עריכות חיצוניות

מי? מה? מו? למה? וכמה?

אז... בתור אחת שלא פרסמה כלום... גם אני, כמוכם, מקלטת רק דברים מהאינטרנט. כי... אפס ניסיון. אבל למה שלא נדבר על זה בכל זאת?

ב"עריכה חיצונית" הכוונה היא עריכה שלא נעשתה על ידכם, אלא על ידי מישהו אחר. אולי לא תקנו לכם בפועל את הטעויות, אבל קיבלתם הערות שעליכם לשקול אם לשנות.

גם למי שלא שמע על עורכי ספרים, ודאי שמע על המושג עורך לשוני. עורך לשוני מופיע גם בסדרות טלוויזיה ועיתונים. הוא פשוט כל כך קטן שאתם לא רואים אותו. אבל ברצינות, הוא מופיע בקרדיטים של תוכניות ולגבי העיתון... אני מניחה שזה רשום איפשהו, אף פעם לא התעמקתי בנושא. אבל יכול להיות שסתם אמא שלכם ערכה לכם את העבודות בתיכון בימי היסודי או משהו כזה. ואתם בטח יודעים

אכן, יש עריכה לשונית גם בספרים, רק שבניגוד לטלוויזיה ולעיתון.... זו ממש לא העריכה היחידה. אבל... נתחיל בקטן.

עריכה לשונית
למקרה שהגעתם עד הלום ואין לכם מושג מה זה עריכה לשונית... לא, זה ממש לא כולל ניתוחים של הלשון שלכם, אז אתם יכולים לנשום לרווחה. אחרי שנרגעתם (כי אני בטוחה לחלוטין שהייתם צריכים את ההבהרה הזו), במה מדובר באמת? באותה מידה, יכלו לקרוא לזה עריכה שפתית: שגיאות כתיב, שגיאות הקלדה, שגיאות תחביר, שגיאות פיסוק ולעיתים אף תיקון ניסוח. לעריכה הזו אין כל השפעה על תוכן הספר. ולכן... כדאי אולי לעשות אותה בסוף, אם כי לעיתים ניתן לשלב אותה עם עריכות נוספות.

עריכה עניינית ועריכה ספרותית
אז מתברר, שמכאן, יש חלוקה לשניים. אם אתם כותבים ספר עיון, ממש לא ברור לי מה אתם עושים פה, אבל... לשם כך אתם זקוקים לעריכה עניינית, או כך לפחות קוראים לזה לפי ויקיפדיה. לבת הדודה שלה מתחום הסיפורת קוראים עריכה ספרותית. למרות שלרב מדובר בשני עורכים שונים, המטרה שלהם זהה. עליהם למצוא מה להוריד, לשנות או להוסיף לספר שלכם על מנת שיהיה טוב יותר. במקרה של ספר עיוני זה יכול להיות חלוקה לפרקים, הרחבת דיון ו... עוד כל מיני נושאים שאני לא מבינה בהם, לכו תשאלו את העורך שלכם. אבל בסופו של דבר... בסיס הספר לא משתנה. אצל עורך ספרותי לעומת זאת.... אתם יכולים למצוא את עצמכם בשינויים לא קטנים גם בדמויות שלכם או בנקודות מפתח בסיפור. כמובן שלא כל המטרה שלו היא לשנות את העלילה, אלא גם על אופי הצגת הדברים (הוספת/החסרת תיאורים, שימוש במילים נרדפות).

אז... העריכה הלשונית לא הפחידה אתכם (והבדיחה שלי גם כנראה לא הצחיקה אתכם), אבל לפחות חלקכם נרתעים בעקבות העריכה הספרותית. טוב, אולי לא עריכת הסגנון, אבל בהחלט עריכת התוכן. ואגב, לפעמים יש אנשים שאכן קוראים לעריכה זו עריכה תוכן. כי... הם לא מתעסקים בסגנון.

רגע, מישהו ישנה לי את העלילה? כן... ולא. קיים מיתוס שעורכי תוכן יכולים לשנות לחלוטין את תוכן הסיפור. אבל... אני די בטוחה שזה מיתוס. אם מדובר בהוצאה מסורתית, בשביל מה להם לקבל את הספר שלך בשביל לשנות הכל? זה לא הגיוני אפילו. כשזה מגיע לעורכים להוצאה עצמית... אתם יכולים להיות בטוחים שכל מה שהם שולחים להם הוא בגדר המלצה, אבל לא כדאי לדחות את הכל הסף, למרות כל העבודה שזה דורש. זה יכול להיות לפעמים דבר די שגורם לשינוי רציני כמו מעבר בין מגוף שלישי לגוף ראשון, מתן יותר או פחות דגש לעלילות משנה וכו'. למרות שאני חייבת לציין שקשה לי להאמין שבהוצאה מסורתית מישהו יכול להכריח אתכם לעשות משהו. אם אתם תוהים, אתם תמיד יכולים לשאול.

money, money, money
בחו"ל, אם השיקול שלכם הוא כלכלי, עדיף לכם ללכת להוצאה המסורתית. כי היא עולה לא עולה. לגבי הארץ... אתם צריכים להיות פנינה מיוחדת,כגון מאיר שלו, על מנת לפרסם בחינם. וגם אז, זה בא עם תנאים כגון זכויות בלעדיות על היצירה שלכם (להוצאת הספרים, למקרה ולא היה ברור).

השאלה היא כמובן: כמה? אני אקצר לך את כל האתרים שדנים בנושא: משתנה. שתי סוגי העריכות (לצורך העניין, אני מתייחסת גם לעריכה לשונית וגם לעריכה ספרותית כאחת). אגב, אלה מחירים של עריכה בהוצאות קטנות, כך שאיני יודעת לומר כמה עולה להוציא ספר בהוצאה גדולה או כמה עולה עורך עצמאי (שאינו חלק מאף הוצאה).

על עריכה לשונית קצת יותר קל לדבר... אבל לא בהרבה. עריכה לשונית תלויה במידה לא מועטה במספר המילים. כמובן, ספר של 100,000 מילים לעומת 200,000 לא יעלה אותו דבר. אבל... יש עוד משתנה חשוב שעלול להשפיע על המחיר: כמה עבודה יחסית יש לעורך. בואו נדמיין למשל שאתם מביאים את אותו סיפור פעמיים: פעם את הטיוטה הראשונה ופעם נוספת את הטיוטה השנייה לאחר שערכתם אותה עריכה לשונית בלבד. כיוון שהטיוטה הראשונה כוללת יותר שגיאות לשוניות, היא תעלה לכם יותר. כלומר: על אותו טקסט - יותר טעויות, פחות כסף בכיס שלכם.

לגבי עריכה ספרותית.... טוב, על זה יש פחות מידע. גם שם... ככל שזה ארוך יותר, זה עולה יותר. מודדים הן פה והן בעריכה לשונית לפי מה שנקרא גיליון דפוס. גיליון דפוס כולל 24,000 תווים (כולל רווחים). לצורך הדוגמה: הסיפור שלי באורך 86,160 עמודים. (כולל כותרות, אבל ניחא), זה יוצא כ-150 עמודים באריאל 11 (בערך, כי אני מורידה את הקצוות בסוף כל פרק) ו-449,018 (מעניין אם הכוכביות  שמציינות סוף סצנה גם אמורות להכנס לחישוב... נניח כרגע שכן). כרגע הספר עומד על 19 גיליונות דפוס. לצורך הנוחות, נעגל ל-20.  גיליון דפוס יכול לעלות 400 (סך הכל 8000 ש"ח) או 950 (19,000 ש"ח). אלא סתם תעריפים רנודמליים שמצאתי, אבל... אתם רואים לאן זה מתקדם. אם בא לכם למות כשאתם רואים את המספרים האלה, אתם לא לבד, תוסיפי גם אותי לרשימה.

קוראי בטא ומבקרי סופרים
זוכרים את נושא הבלוג הזה שבכלל לא בא לידי מיצוי? אז כן הוא חוזר! אפשר לומר... אז נכון, קוראי בטא לא יכולים להיות תחליף לאף אחד מהשניים. אבל הם בהחלט יכולים להתחיל לעזור לכם. קוראי בטא יכולים להבחין בכל מיני טעויות לשון, ואם אלה טעויות גורפות מספיק, גם לתקן אותם טרם הקבלה לעורך. למרות שאולי אם התוכן הם לא יעזרו לכם. אני לא יודעת אם יש הבדל בתשלומים בהתאם לרמת השינויים (אולי זה משתנה בין עורכים שונים).

אני חייב/ת?!
אני אסכם לכם את כל הסרטונים בנושא: כן. אם אתם לא יכולים, לכו להוצאה מסורתית או שתסתכנו בספר עם ביקורות גרועות. בחירה שלכם. ואגב, תעשו לעצמכם טובה: תעשו את העריכה הזו רק בסוף אחרי קוראי הבטא (אם יש לכם) ואחרי כל הטיוטות (כלומר, יהיו לכם טיוטות חדשות בעקבות כך, אבל רק כשאתם מרגישים שהספר גמור תעבירו הלאה).

"הזורמים" כי לא כולם מצליחים לעבוד עם תכנון מדוקדק.

אז, הגיע הזמן בפוסט אחרון לסדרות התכנונים. כי... מתברר שבטעות שכחתי מזה.

רציתם (או לא רציתם), ניסיתם (או לא ניסיתם), אבל הבנתם (או ידעתם תמיד) שתכנון הוא לא השיטה הנכונה בשבילכם. בואו אני אגלה לכם סוד: אתם לא לבד. אני לא בטוחה ממתי באמת מתכננים ספרים, אבל למרות שיש בהחלט סופרים רבים שמתכננים את הספרים שלהם, יש גם מספיק כאלה שלא. אחד מהם אולי אתם מכירים, ככה, לגמרי במקרה. לא... לא השם הכי מוכר: סטיבן קינג. כן, סטיבן קינג עצמו מודה שהוא לא מתכנן את הספרים שלו. אז אולי לא תהפכו לסטיבן קינג הבא, אבל אם הוא יכול... גם אתם!

האמת שיכולתי לסיים כאן, אבל בואו נמשיך עוד קצת XD

אז מה שיטת העבודה של הזורמים?
שיטת העבודה של הזורמים במלוא מובן המילה היא... שבאמת אין להם שום תכנון בשום צורה שהיא. אבל לרב האנשים שמחשיבים את עצמם זורמים, יש נקודות מפנה בעלילה שאליהם הם מכוונים. עם זאת, הם לא יודעים איך בדיוק הם יגיעו אליהן. תחשבו על זה ככה: יש לכם את פרק 1 פרק 15 פרק 30... אבל אין לכם מושג מה קורה באמצע הספר/הסדרה. אז... מנסים לבנות סצנה אחר סצנה את הסיפור, או במילים אחרות, להשלים פערים.

זה לא סוג של תכנון?
אפשר לומר, אבל בניגוד למתכננים שלהם יש רעיון מאוד מסודר של סיפור, אצל הזורמים, יודעים שצריך להגיע מנקודה א' לנקודה ב', השאלה היא רק איך. בעוד המתכננים יודעים מראש כיצד יגיעו לשם, הזורמים לומדים עם התקדמות העלילה איך הם מגיעים לשם.

יש משהו באמצע?
למרות שנוטים לדבר על תכנון (planning) וזרימה (pantsing) כעל קטגוריות, יש הטוענים שמדובר למעשה ברצף. הרצף נע בין המתכננים המדוקדקים עד הפרט האחרון לבין אלה ש.... לא מתכננים שום דבר, או מתכננים רק התחלה סוף ואולי גם אמצע. אני הצלחתי לעשות ספר (שלא התפרסם או יתפרסם לעולם) שלא ידעתי מה הסוף שלו עד כמה פרקים לפני הסוף... אבל זה היה לפני יותר מעשר שנים. אל תנסו את זה בבית. מצד שני... אני עדיין לא יודעת מה הסוף של מה שאני כותבת כרגע... על מי אני אובדת? טוב, יש לי מושג אבל... נמשיך בדיון.

אז מה ההבדל בין תכנון למחצה/חוסר תכנון לבין תכנון?
תדמיינו שאתם צריכים להגיע מנקודה א' לנקודה ב'. ברור לכם שאין לכם דרך להגיע לשם בקו ישר. אם אתם מתכננים, אתם יודעים בדיוק לאן לפנות. ככל שאתם מתכננים פחות... אתם צריכים יותר לאלתר. גם אם יש לכם נקודות ביניים, עדיין לא ברור לכם לחלוטין איך מגיעים אליהן. נשמע כיף, הא? ללכת בעולם עם מפה עם כמה נקודות ציון ובלי שבילים ובהצלחה להגיע לשם.

מה היתרון של תכנון/החיסרון של זרימה?
היתרון של כל תכנון (ולא רק של ספר). הוא שיש לכם דרך סלולה, לעיתים אפילו זמן מובנה לכל מטלה/פרק, ברור לכם בדיוק מה הולך לקרות. אין הפתעות. כיף, לא? כשאין תכנון.... לא ידוע אם תצליחו להשיג את המשימה, מתי ואיך בדיוק.

מה החיסרון של תכנון/היתרון של זרימה?
יש שיאמרו שתכנון משעמם אותם, כיוון שהם מצפים להכל מראש. אבל מבחינתי החיסרון בתכנון הוא ש... אתה יכול לעוף פעם אחת בדיוק. כמובן, גם אי אפשר כל פעם למחוק פרקים בשביל שיתאימו למעוף שלך, אבל... ככל שמתקדמים עם הדמויות, ולומדים להכיר אותן, אפשר לראות יותר איך אפשר לשחק איתן ומה מתאים להן יותר. תכנון על הנייר יכול להיות קצת שונה בפועל. אולי זה עניין של כמה התכנון הראשוני מפורט. במקרה של זרימה, אתם לא מרגישים מוגבלים בדבר המדוייק שתכננתם עוד טרם הספר, שעוד לא הרגשתם באמת איך הדמויות שלכם מתנהלות. אולי פתאום אתם מתחילים לאהוב דמות שהיה לך קצת יותר להתקשר אליה בתכנון? אולי פתאום מצאתם שדמות משעממת? כמובן, אתם צריכים להתמודד עם קשיים הנובעים מכך גם במקרה של זרימה, אבל במקום לשנות את כל ההמשך שתכננתם... כיוון שלא ממש תכננתם המשך... יותר קל. זו דעתי בכל אופן.

אני חושבת שמיצינו את הנושא הזה. רוצים לשתף מה אתם (מתכננים/זורמים/מתכננים למחצה?) נשמח לשמוע!

עלייתו ונפילתו של - גרסת הספרים

לא, אני לא מדברת על עלייתם ונפילתם של הספרים. למרות שזה נושא לדיון בפני עצמו. אני מדברת על משהו שראינו ביותר מדי סרטים, ברובם מבוססים על סיפורים אמיתיים, או שסתם שמענו על אנשים אמיתיים כאלה.

אלוויס פרסלי, מייק ברנט, נפולאון, אל קפונה, פבלו אסקובר, אלכסנדר המילטון,  (כן, הבחור ההוא שעשו עליו אשכרה מחזמר בן שעתיים) ועוד רבים... ולא בהכרח טובים.

בעוד את הרעיון של עלייתה ונפילתה של אימפריה, שמוכר לנו מהמציאות, עדיין ניתן למצוא בספרות, גם אם רק ברקע (לדוגמה, בסרט ההוביט טרחו לעשות אקספויזציה חופרת למדי על המלך שהדרדר עם הזמן. שם בערך הפסקתי לראות את הסרט. אני לא זוכרת שזה אפילו היה בספר.). כשזה מגיע לאנשים לא אמיתיים... לא כל כך מוצאים את זה.

כנראה שאחת הסיבות לכך שעדיין הסיפורים שבהם הדמות הראשית היא למעשה אנטי-גיבור עדיין לא כל כך נפוצים. גם בואו נודה, זה רעיון קצת... מדכא. לרב, סופרים (או יוצרי סרטים/סדרות) מחפשים גיבור שאיתו נוכל להזדהות ושנצפה להצלחותיו. האנטי-גיבורים והגיבורים הטראגיים לרב פחות עונים על ההגדרה הזו.

הנה כמה דוגמאות ידועות

• מקבת (מהמחזה מקבת, למקרה שלמישהו היה ספק)
• דוריאן גריי (תמונתו של דוריאן גריי מאת אוסקר ווילד)
• דון ויטו קורליאונה (הסנדק מאת מריו פוזו. מוכר בעיקר בגרסת הסרט)
• הנרי ג'קיל אדוארד הייד (דר ג'קיל ומר הייד, גרסת הסרט/המחזמר ולא גרסת הספר) - כן, זו דוגמה מורכבת. ידוע.

אז חלק מהדמויות יותר קל לאהוב, ואחרות פחות. אולי לחלק מהן הייתה נקודת התחלה יותר טובה, ואולי לאחרות פחות. ובכל זאת, המאפיין המשותף הוא שהם לא עוטים את דמות הגיבור שאנחנו מכירים. זוכרים שדיברנו על רעיון עלייתן ונפילתן של דמויות היסטוריות? על חלקן ניתן לומר שהם הגיבור הטראגי (השניים הראשונים) או האנטי-גיבור של הסיפור של עצמם (השאר. נפולאון קצת פחות בטוחה).

ועכשיו אחרי ההקדמה הארוכה והמייגעת נשאלת השאלה: מדוע הרעיון הזה כל כך נדיר בספרים? אז איך אומרים, המציאות לא פעם מתעלה על כל דמיון. אז נכון, ערפדים, אלפים ופיות לא קיימים בעולם המציאותי, אבל סיפורים אמיתיים לגמרי (או כמעט לגמרי אם מעוותים אותם בסרטים), לא פעם נראים בגדר דמיון. קחו את כל הסרטים/הספרים האלה שמבוססים על אנשים אמיתיים. על רובם לא פעם קשה להאמין שהוא לא פרי דמיונו של הסופר.

אז למה שלא יקום האדם שינסה להעביר את הקוראים שלו הרפתקה קצת שונה...? זה הצליח בעבר, ומי יודע, אולי אם תכתבו ספר בסגנון כזה, הספר שלכם יהיה הספר הגדול 

מילות פילטר

הערה: בהחלט ניתן לכלול מילות פילטר בתוך דיאלוג.

אתם הולכים לשמוע את זה במיליון סרטונים. לרב הם יכנסו ל"מילים שכדאי להוציא מהספר שלכם" או לפעמים פשוט כמילות פילטר.

אז מה הן מילות פילטר? מילים שמייצגות נקודת מבט סובייקטיבית: ראה, שמע, הבחין, ידע וכו'.

אז כפי שהבנתם מהמשפט הראשון לרב מדברים על הצורך להיפטר מהן. יש שמחמירים ואומרים שלא להשאיר אף בדל, ויש את אלה שטוענים שמילה או שתיים לא תהרוג אף אחד.

וכמו שאתם אולי מכירים אותי, תנו לי להגיד לכם משהו שאולי לא שמעתם ואולי גם לא תשמעו. הנאמר לעיל... חרטא.

אני יודעת מה אתם חושבים. "מי את?!" אני זה אני, היי.

כמו שכל שאר האנשים אומרים את דעתם, גם אני יכולה להגיד את דעתי. גם אם אני בדעת מיעוט שאין דברים כאלה.

אז בואו נתחיל עם דעת הרב, כדי שנוכל להסתכל על שני הטיעונים.

למה להוציא מילות פילטר?
אקצר לכם את כל הסרטונים בנושא: כי הן לא מוסיפות כלום ומאריכות לכם את מספר המילים הכולל. לצערי, אני לא יכולה ממש להתווכח עם מספר המילים שזה מוסיף, כי אין לי טיעון טוב נגד זה. אני רוצה להעלות טיעון שלפעמים למילות פילטר יש מקום.

למה לא להוציא?
כי בואו נודה, אנחנו עצמנו חיים דרך מילות פילטר. זו הדרך הכי אותנטית להעביר מסר, במיוחד כשהוא מסופר בגוף ראשון. אז נכון, ברגעי אמת, אולי אנחנו פחות משתמשים במילים האלה. אבל בדיעבד, כשאנחנו מנסים לתווך את עצמנו לעצמנו או לאחרים "פתאום ראיתי ש...", "פתאום הבנתי ש..."

אז נכון, ספר זה לא שפת דיבור, כמו שאנחנו לא מכניסים "אממ" או דברים כמו "נו, איך קוראים לזה?", דברים שאנחנו בהחלט משתמשים בהם בשפת היום יום... ובכל זאת.

בנוסף לאלה, לפעמים דווקא לסובייקטיבי יש משמעות. אולי פחות למילים כמו "שמע" או "ראה", אבל לעיתים למילה הבחין יכולה להיות משמעות. המשמעות של הבחין היא שמשהו השתנה בתפיסה הסובייקטיבית. רלוונטי במיוחד לגוף ראשון וגוף שלישי מוגבל.

"הוא לפתע הבחין בכניסתה לחדר."

כמובן שברור שהיא נכנסה לחדר גם בלי שייאמר שהוא מבחין בה. עם זאת, יש כאן רושם שנכנס. האם הכניסה נראתה לו מהודרת? האם ציפה לה? האם חשש לפגוש אותה? אם נאמר שבאופן סתמי היא נכנסה לחדר, אנחנו מאבדים את הזרקור, או לפחות את חלקו, לרגע הכניסה שלה.

בנוסף... אם הוא פשוט הבחין שהיא בחדר (למשל, המקום היה הומה אנשים, והוא פתאום שם לב לנוכחותה), בהצלחה לעשות את זה בלי מילות פילטר.

יכולים להסכים, יכולים שלא. אבל זו דעתי.

קלישאת "הספר הראשון שלך גרוע"

בחיי, כמה שאני מתעבת את הקלישאה הזו. טוב, לא בטוחה אם קלישאה זו המילה הנכונה, אבל זו אימרה שתשמעו אצל סופרים ביוטיוב שוב ושוב ושוב ושוב.

האם הספר הראשון שלכם מושלם? לא
האם הספר האחרון שלכם יהיה מושלם? נחשו מה, כנראה שגם לא.

מקור הקלישאה (לפי ההנחה שלי בכל אופן)
כיוון שאין לכם ניסיון בכתיבה, אתם כנראה תעשו את כל השגיאות האפשריות.

אז מה הבעיה עם זה?
זה נשמע כאילו אומרים שאתה יכול להמשיך ולערוך את הספר שלך 20 שנה, כל עוד הוא הראשון הוא יהיה גרוע. נכון, לרב מוסיפים את המילה "כנראה", ועדיין, יהיו את אלה שזה יוריד להם את הבטחון העצמי. יהיו את אלה שישתגעו מהשאלה כמה הספר שלהם גרוע והאם הוא בכלל ראוי לפרסום.
אז נכון, תינוקות חווים על בשרם נפילה אחרי נפילה לפני שהם מצליחים ללכת, אבל הם רואים שסביבם כולם הולכים, וזה מאוד מעלה להם את הבטחון שהם יצליחו ללכת, במיוחד בהתחשב בעובדה שברגע שלומדים ללכת, זה נשאר לכל החיים (אלא אם קורות אי אילו נסיבות מצערות). ובכלל, אף אחד לא אומר על הצעד הראשון שלהם "וואי, זה היה גרוע." ובטח שהם לא מצפים לתגובה כזו.
עם ספר... זה לא עובד ככה. ספרים הם לא עולם בטוח שכל מי שמוציא ספר, מצליח. סופרים רבים נאלצים להחזיק עבודה נוספת. באופן כללי, רבים מהסופרים ניחנים בבטחון עצמי ירוד. הם לא צריכים "עזרה".

אז איך צריך להתייחס לקלישאה הזו?
נראה לי שיהיה הכי נכון לומר שסביר מאוד להניח שהספר הראשון שלכם יהיה הספר הכי גרוע שלכם. לא בהשוואה לכל הספרים באשר הם, אלא ביחס לעצמכם. לא יהיה לכם עדיין את הניסיון הדרוש, יהיו טקטיקות נוספות שתלמדו אחר כך, עדיין אין לכם מספיק ביקורת (במיוחד בארץ שקוראי בטא ומבקרי סופרים הם דבר נדיר לחלוטין).

אז מה אני יכול/ה לומר לעצמי בזמן כתיבת הספר הראשון?
קודם כל, שאתם יכולים תמיד לעלות. גם אם זה לא הספר הכי מוצלח, והוא אפילו לא יתקבל לאף הוצאת ספרים גדולה, זה לא אומר שזה חסר סיכוי. זה רק אומר שתצטרכו לעבוד יותר לקראת ספרכם הבא.

שנית, לומר לעמצכם שבניגוד למה שאולי אנשים מדמיינים לעצמם, התהליך של הכתיבה הוא מעבר לכתיבה הראשונית. הוא כולל כמה עריכות וזה עוד לפני שלב העריכה המקצועית. במילים אחרות, אחרי שסיימתם לכתוב את הספר פעם אחת, אתם עוברים עליו. פעמיים, שלוש... אני לא סגורה על המספרים המדוייקים, נסו שלא להגזים רק. (הספר הראשון שכתבתי שלא התפרסם, עבר עריכה לשונית של אמא שלי בעיקר. או שאולי אפילו זה לא...? ומאז לא כתבתי עוד משהו. כרגע, אני מנסה לכתוב ספר, אני במה שנקרא "טיוטה ראשונה", שזו הכתיבה הראשונית של הספר).

בנוסף, יש מלא סרטונים (לא בעברית) על נושאים שונים: תיאורים, דיאלוגים, הומור, דברים שקשורים לעלילה ועוד. בעוד אני מרשה לעצמי לפרסם פה סרטונים טכנים (מהו קורא בטא ואיך הוא מתפקד), מלבד תיאורים, לא תמצאו פה עוד סרטונים זרים הקשורים לטיפים או הדרכה. לגבי תיאורים, זה מהסיבה שאני כל כך גרועה בתיאורים, שזה מדהים. אני עצמי פשוט בחרתי לי פרטים מסויימים בתבנית שהיא הביאה, ופשוט משתמשת בהם לתיאורים. הם בדרך כלל גם די קבועים (לא התיאורים עצמם, אלא מה שמתואר). עם זאת, בתכנון לעשות פרק על הומור, שבזה אני דווקא מבינה, אפשר לומר. אם יהיה יום אחד ביקוש למשהו, נוכל לנסות לפתח דיון בנושא, אבל בינתיים... אני אמשיך להמציא את הגלגל על דברים מסביב. אני כרגע פחות נותנת סרטוני הסבר כאלה מהסיבה הפשוטה שאני לא מתיימרת להיות מבינה גדולה למרות עשרים שנות ניסיון בכתיבה (עם הפסקות באמצע).