לא, אני לא מדברת על עלייתם ונפילתם של הספרים. למרות שזה נושא לדיון בפני עצמו. אני מדברת על משהו שראינו ביותר מדי סרטים, ברובם מבוססים על סיפורים אמיתיים, או שסתם שמענו על אנשים אמיתיים כאלה.
אלוויס פרסלי, מייק ברנט, נפולאון, אל קפונה, פבלו אסקובר, אלכסנדר המילטון, (כן, הבחור ההוא שעשו עליו אשכרה מחזמר בן שעתיים) ועוד רבים... ולא בהכרח טובים.
בעוד את הרעיון של עלייתה ונפילתה של אימפריה, שמוכר לנו מהמציאות, עדיין ניתן למצוא בספרות, גם אם רק ברקע (לדוגמה, בסרט ההוביט טרחו לעשות אקספויזציה חופרת למדי על המלך שהדרדר עם הזמן. שם בערך הפסקתי לראות את הסרט. אני לא זוכרת שזה אפילו היה בספר.). כשזה מגיע לאנשים לא אמיתיים... לא כל כך מוצאים את זה.
כנראה שאחת הסיבות לכך שעדיין הסיפורים שבהם הדמות הראשית היא למעשה אנטי-גיבור עדיין לא כל כך נפוצים. גם בואו נודה, זה רעיון קצת... מדכא. לרב, סופרים (או יוצרי סרטים/סדרות) מחפשים גיבור שאיתו נוכל להזדהות ושנצפה להצלחותיו. האנטי-גיבורים והגיבורים הטראגיים לרב פחות עונים על ההגדרה הזו.
הנה כמה דוגמאות ידועות
אלוויס פרסלי, מייק ברנט, נפולאון, אל קפונה, פבלו אסקובר, אלכסנדר המילטון, (כן, הבחור ההוא שעשו עליו אשכרה מחזמר בן שעתיים) ועוד רבים... ולא בהכרח טובים.
בעוד את הרעיון של עלייתה ונפילתה של אימפריה, שמוכר לנו מהמציאות, עדיין ניתן למצוא בספרות, גם אם רק ברקע (לדוגמה, בסרט ההוביט טרחו לעשות אקספויזציה חופרת למדי על המלך שהדרדר עם הזמן. שם בערך הפסקתי לראות את הסרט. אני לא זוכרת שזה אפילו היה בספר.). כשזה מגיע לאנשים לא אמיתיים... לא כל כך מוצאים את זה.
כנראה שאחת הסיבות לכך שעדיין הסיפורים שבהם הדמות הראשית היא למעשה אנטי-גיבור עדיין לא כל כך נפוצים. גם בואו נודה, זה רעיון קצת... מדכא. לרב, סופרים (או יוצרי סרטים/סדרות) מחפשים גיבור שאיתו נוכל להזדהות ושנצפה להצלחותיו. האנטי-גיבורים והגיבורים הטראגיים לרב פחות עונים על ההגדרה הזו.
הנה כמה דוגמאות ידועות
- מקבת (מהמחזה מקבת, למקרה שלמישהו היה ספק)
- דוריאן גריי (תמונתו של דוריאן גריי מאת אוסקר ווילד)
- דון ויטו קורליאונה (הסנדק מאת מריו פוזו. מוכר בעיקר בגרסת הסרט)
- הנרי ג'קיל אדוארד הייד (דר ג'קיל ומר הייד, גרסת הסרט/המחזמר ולא גרסת הספר) - כן, זו דוגמה מורכבת. ידוע.
אז חלק מהדמויות יותר קל לאהוב, ואחרות פחות. אולי לחלק מהן הייתה נקודת התחלה יותר טובה, ואולי לאחרות פחות. ובכל זאת, המאפיין המשותף הוא שהם לא עוטים את דמות הגיבור שאנחנו מכירים. זוכרים שדיברנו על רעיון עלייתן ונפילתן של דמויות היסטוריות? על חלקן ניתן לומר שהם הגיבור הטראגי (השניים הראשונים) או האנטי-גיבור של הסיפור של עצמם (השאר. נפולאון קצת פחות בטוחה).
ועכשיו אחרי ההקדמה הארוכה והמייגעת נשאלת השאלה: מדוע הרעיון הזה כל כך נדיר בספרים? אז איך אומרים, המציאות לא פעם מתעלה על כל דמיון. אז נכון, ערפדים, אלפים ופיות לא קיימים בעולם המציאותי, אבל סיפורים אמיתיים לגמרי (או כמעט לגמרי אם מעוותים אותם בסרטים), לא פעם נראים בגדר דמיון. קחו את כל הסרטים/הספרים האלה שמבוססים על אנשים אמיתיים. על רובם לא פעם קשה להאמין שהוא לא פרי דמיונו של הסופר.
אז למה שלא יקום האדם שינסה להעביר את הקוראים שלו הרפתקה קצת שונה...? זה הצליח בעבר, ומי יודע, אולי אם תכתבו ספר בסגנון כזה, הספר שלכם יהיה הספר הגדול
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה