אתם בטוח מכירים אותם. הם נמצאים יותר בספרי נוער מספרי מבוגרים, אבל... הם בהחלט קיימים. למה שלא נשמע על כמה מהם כדי שנדע ממה להימנע.
מתח בסוף כל פרק
כמובן, המטרה הסופית של כל ספר הוא להשאיר את הקוראים שלו מעוניינים. לפעמים נדמה שהדרך הכי טובה לעשות את זה היא באמצעות מתח לא פרופורציונלי, שידוע באנגלית בשם cliffhanger. מאוד נפוץ בסדרות ילדים למיניהן. יש איזה קרב חשוב, וכמובן, שהפרק נקטע בדיוק באמצע שלו, כשאנחנו תוהים אם קרה לגיבור הראשי משהו (כן, ככה נראות סדרות ילדים מסויימות. כן, אנחנו יודעים מה יקרה לו.)
שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שיש רע בשימוש של מתח שיטריף את הקוראים. אבל הכל במידה. כשאתם עושים את זה כל הזמן, אתם כנראה גם ממהרים לתקן את הבעיה שנוצרה בסוף הפרק. ככה, זה מתחיל להראות גימיק בשביל לשגע את כולם. אתם אולי תראו את זה פחות בספרים מקצועיים, אבל גם אם אתם כותבים פאנפיקים (סיפורי מעריצים), כדאי שתשימו לב לזה. אולי במיוחד אם זה מה שאתם כותבים.
רצח בפרק הראשון
כן, אני מבינה אם בפרק הראשון של ספר מתח יש רצח, לא על זה אני מדברת. אני מדברת על רצח שמטרתו לזעזע את הקורא כבר מההתחלה. זה מזעזע אותו, אבל לא בהכרח מהסיבות שרציתם. אמנם ייתכן שהאפקט שייחלתם לו יקרה, אך ייתכן שהקורא יגיד "מה? הרגת דמות ועוד לא הכרתי אותה?!". אפשר לדבר על דמות שסוחבת איתה מוות שהתרחש עוד טרם תחילת הסיפור ובוודאי שאפשר להרוג דמות אחר כך. אבל להציג דמות בפרק הראשון בשביל להרוג אותה בפרק הראשון... אם זה לא ספר מתח או אימה, תוותרו על התענוג.
אגב, זה לא בהכרח מוגבל לרצח. כל דרמה מוגזמת בפרק הראשון יכולה להביא לתוצאות דומות. מודה, אני עצמי חטאתי בזה (לא רצח, אבל כן דרמה), אבל לאט לאט, הקצב יורד. כשמגיעים לפרק הראשון, אתם מרגישים שאתם בתחילתה של הרפתקה יותר מאשר עניין החיים והמוות איתו הפרק התחיל.
אגב, ההשפעה הגדולה ביותר תהיה כאשר הרצח הוא של דמות שנדמה לנו שעומדת להיות ראשית. למי שיצא לקרוא ספר שדמות ראשית מתה באמצע, יודע כמה זה מתסכל. אבל בואו נודה, לא תמיד צריך חצי ספר להתחבר לדמות. אם הרצח הזה הוא התחלה של משהו גדול יותר (חיסולים פנימיים בתוך ארגון על ידי גורם לא ידוע), אולי יסלחו לכם. אם המטרה שלכם היא להשתמש ברצח כפאן רגשי בלבד (כיוון שהוא איבד מישהו בפרק הראשון, אז הוא יוצא למסע נקמה), מוטב שתוותרו. שוב, אתם יכולים כמובן להרוג דמות לצורך נקמה. אבל אל תתנו לה יותר מדי מקום לפני שאתם הורגים אותה.
דמות שמתנהגת מחוץ לדמות שלה כדי ליצור מתח
הוא חם ואוהב, חלומה של כל נערה. ופתאום הוא מתנהג כמו אנס כמעט רק כי הוא מקנא למרות שעד עכשיו הוא חיכה בשקט בסבלנות? כמובן, דמות אינה חד ממדית ואינה מאופיינת בתכונה אחת בלבד. ונכון, בתנאים שונים, דמות (וגם בני אדם כמובן), יכולים להתנהג קצת אחרת. עם חברים שלהם הם יכולים להיות דברנים אבל מול זרים פתאום הם שותקים וביישנים. לא אתפלא אם בין הקוראים יש אחד כזה. אבל אם באותה סיטואציה הוא מתנהג פתאום שונה... אתם צריכים סיבה מאוד טובה לזה.
דוגמה קונקרטית (מתי זה בסדר):
אחת הדמויות נאלץ לרב מעטה מסוג "אל תתקרבו אליי", שכולל שחצנות. אתם יכולים להעלות על דעתכם שמול האחיין שלו בן הארבע, הוא כבר לא יתנהג ככה, נכון? אז לא רק מול האחיין שלו הוא מתנהג אחרת, אלא גם מול אנשים אחרים איתם הוא מרגיש בנוח, פתאום הצד הפחות בטוח בעצמו יוצא החוצה.
סביבה מעניינת, דמות משעממת
אני לא בטוחה שגימיק זו המילה הנכונה, אבל זו בהחלט טעות שכדאי להימנע ממנה. היום האופציה הזו פחות פופולרית, אבל היא נמצאת בכמה דברים מאוד מוכרים, ביניהם הארי פוטר ודמדומים. השאלה האם השניים האלה ראויים לשבחים אינה עומדת על הפרק, אבל קחו את שתי הדמויות המרכזיות של שתי סדרות הספרים. הדבר שהכי מיוחד בהם הוא... דברים שהם לא שולטים בהם. לגבי הארי פוטר אולי אני טועה, אבל לגבי בלה סוואן, טוב, מודה שאהבתי בזמנו, אבל אם תוציאו את כל הרומן הסוער נשארתם עם דמות משמעממת. אז יש שיאמרו שמטרת דמויות כאלה היא שהקורא יתעניין. ואני אומרת... דמויות כאלה לעיתים יכולות להרחיק קוראים. אמנם לעיתים פנטזיה יכולה לפצות על דמויות שכאלה, אבל ככותבים, כדאי להימנע מהן.
מתח בסוף כל פרק
כמובן, המטרה הסופית של כל ספר הוא להשאיר את הקוראים שלו מעוניינים. לפעמים נדמה שהדרך הכי טובה לעשות את זה היא באמצעות מתח לא פרופורציונלי, שידוע באנגלית בשם cliffhanger. מאוד נפוץ בסדרות ילדים למיניהן. יש איזה קרב חשוב, וכמובן, שהפרק נקטע בדיוק באמצע שלו, כשאנחנו תוהים אם קרה לגיבור הראשי משהו (כן, ככה נראות סדרות ילדים מסויימות. כן, אנחנו יודעים מה יקרה לו.)
שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שיש רע בשימוש של מתח שיטריף את הקוראים. אבל הכל במידה. כשאתם עושים את זה כל הזמן, אתם כנראה גם ממהרים לתקן את הבעיה שנוצרה בסוף הפרק. ככה, זה מתחיל להראות גימיק בשביל לשגע את כולם. אתם אולי תראו את זה פחות בספרים מקצועיים, אבל גם אם אתם כותבים פאנפיקים (סיפורי מעריצים), כדאי שתשימו לב לזה. אולי במיוחד אם זה מה שאתם כותבים.
רצח בפרק הראשון
כן, אני מבינה אם בפרק הראשון של ספר מתח יש רצח, לא על זה אני מדברת. אני מדברת על רצח שמטרתו לזעזע את הקורא כבר מההתחלה. זה מזעזע אותו, אבל לא בהכרח מהסיבות שרציתם. אמנם ייתכן שהאפקט שייחלתם לו יקרה, אך ייתכן שהקורא יגיד "מה? הרגת דמות ועוד לא הכרתי אותה?!". אפשר לדבר על דמות שסוחבת איתה מוות שהתרחש עוד טרם תחילת הסיפור ובוודאי שאפשר להרוג דמות אחר כך. אבל להציג דמות בפרק הראשון בשביל להרוג אותה בפרק הראשון... אם זה לא ספר מתח או אימה, תוותרו על התענוג.
אגב, זה לא בהכרח מוגבל לרצח. כל דרמה מוגזמת בפרק הראשון יכולה להביא לתוצאות דומות. מודה, אני עצמי חטאתי בזה (לא רצח, אבל כן דרמה), אבל לאט לאט, הקצב יורד. כשמגיעים לפרק הראשון, אתם מרגישים שאתם בתחילתה של הרפתקה יותר מאשר עניין החיים והמוות איתו הפרק התחיל.
אגב, ההשפעה הגדולה ביותר תהיה כאשר הרצח הוא של דמות שנדמה לנו שעומדת להיות ראשית. למי שיצא לקרוא ספר שדמות ראשית מתה באמצע, יודע כמה זה מתסכל. אבל בואו נודה, לא תמיד צריך חצי ספר להתחבר לדמות. אם הרצח הזה הוא התחלה של משהו גדול יותר (חיסולים פנימיים בתוך ארגון על ידי גורם לא ידוע), אולי יסלחו לכם. אם המטרה שלכם היא להשתמש ברצח כפאן רגשי בלבד (כיוון שהוא איבד מישהו בפרק הראשון, אז הוא יוצא למסע נקמה), מוטב שתוותרו. שוב, אתם יכולים כמובן להרוג דמות לצורך נקמה. אבל אל תתנו לה יותר מדי מקום לפני שאתם הורגים אותה.
דמות שמתנהגת מחוץ לדמות שלה כדי ליצור מתח
הוא חם ואוהב, חלומה של כל נערה. ופתאום הוא מתנהג כמו אנס כמעט רק כי הוא מקנא למרות שעד עכשיו הוא חיכה בשקט בסבלנות? כמובן, דמות אינה חד ממדית ואינה מאופיינת בתכונה אחת בלבד. ונכון, בתנאים שונים, דמות (וגם בני אדם כמובן), יכולים להתנהג קצת אחרת. עם חברים שלהם הם יכולים להיות דברנים אבל מול זרים פתאום הם שותקים וביישנים. לא אתפלא אם בין הקוראים יש אחד כזה. אבל אם באותה סיטואציה הוא מתנהג פתאום שונה... אתם צריכים סיבה מאוד טובה לזה.
דוגמה קונקרטית (מתי זה בסדר):
אחת הדמויות נאלץ לרב מעטה מסוג "אל תתקרבו אליי", שכולל שחצנות. אתם יכולים להעלות על דעתכם שמול האחיין שלו בן הארבע, הוא כבר לא יתנהג ככה, נכון? אז לא רק מול האחיין שלו הוא מתנהג אחרת, אלא גם מול אנשים אחרים איתם הוא מרגיש בנוח, פתאום הצד הפחות בטוח בעצמו יוצא החוצה.
סביבה מעניינת, דמות משעממת
אני לא בטוחה שגימיק זו המילה הנכונה, אבל זו בהחלט טעות שכדאי להימנע ממנה. היום האופציה הזו פחות פופולרית, אבל היא נמצאת בכמה דברים מאוד מוכרים, ביניהם הארי פוטר ודמדומים. השאלה האם השניים האלה ראויים לשבחים אינה עומדת על הפרק, אבל קחו את שתי הדמויות המרכזיות של שתי סדרות הספרים. הדבר שהכי מיוחד בהם הוא... דברים שהם לא שולטים בהם. לגבי הארי פוטר אולי אני טועה, אבל לגבי בלה סוואן, טוב, מודה שאהבתי בזמנו, אבל אם תוציאו את כל הרומן הסוער נשארתם עם דמות משמעממת. אז יש שיאמרו שמטרת דמויות כאלה היא שהקורא יתעניין. ואני אומרת... דמויות כאלה לעיתים יכולות להרחיק קוראים. אמנם לעיתים פנטזיה יכולה לפצות על דמויות שכאלה, אבל ככותבים, כדאי להימנע מהן.
