עצות לכתיבה: כן, אבל... - עצות בעלות היגיון כלשהו

יש שלושה חוקים לכתיבת נובלה. למרבה הצער, איש לא יודע מה הם (וויליאם סומרסט מוהם)

עצות לכתיבה רצות באינטרנט, סרטונים, סתם אתרים... עם כי, רבות מהעצות האלה גם זוכים לביקורת. אז... בואו נעמיד את העצות למבחן...

סתם למי שתוהה מה זה ה"כן, אבל..." בעבר בתוכנית גב האומה (שהייתה אז "מצב האומה"), הייתה פינה שנקראת "כן, אבל...". זה נשמע טוב, אבל... מוזמנים לחפש ביוטיוב.

תכתבו כל יום
שלא תעזו לפספס יום, ואתם גם צריכים להרגיש מאוד רע אם כן!

כולם להרגיע ולנשום עמוק. לכתוב כל יום הוא בהחלט אידיאל יפה. אבל כמו אידיאלים אחרים, גם אידיאל זה עלול להיות קשה לביצוע. יש סופרים שזה מקצועם היחיד, הם לא עובדים בעבודה נוספת ולא לומדים. לכתוב זו העבודה שלהם. אבל תהיו בטוחים שגם הם... לא כותבים בדיוק כל יום. לפעמים, הם לוקחים לעצמם חופש, אולי הם עושים לעצמם יום מנוחה שבועי, אולי יש דברים אחרים שמעסיקים אותם (ילדים, למשל).

אז אם האנשים שעיסוקם היחיד הוא להיות סופר יכולים, גם אתם יכולים. ואתם יודעים מה? גם אם אתם בתקופת מעבר בחיים שאתם לא עובדים ולא לומדים, גם אתם לא חייבים לכתוב כל יום.

אבל בואו נודה, לרבים מאיתנו יש עוד דברים על הראש. גם אם אין לנו משפחה לדאוג לה, יש לנו כנראה עבודה או לימודים שמטרידים את ראשנו. תקופת מבחנים? תקופה קשה בעבודה? עייפות? כל אלה יכולים לגרום לנו לעצור את הכתיבה. למשל, את הסיפור שאני עובדת עליו התחלתי לכתוב בין השנה השנייה והשלישית ללימודיי באוניברסיטה. במשך 3 חודשים לא נגעתי בזה, התעסקתי בלימודים. בתקופת המבחנים, כשהיה לי מרווח נשימה, העזתי לחזור ואז הפסקתי שוב לקראת סוף שנת הלימודים (פחות מבחנים, יותר עבודות). וזו כנראה הסיבה שלקח לי שנה ורבע או שנה וחצי לגמור את זה, כי... הפסקות באמצע. ובואו נוהה, לרובנו יש עיסוקים נוספים, בין אם פנאי ובין אם בעל כורחם. גם זה גוזל זמן.

אבל גם כשלא היה לי משהו מיוחד בחיי, היו ימים שפשוט לא התחשק לי. הייתי עייפה, הייתי עצלנית, הרגשתי תקועה. ואת האמת? גם כשאני צריכה לערוך הסיפור חוזר על עצמו... אז תנשמו הכל. כל עוד אין לכם חוזה עם זמן קצוב, הכל בסדר. וגם אם כן, תכננו את הזמן הנכון וגם אתם תוכלי למצוא לעצמכם ימים ללא כתיבה.

תתכננו את הספר שלכם, ככה צריך
לא, לא סתם לבוא עם רעיון כללי. ממש לתכנן, סצנה סצנה, פרק פרק

זה לא שהעצה הזו גרועה ממש, אבל העצה הזו לא מתאימה לכולם. יש אנשים שלא מסוגלים לכתוב שום דבר אם הם לא מתכננים ויש אנשים שלא מסוגלים לכתוב שום דבר אם הם כן מתכננים (וכמובן, יש את האנשים באמצע).

אתם מהאנשים שצריכים לתכנן ספר בשביל לכתוב אותו? אל תתנו לי לעמוד בדרככם. אבל אם מצאתם את עצמכם מנסים לתכנן ספר והולכים לאיבוד... אז אולי זו לא הדרך שמתאימה לכם. הרבה מאוד סופרים ברחבי הרשת ידברו על תכנון כאילו זה דבר הכרחי ונכון לכולם, על אף שבפועל, זה לא נכון. ובכלל, יש את אלה שמתכננים יותר ומתכננים פחות, ושיטה שמתאימה לאחד, לא בהכרח מתאימה לאחר.

לא בטוחים אם אתם שם? אני מפנה אתכם לסדרת פוסטים שעשיתי על הנושא. להלן קישור לפוסט הראשון. בכל סוף פוסט יש מעבר לפוסט הבא. הפוסט מתחיל במיצוי קצר של הדרכים לתכנן ספר ובהמשך ידובר על ההתמודדות עם חוסר ההצלחה לתכנן, עד הגעה לקבוצת הלא מתכננים, או כפי שאני קוראת לה "הזורמים" (באנגלית נקראים pantsers שכנראה מגיע מהביטוי by the seat of one's pants שכוונתו "ללא תוכנית ברורה").

תקראו ספרים גרועים
כדי שתדעו בדיוק מה לא לכתוב.

יש לי שתי מילים לומר לאנשים האלה: תשיגו חיים.

קריאה של ספרים גרועים לא מסבה תענוג. כלומר, יש אנשים שמאמינים במוטו "כל כך גרוע שזה טוב", אבל טוב, אני לא נמנית איתם.

אז נכון, יכול להיות שקריאת ספרים לא טובים תחשוף אתכם לפגמים בהם שכדאי להמנע מהם. אבל תאמינו לי, מסתובבים כל כך הרבה סרטונים באינטרנט שיתקצרו לכם את כל הבעייתיות של כל מיני ספרים. אז נכון, אלה סרטונים באנגלית. אבל בינינו, לא צריך לחפש ביודעין משהו גרוע בשביל להחשף. מספיק להחשף לספרים (או סדרות/סרטים) באופן כללי כדאי להחשף לדברים שלא מוצאים חן בעינינו ולא נעשים בצורה הטובה ביותר. תסכימו אותי שלא קראתם/ראיתם היה מושלם ללא כל בעיה שבעולם. אז תמשיכו במה שעשיתם עד עכשיו.


נראה לי שזו התחלה. וכפי שאומרת התמונה בתחילת הפוסט, עוד אין חוקים מוכחים וברורים לכתיבת ספר. אז בינתיים תלכי עם מה שהולך לכם.