עריכה עצמאית

אני מניחה שהכותרת די מסבירה את עצמה אז... בואו נגלוש לתכלס.

סיימתם את הספר? הידד! אבל חכו רגע! הוא עדיין לא מוכן לפרסום, בין אם זה באינטרנט ובוודאי אם מדובר בפרסום ספר לכל דבר. קודם כל אתם צריכים לעבור על כל הספר מההתחלה לבד.

בחירה שלכם, אבל יש כאלה שאומרים שכדאי לחכות כמה זמן מאז הכתיבה עד העריכה. ככה הכל לא מקובע מדי בראש.

אז.. הנה כמה דברים לשים אליהם בזמן העריכה

היגיון ביחס לדמות ולסיטואציה
ציינתי כבר, אבל למי אכפת, אפשר שוב.

גבר חיזר אחרי אישה מסוימת תקופת מה, אפילו שהיא הייתה ביחסים עם גבר אחר, אך הוא היה מוכן לחכות. אחרי שסוף סוף היא מבינה שהיא אוהבת את הבחור שחיזר אחריה, והשניים הופכים לזוג באופן רשמי, היא מחליטה לדבר עם מי שהיה בן הזוג שלה עד כה. בן הזוג שלה לשעבר מנשק אותה, והגבר המחזר רואה את הנשיקה. אחרי הנשיקה, היא ובן הזוג לשעבר מחליטים על פרידה הדדית.

האישה הולכת לחפש את בן הזוג הנוכחי. לאיזו תגובה הייתם מצפים ממנו ברגע שהיא רואה אותה?

הייתי מצפה שיכעס, שירגיש נבגד. לא יודעת, אולי אני טועה, אבל אני ממש לא אחשוב שזה הזמן האידיאלי להראות שהוא בעמדת כוח והוא יכול לכפות את עצמו עליה אחרי שכל הסיפור הוא עשה בדיוק ההפך.

אני מקווה שהדוגמה מספיק ברורה.

חפיפה למציאות
אני לא מתכוונת כמובן שאסור לכם לכתוב על אלפים, פיות, ערפדים, אנשי זאב וכל הדברים האלה. אבל... אם אתם לוקחים מאפיין אנושי קיים, כדאי שתצמדו למציאות.

האם לדמות שלכם יש מצב גופני מיוחד? זה יכול להיות רגישות למשהו, נכות, מחלה או חיווט נוירולוגי יוצא דופן (בעיות קשה וריכוז, למשל). אז כדאי שתעשו את המחקר שלכם בנושא, ואל תחרטטו מה שנראה לכם או הולך יופי עם העלילה.

אם יש לכם את המצב הזה, אתם בהחלט יכולים להתבסס על עצמכם, אבל כדאי שתחפשו מידע על עוד כמה אנשים בשביל לדעת התבטאות שונה (במקרה שרלוונטי, נכות אולי לא כל כך). אם אתם יודעים אנגלית, אתם יכולים פשוט לחפש את השאלה בגוגל, ולא פעם זה מפנה אתכם לאתר קוורה (quora). אגב, האתר קיים גם בעברית, אם כי אני מאמינה שיהיה לכם יותר קשה למצוא תשובות לשאלות שלכם. במידה ואתם רוצים לעבור לשאלה אחת המוצגת שם, אז או שתחפשו אותה בגוגל (העתק, הדבק), או שתרשמו לאתר. לא עולה כסף.

אם משהו חוזר על עצמו פעם אחת, תשקלו להוריד.

אל תזכירו משהו שאין לו מהות בהמשך

נראה לי הכותרת אומרת הכל, ובכל זאת.

אני לא מדברת על זה ששני אנשים מדברים, ומישהו אומר שהוא מת מפחד מנחשים אבל הוא לא פוגש נחש כל הספר. במילים אחרות, אני פחות נכנסת לתכנים שוליים של שיחות. אני מדברת יותר על מצבים שבהם אנחנו רוצים להוסיף פרט עלילה, בתקווה שיעזור לנו אחר כך, אבל בתכלס... לא נותן כלום. סתם נשמע מגניב, או אולי אפילו שכחנו אותו. וזה בסדר, אף אחד לא יירה לכם בראש אם כתבתם ואז אמרתם "אופסי, לא שמתי לב." אבל אם מדובר בפרט מאוד רציני, ואחר כך הוא לא יקבל גיבוי בעלילה... יתחילו הבעיות

הקוראים שלכם הם קוראי ספרים, לא קוראי מחשבות

הסיפור בנוי בצורה מושלמת וברורה בראש שלכם. אתם מעלים את זה על הכתב, ואז לא שמים לב... שמה שברור לכם... ממש לא ברור לקורא. לצעד הזה כדאי לקחת קוראי בטא. 

עריכה לשונית
נכון שזה כבר לא השלב הנכון בחייכם להפוך את העברית שלכם מלא משהו למעולה (במידה והיא כזו), אבל זה בהחלט זמן לא רע להתחיל לתרגל לתקן את הטעויות האלה להבא.

שימו לב לשגיאות כתיב/הקלדה, על פיסוק לא תקין, ניסוח לא ברור/מסורבל ו... כל הדברים שיגרמו לטקסט שלכם להיות פחות קריא למראית עין.

מומלץ בחום לעשות את זה אחרי השלבים האחרים, אבל אפשר גם לצידם.

רוצים להוסיף עוד דברים? שלחו!

רומנטיקה

נופח לכל אחד מבני הזוג נפרד/בני הזוג שונים ביחד מאשר בנפרד.

עם כמה שאנחנו רוצים לראות את בני הזוג ביחד, בכל זאת, הם לא באמת ישות אחת. הם שניים. ייתכן בהחלט, שבן הזוג הוא... טוב, נו, בן זוג, של דמות ראשית יותר. אז כיוון שהדמות הראשית יותר (מעתה תקרא "הדמות") היא בעלת החשיבות ולא בן הזוג, אנחנו נראה רק את המאפיינים שלה בנפרד מבן הזוג, בעוד לא נראה מאפיינים של בן הזוג בנפרד מהדמות.

דוגמה למקרה כזה: כאשר חוקר חוזר הביתה מהעבודה, הוא פוגש את אשתו. אשתו לא חלק מהחקירה, ולכן, התפקיד היחיד שלה הוא להיות משענת לבעלה (כמובן, ניתן להוסיף תפקידים נוספים). אז אולי אנחנו לא צריכים לדעת במה היא עובדת ומה התחביבים שלה ומה הפחדים שלה, מה שחשוב כאן היא האינטרקציה בין בני הזוג. האם הוא חוזר לאישה שכועסת עליו כי הוא אף לא בבית? האם הוא פוגש באישה שרק שמחה שהוא חזר בחיים (באילו חקירות גרמת לו להיות מעורב?!) כמובן, שבמקרה הזה, לבן הזוג יכול להיות מקום מאוד שולי בעלילה. כמה שולי? שולי עד כדי כך שלא בהכרח נחוץ שהוא יהיה שם. במקרה כזה, לרב גם הדמות אינה ראשית במיוחד. אבל... לא תמיד כך הדבר. (עד כאן התייחסות נפרדת ל"בן זוג" ו"דמות" בצורה נפרדת).

כאשר לשני בני הזוג יש תפקיד ממשי בעלילה, וגרוע מזה, כאשר שתי הדמויות הן הדמויות הראשיות, הדבר הזה פחות עובד. קחו כל ספר/סדרה/סרט רומנטי/ת שקראת/ראית אי פעם. הכוונה היא שזה הז'אנר הראשי. אם נולדת בשנות ה-2000, ואולי אפילו קצת לפני, יש סיכוי לא רע שלא שמעת על הסרט גריז. באופן חד פעמי אני אסלח לך מי שמכיר/ה, כי את/ה יכול/ה לדלג לפסקה הבאה, מי שלא, נא לקרוא. הסיפור מספר על שני בני נוער שהכירו בקיץ בין י"א לי"ב, סנדי ודני. דני, הוא "זכר אלפא" של בית הספר, הוא הבחור המגניב, עם כל המשתמע מכך, נכון לתקופת שנות ה-50 (הסרט משנות ה-70, אבל מספר על שנות ה-50). וסנדי? היא ההפך ממגניבה. היא מתוקה ועדינה, בפער כה גדול משאר הבנות. ביחד, בין דני לסנדי יש הרמוניה. הוא מוכן להתרכך בשביל להתאים את עצמו אליה. והיא... טוב, לא הכי ברור אילו צעדים היא עצמה נוקטת בשביל להתאים את עצמה אליו. כלומר, לדני זוקו היו שתי זהויות נפרדות לחלוטין: דני המגניב עם החברה ודני הרגיש עם סנדי. ואפילו במקרה של סנדי, היה הבדל. אז נכון, היא לא נהייתה אדם שונה בתכלית, אבל עם דני היה לה הרבה יותר בטחון מאשר עם הבנות או בכללי עם קבוצת השווים. נראה לי הבנו.

המפתח לזוגיות מוצלחת: תקשורת

רוצה שהרומן יעבוד: תדאגו שיתקשרו.

רוצה שהוא ייכשל: תגרמו לקצר בתקשורת

בשביל שמערכת יחסים תעבוד, יש צורך שתהיה תקשורת בסיסית. היא לא קיימת? אז על סמך מה השניים אמורים לאהוב אחד את השני?

כמובן, בעיות בתקשורת יכולות להיות מה שיגרום לעלילה שלכם להיות יותר מעניינת באמצעות יצירת משברים. לחלופין, יהיו אלה שיחפשו את הצרות שלהם בסביבה (פער מעמדות, מדינות שונות, חברות שונות וכו'). כך למשל, רומיאו ויוליה (שאגב, הז'אנר הוא טרגדיה, לא רומנטיקה). השניים היו בהבנה מוחלטת אחד עם השני והתקשורת הייתה נהדרת. רק הסביבה פשוט הייתה חייבת להפריע להם.

הספר "נעלמת" (מאת גיליאן פלין) מציג מה קורה כאשר בני זוג בכלל לא מתקשרים. היא רוצה דבר אחד, אבל הוא לא מצליח לנחש מהו וגם לא בהכרח שואל (כמה שזכור לי). התוצאה? כישלון מוחץ.

מנגד, בספר "יום אחד בדצמבר", הם דווקא יודעים לתקשר טוב לרב (למיטב זכרוני). הבעיה? טוב, יש כמה דברים אחרים בדרך, מה שדי מונע מהם להיות ביחד במהלך הסיפור.

מסקנה: זה לא שאסור שיהיו אי הבנות וכולי, אבל בהחלט כדאי לשים לב למינונים וכמובן... למה משמעותית אי ההבנה הזו. אי הבנה גדולה מדי יכולה ליצור פליאה אצל הקורא כשמגיע הסוף הטוב.

התעללות≠ רומנטיקה

הוא חתיך, הוא מנכ"ל, הוא עשיר! זה אבל לא הופך אותו למאהב מוצלח. במיוחד אם הוא בחור מתעלל (מישהו אמר "חמישים גוונים של אפור"?).

ואני יודעת, הדברים האלה "עובדים". אבל רק בספרים. במציאות? מספיק לראות/לקרוא חדשות לפעמים בשביל לדעת איך זה יכול להיגמר במקרים האלה. רמז: ממש לא סוף טוב.

אז בסדר, שהבחור (או הבחורה, לשם שינוי) יהיה עשיר וחתיך, אנשים כאלה קיימים. אבל אני בטוחה שאפשר למצוא לו עוד תסביכים מלבד זה שהוא מתעלל. כך למשל, קארל יונג דיבר על הפרסונה (הצד שלנו שמתאים את עצמו לחברה) והצל (אותם חלקים שפחות מקובלים חברתית אותם אנחנו מעדיפים להסתיר). מה אם, למשל, המנכ"ל המצליח שלכם מייצר פרסונה של גבר גבר, אבל במציאות, רואה סרטים קיטשיים להחריד? מה אם הוא מעמיד פני נחמד, אבל בעצם, הוא דווקא לא ממש? (שוב, אני לא מדברת על התעללות, אבל משהו יותר בסגנון נוכל או חסר ביטחון).

די והותר D: 

עברית שפה (לא) קשה

• סימני פיסוק (שלוש נקודות, שלושה סימני קריאה, ?! ופסיק לפני/אחרי פנייה, בבקשה/אנא ושלום).
• מספרים (פלוס סיומת כמו למשל מאה שנה או מאה שנים)
• אותיות איתן
• הו (במקום או), הא (במקום אה)

סימני פיסוק

נקודות (.) וסימני קריאה (!) יכולים לבוא ביחידים (./!) או בשלשה (.../!!!). כל מספר אחר אינו תקין. מתאים לספרות חובבנית בלבד. עדיף להימנע, זה נראה נורא לא בשל. ולא, אף אחד לא ירצח אתכם אם בטעות יצא לכם פעם או פעמיים שרשמתי שניים או ארבעה נקודות או סימני קריאה. אנחנו בני אדם. אבל לא ככלל. נסו לא לרשום משהו בסגנון: "איזה עצבים!!!!!!!!!!!"

באשר לסימן שאלה: סימן שאלה יכול לבוא כבודד (?) או בצירוף סימן קריאה (?!) במקרה של פליאה או כעס. ובהחלט עדיף לוותר על כפילויות של סימן שאלה, אם או בלי סימן קריאה.

מספרים בעברית

לא פעם, אנשים אוהבים להתעצל ולרשום מספר כ... מספר. אך לעיתים, אנשים מעדיפים לכתוב מסיפר כמילה. יש לשים לב להבדלים בין זכר לנקבה. באופן כללי: זכר נגמר ב-ה' בעוד נקבה נגמר באות שונה.

3: זכר: שלושה    נקבה: שלוש

4: זכר: ארבעה    נקבה: ארבע

5: זכר: חמישה    נקבה: חמש

6: זכר- שישה נקבה-שש                  

7: שבעה-זכר נקבה-שבע                  

9: זכר-תשעה נקבה-תשע                              

 10: זכר-עשרה נקבה-עשר

כפי ששמתם לב, יש מספרים שחסרים. למה? כי אצלם החוקים שונים. אצל 1 ו-2, במקרם בהם יש ת' זוהי נקבה.

1: זכר - אחד נקבה: אחת 

2: זכר - שניים נקבה-שתיים

כאשר רוצים לומר 2 אנשים, למעשה אומרים בזכר "שני" (שני שקלים) ובנקבה שתי ("שתי צמות"). מתי משתמשים בשניים ושתיים? נחזור לכך בהמשך.

באשר למספר 8: טוב, בכתיב לא מנוקד בהחלט אין הבדל בין זכר לנקבה. כך או כך, כותבים נקבה. מה בכל זאת ההבדל? בהגייה: על פי חוק המספרים שדיברנו עליהם בהתחלה, שמונה בזכר נגמר בסיומת A (מדליקים שמונה נרות ביום האחרון של חנוכה) בעוד בנקבה בסיומת E (פעם בתעודות הזהות היו שמונה ספרות).

כאשר אנחנו מגיעים למספרים בין 11 ל-19, משתמשים בטבלה מעלה (במקרה של שבע רשום אותו דבר, אבל ההגייה שונה). יוצא הדופן הוא 2 (שנים עשר לזכר ושתים עשרה לשניים)

במספרים האלה, העשרה הולך לבלבל אותנו. פה דוווקא סיומת ה' (עשרה) משמעה נקבה. באשר לשאר המספרים, הם נותרים אותו דבר, רק לפני המספר (יוצא דופן: שנים עשר בזכר ושתים עשר בנקבה). כלומר, יש ה' או במספר שמייצג את ספרת האחדות (הספרה הימנית) או ספרת העשרות (1). דוגמאות:

• 13 עצים. 3 בזכר זה שלושה, מוסיפים עשר (כי כבר הייתה ה' בשלושה). - שלושה עשר.
• 16 קבוצות (כדורגל P:). בנקבה זה שש, מוסיפים עוד עשרה (כי עוד לא הייתה ה' בהתחלה). לכן: שש-עשרה.

דברים שנספרים (גילאים, שעות, ספירה של אנשים). תמיד יהיו בנקבה, לא משנה מה סופרים. דוגמאות

• השעה אתמול בחמש אחרי הצהריים (שעה) 
• שש עשרה מלאו לנער. (גיל)

כאשר סופרים מספרים בין 20 ל-99 יש שני סוגים: כפולות של עשר (עשרים, שלושים, ארבעים) שאותם ניתן לתת לשני המינים. אך כאשר מדברים על כל שאר המספרים... הסיומת היא בהתאם לכתוב מעלה. וכן נכנס עניין שניים ושתיים (שלושים ושתיים שנים, ארבעים ושניים ימים).

כאשר אנחנו רוצים לציין חזקות שונות של 10, יש להבחין במין.

מאה: נקבה (חמש מאות) - יוצא דופן: 200 (מאתיים).

אלף:: זכר בסמיכות! (שלושת אלפים ולא שלושה אלפים).

רבבות (מילה אחרת לעשרת אלפים): נקבה (ארבעים ושתיים רבבות)

מיליון: זכר (שני מיליון)

מיליארד: זכר (עשרה מיליארד).

באשר לשברים: רב השברים שניתן לומר אותם במילה אחת (1 לחלק 42), הם בנקבה. יוצאי דופן: 1/2 (חצי אחד), 1/3 (שני שליש), 1/4 (שלושה רבעים, או סמיבות שלושת-רבעי, המבוטא לא פעם שלוש-ת'רביי)..השאר (עם מכנה 5 עד 10 או עד 19 אם אתם מתעקשים) - נקבה: חמישית, שישית, עשירית, שתים עשרת (כן, נשמע מוזר, ובינינו לא בטוחה כמה תקין D:).

אחוז - זכר. מאית (מילה אחת לאחוז) -נקבה. וגם אלפית. 

חלאס חפירות! או שלא D: 

אותיות אית"ן

אם ממש אבל ממש לא הקשבתם בשיעור לשון או הברזתם, אותיות אית"ן הן המילות שמגיעות בתחילת מילים בעתיד. באופן כללי, רב האנשים יודעים את רב האותיות לרב הזמנים. אבל יש כאלה שפחות יודעים ש....

1) כאשר שם הפועל הוא אני, אות האיתן היא א' ולא י', בניגוד לשגיאה הנפוצה להחריד. אני אלך ולא אני ילך. הוא ילך. בהחלט לא כדאי להגיע למקום עבודה עם השגיאה הזו.

2) היום הטעות הזו מושרשת, אבל אם בא לכם לכתוב בשפה קצת יותר יפה: הם יהיו, הן תהיינה. הם יראו, הן תראינה.

"הו" ו"הא"

דבר קצר אחרון:

יש כאלה שרושמים "או, כמה יפה!". הזהו, שלא רושמים ככה. בצורה ספרותית נכונה רושמים "הו, כמה יפה." יש מצב אפשר גם "אוי". 

על אותו עיקרון, הרבה אנשים אומרים "הוא חתיך, אה?" שוב, רושמים "הוא חתיך, הא?"

זהו סיימתי לחפור. סופית. אלא אם כן ידרשו המשך. ספק. אנשים לא מגיבים פה בכלל :(