סופרי צללים (Ghost Writers)

כשאתם קוראים ספר ויש שם שמתנוסס על הכריכה, אתם בטוחים בוודאות שזה הסופר. ברוב המקרים אתם אכן צודקים... אבל לא תמיד. כל אותם אנשים שרושמים ספר בלי שיאוזכרו כלל נקראים סופרי צללים.

סופרי הצללים מוכרים כיום בעיקר בז'אנר האוטוביוגרפיה: אתם יכולים להיות בטוחים שלא מעט מהאנשים שמוציאים ספר אוטוביוגרפי לא באמת רשמו את הסיפור. עם זאת, ניתן למצוא אותם גם בפרוזות ׁ(סיפורת).

הרי לכם איש שהיה גם סופר, גם סופר צללים וגם מקור ההשראה של סופר הצללים: הווארד פיליפס לאבקרפט המוכר באנגלית בתור "H. P. Lovecraft". אפשר להתווכח בהזדמנות על האופי המלבב שכנראה לא היה לו או על הבעיות בחייו שכנראה היו שם בשפע, אבל בכל זאת, נאהב אותו או לא, הספרים שלו הפכו רבי השפעה, גם אם לכאן ההשפעה הזו לא טרחה להגיע:

• סופר: ובכן, יותר מאשר בספרים באורך מלא, הוא היה מוכר בכותב סיפורים קצרים ולעיתים משורר בז'אנר האימה. יש שרואים בו ממשיך דרכו של אדגר פו מצד אחר ומקור להשראה עבור סטיבן קינג מצד שני. אבל מה אני יודעת? לא קראתי דבר אחד של אף אחד מהם.
• סופר צללים: את הכסף שהוא הרוויח (או לא כל כך הרוויח), לאבקארפט השיג באמצעות כתיבת ספרים של אחרים. אבל כפי שצוין, זה לא עזר לו הרבה. בכל אופן, להלן רשימה חלקית (אני בספק שהספרים האלה מוכרים בארץ). כנראה הסיפור הכי מפורסם (לפחות לפי האינטרנט) שנכתב על ידו כסופר צללים הוא שיתוף הפעולה עם הודיני (כן, כן, הודיני הקוסם) הוא "תחת הפירמידות" (Under the Pyramids) שיצא לאור תחת השם "כלוא עם פרעונים (Imprisoned with the Pharaohs. התרגומים הם מילוליים, מוזמנים לחפש אם קיימים תרגומים רשמיים.
• השראה לסופר צללים (בערך): לאבקראפט לא חי לנצח (ובכל מקרה לא היה חי עד היום), ולאחר מותו,  אוגוסט דרלת' לקח שאריות מרישומיו של לאבקראפט והפך אותם לסיפורים שלמים כמו גם לקח את עולמו של לאבקראפט והרחיב אותו. 

טוב, שעה דיברנו על סופרי צללים ולא טרחנו להסביר מה זה אומר.

ובכן, סופר צללים הוא למעשה סופר לכל דבר רק שהוא לא הוגה הרעיון לספר. ועוד עניין קטן... השם שלו לא מופיע על הכריכה. וכנראה גם לא בקרדיטים. או בשום מקום אחר. במילים אחרות, כיוון ששמו של אוגוסט דרלת' (August Derleth* בהחלט התנוסס על הכריכה, סופר צללים זה לא הכותרת הכי מדויקת שלו.

סופרי הצללים מתחלקים לשניים:

1) סופרים שכותבים בעצמם את כל הספר, לעיתים אחרי מותו של הסופר המקורי ולעיתים בחייו.

2) סופרים שכותבים חלק מהעבודה, ממש כמו שהאומנים הכי גדולים השתמשו לא פעם בעוזרים ששמותיהם נשכחו מההיסטוריה.

דוגמאות:

• ו. ס. אנדרוז ביקשה שימשיכו לפרסם את ספריה אחרי מותה. אז אם יש ספרים אחרי 1986... כנראה הם לא בדיוק שלה.
• אין הוכחה מוצקה לדבר, אך קיימות טענות שאלכסנדר דיומא השתמש לפחות בסופר צללים אחד במהלך כתיבתם של הרוזן ממנוטה כריסטו ושלושת המוסקטרים.

ודוגמאות פחות קלאסיות

• מייקל קרייטון: לא שמעתם עליו? זה בסדר, גם אני לא. גם לא מכירה אף אחד מהיצירות שלו. אבל נראה שאחד מספריו בויים לסרט: שוד הרכבות הגדול. אחרי המוות שלו נמצא ספר לא גמור. ונחשו מה? מישהו בא וסיים אותו. אבל... גם הוא קיבל קרדיט. אם בא לכם לקרוא על זה, להלן קישור לויקיפדיה באנגלית. אבל ביקורת דווקא יש בעברית
• ג'ק לונדון: את השם אתם מכירים, כי הוא בהחלט פירסם ספרים תחת שמו, ביניהם זאב הים (1904) ופנג הלבן (1906). עם זאת חלק מספריו בוססו על רעיונות של סינקלר לואיס. אבל על הכריכה עדיין היה שמו של ג'ק לונדון.

ובארץ?

אתם בהחלט יכולים למצוא אתרים שמציעים את שירותם, אבל שם של ספר של ממש? טוב, זה פחות.

דוגמה לסרטים שמבוססים על סגנון של סופרים:

• שרלוק הולמס ותעלומת גרבי המשי: ארתור קונאן דויל כתב לא מעט סיפורים של שרלוק הולמס, אבל זה בהחלט לא היה אחד מהם. אף אחד לא מתיימר לומר שהוא כתב את זה, אבל השימוש בדמויות, בעצם מהווה סוג של סופר צללים לרעיון המקורי. 
• רצח כתוב היטב: מבוסס על הסגנון של אגתה כריסטי (וממש לא מסתירים את זה)