סוגי כותבים (ולא דווקא סופרים)

וממש לא מובטח שאתם לא יותר מאחד. כפי שאתם רואים, לכל אחד מסוגי הסופרים יש בעיה משלו. האם קיים הסופר המושלם? אולי, אבל בואו נודה באמת: כמה כאלה יש? אגב, אין כאן עיסוק בכותבים למגירה, כי אלה אנשים שאין להם שום כוונה להוציא את הספר שלהם אי פעם. לא שאני מזלזלת בזה, אבל הדבר העיקרי שעומד בפני זה שהם לא יפרסמו ספר הוא שאין להם עניין לזה מלכתחילה. אז הם לא זקוקים ל"פתרון".

חסר הבטחון
אנשים כותבים כי זה כיף. אבל כיוון שאין חפיפה מלאה בין דברים מהנים לדברים שטובים בהם, הסופרים האלה חיים בפחד תמידי שהם פשוט גרועים. זה בטח משעמם. זה בטח לא יתפרסם. בטח יצחקו עליי. אני בטח הסופר/ת הכי גרוע/ה אי פעם.

פתרונות: למה שלא תשאלו אחרים לשם שינוי. אולי תזכו לתגובות חיוביות. והיי, בניגוד לדברים מסויימים שאי אפשר לשפר, כתיבה היא דבר שניתן לשפר. וללמוד מאחרים זו לא מילה גיסה (האמת שאלה שתיים, אבל נו טוב)

המדמיין
הוא כל כך טוב בלהמציא סיפורים וגם לא פעם עולמות מורכבים, הבעיה הכי גדולה שלו הוא... לשים את הרעיונות על הנייר. שאפתנות יצירתית מול חוסר שאפתנות מעשית. אנשים כאלה ככל הנראה, לעולם לא יוציאו ספר. או יותר גרוע, לא יגמרו לכתוב את הטיוטה הראשונה. או עוד יותר גרוע, לא יתחילו אפילו.

פתרונות: אם אין לכם שום עניין אמיתי לפרסם שום דבר, אתם אפילו לא זקוקים לפתרון. יש אנשים עם עולם פנימי עשיר שממש לא מעניין אותם לשתף את העולם, וזה בסדר. אבל אם אתם רוצים לפרסם, כדאי שתיקחו את עצמכם בידיים, גם אם זה דורש להכריח את עצמכם לשבת לכתוב. תקציבו לעצמכם זמן מסודר ביום שבו אתם יושבים וכותבים (כדאי קבוע, אבל אילוצים לפעמים מונעים את זה). אולי אפילו תתחילו במשהו קצת יותר מרווח.

העסוק
תלמיד, סטודנט או עובד עבודה אחרת, ומרגיש שפשוט אין לו זמן לנשום.

פתרונות: הבעיה עם להיות תלמיד או סטודנט, שלרב, "העבודה" מגיעה איתך הביתה בצורת שיעורי בית. בנוסף, יש לחץ כללי להצליח. אתם יכולים לשקול לעשות זאת בחופשות או אחרי הלימודים. או, לארגן לכם את הזמן בהתאם, גם אם זה אומר, למשל, שתהיו פחות עם חברים. אבל כשאתה עובד בעבודה מסודרת, העבודה לרב נשארת בעבודה. אולי כדאי שתתכננו את לוח הזמנים שלכם ביחד עם הכתיבה, ולא תנסו למצוא חורים בשביל להכניס אותה. עייפים כשאתם מגיעים הביתה? כן, גם זה קורה. לצערי, קשה להכריח מישהו שמרגיש שהוא עייף מנטלית. לכו על חיזוקים.

הדחיין
הוא רוצה לכתוב, אבל... יש כל כך הרבה פיתויים אחרים שמפריעים לו.

פתרונות: האמונה שלי שזה קורה בעיקר עבור הסופרים המקלידים,  אם כי אני מניחה שגם פלאפון יכול להביא לתוצאות דומות. במידה ואתם עובדים על מחשב, אולי פשוט תנתקו אותו מהאינטרנט. לא, לא לנצח, באופן זמני. אופציה נוספת היא לעבור לכתיבה ביד. הבעיה שהבעיה תחזור על עצמה כשתרצו להקליד, וזה גם כנראה יקח יותר זמן. אתם יודעים שאתם נמצאים במקומות בלי אינטרנט נגיש? הזדמנות מצויינת! למוסחי הדעת מהפלאפון, פשוט שימו את הפלאפון בחדר אחר. כיוון שאתם תקומו כנראה מדי פעם לשתות או לשירותים, תראו אם קיבלתם שיחה או הודעה חשובה. יש אפליקציות למשל כגון "Forest" שבה קובעים זמן וכל עוד תקפידו לא לגעת בטלפון בכלל, אז העץ ימשיך לצמוח! אולי יש דברים שקצת יותר  אפליקציות אחרות כגון: Cold turkey (נועל אפליקציות), AntiSocial (מראה לך כמה אתה משתמש בטלפון ובאפליקציות שונות), : Off the Grid (חסימת אפליקציות שעל מנת להסירה לפני הזמן יש לראות פרסומת או לשלם דולר)

עוקב הטרנדים
כל כמה זמן, יש טרנד, בעיקר אצל ספרי נוער. בשנת 2009 החל טרנד הערפדים, לאחרונה יש (או היה) טרנד של האנשים הקטנים (לרב צעירים) מול הממשלה הגדולה (משחקי הרעב, הרצים במבוך). ויש את האנשים האלה שפשוט מוכרחים לרשום בהתאם לטרנד העכשווי.

פתרונות: אם הסיבה לכך שאתם רוצים לרשום משהו טרנדי הוא כיוון שזה עורר בכם השראה מטורפת, אז לכו על זה. אבל אם אתם פשוט רוצים ללכת לפי הטרנד, בתקווה שזה יילך, ותרו. תכתבו מהלב על מה שאתם אוהבים. בתור התחלה, טרנדים מתחלפים מאוד מהר. עד שתוציאו את הספר, סביר מאוד להניח שהטרנד יחלוף. ואני גם די בטוחה שהסיפור יצא פחות מעניין בשל כך.

הכופה את דעתו
יש קוראים שונים שמקטרים על סופרים כאלה, אז אפשר להניח מזה שהם קיימים. או שלפחות הם מנסחים באופן יותר מדי ברור את הדעות שלהם. אם למישהו יש רעיון למישהו כזה.... אשמח.

פתרונות: אולי במקום להפוך את האידיאולוגיה למרכז העלילה, תנו רמיזות יותר עדינות. למשל, רוצים להעלות את העניין של זוגות חד מיניים? אז אל תכתבו ספר על מישהו מהקהילה שכל הספר סובב סביב זה (אלא אם כן זה סיפור רומנטי, ואז זה חייב לעסוק בזה). האם הדמות שלכם במשך ספר שלם עוסקת רק בזכויות הקהילה הגאה? חוץ מזה שאין לי מושג מה אפשר לכתוב כל כך הרבה על זה, אנשים באיזשהו שלב גם ישתעממו. לא כי זה לא חשוב, אבל אפילו לאנשים מהקהילה הגאה יש דברים אחרים שמטרידים אותם בחיים (יוקר המחיה או המצב הבטחוני, למשל). נסו לשלב את זה בדרך יותר מוצנעת (אגב, הסיבה היחידה שאני מביאה את הדוגמה הזו כי היא עלתה לי לראש, ולחילופין, יכול לבוא מישהו שירצה לעשות ספר בדיוק על ההפך). אז באיזו דרך אתם יכולים לקדם את זכויות הקהילה הגאה בספרכם בלי לעסוק בזה בלבד? אולי זה מאבק של דמות יותר משנית, אולי זה חלק ממאבק אנטי שמרני כללי, אולי זה מתקשר לקושי לאמץ ילדים. למרות שאישית הספרים שאומרים עליהם את זה לא מתמקדים בזה, אבל עדיין מצליחים איכשהו להעביר את המסר הזה.

דוגמה סתם למה שעשיתי (את מי שמעניין): אדם מחברה אחת מגיע לחברה אחרת. בחברה שלו לא היה ולא נברא דבר כזה זוגות חד מיניים (לפחות כלפי חוץ). הוא מגיע למקום חדש ששם זה לגיטימי לגמרי. הוא מופתע, הוא לא יודע בכלל איך לאכול את זה בהתחלה, אבל באיזשהו שלב, הנושא נזנח. הוא לא מתעסק בזה כל כך הרבה (במיוחד בהתחשב בעובדה שזה לא ממש נוגע לו). הנושא הועלה? כן. הוצגה דעה? כן. האם כל מי שיקרא את זה עכשיו יגיד "למה את מקדמת את זכויות הקהילה הגאה?" לא. או לפחות כך אני מאמינה.

חושב שהוא מושלם
ברור שכל יצירה שלי היא מופת! ואם מישהו אומר עליה משהו, אז כנראה שטויות. הוא לא מבין כלום!

פתרונות: טוב, לפחות אתם לא חסרי בטחון. זה גם משהו. נשאלת השאלה: האם יש לכם על מה לבסס את עצמכם? שנים של כתיבה ודעות חיוביות, הן שהעלו לכם את הביטחון? אז בהחלט יכול להיות שיש משהו בתחושה שלכם. אבל זכרו, אף אחד לא מושלם. ומה שאתה חושב שהוא מדהים ונפלא, אצל אחר יחשב משעמם.

מגשים הפנטזיות
הפעמים שברור לחלוטין שהפנטזיות האישיות של הכותב נכנסו לספר. במיוחד אם לדמות הראשית ולכותב יש את אותו שם.  ולפעמים גם בלי אותו שם. אני מניחה שאת רב הדוגמאות ניתן למצוא בספרים שמוציאים באופן עצמאי, שלא מגיעים לארץ (כי אני לא בטוחה כמה ספרי נוער מפורסמים בארץ בהוצאה עצמאית).אף שגם מי שנחשב אחד מגדולי הסופרים חטא בזה, הלא הוא סטפן קינג. לא פעם, הדמות עצמה נכנסת. לפעמים איזו פנטזיה נכנסת ולא פעם גורמת לאנשים להרים גבה. ולא, אני לא מדברת על הפנטזיה לצאת עם בחור שנראה כך או אחרת. לאף אחד לא אכפת מזה (אלא אם כן זה תיאור מאוד מפורט שלה). ולא, גם אין גם בעיה עם זה שמטרת הכתיבה של הגיבן מנוטרה דאם הוא עידוד הבנייה המחודשת של הקתדרלה. על מנת לא להעלות פנטזיות שערוריות מדי, נלך על דוגמה עדינה יותר: מרגרט וייס, ממפתחי סדרת רומח הדרקון, מעלה בכל ספריה את הצורך להאמין באל/ים. הפנטזיה פה היא כמובן שיש לה מן איזו אידיליה לפיה כולם עושים את זה. תסתכלו סביבכם, אתם יודעים שזה לא נכון (וזה אפילו לא משנה אם אתם מסכימים עם זה או לא).

פתרונות: בתור התחלה, תעשו לעצמכם טובה, אל תעשו דמות שחולקת איתכם שם פרטי או שם משפחה (או גרוע מזה, את שניהם). לגבי דמות שדומה לכם, אף שאתם בהחלט יכולים לשלב מהתכונות שלכם, נסו שלא לשלב גם את כל התחביבים ו/או ההרגלים הרעים שלכם. לגבי פנטזיות. אולי אתם יכולים להעלות פנטזיה בספר אחד, אבל נסו שלא תתפרש על יותר מדי ספרים. (למשל: עם הפנטזיה שלכם היא לצאת עם שחקן קולנוע, אתם יכולים לעשות ספר או סדרת ספרים שזה הנושא שלה. אבל אחר כך... תעברו הלאה). גם כדאי לפחות שיהיה היגיון פנימי. (אין היגיון בזה שאנשים שאינם מאמינים באל כזה או אחר הם אנשים רעים).

כותבי הפאנפיקים
מה מי מו? רוצים לעשות עוד? חכו לפוסט הבא! כי שם הולך להיות על זה ביתר פירוט.

נראה לי מספיק. מזדהים עם אחד? יותר? שתפו. יש לכם עוד סוגי סופרים שפספסתי?! אשמח לשמוע!

כותבי יתר וכותבי חסר: פירוש ושיטות להתגבר על זה

נתחיל מזה שלשני הביטויים, למיטב ידיעתי, אין מקבילה עברית, טרחתי להמציא. כי אני לא יכולה לרשום סרטון שלם שבכל משפט שני יש מילה באנגלית.

כתיבת יתר - overwriting
כתיבת חסר - underwriting

כותבי יתר (Overwriters)
מכירים את החופרים האלה שצריכים להסביר לכם כול פרט קטן? כשהם מתחילים לכתוב, וממשיכים עם החפירות שלהם הם נקראים "כותבי יתר". אלה אנשים שמוסיפים יותר מדי מידע. סליחה לנעלבים שקראתי להם חופרים (זה בסדר, אני מודה באשמה, כשזה מגיע לדיבור, אני גם כזו), אבל לעיתים יש יותר מדי מילים שפשוט בא לכם שזה ייגמר. עם זאת, לא באמת קיימת הגדרה ברורה לגמרי לגבי מי הוא כותב היתר. יש שידברו על חזרה, ויש את אלה שידברו על סצנות בעייתיות, ויש על תיאורים. אני מניחה שאפשר לומר שזה שילוב של הכל, אבל גם יכול להיות שבדברים מסוימים אתם כותבי יתר, ובאחרים... לא.

המכבירים בתיאורים
בואו ניקח דוגמה מוכרת. יש את אלה שראו את סרטי שר הטבעות, ויש את האנשים שקראו את המפלצת שעליה מבוססים הסרטים שבאופן מפתיע נקראת גם שר הטבעות (הכרך הראשון בלבד הוא בן 400 עמודים. עכשיו תכפילו פי 3). בתור ילדה, קראתי את ההוביט, וכמה שזכרתי, נהניתי ממנו. בבגרותי (היחסית), החלטתי לנסות לקרוא שר הטבעות. נחשו מה? לא שרדתי הרבה. והרי לכם, הפסקה השנייה מהתרגום הישן של הספר (הערה קטנה קודם, בילבו בגינס גר במעון בג):

עשיר מאוד היה בילבו, ומוזר מאוד בהליכותיו. זה לו שישים שנה שעורר פליאה בפלך, מאז הסתלקותו התמוהה ושיבתו הלא-צפויה. אגדות נתרקמו בפי בני המקום על האוצרות שהביא עמו ממסעותיו, וחרף כל טענותיהם של הזקנים, האמינו הבריות כי הגבעה שמעון בג עומד עליה חרושה במנהרות גדושות-מטמונים. ואם אין די בזה להוציא מוניטין לבעליו, בא כוח-חיותו המופלג והוסיף פליאה על שאר הפליאות. הימים עברו, אך כמדומה לא השפיעו כל-עיקר על מר בגינס. בגיל תשעים נראה ממש כבגיל חמישים. משמלאו לו תשעים-ותשע התחילו הבריות אומרים עליו שהוא שמור היטב; אבל מדייקים היו יותר אילו אמרו שהוא לא השתנה כלל. היו שהנידו ראש והביעו סברה שזו טובה שלא תהיה לברכה לבעליה; אין זה הוגן שיהא מישהו זוכה גם בנעורי נצח (לפי המראה) וגם בהון תועפות (לפי השמועה).
"בסופו של דבר יהיה עליו לשלם על זה," אמרו. "זה לא טבעי, ועתיד לגרום צרות."

שר הטבעות אחוות הטבעת, פרק 1, עמוד 3 3 בספרו של ג'. ר.ר. טולקין שתורגמם על ידי רות לבנית

*הערה: הציטוט הינו ציטוט מדויק כולל כל סימני הפיסוק והמילים המודגשות.

מוזמנים לחלוק עליי, אבל זו כתיבת יתר. או בלשון העם, חפירה. בסופו של יום, חלק מהמשפטים די חוזרים על עצמם. שימו לב כמה משפטים מדברים על עניין הגיל

מישהי שמגדירה את עצמה בתור כותבת יתר אמרה: "אני כותבת זה אחר זה שני משפטים עם משמעות דומה, ומשאירה את שניהם במקום להוריד. זה תוצאה של זה שאני רוצה לוודא שאני מתארת תמונה בבהירות, אבל במציאות, כשאני עושה את זה, אני מפריעה לחוויה הכללית." (לא תרגום מדוייק לחלוטין, אבל זו מהות המשפט)

דוגמה נוספת להכברה בתיאורים היא לתאר את הפריט ביותר מדי דרכים. כשמתארים חדר, לא צריך לתאר כל כפל של השמיכה, כל קילוף על הקיר, וכל בגד שזרוק על הרצפה. זה לא מעניין. אפילו לעיתים צדדים יכולים להיות לא מעניינים (האם באמת חשוב באיזה צד של החדר המיטה נמצאת?)

מוסיפי הסצנות
אופן נוסף שבו כתיבת יתר באה לידי ביטוי היא סצנות מיותרות. מוזמנים להתווכח אם אכן קיימת סצנה מיותרת, אך כעיקרון, סצנה מיותרת היא סצנה שלא מקדמת את העלילה בכלום. פשוט בכלום. סצנה יכולה להיות מצחיקה, אבל אם אין בה שום רלוונטיות, לפני או אחרי הקטע המצחיק, נשאלת השאלה אם זו סצנה מיותרת. אפשר לחיות אולי אם סצנה מיותרת אחת או שתיים בספר (אתנחתא קומית), אבל כשיש יותר מדי מהן, זה עלול להתחיל לעצבן.

מאריכי הסצנות
הסצנות לא חייבות להיות ארוכות, פשוט יכול להיות שהן... משעממות. אולי יותר קשה לעלות על זה בכתיבה הראשונית, אבל בקריאה השנייה אתם יכולים למצוא את עצמכם מפהקים. ואם לא, אם יהיה לכם מזל (תלוי איך מסתכלים על זה), קוראי הבטא שלכם.

מה היתרון של כותבי יתר?

אם תשאלו את רב הסופרים שעושים סרטונים בנושא, יגידו שהיתרון של זה הוא שיותר קל להוריד מאשר להוסיף. אם תשאלו אותי בנושא... אני אגיד לכם ששאלה טובה. אני לא כזו, אז קצת קשה לי להביע דעה בנושא.

מה החסרון של כותבי יתר?
שחלק מהוויתורים כנראה הולכים לכאוב. אצל מי מכם שיש בעיות של סצנות מיותרות, כנראה שאפשר להתייחס גם לזה כאל חסרון. בנוסף, תהליך הכתיבה ארוך יותר.

מה עושים אם הכל רשום/עם דברים שכבר עשיתי (בהנחה שהספר לא גמור לחלוטין)?
תוציאו את המספריים ותתחילו לחתוך! או שתסתפקו בכפתור ה"מחק" במקלדת, קשקוש על המילים הרלוונטיות או מחיקתן במחק (אלא אם אני האדם היחיד שעוד כותב בעיפרון... אבל גם טיפקס תופס).

אם אלה תיאורים, חפשו לראות אם יש כפילויות והאם יש תיאורים שהקורא יכול להסתדר בלעדיהם. (כמו בדוגמה שהובאה למעלה של שר הטבעות).

אם מדובר בסצנות:
אם הספר שלכם תוכנן מראש, נסו לחזור לתכנון המקורי ולשאול את עצמכם מה תכננתם לעשות בסצנה. אולי תכננתם לעשות משהו ושכחתם? רציתם לכתוב דבר אחד ובסוף יצא לכם משהו אחר לגמרי? אם התשובה לשתי השאלות האלה היא "לא", אז כנראה שהבעיה היא לא בתכנון. יכול להיות שתמצאו שמשהו חסר בתכנון המקורי שלכם. האם ניתן לשלב את החוסר הזה בסצנה הזו? האם ניתן להעניק לסצנה רמז מתרים כלשהו? האם איכשהו אפשר להוסיף לה את המשפט הקטן שישאיר טעם של עוד?

דוגמה:
כתבתי סצנה שמדברת על גבר ואישה, עם פוטנציאל להתרחשות רומנטית, שהולכים יחד. מלבד זה שהוא מעלה קונספירציה, למעשה, לא באמת רואים שם התקדמות כלשהי בעלילה. טוב, יש (בעצם הבנה שאתה מטומטם זו לא באמת התקדמות בעלילה), אבל למרות זאת, הרגשתי שלא הייתה התקדמות מספקת. בכל זאת, שלחתי לדרך ביחד שני אנשים עם פוטנציאל לקשר רומנטי ושום דבר רומנטי לא קרה. החלטתי לסיים את הסצנה עם אימרה שהוא התחרט שלא הספיק לשאול אם תרצה להיפגש איתו שוב. למעשה, הסצנה עצמה לא השתנתה בכלל, כי הוא אפילו לא שאל אותה. אבל, הקורא עלול לפתח ציפייה לגבי ההתקדמות. הם ייפגשו? הם לא יפגשו? איך הם יפגשו?

בנוסף, ניתן לשלב בין סצנה לא חשובה לבין סצנה חשובה אחרת. (לא רעיון שלי, מודה).

מה עושים אם אני בתהליך הכתיבה/מתכוון לכתוב בעתיד?

קחו בחשבון שאני אולי מאופיינת בדיבור יתר, אבל לא בכתיבת יתר. רב הסופרים משתייכים לסוג אחד ולא לשניהם, כך שההיגיון אומר שלחלק הם יוכלו לעזור מניסיון אישי ולחלק לא. אתם החלק שלא, צר לי. אבל, אין בכוונתי להשאיר אתכם בודדים בעולם. אם יש לכם תכנון, עדיף לשבת איתו. תראו אילו דברים ממשיים אתם צריכים לתאר (אנשים/מקומות). לפני שאתם ניגשים לסצנה, נסו לחשוב עם עצמכם מה בכלל חשוב לתיאור האדם/המקום. נסו להגביל את עצמכם במספר המאפיינים בהתאם לחשיבות הדמות או המקום. אם אתם מתארים חדר, נסו להסתכל על חדר בבית שלכם ולראות מה תופס את עיניכם קודם ומה נראה לכם נכון יותר לתאר. (יכול להיות שהווילונות לא באמת חשובים כל כך?) אם אין לכם תכנון, עוד יש לכם תקווה. רק שהפעם תצטרכו להיות עם היד על הדופק בזמן הכתיבה. אם אתם רואים את הסצנה הבאה בעיני רוחכם (פחות או יותר), תרשמו כל דמות/מקום חדש או שינוי שדורש אזכור (למשל, שמלת חתונה בהחלט דורשת אזכור). אם באמת שאתם לא מתכננים כלום, אתם תצטרכו פשוט לשים לב לזה. אין לכם ברירה. כלומר, יש לכם ברירה: להגיע לטיוטה השנייה ולהתחיל למחוק. בחירה שלכם.

כותבי חסר (Underwriters)
בעלי בעיה הפוכה מזו של כותבי היתר. הם לא כותבים מספיק.

יש כאלה שמדברים על התקדמות מהירה מדי, ושיש בעיקר את המהות הבסיסית ואז בהמשך צריך לצאת תוכן, ולמעשה חסרים פרטים להבנת התמונה השלמה.

חוסר בתיאורים
כנראה שהבעיה המרכזית של כותבי החסר. אין תיאורי מקום, אין תיאורי אנשים, לפעמים אין תיאור רגשות. ותאמינו לי אני יודעת, אני במקור כזו. חוסרים נוספים בתיאורים עלולים להוות מחוות גוף (האם כל הזמן הדמויות שלכם מדברות ואף פעם לא ניכר שינוי כלשהו, כמו שינוי בקול או שילוב ידיים?). עלול גם ליצור קשיים בסצנות עם הרבה תזוזה (קרבות, מרדף וכו').

ייתכן שהבעיה נובעת מזה שזה נראה לכם ברור, וייתכן שזה נובע מזה שזה נראה לכם מיותר (אני למשל, נעזרת לא פעם בתיאורים באופן רופף, ולכן כתיבת התיאורים שלי בבסיסה היא רופפת ומאוד מתומצתת). או שמי יודע, אולי אצלכם אין למעשה משהו מגובש בראש (למרות שעם תיאורי אנשים אני יכולה לבוא לרב עם תיאור יחסית מגובש, כשזה מגיע לתיאורי מקום... אין לי משהו מדויק מדי בראש. מודה, דמיון ויזואלי דפקט. יש מצב אני היחידה).

חוסר תיאור של רגשות ואפילו תגובות יכול להוריד מעומקו של הסיפור. ואנחנו לא רוצים את זה, נכון?

סצנות מהירות מדי
אתם כל כך רוצים להגיע לעיקר, שאתם לא באמת מספיקים לתת עומק לדמויות שלכם. אנחנו לא מגלים עליהן או על דברים שמעניינים אותן או חשובים להן, כי אתם פשוט רצים.

מה היתרון של כותבי חסר?
הם גומרים את הטיוטה הראשונית מהר יותר. בנוסף, אני מאמינה שבזמן כתיבה יותר קל לתקן את הטעויות שלהם, בניגוד לכותבי היתר שנסחפים לתיאורים מיותרים. לרוב, כנראה גם לא יצטרכו להוריד הרבה.

מה החסרון של כותבי חסר?
שאתם צריכים לכתוב דברים מאפס.

מה עושים?
האמת, בניגוד לכותבי החסר, אני לא מאמינה שיש הבדל גדול בין מה שעושים בזמן הכתיבה או אחריה.

הרי בין כה וכה תצטרכו להוסיף תיאורים, נכון? ההבדל היחיד בין זה שתעשו את זה בזמן הטיוטה הראשונה או אחריה, הוא שפשוט בטיוטה השנייה תהיה לכם יותר או פחות עבודה בהתאם. אישית ההמלצה שלי היא לעשות זאת כבר בזמן הכתיבה של הטיוטה הראשונה, כי אני יודעת כמה שזה מייגע. לחשוב שאחר כך אני אצטרך רק לטפל בתיאורים שאני כל כך שונאת... לא תודה.

אם אין לכם עמוד כזה (ואני מתכוונת לעמוד ממשי, גם אלקטרוני), עשו לכם עמוד דמויות שבו פירוט חיצוני מפורט, בהתאם למה שתמצאו לנכון. 

אחרי שהעמוד מוכן, פשוט תשבו עם העמוד הזה. אם זו הטיוטה הראשונה, תשמשו בו בזמן אמת. אם לא, אז תמצאו מתי בפעם הראשונה הדמות או המקום מופיעים ותארו בהתאם. קחו בחשבון שלרב מספיק תיאור יחיד, אלא אם כן חל שינוי (למשל, אם מישהי לובשת שמלת כלה או שמלה יוצאת דופן לדייט, אולי כדאי להזכיר. כנ"ל אגב בשינויים בנוף, גם אם הוא חדר.)

באשר לתיאור מקומות, אני אתן לכם את אותה עצה שנתתי לכותבי היתר.
אם אתם מתארים חדר, סביר להניח שיש לכם חדר דומה בבית (מטבח, סלון, חדר שינה). לכו לחדר והביטו בו. מה אתם רואים שם? מה הדברים הראשונים שתופסים את עיניכם? כמובן, אתם לא חייבים לתאר את החדר שלכם בבית, אבל לפחות תדעו באילו דברים להתמקד. איך אומרים, אין טוב ממראה עיניים.

לגבי נופים... אם זה נוף שנמצא לכם קרוב לבית (רחוב או פארק, למשל), אתם יכולים ללכת אליו, להסתובב בו קצת ולראות אילו דברים מעניינים אתכם. אם למשל לא בא לכם לנסוע עד לים בשביל סצנה על החוף, תמיד תוכלו להיעזר בתמונות מהאינטרנט.



וואי, זה יצא ארוך. בקטע של הטיפים אני יודעת להיות גם כותבת יתר כשבא לי XD