אני מניחה שהתרגום הכי רלוונטי למילה foil הוא תבוסה (אם כי מדובר במונח מיושן שאיננו בשימוש ממש). כי רדיד ורומח פחות נראים לי הכיוון. בכל אופן, אמנם התרגום ל"דמות מראה" אינו מילולי, אבל לדעתי הוא מסביר טוב את המושג.
אבל מה המושג?
דמות מראה היא דמות שלה איכויות מנוגדות מזו של מקדם העלילה. דמות המראה יכולה להיות היריב בסיפור, אבל בהחלט לא חייבת. הבה נראה אילו תפקידים יש לדמויות המראה
הדגשת האיכויות של מקדם העלילה.
לפעמים מקדם העלילה שלכם הוא לא סתם אחד, יש בו איזה משהו ראוי לציון. לכן, צריך להשוות אותו לאנשים... מן השורה. ולפעמים, הוא אולי סתם אחד, אבל אתם עדיין רוצים להדגיש בו תכונות מסוימות. אלה יהיו בדיקות התכונות שחסרות לדמות המראה. דוגמאות:
- חכם מול טיפש (או: ספונטני מול אסטרטג)
- נועז מול פחדן
- אידיאליסט מול מעשי
- אדם של מוח מול אדם של לב
- חברותי מול מנוכר
כמובן, אלה לא הדוגמאות היחידות, אבל כדאי שאלה לא יהיו דברים מראה חיצוני (יפה/לא יפה, שיער או עיניים בצבע מסוים), ואולי אפילו בכלל תכונות פיזיות (חזק מול חלש, מהיר מול איטי).
דוגמה: שרלוק הולמס וד"ר ווטסון - ווטסון, הוא... האדם ה"רגיל" (טוב, הכל יחסי כמובן). ווטסון הוא אדם שמופעל באמצעות הרגש בעל יכולת הקשה... כמו רב האנשים, לא בהכרח משהו (בכל זאת, יכולת ההקשה של שרלוס הולמס לא ריאליות מדי במציאות). לעומתו, מוצג מקדם העלילה, הלא הוא שרלוק הולמס: האיש המרוחק, שפועל בעיקר מהראש בעל יכולת הקשה יוצאת דופן.
יריב שווה
לפעמים, היריב (או הנבל) לא שונה כל כך ממקום העלילה בתנאי המוצא שלהם: לפעמים יש להם ילדות דומה, למשל. אבל... משהו בחייהם הוביל אותם לתפיסת עולם שונה. בהחלט יכול להיות שיש בין השניים הרבה דמיון... חוץ מפרט מהותי אחד ששם אותם בשני צדדים שונים של המטבע.
דוגמה: הארי פוטר ודראקו מלפוי - טוב, אני רק קוראת את מה שכתוב, אז... מוזמנים להתווכח איתי. לשניהם יש תכונות משותפות: חכמים (אם כי הרמיוני יותר חכמה מהארי, למיטב הבנתי), מנהיגים שאפתניים שנמצאים במקום גבוה בהיררכיה של בית הספר לקסם. אבל, שילוב בין גורמים כמו חיבור לאופוטרופוסים (הדודים של הארי לעומת ההורים של דראקו), כמו אולי גם מעמד כלכלי, הפכו את השניים ל... מאוד שונים. ומי יודע, אולי אם כל אחד היה נולד במשפחה של השני... אולי כל אחד מהם היה מגיע למקום אחר?
הצבת יוצא הדופן בהשוואה לעולם הרגיל
לפעמים יש דמות שמאוד שונה מאיכותה מדמויות אחרות בהקשר התרבותי (גם אם מדובר בפנטזיה או מדע בדיוני לצורך העניין). דמות המראה ה"נורמלית" מדגישה כמה מקדם העלילה יוצא דופן.
דוגמה: ג'וזפין (ג'ו) ומרגרט (מג) / נשים קטנות - אף שלארבע האחיות כולן דמויות ראשיות, מרגרט מציגה בצורה הטובה ביותר את השוני של ג'ו משאר בנות גילה. אף ששתיהן משמשות כמטפלות למחייתן, מג לא מרוצה בהכרח מההורים של המשפחה שהיא אוהבת, אבל אוהבת את הילדים (כיאה לאישה באותה תקופה), בעוד אחותה ג'ו, שונאת את התפקיד הזה (אף שבמקרה שלה עליה לטפל בדודתה ולא בילדים), והיא לא רוצה להתחתן עם חברה הטוב, אלא לרדוף אחרי החלומות שלה. היום, זה נראה מובן מאליו שלאישה יש חלומות משלה, אבל ב-1868... לא ממש. בנוסף. ג'ו אוהבת יותר "דברים של בנים".
החצנת קונפליקט פנימי
לפעמים לדמות מסוימת יש קונפליקט פנימי שמעיק עליה, אבל היא עצמה עדיין נמצאת במאבק פנימי. מטרת דמות המראה היא להציב אותה למול הקונפליקט הזה.
דוגמה: וודי וג'סי (צעצור של סיפור 2) - שוב, לא ראיתי את הספר, אז אאלץ להאמין להם. וודי חי בהכחשה על זה שהילד איתו גדל יעזוב אותו יום אחד. אך יום אחד, הוא פוגש את ג'סי, בובה שאכן ננטשה על ידי הילדה שבבעלותה הייתה. היא מעמידה את וודי ושאר הצעצועים למבחן: היא מציעה להם עתיד חליפי, מוזיאון לצעצועים.
יצירת סביבה שמקדם העלילה יכול להגיב אליה
הדמות הראשית מרגישה שהחיים שלה תקועים ומשעממים. ואז, צצה הדמות שמוציאה ממנו את כל אותן תכונות שאליהן הוא מייחל! אם כי במציאות, זו לא חייבת להיות דמות.
דוגמה: ניק דאן (נעלמת) - החיים של ניק דאן משעממים להחריד. הוא לא אוהב את אשתו יותר. אבל יום אחד, ממש ביום הנישואין שלהם, היא נעלמת! פתאום הצד ה"חי" יוצא מניק, במיוחד כשהיא משאירה לו משחק "חפש את המטמון" שמזכיר לו למה התאהב בה מלכתחילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה