וממש לא מובטח שאתם לא יותר מאחד. כפי שאתם רואים, לכל אחד מסוגי הסופרים יש בעיה משלו. האם קיים הסופר המושלם? אולי, אבל בואו נודה באמת: כמה כאלה יש? אגב, אין כאן עיסוק בכותבים למגירה, כי אלה אנשים שאין להם שום כוונה להוציא את הספר שלהם אי פעם. לא שאני מזלזלת בזה, אבל הדבר העיקרי שעומד בפני זה שהם לא יפרסמו ספר הוא שאין להם עניין לזה מלכתחילה. אז הם לא זקוקים ל"פתרון".
חסר הבטחון
אנשים כותבים כי זה כיף. אבל כיוון שאין חפיפה מלאה בין דברים מהנים לדברים שטובים בהם, הסופרים האלה חיים בפחד תמידי שהם פשוט גרועים. זה בטח משעמם. זה בטח לא יתפרסם. בטח יצחקו עליי. אני בטח הסופר/ת הכי גרוע/ה אי פעם.
פתרונות: למה שלא תשאלו אחרים לשם שינוי. אולי תזכו לתגובות חיוביות. והיי, בניגוד לדברים מסויימים שאי אפשר לשפר, כתיבה היא דבר שניתן לשפר. וללמוד מאחרים זו לא מילה גיסה (האמת שאלה שתיים, אבל נו טוב)
המדמיין
הוא כל כך טוב בלהמציא סיפורים וגם לא פעם עולמות מורכבים, הבעיה הכי גדולה שלו הוא... לשים את הרעיונות על הנייר. שאפתנות יצירתית מול חוסר שאפתנות מעשית. אנשים כאלה ככל הנראה, לעולם לא יוציאו ספר. או יותר גרוע, לא יגמרו לכתוב את הטיוטה הראשונה. או עוד יותר גרוע, לא יתחילו אפילו.
פתרונות: אם אין לכם שום עניין אמיתי לפרסם שום דבר, אתם אפילו לא זקוקים לפתרון. יש אנשים עם עולם פנימי עשיר שממש לא מעניין אותם לשתף את העולם, וזה בסדר. אבל אם אתם רוצים לפרסם, כדאי שתיקחו את עצמכם בידיים, גם אם זה דורש להכריח את עצמכם לשבת לכתוב. תקציבו לעצמכם זמן מסודר ביום שבו אתם יושבים וכותבים (כדאי קבוע, אבל אילוצים לפעמים מונעים את זה). אולי אפילו תתחילו במשהו קצת יותר מרווח.
העסוק
תלמיד, סטודנט או עובד עבודה אחרת, ומרגיש שפשוט אין לו זמן לנשום.
פתרונות: הבעיה עם להיות תלמיד או סטודנט, שלרב, "העבודה" מגיעה איתך הביתה בצורת שיעורי בית. בנוסף, יש לחץ כללי להצליח. אתם יכולים לשקול לעשות זאת בחופשות או אחרי הלימודים. או, לארגן לכם את הזמן בהתאם, גם אם זה אומר, למשל, שתהיו פחות עם חברים. אבל כשאתה עובד בעבודה מסודרת, העבודה לרב נשארת בעבודה. אולי כדאי שתתכננו את לוח הזמנים שלכם ביחד עם הכתיבה, ולא תנסו למצוא חורים בשביל להכניס אותה. עייפים כשאתם מגיעים הביתה? כן, גם זה קורה. לצערי, קשה להכריח מישהו שמרגיש שהוא עייף מנטלית. לכו על חיזוקים.
הדחיין
הוא רוצה לכתוב, אבל... יש כל כך הרבה פיתויים אחרים שמפריעים לו.
פתרונות: האמונה שלי שזה קורה בעיקר עבור הסופרים המקלידים, אם כי אני מניחה שגם פלאפון יכול להביא לתוצאות דומות. במידה ואתם עובדים על מחשב, אולי פשוט תנתקו אותו מהאינטרנט. לא, לא לנצח, באופן זמני. אופציה נוספת היא לעבור לכתיבה ביד. הבעיה שהבעיה תחזור על עצמה כשתרצו להקליד, וזה גם כנראה יקח יותר זמן. אתם יודעים שאתם נמצאים במקומות בלי אינטרנט נגיש? הזדמנות מצויינת! למוסחי הדעת מהפלאפון, פשוט שימו את הפלאפון בחדר אחר. כיוון שאתם תקומו כנראה מדי פעם לשתות או לשירותים, תראו אם קיבלתם שיחה או הודעה חשובה. יש אפליקציות למשל כגון "Forest" שבה קובעים זמן וכל עוד תקפידו לא לגעת בטלפון בכלל, אז העץ ימשיך לצמוח! אולי יש דברים שקצת יותר אפליקציות אחרות כגון: Cold turkey (נועל אפליקציות), AntiSocial (מראה לך כמה אתה משתמש בטלפון ובאפליקציות שונות), : Off the Grid (חסימת אפליקציות שעל מנת להסירה לפני הזמן יש לראות פרסומת או לשלם דולר)
עוקב הטרנדים
כל כמה זמן, יש טרנד, בעיקר אצל ספרי נוער. בשנת 2009 החל טרנד הערפדים, לאחרונה יש (או היה) טרנד של האנשים הקטנים (לרב צעירים) מול הממשלה הגדולה (משחקי הרעב, הרצים במבוך). ויש את האנשים האלה שפשוט מוכרחים לרשום בהתאם לטרנד העכשווי.
פתרונות: אם הסיבה לכך שאתם רוצים לרשום משהו טרנדי הוא כיוון שזה עורר בכם השראה מטורפת, אז לכו על זה. אבל אם אתם פשוט רוצים ללכת לפי הטרנד, בתקווה שזה יילך, ותרו. תכתבו מהלב על מה שאתם אוהבים. בתור התחלה, טרנדים מתחלפים מאוד מהר. עד שתוציאו את הספר, סביר מאוד להניח שהטרנד יחלוף. ואני גם די בטוחה שהסיפור יצא פחות מעניין בשל כך.
הכופה את דעתו
יש קוראים שונים שמקטרים על סופרים כאלה, אז אפשר להניח מזה שהם קיימים. או שלפחות הם מנסחים באופן יותר מדי ברור את הדעות שלהם. אם למישהו יש רעיון למישהו כזה.... אשמח.
פתרונות: אולי במקום להפוך את האידיאולוגיה למרכז העלילה, תנו רמיזות יותר עדינות. למשל, רוצים להעלות את העניין של זוגות חד מיניים? אז אל תכתבו ספר על מישהו מהקהילה שכל הספר סובב סביב זה (אלא אם כן זה סיפור רומנטי, ואז זה חייב לעסוק בזה). האם הדמות שלכם במשך ספר שלם עוסקת רק בזכויות הקהילה הגאה? חוץ מזה שאין לי מושג מה אפשר לכתוב כל כך הרבה על זה, אנשים באיזשהו שלב גם ישתעממו. לא כי זה לא חשוב, אבל אפילו לאנשים מהקהילה הגאה יש דברים אחרים שמטרידים אותם בחיים (יוקר המחיה או המצב הבטחוני, למשל). נסו לשלב את זה בדרך יותר מוצנעת (אגב, הסיבה היחידה שאני מביאה את הדוגמה הזו כי היא עלתה לי לראש, ולחילופין, יכול לבוא מישהו שירצה לעשות ספר בדיוק על ההפך). אז באיזו דרך אתם יכולים לקדם את זכויות הקהילה הגאה בספרכם בלי לעסוק בזה בלבד? אולי זה מאבק של דמות יותר משנית, אולי זה חלק ממאבק אנטי שמרני כללי, אולי זה מתקשר לקושי לאמץ ילדים. למרות שאישית הספרים שאומרים עליהם את זה לא מתמקדים בזה, אבל עדיין מצליחים איכשהו להעביר את המסר הזה.
דוגמה סתם למה שעשיתי (את מי שמעניין): אדם מחברה אחת מגיע לחברה אחרת. בחברה שלו לא היה ולא נברא דבר כזה זוגות חד מיניים (לפחות כלפי חוץ). הוא מגיע למקום חדש ששם זה לגיטימי לגמרי. הוא מופתע, הוא לא יודע בכלל איך לאכול את זה בהתחלה, אבל באיזשהו שלב, הנושא נזנח. הוא לא מתעסק בזה כל כך הרבה (במיוחד בהתחשב בעובדה שזה לא ממש נוגע לו). הנושא הועלה? כן. הוצגה דעה? כן. האם כל מי שיקרא את זה עכשיו יגיד "למה את מקדמת את זכויות הקהילה הגאה?" לא. או לפחות כך אני מאמינה.
חושב שהוא מושלם
ברור שכל יצירה שלי היא מופת! ואם מישהו אומר עליה משהו, אז כנראה שטויות. הוא לא מבין כלום!
פתרונות: טוב, לפחות אתם לא חסרי בטחון. זה גם משהו. נשאלת השאלה: האם יש לכם על מה לבסס את עצמכם? שנים של כתיבה ודעות חיוביות, הן שהעלו לכם את הביטחון? אז בהחלט יכול להיות שיש משהו בתחושה שלכם. אבל זכרו, אף אחד לא מושלם. ומה שאתה חושב שהוא מדהים ונפלא, אצל אחר יחשב משעמם.
מגשים הפנטזיות
הפעמים שברור לחלוטין שהפנטזיות האישיות של הכותב נכנסו לספר. במיוחד אם לדמות הראשית ולכותב יש את אותו שם. ולפעמים גם בלי אותו שם. אני מניחה שאת רב הדוגמאות ניתן למצוא בספרים שמוציאים באופן עצמאי, שלא מגיעים לארץ (כי אני לא בטוחה כמה ספרי נוער מפורסמים בארץ בהוצאה עצמאית).אף שגם מי שנחשב אחד מגדולי הסופרים חטא בזה, הלא הוא סטפן קינג. לא פעם, הדמות עצמה נכנסת. לפעמים איזו פנטזיה נכנסת ולא פעם גורמת לאנשים להרים גבה. ולא, אני לא מדברת על הפנטזיה לצאת עם בחור שנראה כך או אחרת. לאף אחד לא אכפת מזה (אלא אם כן זה תיאור מאוד מפורט שלה). ולא, גם אין גם בעיה עם זה שמטרת הכתיבה של הגיבן מנוטרה דאם הוא עידוד הבנייה המחודשת של הקתדרלה. על מנת לא להעלות פנטזיות שערוריות מדי, נלך על דוגמה עדינה יותר: מרגרט וייס, ממפתחי סדרת רומח הדרקון, מעלה בכל ספריה את הצורך להאמין באל/ים. הפנטזיה פה היא כמובן שיש לה מן איזו אידיליה לפיה כולם עושים את זה. תסתכלו סביבכם, אתם יודעים שזה לא נכון (וזה אפילו לא משנה אם אתם מסכימים עם זה או לא).
פתרונות: בתור התחלה, תעשו לעצמכם טובה, אל תעשו דמות שחולקת איתכם שם פרטי או שם משפחה (או גרוע מזה, את שניהם). לגבי דמות שדומה לכם, אף שאתם בהחלט יכולים לשלב מהתכונות שלכם, נסו שלא לשלב גם את כל התחביבים ו/או ההרגלים הרעים שלכם. לגבי פנטזיות. אולי אתם יכולים להעלות פנטזיה בספר אחד, אבל נסו שלא תתפרש על יותר מדי ספרים. (למשל: עם הפנטזיה שלכם היא לצאת עם שחקן קולנוע, אתם יכולים לעשות ספר או סדרת ספרים שזה הנושא שלה. אבל אחר כך... תעברו הלאה). גם כדאי לפחות שיהיה היגיון פנימי. (אין היגיון בזה שאנשים שאינם מאמינים באל כזה או אחר הם אנשים רעים).
כותבי הפאנפיקים
מה מי מו? רוצים לעשות עוד? חכו לפוסט הבא! כי שם הולך להיות על זה ביתר פירוט.
נראה לי מספיק. מזדהים עם אחד? יותר? שתפו. יש לכם עוד סוגי סופרים שפספסתי?! אשמח לשמוע!
חסר הבטחון
אנשים כותבים כי זה כיף. אבל כיוון שאין חפיפה מלאה בין דברים מהנים לדברים שטובים בהם, הסופרים האלה חיים בפחד תמידי שהם פשוט גרועים. זה בטח משעמם. זה בטח לא יתפרסם. בטח יצחקו עליי. אני בטח הסופר/ת הכי גרוע/ה אי פעם.
פתרונות: למה שלא תשאלו אחרים לשם שינוי. אולי תזכו לתגובות חיוביות. והיי, בניגוד לדברים מסויימים שאי אפשר לשפר, כתיבה היא דבר שניתן לשפר. וללמוד מאחרים זו לא מילה גיסה (האמת שאלה שתיים, אבל נו טוב)
המדמיין
הוא כל כך טוב בלהמציא סיפורים וגם לא פעם עולמות מורכבים, הבעיה הכי גדולה שלו הוא... לשים את הרעיונות על הנייר. שאפתנות יצירתית מול חוסר שאפתנות מעשית. אנשים כאלה ככל הנראה, לעולם לא יוציאו ספר. או יותר גרוע, לא יגמרו לכתוב את הטיוטה הראשונה. או עוד יותר גרוע, לא יתחילו אפילו.
פתרונות: אם אין לכם שום עניין אמיתי לפרסם שום דבר, אתם אפילו לא זקוקים לפתרון. יש אנשים עם עולם פנימי עשיר שממש לא מעניין אותם לשתף את העולם, וזה בסדר. אבל אם אתם רוצים לפרסם, כדאי שתיקחו את עצמכם בידיים, גם אם זה דורש להכריח את עצמכם לשבת לכתוב. תקציבו לעצמכם זמן מסודר ביום שבו אתם יושבים וכותבים (כדאי קבוע, אבל אילוצים לפעמים מונעים את זה). אולי אפילו תתחילו במשהו קצת יותר מרווח.
העסוק
תלמיד, סטודנט או עובד עבודה אחרת, ומרגיש שפשוט אין לו זמן לנשום.
פתרונות: הבעיה עם להיות תלמיד או סטודנט, שלרב, "העבודה" מגיעה איתך הביתה בצורת שיעורי בית. בנוסף, יש לחץ כללי להצליח. אתם יכולים לשקול לעשות זאת בחופשות או אחרי הלימודים. או, לארגן לכם את הזמן בהתאם, גם אם זה אומר, למשל, שתהיו פחות עם חברים. אבל כשאתה עובד בעבודה מסודרת, העבודה לרב נשארת בעבודה. אולי כדאי שתתכננו את לוח הזמנים שלכם ביחד עם הכתיבה, ולא תנסו למצוא חורים בשביל להכניס אותה. עייפים כשאתם מגיעים הביתה? כן, גם זה קורה. לצערי, קשה להכריח מישהו שמרגיש שהוא עייף מנטלית. לכו על חיזוקים.
הדחיין
הוא רוצה לכתוב, אבל... יש כל כך הרבה פיתויים אחרים שמפריעים לו.
פתרונות: האמונה שלי שזה קורה בעיקר עבור הסופרים המקלידים, אם כי אני מניחה שגם פלאפון יכול להביא לתוצאות דומות. במידה ואתם עובדים על מחשב, אולי פשוט תנתקו אותו מהאינטרנט. לא, לא לנצח, באופן זמני. אופציה נוספת היא לעבור לכתיבה ביד. הבעיה שהבעיה תחזור על עצמה כשתרצו להקליד, וזה גם כנראה יקח יותר זמן. אתם יודעים שאתם נמצאים במקומות בלי אינטרנט נגיש? הזדמנות מצויינת! למוסחי הדעת מהפלאפון, פשוט שימו את הפלאפון בחדר אחר. כיוון שאתם תקומו כנראה מדי פעם לשתות או לשירותים, תראו אם קיבלתם שיחה או הודעה חשובה. יש אפליקציות למשל כגון "Forest" שבה קובעים זמן וכל עוד תקפידו לא לגעת בטלפון בכלל, אז העץ ימשיך לצמוח! אולי יש דברים שקצת יותר אפליקציות אחרות כגון: Cold turkey (נועל אפליקציות), AntiSocial (מראה לך כמה אתה משתמש בטלפון ובאפליקציות שונות), : Off the Grid (חסימת אפליקציות שעל מנת להסירה לפני הזמן יש לראות פרסומת או לשלם דולר)
עוקב הטרנדים
כל כמה זמן, יש טרנד, בעיקר אצל ספרי נוער. בשנת 2009 החל טרנד הערפדים, לאחרונה יש (או היה) טרנד של האנשים הקטנים (לרב צעירים) מול הממשלה הגדולה (משחקי הרעב, הרצים במבוך). ויש את האנשים האלה שפשוט מוכרחים לרשום בהתאם לטרנד העכשווי.
פתרונות: אם הסיבה לכך שאתם רוצים לרשום משהו טרנדי הוא כיוון שזה עורר בכם השראה מטורפת, אז לכו על זה. אבל אם אתם פשוט רוצים ללכת לפי הטרנד, בתקווה שזה יילך, ותרו. תכתבו מהלב על מה שאתם אוהבים. בתור התחלה, טרנדים מתחלפים מאוד מהר. עד שתוציאו את הספר, סביר מאוד להניח שהטרנד יחלוף. ואני גם די בטוחה שהסיפור יצא פחות מעניין בשל כך.
הכופה את דעתו
יש קוראים שונים שמקטרים על סופרים כאלה, אז אפשר להניח מזה שהם קיימים. או שלפחות הם מנסחים באופן יותר מדי ברור את הדעות שלהם. אם למישהו יש רעיון למישהו כזה.... אשמח.
פתרונות: אולי במקום להפוך את האידיאולוגיה למרכז העלילה, תנו רמיזות יותר עדינות. למשל, רוצים להעלות את העניין של זוגות חד מיניים? אז אל תכתבו ספר על מישהו מהקהילה שכל הספר סובב סביב זה (אלא אם כן זה סיפור רומנטי, ואז זה חייב לעסוק בזה). האם הדמות שלכם במשך ספר שלם עוסקת רק בזכויות הקהילה הגאה? חוץ מזה שאין לי מושג מה אפשר לכתוב כל כך הרבה על זה, אנשים באיזשהו שלב גם ישתעממו. לא כי זה לא חשוב, אבל אפילו לאנשים מהקהילה הגאה יש דברים אחרים שמטרידים אותם בחיים (יוקר המחיה או המצב הבטחוני, למשל). נסו לשלב את זה בדרך יותר מוצנעת (אגב, הסיבה היחידה שאני מביאה את הדוגמה הזו כי היא עלתה לי לראש, ולחילופין, יכול לבוא מישהו שירצה לעשות ספר בדיוק על ההפך). אז באיזו דרך אתם יכולים לקדם את זכויות הקהילה הגאה בספרכם בלי לעסוק בזה בלבד? אולי זה מאבק של דמות יותר משנית, אולי זה חלק ממאבק אנטי שמרני כללי, אולי זה מתקשר לקושי לאמץ ילדים. למרות שאישית הספרים שאומרים עליהם את זה לא מתמקדים בזה, אבל עדיין מצליחים איכשהו להעביר את המסר הזה.
דוגמה סתם למה שעשיתי (את מי שמעניין): אדם מחברה אחת מגיע לחברה אחרת. בחברה שלו לא היה ולא נברא דבר כזה זוגות חד מיניים (לפחות כלפי חוץ). הוא מגיע למקום חדש ששם זה לגיטימי לגמרי. הוא מופתע, הוא לא יודע בכלל איך לאכול את זה בהתחלה, אבל באיזשהו שלב, הנושא נזנח. הוא לא מתעסק בזה כל כך הרבה (במיוחד בהתחשב בעובדה שזה לא ממש נוגע לו). הנושא הועלה? כן. הוצגה דעה? כן. האם כל מי שיקרא את זה עכשיו יגיד "למה את מקדמת את זכויות הקהילה הגאה?" לא. או לפחות כך אני מאמינה.
חושב שהוא מושלם
ברור שכל יצירה שלי היא מופת! ואם מישהו אומר עליה משהו, אז כנראה שטויות. הוא לא מבין כלום!
פתרונות: טוב, לפחות אתם לא חסרי בטחון. זה גם משהו. נשאלת השאלה: האם יש לכם על מה לבסס את עצמכם? שנים של כתיבה ודעות חיוביות, הן שהעלו לכם את הביטחון? אז בהחלט יכול להיות שיש משהו בתחושה שלכם. אבל זכרו, אף אחד לא מושלם. ומה שאתה חושב שהוא מדהים ונפלא, אצל אחר יחשב משעמם.
מגשים הפנטזיות
הפעמים שברור לחלוטין שהפנטזיות האישיות של הכותב נכנסו לספר. במיוחד אם לדמות הראשית ולכותב יש את אותו שם. ולפעמים גם בלי אותו שם. אני מניחה שאת רב הדוגמאות ניתן למצוא בספרים שמוציאים באופן עצמאי, שלא מגיעים לארץ (כי אני לא בטוחה כמה ספרי נוער מפורסמים בארץ בהוצאה עצמאית).אף שגם מי שנחשב אחד מגדולי הסופרים חטא בזה, הלא הוא סטפן קינג. לא פעם, הדמות עצמה נכנסת. לפעמים איזו פנטזיה נכנסת ולא פעם גורמת לאנשים להרים גבה. ולא, אני לא מדברת על הפנטזיה לצאת עם בחור שנראה כך או אחרת. לאף אחד לא אכפת מזה (אלא אם כן זה תיאור מאוד מפורט שלה). ולא, גם אין גם בעיה עם זה שמטרת הכתיבה של הגיבן מנוטרה דאם הוא עידוד הבנייה המחודשת של הקתדרלה. על מנת לא להעלות פנטזיות שערוריות מדי, נלך על דוגמה עדינה יותר: מרגרט וייס, ממפתחי סדרת רומח הדרקון, מעלה בכל ספריה את הצורך להאמין באל/ים. הפנטזיה פה היא כמובן שיש לה מן איזו אידיליה לפיה כולם עושים את זה. תסתכלו סביבכם, אתם יודעים שזה לא נכון (וזה אפילו לא משנה אם אתם מסכימים עם זה או לא).
פתרונות: בתור התחלה, תעשו לעצמכם טובה, אל תעשו דמות שחולקת איתכם שם פרטי או שם משפחה (או גרוע מזה, את שניהם). לגבי דמות שדומה לכם, אף שאתם בהחלט יכולים לשלב מהתכונות שלכם, נסו שלא לשלב גם את כל התחביבים ו/או ההרגלים הרעים שלכם. לגבי פנטזיות. אולי אתם יכולים להעלות פנטזיה בספר אחד, אבל נסו שלא תתפרש על יותר מדי ספרים. (למשל: עם הפנטזיה שלכם היא לצאת עם שחקן קולנוע, אתם יכולים לעשות ספר או סדרת ספרים שזה הנושא שלה. אבל אחר כך... תעברו הלאה). גם כדאי לפחות שיהיה היגיון פנימי. (אין היגיון בזה שאנשים שאינם מאמינים באל כזה או אחר הם אנשים רעים).
כותבי הפאנפיקים
מה מי מו? רוצים לעשות עוד? חכו לפוסט הבא! כי שם הולך להיות על זה ביתר פירוט.
נראה לי מספיק. מזדהים עם אחד? יותר? שתפו. יש לכם עוד סוגי סופרים שפספסתי?! אשמח לשמוע!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה