יום ראשון, 15 במאי 2022

נקודת האמצע: ערער היסודות

טוב, נראה לי השם די מסביר עצמו. פחות או יותר באמצע הספר או סדרת הספרים יש שינוי גדול שמסובב את העלילה בכיוון בלתי צפוי. להלן הסוגים (אם יש לך רעיונות לסוגים נוספים, מוזמנים לשתף).

הריגת דמות חשובה לעלילה(או כמה) 

אפשרות אחת היא מוות של דמות שהיא לצידו של מקדם העלילה ומהווה חלק חשוב מהסיפור. מוטב שהמוות שלו לא יהיה תאונה ושייגרם ולו באופן עקיף ממעשיו של מקדם העלילה. אפשרות שנייה שהמוות יהיה של דמות משנית יותר, אבל בכל זאת, יש בו בכדי להרעיד את עולמו של מקדם העלילה. ייתכן שהמוות של הדמות המשנית, ממש כמו הדמות הראשית יותר רק יחזקו את הצורך של מקדם העלילה לרדוף אחריו מטרותיו, או לחלופין, הסכנה העומדת בפתח תרגיש ממשית יותר ועלולה לעורר פחד במקדם העלילה.

גסיסתה של דמות בעקבות מצב רפואי כלשהו 

אף שבהחלט יכול להיות מצב של מישהו שנפצע קשה בקרב וחוששים לחייו, זו יכולה להיות גם תאונה או מחלה כלשהי. פתאום יש צורך לזרז את התהליך (לפני מותה של הדמות).

שינוי גדול בעולמו של מקדם העלילה

כמובן, יש לדאוג שלקורא יהיה חשק להמשיך יחד עם השינוי שלכם, ולא רק ישווע לחזרת המצב לקדמותו. זה יכול להיות שינוי הסביבה כולה (מעבר ממדינה אחת למדינה שנייה) או פתאום שיהיה מצב שהנאמנות של מקדם העלילה מחליפה צד. אופציה נוספת היא שינוי מאזן הכוחות לרעת מקדם העלילה, מה שיאלץ אותו לשנות את דרך הפעולה שלו. וזה יכול להיות גם דמות אחת שחושפת את פרצופה האמיתי/תוקעת סכין בגב. 

חשיפת סוד

הגיבור חי בעולם הבטוח שלו והכל טוב ויפה. טוב, אולי לא, אבל לפחות יש לו מקומות בטוחים עליהם הוא יכול להישען. עד שהוא מגלה סוד.... שעומד להשפיע על חייו בצורה משמעותית.

הצגת היריב/הנבל הראשי 

יכול להיות שאפילו מקדם העלילה לא יודע שהיריב שעמד מולו עד כה הוא למעשה רק עושה דברו של אחר. ופתאום... מגיע הגילוי. או שלחלופין, הוא כן יודע את זה, אבל כשהיריב העיקרי מגיע הוא עושה מעשה שמערער את עולמו של מקדם העלילה.

אז איך עושים את זה?

בעולם אידיאלי, כולנו היינו יודעים מראש איך העלילה מתחילה, ממשיכה ונגמרת. בעולם הלא אידיאלי שלי (ולא רק שלי), יש התחלה. הסוף משתנה כמה פעמים (אלא אם אני כותבת סיפורי מתח, שזה מאוד נדיר, ואז חייבים לדעת איך זה נגמר) והאמצע... הצחקתם אותי. אני פשוט מגלה את העלילה בזמן הכתיבה.

ברגע שאתם מתכננים את העלילה שלכם מראש, כיוון שאתם יודעים מה הולך קרות, תוכלי לשים רמזים מטרימים במהלך הכתיבה שלכם עד להגעת הכתיבה של רגע התפנית המרגש. אם אתם לא מתכננים, מה שיקרה או שפתאום "יבריק" לכם רעיון מטורף, ואז.. תצטרכו לשתול את הרמזים המטרימים בדיעבד, שזה אומר לחזור אחורה ולתקוע אותם איפשהו. 

אז נכון, יש תפניות שדורשות יותר רמזים מטרימים ויש שפחות. למשל, אם מישהו יוצא למסע להתגבר על ראש צבע מסוכן, אפילו שלא אומרים מי ימות, אפשר לנחש שזו בהחלט אפשרטת שמישהו ימות בקרב. אבל אם אתם הולכים על סודות, למשל... אולי תתנו איזו רמיזונת לסוד הזה. כמובן, אין צורך שהקוראים שלכם ידעו לפני הדמות מהו הסוד (אם כי זה בהחלט אפשרי), אבל כשזה בא יש מאין זה קצת... מפתיע.

מה שלא תעשו, נסו שלא לגרום לקוראים שלכם לשנוא אתכם. 

דוגמאות

קחו בחשבון שיש פה ממש ספוילרים. אז... לשיקול דעתכם

שינוי גדול בעולמו של מקדם העלילה: בסרט/ספר השני של סדרת דמדומים (מולד הירח), אדוארד נעלם מה שמותיר את בלה אובדת עצות ושולח את ג'ייקוב, חבר הילדות שמאוהב בה לתמונה. ואז... תפנית! אדוארד חוזר. כי אם הסרט היה ממשיך כמו שהוא, עם כמה שהוא היה לא משהו, הוא היה בכלל גיהנום. אבל זו דעתי האישית כמובן.

הריגת דמות: אני מניחה ש... משחקי הכס מתקשר יפה לעניין המישהו חשוב מת? בתור אחת שלא ראתה, כמובן. תקנו אותי אם אני טועה פה. מצד שני... אחרי כל כך הרבה מיתות זה כבר לא מפסיק להיות כל כך דרמטי...?

שינוי גדול בעולמו של מקדם העלילה + הריגת דמות: לא זוכרת באיזה ספר קראתי את זה, אבל היה ספר על נסיכה שהוריה נרצחו בסוף הספר (הראשון בסדרה). לא כל כך ראינו אותם בהכרח, ולמרות זאת, למוות שלהם הייתה השלכה הרת אסון. ש... אני מודה שאני לא זוכרת, אבל כנראה שהיא נאלצה לברוח או משהו.

חשיפת סוד הספר "נעלמת" מתחקה אחר העלמותה של איימי דאן, אשתו של ניק דאן, שאם לומר בנחמדות, מצליח לגרום לעולם לחשוב שבכלל לא אכפת לו. אבל אז... מתגלה האמת: לא רצח, ואפילו לא חטיפה... איימי דאן תכננה עלילה שלמה שמטרתה להפליל את בעלה (ואיפה שהם גרים יש עונש מוות. אופסי)

גסיסתה של דמות בעקבות מצב רפואי כלשהו: בסרט "שרוכים" המספר על הקשר שנרקם מחדש בין ראובן לבנו גדי, שלו מוגבלות שכלית התפתחותית (והוא בן 36). במהלך הסרט, מתגלה שהאב חולה במחלה קשה (נחשו מה יקרה בסוף)

הצגת היריב הראשי: טוב, זה לא באמת מופיע באמצע, אבל בספר "יום אחד בדצמבר" מדבר על שניים שהיו אמורים להיות יחד... רק שהבחור (ג'ק) מצא את עצמו בלא יודעין אם החברה של הבחורה איתה הוא היה אמור להיות (לורי). אז על אף שהיה ברור שהחברה היא יריבה, התגלה יריב נוסף: גם לורי מוצאת משהו, ובזאת ג'ק מצב את היריב שלו. ואני בטוחה שיש דוגמאות יותר דרמטיות על נבלים לתפארת, אבל בסדר.

רוצים עוד דוגמה? לכו לסיפור, "זר בממלכה חדשה/שלי", שם יש גילוי סוד ושינוי גדול בעולמו של אחד ממקדמי העלילה (כל תפנית מתייחסת למקדם עלילה שונה). אה, וגם עוד אחד מהם רק שהוא מופיע יותר בסוף. אבל חלאס עם הספוילרים. במתח? לכו תקראו!


מבוסס על: הסרטון הבא

יום ראשון, 1 במאי 2022

שוויון בין המינים? אפילו לא בספרות!


בסופו של דבר, רבות מהתרבויות היו בעבר חברות פטריאכליות, כלומר, הגבר הוא ראש המשפחה והאישה... יש לה תפקיד חוץ מלהביא ילדים ולטפל בהם ולדאוג לבית? באמת? בטוח?!

אז, כן, פעם לנשים באמת לא היו יותר מדי תפקידים. וכשאני אומרת פעם אני ממש לא מדברת על לפני 2,000 שנה שעשו טובה לאנושות שהזכירו אותן (וגם אז, איך לא, בהקשר של גבר רוב הפעמים). אני מדברת על לפני פחות ממאה שנה. בשנות החמישים, הרבה נשים היו עקרות בית. הן היו אמונות על הטיפול בילדים ועל הבית. וגם אם הן הלכו לעבוד... רובן עבדו בעבודות "נשיות": תפירה, הוראה וכו'. למעשה הפעם הראשונה בה ניתנה לנשים זכות הצבעה בחברות הפטריארכליות היה ב-1906 בפינלנד. אחר כך, זכות הצבעה ניתנה במקומות שונים, כולל ישראל (שלא באמת הייתה קיימת אז, אלא הייתה אז החלופה המוכרת "פלשתינה").

והיום? בהחלט התקדמו שנות אור, ועדיין... הציפייה היא שהגבר יהיה המפרנס והאישה תהיה עם הילדים. כלומר, בסופו של יום, בבסיסו של עניין, הסדר הקדום נשמר.

אבל מה יפה בכתיבת סיפורים? אפשר לכתוב הכל, נכון? בהחלט אפשר לכתוב הכל, אבל ההיסטוריה הוכיחה ש... גם בספרות, התפקידים המגדריים נותרו מקובעים. אז נכון, לא במאה אחוז מהמקרים, אבל ברובם הגדול.

גברים

הגברים עדיין מהווים כשני שליש ממספר מקדמי העלילה הקיימים. ומתברר שגם הספרים האלה נמכרים יותר

למה הגבר זכה למעמד זה? הגבר, במשך שנים רבות, היה למעשה זה שעשה את רב הדברים. הוא זה שיצא לעבוד, הוא זה שבנה קשרים, הוא זה שיצא למלחמה וזכה לכבוד. באופן כללי, הוא גם נחשב תחרותי ויוזם יותר מאשר האישה. בנוסף, עדיין עובד טוב הסטראוטיפ של הגבר החכם (אף שבהחלט יש נשים עם IQ גבוה) וכמובן, הגבר שמתפקד בתור תפקיד "גבריים": שוטר, לוחם, כבאי, מרגל. כמובן, גם סבל נחשב עבודה גברית, אבל בואו נודה, כמה סיפורים על סבלים יש?

נשים

האישה היא הגיבורה הראשית? מזל טוב! אבל עדיין יש סיכוי שמשהו מעיב על כך. נכון, לפעמים הדמות הראשית היא בהחלט אישה, אבל לא פעם, היא בנחיתות, במיוחד אם יש גבר בספר, ועל כן, נוצרים סטראוטיפים למיניהם.

האישה החלשה: אז כן, אף אחד לא מצפה שנשים יוכלו להרים משקולות של חמישים קילו. אבל כולנו יודעים כמה שלגיה עבדה קשה בשביל להשיג את הבחור. אה, כן, היא לא עשתה כלום. אבל למה ללכת רחוק? מישהו מכיר את דמדומים? תקציר העלילה: יש רומן בין בלה (האנושית) ואדוארד (הערפד), ו... לפחות בשני הספרים הראשונים היא באמת שלא עושה כלום. צריך רק להגן עליה. וברגע שאדוארד עוזב, היא אובדת עצות. 

האישה הענייה:  טוב, היא לא חייבת להיות ענייה מרודה, אבל ברור שאם יש גבר, אז הוא חייב להיות עשיר כקורח. אז נכון, פערי מעמדות יכולים להיות סוג של אהבה אסורה, אבל למה כמעט תמיד הגבר עשיר יותר, גם בסיפורים חדשים יותר? נשים לא יכולות להיות עשירות? ואני מניחה שלא צריך דוגמאות לזה, נכון?

האישה התוקפנית והפזיזה: אולי היא התקשתה למצוא את מקומה בספרות רשמית אם נקרא לה כך, אבל בספרות חובבת. היא בהחלט שם. אולי אפילו יצא לכם (או בעיקר לכן), להיתקל. היא יודעת אומנויות לחימה (הרבה פעמים בכלל לא ברור מאיפה), לא חושבת לפני שהיא יוצאת לאיזו משימה התאבדותית או תוקפת מישהו שאין שום סיבה שתביס. וכמובן, היא מתרתחת מאוד מהר. במילים אחרות, הבחורה שלנו קצת... גברית. 

אז מה קיבלנו בעצם? או בחורה בנחיתות או בחורה בעלת מאפיינים "גבריים". אופסי.

אבל אלה לא הסיבות שבחרתי גבר כדמות ראשית (או: דוגמה אישית)

זה בסדר, פעמים רבות, הכותבים, ובעיקר הכותבות, בכלל לא מתכננות להעניק יתרון למין אחד על פני האחר. עם זאת, קיימות לא מעט נשים שמרבות לכתוב על גבר כדמות ראשית. הסיבה לתופעה לא קשורה לשנאת אנשים, אבל... אתן דוגמה מעצמי:

אני לא זוכרת את כל הסיפורים שכתבתי ביסודי, אבל בכיתה ז' (כן, אצלי זה עוד יסודי בעיר) כשהחלטתי לכתוב ספר, ביססתי אותו על דמויות מסדרת טלוויזיה. הסיפור, בניגוד לסדרה, קרה בארץ. (כך שזה לא היה פאנפיק, כי גם השמות וחלק מהרקע שלהם שונה כדי שלא יהיה ספציפי מדי לסדרה). בכל אופן, הדמות האהובה עליי הייתה אחת הבנים. אז הוא זכה לתואר הכבוד דמות ראשית.

אחר כך הייתה לי הפוגה ארוכה שאחריה כתבתי סיפורים קצרים (רומנטיים בעיקר). מוזמנים לנחש מה היה המין של הדמות הראשית בסיפורים אלה. ניחשתם נכון, לרב זו הייתה בחורה.

יותר מאוחר, רציתי לכתוב ספר שלם. אז אמרתי, נלך על אלמנט ספרותי שבא לי עליו, ונמשיך משם. אבל כיוון שהאלמנט הספרותי הנבחר כלל... ניחשתם, גברים, כך גם הסיפור זכה לדמות ראשית ממין זכר (מאוחר יותר, נוסף עוד גבר , אבל הוא נבחר כדמות ראשית נוספת כיוון שהוספתי לו עומק, כי פשוט הרגשתי שאני חייבת).

אחר כך, בשני הסיפורים הארוכים שלי, שוב, כיכב גבר. פעם אחת, הרגיש לי יותר בנוח להפוך דמות של גבר לרע בסוף (לא משנה שהסוף הזה נשכח לחלוטין), ובפעם השנייה... אחרי שקראתי ספר עם סוף מעצבן, החלטתי לעשות ספר קונטרה. וכיווון שהחלטתי שהבן אדם יהיה עצבני, מודה באשמה, גבר יותר התקשר לי עם התכונה הזו. במיוחד כי הוא סוציופת.  ובמציאות, סוציופתיה יותר שכיחה אצל גברים (אל תאשימו אותי, תאשימו את הסטטיסטיקה).

אבל אפשר לעשות מלא דברים אחרים!

בהחלט אפשר, ויש כאלה שעושות (כן, סליחה, בנים, אתם פחות עושים את זה) את זה. ועדיין, המוח שלנו כמעט מחווט לבחור במין מסוים לתפקיד מסוים. אני מודה באשמה שגם אם אני מכריחה את עצמי לחשוב על סיפור עם דמות ראשית כאישה.... זה פשוט לא מסתדר לי. כי אני לא בהחלט לא רוצה שהיא תיפול לאף אחת משלוש המלכודות שהצבתי קודם. וכך יצא, שהסיפורים הארוכים שהם אכן על נשים הם למעשה סיפורים שמבוססים על... אגדות מוכרות. 

אז, נכון, אני לא האדם המתאים לתת טיפים, מצד שני... ממתי אני מקשיבה לטיפים של עצמי בכלל?

1) אל תתביישו להפוך את מקדמת העלילה שלכם לדמות בעלת השפעה: עדיף לא מלכה או נסיכה, כי אז למעשה, היא לא עשתה דבר בשביל זה. זו יכולה להיות מנכ"לית, עורכת דין מצליחה, בלשית מפורסמת (כנראה שהראשונה היית ג'יין מארפל, המוכרת בתור מיס/גברת מארפל, של אגתה כריסטי) או... אתם יודעים?

2) בחורה לוחמת זה אחלה, אבל כדאי לחשוב על כל המשתנים: בכל זאת, נשים לרב נמצאות בנחיתות לעומת גבר בכל מה שקשור לקרבות. האם היא יורה בקשת? האם יש לה כוחות על טבעיים? האם היא למדה איזו שיטה ייחודית? כמו כן, תדאגו שללוחמת שלכם יהיה ראש על הכתפיים ותחשוב לפני שהיא יוצאת לקרב.

3) רגשות זה לא חולשה: אין בעיה שיהיו רגשות לדמויות, זה אפילו מומלץ בחום. גם אם האישה שלכם לא עושה דברים מוסריים, בהחלט ייתכן שזה יפריע לה. וכן, גם לדברים מותר.

4) היא יכולה להתאהב: רק תדאגו שהיא לא תהיה תמיד החלשה במערכת היחסים. היא יכולה בזמנים מסוימים להיות, אבל לא כל הזמן.


וזהו, מספיק D: 

סיפורים מוכרים עם טוויסט

  מכירים את זה שיש כל מיני רעיונות שחוזרים על עצמם מיליארד פעם, בדרך כלל בז'אנר הרומנטי? זה מרגיש שזו אותה גברת קיטשית באותה אדרת קיטשית...