בסופו של דבר, רבות מהתרבויות היו בעבר חברות פטריאכליות, כלומר, הגבר הוא ראש המשפחה והאישה... יש לה תפקיד חוץ מלהביא ילדים ולטפל בהם ולדאוג לבית? באמת? בטוח?!
אז, כן, פעם לנשים באמת לא היו יותר מדי תפקידים. וכשאני אומרת פעם אני ממש לא מדברת על לפני 2,000 שנה שעשו טובה לאנושות שהזכירו אותן (וגם אז, איך לא, בהקשר של גבר רוב הפעמים). אני מדברת על לפני פחות ממאה שנה. בשנות החמישים, הרבה נשים היו עקרות בית. הן היו אמונות על הטיפול בילדים ועל הבית. וגם אם הן הלכו לעבוד... רובן עבדו בעבודות "נשיות": תפירה, הוראה וכו'. למעשה הפעם הראשונה בה ניתנה לנשים זכות הצבעה בחברות הפטריארכליות היה ב-1906 בפינלנד. אחר כך, זכות הצבעה ניתנה במקומות שונים, כולל ישראל (שלא באמת הייתה קיימת אז, אלא הייתה אז החלופה המוכרת "פלשתינה").
והיום? בהחלט התקדמו שנות אור, ועדיין... הציפייה היא שהגבר יהיה המפרנס והאישה תהיה עם הילדים. כלומר, בסופו של יום, בבסיסו של עניין, הסדר הקדום נשמר.
אבל מה יפה בכתיבת סיפורים? אפשר לכתוב הכל, נכון? בהחלט אפשר לכתוב הכל, אבל ההיסטוריה הוכיחה ש... גם בספרות, התפקידים המגדריים נותרו מקובעים. אז נכון, לא במאה אחוז מהמקרים, אבל ברובם הגדול.
גברים
הגברים עדיין מהווים כשני שליש ממספר מקדמי העלילה הקיימים. ומתברר שגם הספרים האלה נמכרים יותר.
למה הגבר זכה למעמד זה? הגבר, במשך שנים רבות, היה למעשה זה שעשה את רב הדברים. הוא זה שיצא לעבוד, הוא זה שבנה קשרים, הוא זה שיצא למלחמה וזכה לכבוד. באופן כללי, הוא גם נחשב תחרותי ויוזם יותר מאשר האישה. בנוסף, עדיין עובד טוב הסטראוטיפ של הגבר החכם (אף שבהחלט יש נשים עם IQ גבוה) וכמובן, הגבר שמתפקד בתור תפקיד "גבריים": שוטר, לוחם, כבאי, מרגל. כמובן, גם סבל נחשב עבודה גברית, אבל בואו נודה, כמה סיפורים על סבלים יש?
נשים
האישה היא הגיבורה הראשית? מזל טוב! אבל עדיין יש סיכוי שמשהו מעיב על כך. נכון, לפעמים הדמות הראשית היא בהחלט אישה, אבל לא פעם, היא בנחיתות, במיוחד אם יש גבר בספר, ועל כן, נוצרים סטראוטיפים למיניהם.
האישה החלשה: אז כן, אף אחד לא מצפה שנשים יוכלו להרים משקולות של חמישים קילו. אבל כולנו יודעים כמה שלגיה עבדה קשה בשביל להשיג את הבחור. אה, כן, היא לא עשתה כלום. אבל למה ללכת רחוק? מישהו מכיר את דמדומים? תקציר העלילה: יש רומן בין בלה (האנושית) ואדוארד (הערפד), ו... לפחות בשני הספרים הראשונים היא באמת שלא עושה כלום. צריך רק להגן עליה. וברגע שאדוארד עוזב, היא אובדת עצות.
האישה הענייה: טוב, היא לא חייבת להיות ענייה מרודה, אבל ברור שאם יש גבר, אז הוא חייב להיות עשיר כקורח. אז נכון, פערי מעמדות יכולים להיות סוג של אהבה אסורה, אבל למה כמעט תמיד הגבר עשיר יותר, גם בסיפורים חדשים יותר? נשים לא יכולות להיות עשירות? ואני מניחה שלא צריך דוגמאות לזה, נכון?
האישה התוקפנית והפזיזה: אולי היא התקשתה למצוא את מקומה בספרות רשמית אם נקרא לה כך, אבל בספרות חובבת. היא בהחלט שם. אולי אפילו יצא לכם (או בעיקר לכן), להיתקל. היא יודעת אומנויות לחימה (הרבה פעמים בכלל לא ברור מאיפה), לא חושבת לפני שהיא יוצאת לאיזו משימה התאבדותית או תוקפת מישהו שאין שום סיבה שתביס. וכמובן, היא מתרתחת מאוד מהר. במילים אחרות, הבחורה שלנו קצת... גברית.
אז מה קיבלנו בעצם? או בחורה בנחיתות או בחורה בעלת מאפיינים "גבריים". אופסי.
אבל אלה לא הסיבות שבחרתי גבר כדמות ראשית (או: דוגמה אישית)
זה בסדר, פעמים רבות, הכותבים, ובעיקר הכותבות, בכלל לא מתכננות להעניק יתרון למין אחד על פני האחר. עם זאת, קיימות לא מעט נשים שמרבות לכתוב על גבר כדמות ראשית. הסיבה לתופעה לא קשורה לשנאת אנשים, אבל... אתן דוגמה מעצמי:
אני לא זוכרת את כל הסיפורים שכתבתי ביסודי, אבל בכיתה ז' (כן, אצלי זה עוד יסודי בעיר) כשהחלטתי לכתוב ספר, ביססתי אותו על דמויות מסדרת טלוויזיה. הסיפור, בניגוד לסדרה, קרה בארץ. (כך שזה לא היה פאנפיק, כי גם השמות וחלק מהרקע שלהם שונה כדי שלא יהיה ספציפי מדי לסדרה). בכל אופן, הדמות האהובה עליי הייתה אחת הבנים. אז הוא זכה לתואר הכבוד דמות ראשית.
אחר כך הייתה לי הפוגה ארוכה שאחריה כתבתי סיפורים קצרים (רומנטיים בעיקר). מוזמנים לנחש מה היה המין של הדמות הראשית בסיפורים אלה. ניחשתם נכון, לרב זו הייתה בחורה.
יותר מאוחר, רציתי לכתוב ספר שלם. אז אמרתי, נלך על אלמנט ספרותי שבא לי עליו, ונמשיך משם. אבל כיוון שהאלמנט הספרותי הנבחר כלל... ניחשתם, גברים, כך גם הסיפור זכה לדמות ראשית ממין זכר (מאוחר יותר, נוסף עוד גבר , אבל הוא נבחר כדמות ראשית נוספת כיוון שהוספתי לו עומק, כי פשוט הרגשתי שאני חייבת).
אחר כך, בשני הסיפורים הארוכים שלי, שוב, כיכב גבר. פעם אחת, הרגיש לי יותר בנוח להפוך דמות של גבר לרע בסוף (לא משנה שהסוף הזה נשכח לחלוטין), ובפעם השנייה... אחרי שקראתי ספר עם סוף מעצבן, החלטתי לעשות ספר קונטרה. וכיווון שהחלטתי שהבן אדם יהיה עצבני, מודה באשמה, גבר יותר התקשר לי עם התכונה הזו. במיוחד כי הוא סוציופת. ובמציאות, סוציופתיה יותר שכיחה אצל גברים (אל תאשימו אותי, תאשימו את הסטטיסטיקה).
אבל אפשר לעשות מלא דברים אחרים!
בהחלט אפשר, ויש כאלה שעושות (כן, סליחה, בנים, אתם פחות עושים את זה) את זה. ועדיין, המוח שלנו כמעט מחווט לבחור במין מסוים לתפקיד מסוים. אני מודה באשמה שגם אם אני מכריחה את עצמי לחשוב על סיפור עם דמות ראשית כאישה.... זה פשוט לא מסתדר לי. כי אני לא בהחלט לא רוצה שהיא תיפול לאף אחת משלוש המלכודות שהצבתי קודם. וכך יצא, שהסיפורים הארוכים שהם אכן על נשים הם למעשה סיפורים שמבוססים על... אגדות מוכרות.
אז, נכון, אני לא האדם המתאים לתת טיפים, מצד שני... ממתי אני מקשיבה לטיפים של עצמי בכלל?
1) אל תתביישו להפוך את מקדמת העלילה שלכם לדמות בעלת השפעה: עדיף לא מלכה או נסיכה, כי אז למעשה, היא לא עשתה דבר בשביל זה. זו יכולה להיות מנכ"לית, עורכת דין מצליחה, בלשית מפורסמת (כנראה שהראשונה היית ג'יין מארפל, המוכרת בתור מיס/גברת מארפל, של אגתה כריסטי) או... אתם יודעים?
2) בחורה לוחמת זה אחלה, אבל כדאי לחשוב על כל המשתנים: בכל זאת, נשים לרב נמצאות בנחיתות לעומת גבר בכל מה שקשור לקרבות. האם היא יורה בקשת? האם יש לה כוחות על טבעיים? האם היא למדה איזו שיטה ייחודית? כמו כן, תדאגו שללוחמת שלכם יהיה ראש על הכתפיים ותחשוב לפני שהיא יוצאת לקרב.
3) רגשות זה לא חולשה: אין בעיה שיהיו רגשות לדמויות, זה אפילו מומלץ בחום. גם אם האישה שלכם לא עושה דברים מוסריים, בהחלט ייתכן שזה יפריע לה. וכן, גם לדברים מותר.
4) היא יכולה להתאהב: רק תדאגו שהיא לא תהיה תמיד החלשה במערכת היחסים. היא יכולה בזמנים מסוימים להיות, אבל לא כל הזמן.
וזהו, מספיק D:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה