול להיות שלפעמים אתם כל כך תקועים שאולי באמת כדאי לשקול להניח לזה לתקופה הקרובה, ולעבור לפרוייקט אחר. אני לא אומרת, אבל אם נעבור לספר הבא על כל מחסום כתיבה... אנחנו נמצא שספרים הם דבר בלתי אפשרי לכתיבה.
להלן קישור לפוסט שלי על מחסום כתיבה. לא תמצאו שם פתרון קסם (כי עוד לא נולד אחד), אבל אולי יעזור לכם להסתכל בפרספקטיבה אחרת.
משפטים ארוכים מעידים על אינטילגנציה
כי כבר בגיל 3 אנחנו יודעים להגיד משפט שלם
גם את העצה הזו נאלצתי לנבור באינטרנט, ומודה, לא שמעתי אותה בחיים. משפטים ארוכים אולי מוציאים אתכם חכמים, אבל את הקוראים הם דווקא יכולים להוציא מבולבל, כי הם ילכו לאיבוד. נקודה היא לא מילה גסה וגם לא פסיק. אני באמת צריכה מישהו שיסביר לי את ההיגיון מאחורי העצה הזו. איך היא באה לעולם? באותה מידה, כיוון שהשפה היום, איך לומר בעדינות, היא לא השפה של פעם, אולי כדאי לחשוב עוד פעם לפני שמשתמשים במילים ארכאיות שיצאו מהשפה כבר לפני 30 שנה.
הסוף של הספר לא חשוב ביחס לשאר
כי ברור שאנחנו זוכרים יותר טוב מה קרה ב-400 עמודים ולא בשני העמודים האחרונים.
תודו באמת: כמה אנשים שפגשתם אשכרה מאמינים בזה? לפעמים מישהו יכול לקרוא ספר מדהים ואז מגיע הסוף. ובסוף... הוא זוכר את הסוף שהרס לו את הספר. נסו לחשוב על עצמכם: כמה פעמים התבאסתם מסוף כל כך עד שלא רציתם לקרוא/לראות/לשמוע (אם זה ספר שמע) אותו שוב אי פעם בחייכם? כנראה שאלה היו הדברים עם הסוף הרע.
אז זה לא תמיד חייב להסתיים בסוף שמח, אבל זה בהחלט צריך להיות סוף שישאיר את הקורא מרוצה. וכפי שצויין בפוסטים קודמים, דמות שמתה לגמרי משום מקום באמצע הספר זה לא סוף מרצה.
