יש כל כך הרבה תכונות ומאפיינים אנושיים, אבל לא כולם נכנסים לתור ספרים. אז הנה כמה:
כללי
המתנצל הסדרתי
יש אנשים שמתנצלים המון. עם זאת, לרב זה נובע מבעיה פסיכולוגית כלשהי. אבל לפעמים נובע מחוסר הרצון להיקלע לקונפליקט, חוסר ביטחון, ניסיון לרצות אחרים, וכו'.
חסרי חוט שדרה
לפעמים זה רק עם בן/בת הזוג, לפעמים גם זה בתוך חברה. אלה האנשים שלא משנה מה תציעו... הם יזרמו. לפעמים נדמה שאין להם דעה. ייתכן שהתנהגות זו נובעת מאותן סיבות כמו קודמו (פחות אולי בעיה פסיכולוגית).
המאחר הכרוני
יש מה להכביר במילים?
הרובוט האינטלקטואל
לפעמים יכול להיות מישהו חכם ו/או בעל ידע רב שאוהבים להרהיב בו... ואז כל הקטע הרגע והאישי נדחקים לצד (לא, אין לי כוונה להעליב את האנשים הנ"ל. אבל בהצלחה עם דייטים).
הווכחן
אתם לא באותו ראש? סיכוי טוב שהולך להתחיל וויכוח. ולא, אני לא מדברת על ריבים ברמה של צעקות. טוב, אולי של הצד השני.
הביקורתי
אלה שתמיד יש להם משהו רע להגיד. אבל דברים טובים? לא תודה.
דמות הליצן
בדרך כלל אצל גברים. לפעמים למבוגר נטיות לספר בדיחות שמתאימות לרמה האינטלקטואלית של ילד, גם כשבן שיחו... הוא אולי הילד שלו, אבל עבר את גיל 18.
מכורי קניות
אף שנשים יותר מזוהות עם זה, גם גברים יכולים להיות מכורים לקניות. אם לא של בגדים, זה יכול להיות גם גאדג'טים או משחקים.
דורשי תשומת לב
כולם אוהבים תשומת לב. אם מדובר בשני אנשים בלבד, כל אדם נורמלי היה נעלב או מתעצבן שפשוט מתעלמים ממנו (טלפון, למשל) אבל כשמישהו נמצא בקבוצה ועדיין דורש תשומת לב כל הזמן.(לא משנה אם מכולם או ממישהו ספציפי...) זה כבר לא נעים. נובע מביטחון ברצפה.
האדם שלא זוכר שמות של אחרים
דמיינו לעצמכם שאתם לא זוכרים את השמות של האחיינים או הנכדים שלכם. או אולי אתם יודעים, רק קשה לכם לשייך אותם לפרצופים הנכונים.
הורים
האגוצנטרי
מצבים בהם ההורה בטוח שמה שטוב לו, טוב לך. אז מה אם זה לא נכון. והוא פשוט לא מצליח להבין איך אתם לא חושבים בצורה זהה.
מעדיף את החבר
מה קורה כשההורה מראה באופן מופגן העדפה לחבר של הילד שלו על פני הילד שלו? חושבים שזה דמיוני? צר לי לאכזב (לא מדובר באף אחד מההורים שלי).
הורים בגלל חוסר
יש אנשים שבוחרים להפוך להורים כי הם איבדו מישהו קרוב (אז הם מרגישים שהם צריכים מישהו אחר לטפל בו) או מישהו שיאהב אותם. האם זו באמת הסיבה הכי טובה להביא ילד לעולם?
המשליך
ההורה שהיה לו חלום, וזה לא משנה אם הוא הגשים אותו או לא, אבל הוא מעביר את החלום לילד. אז מה אם הילד לא רוצה?
האח החכם, האח הקיים
אני מניחה שזה יותר נפוץ כשזה שני אחים, אבל כאשר יש שני אחים שאחד מהם (לרב הבכור או לפחות התאום), מוצלח יותר מאחיו (או אחותו כמובן), עד שאחד ההורים אם לא שניהם מפלים, ולו במחשבה בין השניים. האחד הוא הילד המבריק והשני הוא... טוב, גם הילד שלהם.
ההורה המנותק רגשית
ברור, לא כל אחד חייב לגעת בכל אחד, אבל בעוד יש הורים שבהחלט אין להם בעיה לתת חיבוק או נשיקה לילד שלהם, יש הורים שיעשו זאת לעיתים נדירות בלבד. את המגע הם יחליפו באמצעים אחרים. באופן כללי, הבעת חיבה באופן גלוי וברור זה לא הצד החזק שלהם, אף שאין זה אומר שהם לא אוהבים את הילדים שלהם. הבעת חיבה אצלם לרב תתבטא בדברים אחרים (למשל, מתנות). יש לכם משבר רגשי? אולי כדאי שתחפשו מישהו אחר.
המחמיאים/המזלזלים מאחורי הגב
זוכרים את הביקורתיים שעליהם דיברתי רק לא מזמן? כשהם הופכים להורים, כשיוצאת להם מחמאה מהפה זה בהחלט יכול להיות... מאחורי הגב. אבל מצד שני, אין להם את האומץ אולי לומר לילד שלהם שהוא לא מספיק חכם בשבילם, אבל בשביל מה יש שני הורים אם לא בשביל לעשות בדיוק את זה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה