יום ראשון, 17 באפריל 2022

מבנה סיפורי: אהבה אסורה

"רומאו, רומאו, למה זה אתה רומאו? באביך אל תכיר והתכחש לשם שלך: אם לא, רק הישבע לי אהבה ולא אהיה עוד קפולט."

 כולם מכירים את הטרגדיה שברבות השנים הפכה לסיפור רומנטיקה והפאן הטראגי... קצת נזנח, במיוחד בעיבודים מאוחרים יותר על רעיון הזוגיות האסורה. כמובן, שרומיאו ויוליה הם בהחלט לא הסיפור הראשון שמדבר על אהבה אסורה: קליאופטרה ומארק אנטוני (מה שהתחיל כרומן אמיתי הפך למחזה של שייקספיר גם הוא), גוונביר ולנסלוט מאגדות המלך ארתור. ו... אפילו בתנ"ך היה את סיפור דוד ובת שבע.

וכמה שאנחנו מתים על אהבות אסורות! הוכחה שעד היום, שבים וכותבים אותם (גם אם לא כספר). אז... אילו סוגים יש לנו?

  • הפרש מעמדות: בדרך כלל הגבר עשיר אבל יכול להיות הפוך (דוגמה: כוחה של אהבה/גודית מקקנוט)
  • מדינות אויבות או קבוצות יריבות/שונות מדי (אהבת איתמר/דבורה עומר - אף שבהחלט מתאים גם לקטגוריה הראשונה)
  • קשר בזמן הנישואין/זוגיות: עם מישהו אחר כמובן (ג'יין אייר/שרלוט ברונטה) 
  • בזמנים/חברות מסוימים: קשר לפני הנישואין (לפי התקציר: שלי עד חצות/ליסה קלייפס)
  • בזמנים/חברות מסוימים: מערכת זוגית מאותו מין (נעמת לי מאוד/עמי גדליה)
  • בזמנים/חברות מסוימים: פער גילאים גדול מדי (לוליטה/ולדימיר ונוקוב).
מודה שעל שני הסעיפים האחרונים אולי יהיה קשה ליישם את זה, אבל אני מאמינה שבשאר זה אפשרי. אגב, יריבים מרים הם לא אהבה אסורה, אבל בהחלט יכולים לעבור שלבים דומים. כמובן, המבנה הזה לא מחייב, ואתם יכולם להפוך, להשמיט ולערבב. אבל... אם סתם בא לכם משהו מוכן. מודה שאני משתמשת פה בשתי דוגמאות כל הזמן, כי לא הצלחתי למצוא את כל השלבים בדבר אחד (כי אין לי זיכרון פנומנלי של דברים שראיתי/קראתי, אז מסתדרים עם מה שיש). וכן, אני משתמשת פה בסרט קולנוע. תהרגו אותי.

שלב א': הצגת הקונפליקט
נכון, יש כאלה שלא פותחים בשלב זה והופכים אותו דווקא לשלב השני, אבל לא פעם, אנחנו צריכים לדעת למה לעזאזל יש בעיות שהשניים יהיו ביחד.

דוגמה:: סצנת הפתיח של רומיאו ויוליה מדברת על היריבות בין משפחת מונטגיו למשפחת קפולט. הנסיך מכריז שעוד אחד שיתחיל קטטה - ייענש!

שלב ב': הצגת הדמויות לפני הנפגש (ובמקרים הרלוונטים: בקבוצת השייכות)
כנראה שבמקרה של זוגות ממעמדות שונים, זה יהיה השלב הראשון, כי הקונפליקט כשלעצמו די ברור, ולא צריך הצגה מיוחדת. בשלב הזה, אנחנו פוגשים את הדמויות כדי להבין מאיפה הן באו ומי מפריע להן. לא פעם, יתארו חיי יום יום כלשהם, אבל לפעמים לא, כפי שתראו בדוגמה הבאה:

דוגמה: אחרי הקטטה, אנחנו פוגשים בדמות חדשה - רומיאו, המאהב המיוסר (בתחילת הסיפור, באחת שמה רוזלין). במחזה  בסצנה שאחר אנחנו פוגשים את יוליה, שרואים לחתן אותה עם פריס.

שלב ג' (לא תמיד הכרחי): הכנה למפגש
לפעמים השניים פשוט... נפגשים. זהו. בום טראח. אבל לפעמים, יש מקרים בהם יש איזה אירוע מסוים או איזה השתלשלות של שני אירועים בלתי תלויים שמביאים למפגש.

דוגמה: בחלק הראשון סצנה 2 במערכה 1, קפולט אומר לפאריס, ארוסה המיועד של יוליה, שהוא עורך נשף שהוא מקיים מדי כמה זמן. בחלק השני, משרת של משפחת קפולט מבקש שרומיאו (אותו הוא לא מכיר) יקריא לו את רשימת המוזמנים שניתנה לו לאותו נשף ממש (כי כמה חכם, הביאו את זה למשרת שלא יודע לקרוא וקיוו לטוב). רומיאו, ששומע שרוזלין מוזמנת לנשף, משתכנע להגיע גם הוא.

שלב ד': המפגש בין הנאהבים 
האם יש מה להכביר במילים? שני האוהבים נפגשים, לא פעם שלא בידיעת האנשים שזה אמור להפריע להם. אבל לפעמים כן. ברב הפעמים, כבר במהלך הפגישה הם מבינים שהם לא אמורים להיות ביחד, אבל בהחלט היו מקרים שהבינו את זה אחר כך (ג'יין אייר למשל גילתה רק במהלך החתונה שלה שבן הזוג שלה נשוי. כמה רומנטי)

דוגמה: שורה וחצי בערך אחרי שטיבאלט, בן דודה של יוליה, מתרתח על כך שרומיאו הגיע לנשף וקפולט לא מתרגש מדי, רומיאו, שהספיק כבר להתאהב ביוליה מרחוק, ניגש אליה, אוחז בידה ולא מחכה חצי דקה עד שהוא מצהיר לו את אהבתה. והיא... נענית. אפילו יש נשיקה כבר אז. זריזים אלה... ואז מתגלה שכל אחד הוא ילדו של ראש המשפחה של מנהיג המחנה השני. אבל צחוק הגורל: רק לאחר פגישתם מגלים השניים את זהותו של השני.

שלב ה': ההסתרה/הגילוי למחצה
בחלק הזה, זוג האוהבים המתהווה (כי לא כולם זריזים כמו רומיאו ויוליה) עושה אחד משניים: או שממשיך בחייו ולא אומר מילה וחצי מילה על המפגש או שנותן רמזים שיש מישהו/מישהי אבל... בלי פרטים.

דוגמה: במערכה 2 תמונה 1 רומיאו מדבר עם עצמו על כך שליבו "נשאר מאחור" איתה וחבריו מסיקים שהוא חושב על מישהי. הם רק חושבים שמדובר ברוזלין. אבל כולנו יודעים שצפויה להם הפתעה. (האמת שלא, הם לא מגלים על יוליה כל המחזה. אולי בנבוליו ממש בסוף).

שלב ו': פגישה שנייה
אי אפשר לסבך את העניינים על ההתחלה, נכון? אז כן, יש פעמים שבהחלט כן, אבל לפעמים, רוצים לתת לאוהבים עוד הזדמנות לאהבתם לפרוח באין מפריע.

דוגמה: סצנת המרפסת המפורסמת, בה רומיאו מתגנב למתחת לביתה של יוליה ומצהיר על אהבתו.

שלב ז': קבוצות המוצא מגלות (ומנסות להפריד את הזוג)
ואז... גבירותיי ורבותיי מתחילות הבעיות! הסביבה לא מגיבה משהו לרומן הטרי ועושה הכל בשביל להרחיק בין השניים. אוי, הדרמה ואיתה... נסיונות ההרחקה. 

דוגמה: כאמור, חוץ מהאומנת של יוליה, שיודעת עוד מזמן הנשף על אהבתה של יוליה לרומיאו, כל הדמויות מגלות (אם בכלל) על הרומן... הרבה אחר כך. לכן, הדוגמה שאני נותנת היא הסרט היי סקול מיוזיקל. שם קבוצת הכדורסל ומועדון המתמטיקה עובדים יחד כדי להפריד בין השנים

שלב ח': משבר בין בני הזוג
טוב, קשה להמשיך עם כל הדרמה הזו מסביב. ואז, הזוג אולי חושב להיפרד, אולי זורקים האשמות אחד על השני או... כל דבר שיגרום לעוד קצת דרמה. 

דוגמה: גבריאלה שומעת את טרוי אומר שהוא לא צריך אותה (מה שהיא לא יודעת שהוא עושה את זה בשביל "לצאת גבר").  ואז היא מחליטה לוותר על האודישן שהיא הייתה צריכה לעשות איתו. 

שלב ח': סוף טוב, הכל טוב
בסוף זה צריך להסתדר, לא? ייתכן שבני הזוג מוצאים את הפתרון לבד או שמא קבוצות השייכות הן חלק מהפתרון. ולפעמים... הם פשוט בורחים להתחתן. אלא אם כן, החלטתם לכתוב טרגדיה. ואז... טוב, לא.

באמת צריך דוגמה?


יום ראשון, 3 באפריל 2022

דמות מראה (foil character)

אני מניחה שהתרגום הכי רלוונטי למילה foil הוא תבוסה (אם כי מדובר במונח מיושן שאיננו בשימוש ממש). כי רדיד ורומח פחות נראים לי הכיוון. בכל אופן, אמנם התרגום ל"דמות מראה" אינו מילולי, אבל לדעתי הוא מסביר טוב את המושג.

אבל מה המושג?

דמות מראה היא דמות שלה איכויות מנוגדות מזו של מקדם העלילה. דמות המראה יכולה להיות היריב בסיפור, אבל בהחלט לא חייבת. הבה נראה אילו תפקידים יש לדמויות המראה

הדגשת האיכויות של מקדם העלילה.

לפעמים מקדם העלילה שלכם הוא לא סתם אחד, יש בו איזה משהו ראוי לציון. לכן, צריך להשוות אותו לאנשים... מן השורה. ולפעמים, הוא אולי סתם אחד, אבל אתם עדיין רוצים להדגיש בו תכונות מסוימות. אלה יהיו בדיקות התכונות שחסרות לדמות המראה. דוגמאות: 

  • חכם מול טיפש (או: ספונטני מול אסטרטג)
  • נועז מול פחדן
  • אידיאליסט מול מעשי
  • אדם של מוח מול אדם של לב
  • חברותי מול מנוכר
כמובן, אלה לא הדוגמאות היחידות, אבל כדאי שאלה לא יהיו דברים מראה חיצוני (יפה/לא יפה, שיער או עיניים בצבע מסוים), ואולי אפילו בכלל תכונות פיזיות (חזק מול חלש, מהיר מול איטי).

דוגמה: שרלוק הולמס וד"ר ווטסון - ווטסון, הוא... האדם ה"רגיל" (טוב, הכל יחסי כמובן). ווטסון הוא אדם שמופעל באמצעות הרגש בעל יכולת הקשה... כמו רב האנשים, לא בהכרח משהו (בכל זאת, יכולת ההקשה של שרלוס הולמס לא ריאליות מדי במציאות). לעומתו, מוצג מקדם העלילה, הלא הוא שרלוק הולמס: האיש המרוחק, שפועל בעיקר מהראש בעל יכולת הקשה יוצאת דופן. 

יריב שווה
לפעמים, היריב (או הנבל) לא שונה כל כך ממקום העלילה בתנאי המוצא שלהם: לפעמים יש להם ילדות דומה, למשל. אבל... משהו בחייהם הוביל אותם לתפיסת עולם שונה. בהחלט יכול להיות שיש בין השניים הרבה דמיון... חוץ מפרט מהותי אחד ששם אותם בשני צדדים שונים של המטבע. 

דוגמה: הארי פוטר ודראקו מלפוי - טוב, אני רק קוראת את מה שכתוב, אז... מוזמנים להתווכח איתי. לשניהם יש תכונות משותפות: חכמים (אם כי הרמיוני יותר חכמה מהארי, למיטב הבנתי), מנהיגים שאפתניים שנמצאים במקום גבוה בהיררכיה של בית הספר לקסם. אבל, שילוב בין גורמים כמו חיבור לאופוטרופוסים (הדודים של הארי לעומת ההורים של דראקו), כמו אולי גם מעמד כלכלי, הפכו את השניים ל... מאוד שונים. ומי יודע, אולי אם כל אחד היה נולד במשפחה של השני... אולי כל אחד מהם היה מגיע למקום אחר?

הצבת יוצא הדופן בהשוואה לעולם הרגיל
לפעמים יש דמות שמאוד שונה מאיכותה מדמויות אחרות בהקשר התרבותי (גם אם מדובר בפנטזיה או מדע בדיוני לצורך העניין). דמות המראה ה"נורמלית" מדגישה כמה מקדם העלילה יוצא דופן.

דוגמה: ג'וזפין (ג'ו) ומרגרט (מג) / נשים קטנות - אף שלארבע האחיות כולן דמויות ראשיות, מרגרט מציגה בצורה הטובה ביותר את השוני של ג'ו משאר בנות גילה. אף ששתיהן משמשות כמטפלות למחייתן, מג לא מרוצה בהכרח מההורים של המשפחה שהיא אוהבת, אבל אוהבת את הילדים (כיאה לאישה באותה תקופה), בעוד אחותה ג'ו, שונאת את התפקיד הזה (אף שבמקרה שלה עליה לטפל בדודתה ולא בילדים), והיא לא רוצה להתחתן עם חברה הטוב, אלא לרדוף אחרי החלומות שלה. היום, זה נראה מובן מאליו שלאישה יש חלומות משלה, אבל ב-1868... לא ממש. בנוסף. ג'ו אוהבת יותר "דברים של בנים".

החצנת קונפליקט פנימי
לפעמים לדמות מסוימת יש קונפליקט פנימי שמעיק עליה, אבל היא עצמה עדיין נמצאת במאבק פנימי. מטרת דמות המראה היא להציב אותה למול הקונפליקט הזה.

דוגמה: וודי וג'סי (צעצור של סיפור 2) - שוב, לא ראיתי את הספר, אז אאלץ להאמין להם. וודי חי בהכחשה על זה שהילד איתו גדל יעזוב אותו יום אחד. אך יום אחד, הוא פוגש את ג'סי, בובה שאכן ננטשה על ידי הילדה שבבעלותה הייתה. היא מעמידה את וודי ושאר הצעצועים למבחן: היא מציעה להם עתיד חליפי, מוזיאון לצעצועים. 


יצירת סביבה שמקדם העלילה יכול להגיב אליה
הדמות הראשית מרגישה שהחיים שלה תקועים ומשעממים. ואז, צצה הדמות שמוציאה ממנו את כל אותן תכונות שאליהן הוא מייחל! אם כי במציאות, זו לא חייבת להיות דמות.

דוגמה: ניק דאן (נעלמת) - החיים של ניק דאן משעממים להחריד. הוא לא אוהב את אשתו יותר. אבל יום אחד, ממש ביום הנישואין שלהם, היא נעלמת! פתאום הצד ה"חי" יוצא מניק, במיוחד כשהיא משאירה לו משחק "חפש את המטמון" שמזכיר לו למה התאהב בה מלכתחילה.

סיפורים מוכרים עם טוויסט

  מכירים את זה שיש כל מיני רעיונות שחוזרים על עצמם מיליארד פעם, בדרך כלל בז'אנר הרומנטי? זה מרגיש שזו אותה גברת קיטשית באותה אדרת קיטשית...