אחרי שבפרק הקודם כיסינו את הנושא של פתח דבר, הגיע הזמן לדבר על ההמשך המתבקש: אחרית דבר.
אחרית דבר (נקראת גם "אפילוג") היא למעשה פרק בתר עלילתי. המטרה של אחרית הדבר היא לתקצר את המאורעות עם תום העלילה או לחילופין, לשלוח אותנו קצת קדימה, תוך שינוי אווירה, על מנת להעניק לנו תחושה של סגירת מעגל.
מתי נשתמש באחרית דבר?
מטרתה של אחרית של דבר היא לסגור את הקצוות שנותרו פתוחים עם סיום העלילה. אז בפשטות הכי רבה, אם יש לכם קצוות כאלה... זה הזמן בו יש לשקול אחרית דבר. אלא אם כן אתם סופרים משועממים שחייבים לדחוף אחרית דבר גם כשהכל ממוצה (מישהו אמר יונה ונער ולא קיבל...?)
מתי הכרחי לשים אחרית דבר?
אמנם השאלה הראשונית של "מתי נשתמש באחרית דבר" הרבה יותר אינטואיטיבית מ"מתי הכרחי להשתמש בפתח דבר", באשר לכורח... כאן יותר קשה לענות לשאלה כיוון שזה כאמור כל כך אינטואיטיבי, אבל ננסה לחשוב ביחד. יותר לכיוון, אני אחשוב ואתם תעזרו בידע המוכן... חה חה חה... תאמינו לי, אני חושבת על זה בזמן שאני כותבת. לא שזה לא קרה בפעם שעברה... או בכלל... חזרה לנושא.
אז בדיוק כמו בפעם שעברה, בואו ננסה קודם כל להביא את שאלת מיליון הדולר. למה אנחנו לא כותבים עוד ספר? (כנראה שהשאלה היא מה הערך הנוסף של השארת קצוות פתוחים שיאלצו אותנו לכתוב אחרית דבר)
למה לדבר על דברים כמו בדיה... בואו נדבר על מציאות. דמיינו לרגע שניקח את סיפורו של לוחם מחתרת כלשהו. העלילה עצמה תספר על מלחמתו למען הקמת המדינה. אבל אולי אנשים ישאלו את עצמם.. כן, אבל האם זה היה שווה את זה? האם החזון תואם למציאות? רק אחרית הדבר תוכל לתת לנו מענה לשאלות אלה.
מצד שני, בואו ניקח דוגמה נוספת: בספר יום אחד בדצמבר (ניתן לראות סיקור בקישור). כל הסיפור למעשה מתאר רומן שהיה אמור להתממש, אבל החיים עמדו בדרך ולכן נדרשו משהו כמו עשר שנים בשביל שהרומן הזה יבוא על הצד הטוב ביותר (כי הז'אנר המרכזי הוא רומנטיקה, איך זה עוד יכול להיגמר חוץ מסוף טוב?). ספר זה אינו נגמר באחרית דבר.
שמישהו יתקן אותי אם אני טועה (או אם מישהו יגיב אי פעם, זה גם יהיה נחמד), מבין השניים, כנראה הייתם רוצים לראות אחרית דבר בספר הראשון. אז כן, זה שאנחנו חיים פה קצת מוריד מהערך של אחרית דבר, אבל בכל זאת, אילו הייתם זרים לחלוטין, בלי להכיר את המדינה. לא הייתם רוצים לדעת שהכל הלך טוב? הרי סיפורים עם רומנטיקה כז'אנר מרכזי, מעצם הגדרתם מרמזים על סוף שמח. בסיפור השני יש יותר מחשבה לדמיין של מה קורה בהמשך מאשר בראשון, שיותר רוצים לדעת בפועל מה קרה.
בשני המקרים, אפשר לוותר על אחרית דבר לחלוטין. לפעמים סיום המלחמה הוא בהחלט סוף מספיק.
הנה דוגמה לספר שלא זכה לאחרית דבר: נעלמת (אני אוהבת להביא דברים שאני מסקרת, הא?). בשל ספוילרים כבדים ביותר (בכל זאת... סוף הספר...) יהיה כתוב בצהוב. על אחריותכם בלבד!
ניק מפחד לחלוטין מאשתו מצד אחד אבל נשאר איתה כי הבין שעם כמה שמערכת היחסים שלהם מעוותת, היא האישה בשבילו, ואם זה לא מספיק, היא בהיריון ממנו. קשה מאוד שלא לתהות: כיצד ייראו החיים העתידיים של גבר שמפחד מאשתו, אישה שניסתה להרוג את בעלה, וילד שתקוע באמצע?
במילים אחרות, סיום הסיפור מותיר חומר מספק לספר המשך, אבל מצד שני, הוא יאבד את הז'אנרים של הספר הראשון, ולכן... לאחרית דבר היה מקום הגיוני יותר להגיע לכאן. אבל הסופרת כנראה החליטה שעדיף לקוראים לבחור איזה עתיד צפוי להם. כי בטוח יהיה מי שלא יהיה מרוצה, לא משנה מה היא תכתוב בסוף. שזה אגב, אחת הסכנות של אחרית דבר.
אני יודעת, לא יצא מעמיק ומספק מספיק. אבל זה בהחלט משהו.
אחרית דבר (נקראת גם "אפילוג") היא למעשה פרק בתר עלילתי. המטרה של אחרית הדבר היא לתקצר את המאורעות עם תום העלילה או לחילופין, לשלוח אותנו קצת קדימה, תוך שינוי אווירה, על מנת להעניק לנו תחושה של סגירת מעגל.
מתי נשתמש באחרית דבר?
מטרתה של אחרית של דבר היא לסגור את הקצוות שנותרו פתוחים עם סיום העלילה. אז בפשטות הכי רבה, אם יש לכם קצוות כאלה... זה הזמן בו יש לשקול אחרית דבר. אלא אם כן אתם סופרים משועממים שחייבים לדחוף אחרית דבר גם כשהכל ממוצה (מישהו אמר יונה ונער ולא קיבל...?)
מתי הכרחי לשים אחרית דבר?
אמנם השאלה הראשונית של "מתי נשתמש באחרית דבר" הרבה יותר אינטואיטיבית מ"מתי הכרחי להשתמש בפתח דבר", באשר לכורח... כאן יותר קשה לענות לשאלה כיוון שזה כאמור כל כך אינטואיטיבי, אבל ננסה לחשוב ביחד. יותר לכיוון, אני אחשוב ואתם תעזרו בידע המוכן... חה חה חה... תאמינו לי, אני חושבת על זה בזמן שאני כותבת. לא שזה לא קרה בפעם שעברה... או בכלל... חזרה לנושא.
אז בדיוק כמו בפעם שעברה, בואו ננסה קודם כל להביא את שאלת מיליון הדולר. למה אנחנו לא כותבים עוד ספר? (כנראה שהשאלה היא מה הערך הנוסף של השארת קצוות פתוחים שיאלצו אותנו לכתוב אחרית דבר)
למה לדבר על דברים כמו בדיה... בואו נדבר על מציאות. דמיינו לרגע שניקח את סיפורו של לוחם מחתרת כלשהו. העלילה עצמה תספר על מלחמתו למען הקמת המדינה. אבל אולי אנשים ישאלו את עצמם.. כן, אבל האם זה היה שווה את זה? האם החזון תואם למציאות? רק אחרית הדבר תוכל לתת לנו מענה לשאלות אלה.
מצד שני, בואו ניקח דוגמה נוספת: בספר יום אחד בדצמבר (ניתן לראות סיקור בקישור). כל הסיפור למעשה מתאר רומן שהיה אמור להתממש, אבל החיים עמדו בדרך ולכן נדרשו משהו כמו עשר שנים בשביל שהרומן הזה יבוא על הצד הטוב ביותר (כי הז'אנר המרכזי הוא רומנטיקה, איך זה עוד יכול להיגמר חוץ מסוף טוב?). ספר זה אינו נגמר באחרית דבר.
שמישהו יתקן אותי אם אני טועה (או אם מישהו יגיב אי פעם, זה גם יהיה נחמד), מבין השניים, כנראה הייתם רוצים לראות אחרית דבר בספר הראשון. אז כן, זה שאנחנו חיים פה קצת מוריד מהערך של אחרית דבר, אבל בכל זאת, אילו הייתם זרים לחלוטין, בלי להכיר את המדינה. לא הייתם רוצים לדעת שהכל הלך טוב? הרי סיפורים עם רומנטיקה כז'אנר מרכזי, מעצם הגדרתם מרמזים על סוף שמח. בסיפור השני יש יותר מחשבה לדמיין של מה קורה בהמשך מאשר בראשון, שיותר רוצים לדעת בפועל מה קרה.
בשני המקרים, אפשר לוותר על אחרית דבר לחלוטין. לפעמים סיום המלחמה הוא בהחלט סוף מספיק.
הנה דוגמה לספר שלא זכה לאחרית דבר: נעלמת (אני אוהבת להביא דברים שאני מסקרת, הא?). בשל ספוילרים כבדים ביותר (בכל זאת... סוף הספר...) יהיה כתוב בצהוב. על אחריותכם בלבד!
ניק מפחד לחלוטין מאשתו מצד אחד אבל נשאר איתה כי הבין שעם כמה שמערכת היחסים שלהם מעוותת, היא האישה בשבילו, ואם זה לא מספיק, היא בהיריון ממנו. קשה מאוד שלא לתהות: כיצד ייראו החיים העתידיים של גבר שמפחד מאשתו, אישה שניסתה להרוג את בעלה, וילד שתקוע באמצע?
במילים אחרות, סיום הסיפור מותיר חומר מספק לספר המשך, אבל מצד שני, הוא יאבד את הז'אנרים של הספר הראשון, ולכן... לאחרית דבר היה מקום הגיוני יותר להגיע לכאן. אבל הסופרת כנראה החליטה שעדיף לקוראים לבחור איזה עתיד צפוי להם. כי בטוח יהיה מי שלא יהיה מרוצה, לא משנה מה היא תכתוב בסוף. שזה אגב, אחת הסכנות של אחרית דבר.
אני יודעת, לא יצא מעמיק ומספק מספיק. אבל זה בהחלט משהו.
