שפה מליצית היא מה שנקרא בשפה פחות מליצית "שפה גבוהה" או משלב לשוני גבוה.
אז למי שזוכר, היה פוסט (וקורא בכלל) עברית שפה יפה שנגע ממש בקטנה בנושא של מגוון באוצר המילים. אז הבה נרחיב בנושא.
נכון, הדור הצעיר הרבה פחות מתעניין בשפה כזו ועל כן, הספרות המקורית והמתורגמת, נראית בהתאם. לרב איני מחזיקה גרסאות של ספר בשתי גרסאות רק בשביל להשוות ביניהן, אבל כך למשל הספר של שרלוק הולמס The Valley of fear, תורגם לעמק הפחד בתרגום משנת 2011. עכשיו תגידו לי "נו, אבל זה התרגום המדוייק, מה את רוצה?" נכון, אבל בתרגום ישן יותר (אני מאמינה משנות ה-80, אין לי אותו בבית כדי לבדוק, בניגוד לתרגום השני, וגם אין שנה באינטרנט), אותו ביטוי תורגם ל"גיא צלמוות". אם תשאלו אותי, התרגום הזה עדיף. קודם כל, גיא ועמק זה אותו דבר. אבל גיא צלמוות הוא מקום המעורר אימה, גם אם אין לצורך העניין קשר לעמקים כלשהם. כך נשמרה המהות המקורית, אבל בדרך הרבה יותר מעניינת. וחבר'ה, מכירים את הדרדסים, היצורים הכחולים האלה שחיים בתוך פטריות (או משהו דומה)? מישהו אי פעם תהה למקור שמם? מי שתרגם את השם הזה אמנם אמר שמדובר בשילוב של דקדק (ילד, תינוק) לקונדס אבל יש עוד עניין קטנטן. הוא לא המציא את המילה הזו, היא הייתה קיימת עוד קודם. הדרדסים המקוריים (שגם אותם, אגב, ניתן למצוא בתרגום הישן המאוזכר לעיל), הם פשוט מילה לנרדפת לנעלי בית או סנדל.
למה לי שפה מליצית?
קודם כל, כי אין מה לעשות, זה נראה מקצועי יותר. ולפני שתגידו לי שהכתיבה שלי לא כזו... האמת? פעם הכתיבה שלי הייתה יותר יפה. אבל אני גם מאמינה במשלב לשוני במקום המתאים, ולא בהכרח בכל מקום. עוד עניין, זה שהשפה המליצית יכולה לגרום לכם פחות לחזור על ביטויים כמו גם לגרום להבדלים גדולים יותר בצורת ההתבטאות של דמויות (מה שנקרא "קול" באנגלית). כך למשל, נער בגיל העשרה של המאה ה-21 ישתמש בהמון סלנג, איש פשוט מהמאה ה-18 יכול להיות עם משלב לשוני גבוה יחסית כיוון שזו שפה מיושנת ולמלך בכלל תהיה שפה מליצית.
מתי כדאי להשתמש בה?
כמובן, שהשפה המליצית צריכה להיות בהתאם לקהל היעד שלכם. אם מדובר בילדים בני 13, כדאי לחשוב פעמים לפני ששמים כל מיני ביטויים מפוצצים. בסיפורים על אצילים, בני מלוכה או אפילו היסטוריים, כנראה שיש לה יותר מקום מאשר משהו בן זממנו או עתידי.
כיצד משתמשים בשפה מליצית?
קודם כל, צריך שתהיה מודעות לזה. את החלק הזה, כבר כיסינו. אבל בינינו? אתם יכולים לכתוב את הסיפור כולו בשפה רגילה ואחר כך לעשות לו שפצורים. גם אם המשלב הלשוני לא יהיה במיטבו בטיוטה הראשונה, זה לא אבוד.
בואו נעשה תרגיל יחד. הנה המקור (שאותו ניסיתי יחסית לכתוב בשפה מליצית)
אם נתעלם מהשם הבלתי נסבל שלי, החיים שלי היו יפים. היה לי אח שהיה צעיר ממני בשלוש שנים, מרטין, בונבוניירה של ממש. כן, היה. אנחנו עוד נחזור לזה. היו לי ידידים וידידות רבים בינות האצולה. הייתי נהנית לרכב מדי יום ביומו על סוסתי יחד עם אחי, למורת רוחם של הוריי ולשמחתו הרבה של מרטין שזו הייתה הפעם היחידה ביום שבה הרגיש שהוא חופשי כציפור. לא די היה שהשגיחו עליו בלי הרף, אך גם ללא זה, היה לו קשה להתקדם עם רגלו היחידה. כל צעד ושעל היה צריך לדדות עם מקל הליכה.
כך זה היה נראה לו השקעתי קצת יותר
בהתעלם משמי הכעור, חיי היו רווי חדווה. מרטין, אחי הצעיר ממני בשלוש שנים, היה שובה לב. אכן, היה. בהמשך נדון על כך. רעיי ורעותיי בינות האצולה היו רבים. הייתי מנעימה את זמני ברכיבה יום יומית על סוסתי לצידו של אחי, למורת רוחם של הוריי ולשמחתו של מרטין, אשר עבודו הייתה זו הפעם היחידה ביממה בה חש חופשי כמו הרוח. לא היה די בהשגחה הבלתי פוסקת לשלומו, ברם גם בלעדיה, הוא התקשה להתהלך עם רגלו היחידה, כל צעד ושל היה עליו לדוד בעזרת מקל הליכה.
על אף שמילים רבות הושמטו והוחלפו באחרות, השינוי במשמעות בא לידי ביטוי רק בשינוי מ"בלתי נסבל" לבין "כעור" (בעברית פשוטה: מכוער). השתיים לא מהוות מילים נרדפות (או אם נדייק, ביטויים נרדפים), אך ההרגשה הכללית נשארת כשהייתה.
מוזמנים לעשות מצא את ההבדלים בין שני הקטעים, לפני שתמשיכו הלאה.
להלן, ההבדלים המרכזיים בין שני הקטעים:
1) שימוש בהטיות -השם שלי>שמי, החיים שלי>חיי.
2) המרה במילים נרדפות (ידידים וחברות,>רעים ורעות, אך>ברם).
3) שינוי סדר המשפט: היה לי אח שהיה צעיר ממני בשלוש שנים, מרטין...>מרטין, אחי הצעיר ממני בשלוש שנים...
4) שפה ציורית: חופשי כמו ציפור>חופשי כמו הרוח (אם כי בינינו? שניהם ציוריים).
נו, אז באילו מהקטעים היא מרגישה יותר כמו מלכה?
אם יש לכם שאלות או אפילו טיפים נוספים, לכו על זה. ניסיתי באמת להביא משהו על רגל אחת, בלי לתת מאתיים דוגמאות.
