‏הצגת רשומות עם תוויות דמות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דמות. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 15 ביולי 2022

דמות ראשית משעממת

 הקדמה (ארוכה): הארי פוטר

חפשו באינטרנט (בעברית, אנגלית או כל שפה שתבחרו) סקרים או אפילו סתם דיון פתוח לגבי הדמות האהובה ביותר בהארי פוטר.

עברתי על ארבעה, שניים ישראלים ושניים באנגלית. באף אחד מהסקרים/דיונים, הארי פוטר לא זכה במקום הראשון. האם לא קיים סקר/דיון שכן? אני לא אומרת, אבל המגמה ברורה: הארי פוטר, הדמות הראשית ומקדם העלילה של סדרה בת שבעה ספרים הוא לא הדמות הכי האהובה באופן סטטיסטי (מבחינת מספרים בסך הכל).

וזה בסדר, מוזמנים להתווכח עם התוצאות ולומר שהארי פוטר הוא בהחלט הדמות הטובה ביותר, אבל בלי להעליב, אנחנו כרגע לא מסתכלים על הדעה האישית של כל אחד בנפרד.

את הספרים לא קראתי והסרט הראשון שראיתי היה הסרט "גביע האש" (הסרט הרביעי בסדרה). למה? ככה, כי זה מה שגררו אותי לראות. הגעתי לסרט עם אפס ציפיות ולא יותר מדי ידע על מי מה ומו. טוב, ראיתי את הסרט ונחרדתי לגלות... אני חלק מהסטטיסטיקה (כמובן, אז לא הייתי מודעת לכמה אנשים אוהבים או לא אוהבים אותו באופן ספציפי).

לצערי, לא שאלתי את כל אנשי העולם שראו או קראו הארי פוטר למה הם אוהבים או לא אוהבים את הארי פוטר עצמו, אבל ממה שהצצתי קצת באינטרנט, התשובה הייתה זו: הוא משעמם. הוא רגיל מדי. בעולם נטול קסם הוא כנראה היה אפילו מאוס עוד יותר. אני אשקר אם אני אגיד שאני זוכרת יותר מדי מהסרט (או מכל הסרטים, בואו נודה). בואו נגיד שהסוף עצבן אותי. ומאוד תסכלה אותי המחשבה שהדמות שהכי אהבתי בכל הסרט (סדריק) מופיע סרט אחד. כלומר... לא היה לי מה לחפש אותו גם לפני ואחרי. בסרטים אחרים שראיתי חיבבתי את הרמיוני וקצת את רון. בקשר להרמיוני, יכול להיות שזה נובע מזה שלפעמים קל להעדיף דווקא דמויות של בנות, אבל אני חייבת לציין שהיו די והותר מקרים שהעדפתי גברים/בנים.

אבל לא התכנסנו לדבר על ההעדפות האישיות שלי שלא מעניינות אף אחד.

מתי הדמות הראשית יכולה להיות משעממת?

אם יש אנשים שכל הדמויות נהדרות ונפלאות, גם הראשיות וגם המשניות ברמת השורה וחצי, באמת אין לי ממש מילה רעה להגיד. אבל אני מאמינה שמקרים כאלה הם נדירים עם קיימים בכלל. אפילו קושי במתן עומק לדמויות באופן כללי לא מסביר את זה בצורה טובה מספיק (זה משהו שאפשר ללמוד, מקווה שהמדריך שלי יעזור לכם אם אתם מתקשים בזה). למה לא? כי אז כנראה לא אוהבים אף אחד.

אז מתי זה כן?

כפי שדיברנו על כך בקצרה בפרק "לכתוב עלילה לפי דמויות או דמויות לפי עלילה?" נשאלת השאלה האם הסיפור נקבע סביב העלילה והדמויות הן רק תוצר לוואי או הפוך. ככל הנראה שהבעיות האלה קורות בעיקר בסיפורים מונעי עלילה.

למה הכוונה?

זוכרים שדיברנו על הארי פוטר? הארי פוטר סובב סביב עולם של קסם ובנוסף יש איזו מטרת על שאינה אישית: חיסול הרע המוחלט. אז נכון, הוסיפו לזה פאן אישי, אבל בסוף, המטרה היא מטרת על שאינה מטרה אישית דווקא של אחד או אחר.

כלומר, ספר שההתעסקות בו היא פחות בדמויות ויותר בעולם מסביב נמצא בסכנה ברורה להיכנס למצב הביש הזה. כמובן, בכל סיפור (כמעט) יש התעסקות גם בדמויות, לא משנה כמה מקום תופס העולם החיצוני. עוד ספר שכלפיו יש טענה דומה הוא דמדומים. טענות שונות נאמרו על שתי הדמויות הראשיות (בלה ואדוארד), אבל בעוד הטענות כלפי אדוארד היו שהוא היה בן זוג רעיל, אצל בלה הטענות היו שהיא פשוט משעממת ולמה לעזאזל כל בית הספר מוצא בה עניין. במקרה של "דמדומים", אף שהיה בעולם הרגיל, הוא עירב מרכיבים על טבעיים (ערפדים, אנשי זאב).

איך יודעים שזה המקרה?

דמיינו שהדמות שלכם נמצאת בסביבה רגילה. אתם יודעים, בית ספר רגיל, סטודנט, עבודה רגילה (לא סוכן מוסד או משהו). האם הדמות שלכם עדיין תהיה מעניינת? האם עדיין יהיה בה אותו פיקנטיות או שהדמות שלכם תהפוך להיות משעממת להחריד?

למשל, ניסיתי לקחת את הדמויות של "זר בממלכה חדשה/שלי" ולדמיין אותן בתוך בית ספר (כן, טוב, הורדתי לחלקם את הגיל קצת). כמובן, הסביבה הייתה משעממת. בבית הספר נעלמים כל האלמנטים החיצוניים כגון קסם ותחושת סכנה אופפת, או אפילו הרצון הבסיסי של קילגן (אחת הדמויות הראשיות) לחזור הביתה, נעלמים. אני חושבת שזה היה יכול לצאת מעניין. עדיין היה מספיק פלפל לדמויות. כמובן, זה לא אומר שמספיק משעמם לי לכתוב גם את זה.

אז... קחו את הדמות הראשית שלכם (או אפילו כל דמות אחרת שאתם לא בטוחים לגביה) והעבירו אותה את המבחן הזה. כמובן, עדיף לשים אותה בסביבה עם שאר הדמויות שלכם (כמובן, כל סביבה שתמצאו לנכון בסדר, לא חייב מסגרת רשמית, אלא אפילו איזו קבוצת חברים).

מה אפשר לעשות כדי לטפל בזה?

מה אפשר לעשות אחרי שגמרתם את הספר ולו בצורה חלקית? שבו עם עצמכם ותרשמו את התכונות של הדמות שלכם. נסו למצוא אילו תכונות הופכות אותה למשעממת (האם היא פסיבית? האם הדמות שלכם לא מביעה מספיק רגש?) אחרי שהבנתם מה הופך אותה לפחות מעניינת, נסו לחשוב איך לשנות את זה (איך נהפוך אותה ליותר אקטיבית? אילו רגשות היא יכולה להביע במצבים שונים?). לזה קוראים עריכה, על זה יפורט בהמשך.

אם הסיפור שלכם לא כתוב, החיים שלכם יותר קלים. אם אתם מרגישים שזה יעזור לכם, נסו לבנות את הדמויות שלכם מראש. תנו להן תכונות. תעשו רשימת מכולת, אם זה מה שעושה לכם טוב.

אבל לא כולם פועלים ככה, ואני ביניהם. אצלי יש דמות מאוד מעורפלת בראש לפני הכתיבה (או שאני ממציאה דמויות יש מאין באמצע הכתיבה, מה שגם קורה).

אז איך אני בכל זאת מצליחה? (אלא אם כן מישהו רוצה להגיד לי שלא). הבעיה שלי שהדמויות אצלי נבנות בהדרגה, אבל בדרך כלל כשאני מוסיפה לדמויות שלי משהו חדש, אני תמיד עושה את זה כי זה נשמע לי ממש מעניין ומגניב. אז... בשורה התחתונה, כל פעם צצים לי רעיונות ל"יו, זה יהיה מגניב!". מזעזע, מזעזע, אני יודעת...

דוגמה אישית: זר בממלכה חדשה/שלי.

אגב, כפי שבטח יצא לכם לקרוא, סייבק היה במקור דמות משנית בלי יותר מדי עומק (גם לקילגן, שהיה במקור הדמות הראשית היחידה עוד לא היה עם יותר מדי עומק בשלב הזה, בואו נודה...) ואז.... פשוט חשבתי על איך יהיה לו הכי מתאים להתנהג בהתחשב בתכונה בערך היחידה שניתנה לו: שחצנות. אבל אז החלטתי שקילגן יפגוש קבוצת ילדים במצוקה וכבר בפרק הראשון סייבק קיבל אחיין בלי תכנון קודם.

טוב, המשכתי את הסיפור, ואז הענקתי שילוב עדין בין האכפתיות כלפי אחיין שלו (מה שגורם עוינות כלפי הזר שהעז להתקרב אליו) לבין זה שקילגן זר, אז הוא מסוכן לממלכה. בשלב הזה, נכנס הצורך לקשר אותו באיזו מידה עם המלוכה (מלכה, במקרה זה). סייבק הפך מדמות מאוד חד ממדית לדמות קצת יותר עגולה. כמובן, שבהמשך נוספו לו מאפיינים נוספים (שחצנות כמנגנון הגנה, עבר בעייתי, דחייה חברתית ועוד). אם לומר את האמת, באופן מעורר שאלה, סייבק קיבל עומק הרבה יותר מהר מקילגן. כנראה כי ממש אהבתי אותו פתאום. אני מוזרה, ידוע. ומפלה בין הדמויות שלי. 

מה קרה עם קילגן...? כאמור, אצלו ההתפתחות הייתה איטית יותר. 

האם יש פתרון נוסף למקרה שאיני אינטואיטיבי/ת או מתכנן/ת דמויות מראש?

שאלה טובה... אבל זו בהחלט לא פעם ראשונה שהתשובות לא נמצאות אצלי בשלוף, אז  נשתמש באינטואיטיביות המאוסה שלי כדי לחשוב מה עושים הלאה. ככה יותר מדי דברים עובדים פה. כן, המדריך הזה הוא אינטואיטיבי. מאוכזבים לדעת?

אז, העלינו את שיטת הכתיבה מראש ואת שיטת תפתרו את הבעיה על הדרך עם רעיונות מגניבים שצצים באמצע. מה שנותר לנו לחשוב הוא איך מגיעים לרעיונות מגניבים באמצע גם בלי גחמות רגעיות.

אגב, אחרי ה"פתרון" שלי, אם יש לכם רעיון מוצלח יותר... שתפו אותנו. למה להסתיר את המידע החיוני הזה מהעולם? אולי אני גם אלמד משהו.

אז אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאתם יודעים מה אתם הולכים לכתוב, אבל, כאמור, הדמות לא מתכוננת מראש (לא צריך כמובן שכל העלילה תהיה מתוכננת מראש. וכן, אני רושמת ככה כי זה עוזר לי לחשוב).

נסו ללכת עם הסצנה הבאה שאתם הולכים לכתוב וחשבו: בהתחשב במה שידוע לי על הדמות שלי (בהנחה שידוע, כמובן), איזה מאפיין חדש אוכל להוסיף כדי להפוך את העלילה ואת הדמות למעניינים?

דוגמה אישית: סיפורה של המלכה הרעה (הנסיך קארל - דמות משנית)

בואו ניקח רגע סצנה מהסיפור "סיפורה של המלכה הרעה". לא מבטיחה שככה בדיוק עשיתי (אני יותר מדי אינטואיטיבית בשביל לחשוב למה אני עושה הרבה מהדברים שאני עושה), אבל בואו נעמיד פנים שכן.

למי שלא קרא, אני אקצר לכם: הסיפור הזה הוא מעין גרסה לשלגיה, אבל מנקודת המבט של המלכה הרעה. בסיפור הזה המלכה היא לא רעה מוחלטת כמו בסיפור המקורי, ונתתי לה סיפור רקע. גרמניה (מדינת המוצא של הסיפור המקורי) הייתה בעבר מחלוקת לנסיכויות (ממלכות קטנות). בסיפור הזה, הנסיכות של המלכה נכבשה על ידי מלך זר והמלכה (שהייתה אז נסיכה) ניתנה במתנה למלך אחר, אביה של שלגיה. 

מעבר לסצנה (ל"הווה" הסיפורי): המלך שכבש את הממלכה בא ביחד עם הבן שלו במטרה לחתן אותו עם המלכה הרעה (שלגיה אינה בנמצא בשלב זה). היה נורא קל להחליט שהמלך יהיה מעצבן. אבל מה לגבי הנסיך? לאיזו התנהגות אני הייתי מצפה ממנו? תזכרו, הדמות של הנסיך הייתה אמורה להיות במקור, אבל לא בהכרח חשבתי לאן זה יתפתח (כי בואו נגיד שהיה לי רעיון ראשוני שלא נשאר... אז אני לא יודעת כמה חשבתי כמו שצריך אחר כך).

מה האופציות? אופציה אחת היא שהמלך יהיה כמו אביו. אבל האופציה הזו לא מסתדרת יפה עם זה שהוא נישק נסיכה מתה, נכון? וכן, סליחה למי שהרסתי לו את הילדות הרגע. אלא אם כן, כמובן, אנחנו הולכים על זה שהוא נקרופיל (אדם שנמשך גופות) שכל רצונו הוא לנשק את היפה מכל, אז מה אם היא מתה? מצד שני... זה החלק שדווקא העדפתי להוריד.

אז... עשיתי אותו בערך ההפך הגמור מאבא שלו. נחמד, ביישן, חסר ביטחון, מנומס...

וכך, השתמשתי בהיגיון כדי שזה יעבוד.

כמובן, שמצאתי דרך לסבך את העניינים מעבר P:

ועכשיו תורך!!!

כן, תורך!

אחרי שעשיתי חשיבה עצמאית למה הופך דמות למשעממת ואיך פותרים את זה (גם אם חצי מזה היה חפירה), זה הזמן שלך לגבש לנו מהי דמות האהובה!

בדיוק לצורך זה, נפתח העמוד "הדמויות האהובות והשנואות עליכם" שבינתיים, לא זכה ליותר מדי מענה. אז... אני מוסיפה לך קישור (כרגיל, ניתן למצוא בכפתור מעל התגובות מצד שמאל) כדי למלא את הדף הזה.

חשבת שברחת... טוב, עוד לא. 



יום שישי, 1 ביולי 2022

איך הופכים דמות לאהובה?

כולם רוצים שיאהבו את הדמויות שלהם. טוב, נו, לפחות את הדמויות שאנחנו רוצים שנאהב. אולי לא את זה שממרר לדמות הראשית שלנו את החיים. אבל... כדאי לרב שהדמויות הראשיות ואלה בסביבה הקרובה שלהן יהיו מעניינים. כי... חבל ליצור סיפור יפה עם דמויות לא משהו. כן, ברור לכולם שרוב האנשים אוהבים דמויות טובות בטבעם. אבל... אילו תכונות יכולות לעזור, או חשוב מכך... לחפות כאשר הדמות לא בהכרח טובה? וכן, אף אחד לא מצפה שיהיו את כל התכונות, אבל בהחלט מומלץ לקחת בחשבון.

מורכבות

טוב, נו, זה א' ב' בדמויות. אבל אני לא מדברת רק על אנשים עם תכונה אחת. אני גם מדברים על אנשים שכל התכונות שלהן חיוביות: נחמד, חכם, חרוץ, חבר טוב, פופולרי...

איפה הפגמים?!

ברגע שהאופי מורכב מתכונות חיוביות ושליליות, לפעמים הוא עושה דברים אולי פחות מצליחים ומכניס את עצמו לצרות. ובוא נודה, אנשים מושלמים לא קיימים.

אבל יש עוד סוג: דמויות חסרות תוכן. הדמויות המשעממות שבא למות. הן לא טובות, הן לא רעות, הן פשוט... שם.

הדמות המושלמת (מה לא): טרזן (נחשו מאיפה)

הוא חזק, הוא חתיך, הוא מוסרי מאוד יחסית למישהו שגדל עם גורילות וזה עוד בלי לדבר על למידת שפות יש מאין (אגב, אפשרי עבור אנשים כאלה ללמוד שפה, אבל קל זה לא).

הדמות המשעממת (מה לא) - בלה סוון (דמדומים)

הדמות המשעממת: מסיבה לא ברורה, על אף שהיא די מנוכרת, אנשים מתגודדים סביבה. היא גם לא מתוארת ככזו יפה. מה היא יודעת לעשות? לא ידוע. וכמובן... יותר ממחזר אחד. ואיך אלה דווקא המחזרים העל טבעיים...? 

פיקנטיות (מצחיק, שנון)

אני פחות מדברת על הדמויות שחוץ מלהצחיק הן לא עושות כלום. אני מדברת על דמויות שמדי פעם זורקים משפט שנון או משעשע (ולפעמים אפילו שניהם!)

דמות שכזו היא דמות צבעונית ומלאת חיים. כמובן, זה לא מתאים בכל מקום, ואי אפשר שכולן יהיו כאלה, אבל בהרבה ספרים יש מקום לדמות פיקנטית אחת לפחות.

כך תוכלו לקחת דמות משנית יחסית ועדיין לחבב אותה על הקוראים. אמנם גם דמויות ראשיות יכולות להיות כאלה, אבל לפעמים אנחנו רוצים להעביר את הזרקור גם על דמויות אחרות. 

דוגמה:

אני משוחדת, אבל קנמר ("זר בממלכה חדשה/שלי"). מצד אחד, התפקיד שלו בארמון כשלעצמו לא כזה מעניין. ללכת לפה, ללכת לשם... משעמם. מצד שני, עדיין יש לו תפקיד של מעין מנטור לקילגן, אבל בכל זאת, זה מנטור במשרה חלקית. ומה נעשה איתו שאר הזמן? נכניס לו קצת הערות שנונות או אפילו לא שנונות, כדי להראות שהוא לא סתם זקן משעמם. ובכללי, לצעירים הרבה פעמים קשה להתחבר לדמויות של מבוגרים מאוד (בן 50, בערך) אלא אם נותנים להם סיבה טובה לאהוב אותם. אז... אולי בתור המנטור, אבל... בתור הדמות שאוהבת להציק לקילגן יומם וליל D: 

אקטיביות/יוזמה

טוב, לא באמת צריך להסביר מה זו יוזמה, נכון? אבל נכון, לפעמים אדם לא יוזם, אבל למרות זאת אקטיבי. למשל, ייתכן שמישהו לא ייזום מלחמה, אבל ייקח בה חלק פעיל. 

במקרים מסוימים, האקטיביות אפילו לא חייכת לבוא לידי ביטוי במעשים. אני יודעת, נשמע מוזר, אבל תנו לי להסביר. לפעמים אדם מקבל את מצבו ודי. אבל לא פעם, לבן אדם יש שיח פנימי בינו לבין עצמו על המצב: מוצא חן בעיניו, לא מוצא חן בעיניו, מה הוא היה עושה אחרת?

כך למשל, בסיפור שאני כותבת עכשיו הדמות נאלצת להיות פסיבית, כי... בואו נודה באמת, לנאשמים ברצח אין תפקיד פעיל ממש בחקירה או במשפט, מעבר ללענות לשאלות. אבל הדמות שלי ממש, אבל ממש, לא מקבלת את המצב כמו שהוא. בחקירות הוא אומר בקול את דעתו וגם כשהוא שותק במשפט, המחשבות שלו רצות. ולפעמים הוא מביע אותן בקול, בניגוד למקובל, אבל בואו ניתן דוגמה לפעמים שהוא שותק:

"שוטרת אחת אמרה לי שאקדח יכול להרגיע אותך. אקדח לרקה ימין או לצדע שמאל?"

השוטר הלא נחמד שתמיד היה מלווה אותי ידע מה צדע… כפיים.

"מר יכין! ההתנהגות שלך אינה הולמת!"

טוב, נו, בכל זאת, הוא שלף אקדח.

המספר לא עושה שום דבר בקטע חוץ מלחשוב ולמרות זאת... הוא "מדבר" עם הקוראים. וכן, אני יודעת שהתגובה שלו יוצאת דופן.

דוגמה (מה לא): קוזט עלובי החיים)

בסיפור "עלובי החיים" שמתרחש על רקע המהפכה הצרפתית אין הרבה דמויות נשיות., כיאה לספר מהמאה ה-19. בעלובי החיים יש בסך הכל 4 דמויות של נשים: אפונין, האם ששולחת את ביתה למקום בו היא חושבת שהיא מקבלת יחס טוב, ולשם כך עובדת בעבודות מפוקפקות מהצד. גברת טנרגייה, אליה נשלחת הבת, אישה תאוות בצע, אולי קצת פחות מבעלה, אבל לא בהרבה. לגברת (ולמר) טרנגרייט יש בת שבילדותה היא בעיקר בריונית, אבל אחר כך היא מאוהבת בבחור שלעולם לא תשיג, ובוחרת להקריב את חייה למענו.

ויש את קוזט, הבת שלו אותה אפונין... שלא עושה כלום. אלא אם כן להתאהב נחשב לעשות משהו.

כשאביה המאמץ, ז'אן ולז'אן, עושה הכל כדי שלא תפגוש את אהובה - כלום

כשאביה רוצה להימלט איתה (מחשש לעצמו) - כלום.

אה, היא באה להיות עם הגוסס לפני מותו. מעשה של ממש.

ואז פלא שיש לה המון שונאים אותה (אפילו שבתכלס היא גם לא עשתה מעשה כזה נורא).

נאמנות (בדר"כ, לצד הנכון)

עוד משהו שאנשים לא אוהבים הם דמויות עם נאמנות מתחלפת. כדי שהחלפת הנאמנות תתקבל בברכה צריך להיוות להיות לצידה סיבה ממש טובה. האם הושפל קודם? האם האם אויים קודם?

למשל, הרבה מצליחים לסלוח לבגידה של זוקו/צוקו בסדרה אווטאר. למה? בתור התחלה, כי הוא עבר לצד של הטובים. לחבורה קשה לסלוח לו בהתחלה, אבל לצופים הרבה יותר. למה? כי הם מודעים לרקע, שאולי הדמויות לא ממש מודעות אליו: הוא לא פעל מתוך רצון אמיתי וכן להרוס את האווטאר, בניגוד לאביו ואחותו שזו הייתה מטרת העל שלהם. המטרה שלו הייתה שונה - השבת הכבוד, וחשוב מכך, האהבה האבודה של אביו.

שמישהו יתקן אותי אם אני טועה (כי אני באמת לא מבינה בזה) כאשר דראקו מעוניין להצטרף ל... אנשים של וולדמורט מתוך גזענות (אני מניחה שאפשר לקרוא לזה כך?), קשה לחבב אותו במיוחד. כאשר פתאום הוא נמצא שם מתוך פחד, אנחנו מגלים כלפיו סימפתיה. האם פתאום הוא הופך לדמות אהובה? לא יודעת, שמישהו יספר לי.

אולי השאלה הנשאלת כאן זה לא איך לעשות דמות אהובה, אלא איך להפוך אותה לשנואה. כולם שונאים את האחד שתוקע סכין בגב, במיוחד כשאין לזה סיבה מספיק מוצדקת.

לא דו-פרצופי

אם יש משהו שאנשים לא אוהבים, זה דו פרצופיות. עכשיו, נכון, אנשים לא מתנהגים בצורה זהה 24/7 ולא משנה עם מי הם נמצאים. אבל בדרך כלל יש מהות משותפת לכל המצבים.. אדם לא יכול להיות נחמד במצב אחד וחלאת המין האנושי במקרה אחר. אנחנו כמובן, לא מדברים על פיצול אישיות.

אבל תגידו לי, היו מצבים בהיסטוריה שבבית הם היו בסדר ובחוץ קטסטרופה (מלחעמת העולם השנייה סיפקה כמה וכמה דוגמאות לכך). נכון, הדבר אפשרי ובכל זאת... זה לא הופך את האנשים האלה לאהובים במיוחד בראייה היסטורית.

מודה, הדמויות האלה לא נפוצות לאין שיעור, אבל... הן קיימות. ובדיוק כפי שאתם לא אוהבים את הימלר יותר כי הוא היה אחלה עם הילדים שלו... ככה עם דמויות בדיוניות כאלה.

דוגמה 1: עוץ לי גוץ לי (עד עצם היה היום הזה/היה היה פעם)

למי שראה את הסדרה, יודע שלמעשה היה את עוץ לי גוץ לי (או בשמו הארוך והמייגע באנגלית: רמפלסטלסקין) והיה את "האפל" (The Dark One) שהיו אלטר אגו של אותו אחד. השניים החלו כשניים נפרדים, אבל הגורל הוביל לחיבורם לאחד תחת דמות אחת.

מר גולד (עוץ לי גוץ לי, כפי שהוא מוצג בעולם שלנו) לא מתחיל את דרכו כדמות אהובה במיוחד. אבל בהמשך, אנחנו מגלים שיש לו עוד צד - צד יותר רך. ואז אנחנו מגלים... שהצצדים האלה כל פעם מתחלפים. פעם הוא ככה ופעם הוא ככה. אנחנו מוצאים את עצמנו מאכזבים כל פעם מחדש שהוא פועל בהתאם לאלטר אגו הרע שלו. אז נכון, הוא לא הדמות הכי שנואה בסדרה, אבל זה קצת מקשה על האהבה אליו.

דוגמה 2: ד"ר ג'קיל ומר הייד

כיום כשאנחנו מדברים על ד"ר ג'קיל ומר הייד, אולי לא כולנו יודעים בדיוק במה מדובר, אז.. תנו לי להסביר.

מר הייד הוא למעשה תוצר של הניסיון של ג'קיל להפריד בין הטוב לרע. הייד הוא האלטר אגו של ג'קיל שנוצר בתגובה לתרופה שרקח. בספר המקורי, ג'קיל/הייד אינו הדמות המרכזית, אלא דמות משנה. גרסאות מאוחרות יותר, הפכו אותו לדמות הראשית. אני לא בטוחה כמה אנשים מתחברים למכלול של ג'קיל והייד כאחד. אם הם מתחברים, זה כנראה לג'קיל. למה? לבני אדם מאוד קשה לסבול את הסתירה הזו. הרבה יותר קל להם להסביר את זה באמצעות שתי ישויות שונות לגמרי.

לא דוגמה: ספיידרמן

כן, כן, קומיקס, אני יודעת. תחיו.

גם לפיטר פרקר/ספיידרמן, יש כאמור, שני אלטר אגו. אבל על אף שהם נבחנים בדברים שונים כמו הביטחון העצמי, בסופו של דבר... האיש מתחת למסכה... זה עדיין פיטר פרקר. עם החששות שלו, הפחדים שלו ואפילו רגשי הנקמה שלו.

כנות

אף שבהחלט ניתן להתייחס לכך כהמשך של הסעיף הקודם, עדיין קיים הבדל קטן. נכון שלרב דו-פרצופי מדבר על אדם שקרן, עם כי במקרה הקודם התייחסתי לאנשים בעלי שני צדדים נבדלים מדי של אותה אישיות. מבחינת האלטר אגו הם שקרנים ונוכלים, אבל מבחינת עצמם... הם לא שקרנים. נהפוך הוא.

אבל בואו נניח שלדמות אין אלטר אגו, שאלה... רב הדמויות.

שאלתם את עצמכם למה כל כך הרבה אנשים אוהבים את שלדון מהמפץ הגדול או ד"ר גרגורי האוס מהסדרה האוס? רמז: זה לא הודות לאישיות המרנינה שלהם. רב האנשים יסכימו שהם לא היו רוצים להתקרב לאדם כל כך עסוק בעצמו שלא חוסך בביקורת גם על האנשים לו ביותר, שחושב שהוא חכם יותר מכולם, וכל השאר לא שווים כלום.

אז למה אנחנו אוהבים אותם?

כי נוסף לפיקנטיות, יש להם עוד תכונה, כנות, ואפילו כנות טוטאלית. כנות ללא פשרות. אז נכון, לפעמים הם "חוטאים" בהתחשבות באחרים, אבל זה לא חלק ממי שהם.

אבל כמובן שאלה דמויות מאוד מוקצנות. אנחנו יודעות שהדמויות שלנו לפעמים מעמידות פנים, אבל הכי גרוע זה לרמות לא את הדמויות האחרות, אלא אותו הקוראים. לזה. קשה יותר לסלוח.

בואו ניקח למשל את הספר "נעלמת". הגיבור שלנו, ניק דאן, הוא לא בהכרח אדם שתרצו להתחבר אליו. לא כי הוא רע וביקורתי כל היום, אלא כי הוא אדם אפרורי ומשעמם, עם בעיות עצבים בנוסף לכל. מאוד קשה לנו בהתחלה לחבב אותו. אבל, כשאנחנו נתקלים בכנות שלו, על כל מגרעותיה, היא הופכת אותו לקצת יותר חביב. בגלל זה הגילוי של השקר שלו (ספוילר ספוילר ספוילר) נותן לנו מכה יבשה בצלעות. אבל משם, הוא ממשיך בכנותו, ולאט לאט גם מקבל רובד אנושי יותר.

אבל בצד השני של המתרס יש דמות אחרת שדווקא מאוד קל לנו לחבב... עד שאנחנו מגלים ש... (ספוילר ספוילר ספוילר). אם חשבנו שלא אהבנו את ניק דאן, גילינו שיש גרוע ממנו בספר הזה.

אנדרדוג (Underdog)

אולי יצא לך לשמוע על זה פעם, אבל אולי אתה לא בטוח מה זה אומר... זה מה שקורה כשלא ממציאים תרגום טוב. זה הטיפוס שהסיכוי שלו להצלחה הוא... לא... מזהיר. ולמרות זאת, לפעמים... הם דווקא מצליחים. אבל לא תמיד. רק לפעמים.

מכירים את אלאדין? בין אם בגרסה מהסרט ובין בגרסה המקורית, אלאדין הוא לא... הדמות שהייתם חושבים שיצא ממנו משהו. בגרסה המקורית הוא נחשב לא יוצלח של ממש ובסרט... טוב, החברה תסכים על ההגדרה הזו, גם אם אנחנו הצופים לו. אז אולי לא היה לו איזה כשרון מיוחד, אבל למרות זאת... תראו מה נהיה ממנו. דוגמה למישהו שכן נאלץ להתגבר על קשיים היא המתאבק (הבדיוני) המפורסם רוקי. ובעצם? למה ללכת לבדיות? מישהו שמע על מייק טייסון? זה בסדר, אני גם לא מומחית גדולה באגרוף, אבל גם הוא התחיל בעוני, הסתובב בשכונות פשע ואפילו נעצר עשרות פעמים. אבל זה לא מנע ממנו להפוך לאלוף אגרוף. מצד שני.... יש סיכוי שזה אפילו עזר...

למה אנחנו אוהבים אותם? כי אנחנו אוהבים דמויות שמצליחות נגד כל הסיכויים, אנחנו אוהבים לעודד אותם, לראות אותם בהצלחתם! ואולי, כי גם אנחנו רוצים להיות לגנוב קצת מהתהילה וההצלחה (ולו היחסית) שלהם.


יום שלישי, 1 בפברואר 2022

מקדם עלילה משני (Deuteragonist)

 אחחח... לפעמים עדיף עברית. יותר קל לעין D: ולא, נשבעת שלא המצאתי את זה. טוב, נו, אולי את השם בעברית 

מהו מקדם עלילה משני?

אמנם יש לו תפקיד חשוב בסיפור, ולפעמים הוא אפילו המספר, אבל יש מישהו שמזיז את העלילה יותר ממנן. נחשו מי? ניחשתם! מקדם העלילה הראשי (פרוטגוניסט). והאמת? כעיקרון, יכול להיות יותר ממקדם עלילה משני אחד ואז מתחילה חלקה של מקדם עלילה שניוני (השני הכי חשוב) ומקדם עלילה שלישוני (השלישי הכי חשוב). אבל זה לגמרי בסדר שיהיה לכם רק אחד כזה. כך למשל, יש שטוענים שהרמיוני ורון הם מקדמי עלילה משניים, אך אפשר להתווכח מי השניוני ומי השלישוני.

ואם אין לי...?

אז תמשיכו הלאה בחייכם, הכל טוב. באמת, זו לא חובה או משהו.

אז למה כדאי לי?

כי מקדם העלילה המשני מדגיש את איכויתיו של מקדם העלילה הראשי. כך למשל ווטסון, שמייצג את האדם הממוצע, מדגיש את איכותיו יוצאות הדופן של שרלוק הולמס (ולא רק המוח שלו...) הוא אמנם לא עוד דמות ראשית, אבל הוא יכול לתרום מספיק בשביל להעשיר מאוד את הסיפור.

אז... מה עליי לדעת?

קיימים שלושה סוגים של מקדמי עלילה משניים:

1) בן הלוויה: זה יכול להיות חבר או עוזר. הם נותנים תובנות שונות למקדם העלילה הראשי. לפעמים יכולים לשמש בתור משענת רגשית או אפילו אתנחתא קומית. שתי הדוגמאות שהובאו מעלה עונות להגדרה הזו.

2) בן/בת זוג: בן/בת הזוג מעוררים צדדים במקדם העלילה הראשית שאחרים לא. הם גורמים להם גם לעשות דברים שלא היו עושים עם דברים אחרים. לפעמים בן/בת הזוג הוא דווקא המספר, כפי שקורה בספר "דמדומים" (או כך נטען לפחות): אנה סוון היא לא זו שמובילה באמת את הסיפור. כמובן, יש לה את הרצונות והמחשבות שלה, ובכל זאת, הסיפור נע בעקבות אדוארד. 

3) היריב: מכירים את הספרים האלה שיש שתי נקודות מבט סותרות אחד של השני? אם קראתם אי פעם את הספר "המושבעים", תראו שנקודת מבט אחת היא של עורך הדין החוקר והשנייה של העבריין אותו מחפשים. כל אחד מהם הוא היריב בסיפור של השני, אבל אני חושבת שקל לנחש מי אמור להיות מקדם העלילה הראשי (כלומר, באיזה צד הסופר היה רוצה שנתמוך).

לסיכום

מקדם עלילה משני לא חייב להיות מספר, אבל הוא בהחלט יכול להיות מספר ואפילו מספר בלעדי. אם מדובר בבן לוויה או בן זוג, כאשר הוא המספר, הוא יכול לשפוך אור קצת שונה על מקדם העלילה הראשי, באמצעות הצגת ניגודים ביניהם (בני לוויה) או להיות איזה עמוד תווך בעת צרה. כאשר מדובר במקדם עלילה משני שהוא גם היריב, מטרתו להדגיש את השוני ביניהם. לא מספיק שאנחנו יודעים שהתכונות של מקדם העלילה הראשי הן בעלות אופי מסויים, אנחנו כל פעם נשווה אותם ליריב (כשהוא מקדם העלילה המשני).

יום שני, 1 בנובמבר 2021

מתן שמות (לדמויות, אבל לא רק)

 אלא אם כן מדובר בסיפור קצר ובו יש דמות או שניים, כנראה שתצטרכו לתת שמות לדמויות שלכם. אם הסיפור שלכם בעולם בדיוני, תאלצו גם להמציא שמות של מקומות ואולי אפילו יצורים/מכונות. וגם אם הסיפור בעולם האמיתי, ייתכן שתאלצו שם של עסק, רחוב או פארק.

שמות מצהירים על המקום

אני אומרת שהשאלה הראשונה שיש לשאול היא... איפה (ומתי) הסיפור שלכם מתרחש. האם הוא מתרחש בארץ? באנגליה? בצרפת? בדנמרק? כוכב אחר? עולם פנטזיה? כל אלה יאלצו אתכם ללכת על שמות שונים. טוב, השניים האחרונים יכולים להיות שמות דומים.

זה פשוט כמו שזה נשמע, בארץ יהיו שמות ישראליים (אלא אם כן יש עולה חדש או לחילופין בן מיעוטים), אם הסיפור שלכם מתרחש באנגליה, אלה צריכים להיות שמות אנגליים. האם אין מהגרים באנגליה? יש, אבל לא כל המדינה. וכך כל מדינה אחרת שתבחרו בה.

אם אתם עושים את זה בעולם מאוד מאוד עתידני/בחלל החיצון/עולם בדיוני, הגיע הזמן לחרוק שיניים.

אז נכון, אם אתם כותבים סיפור על מקום שאינו ישראל, תוכלו לרשום שמות של מקומות בעברית לפעמים, החברה לפיתוח בע"מ, במקום שם מסורבל באנגלית, אבל אם אתם רוצים לתת שם לרחוב, אז הוא צריך להיות בהתאם לשפת המקום, אבל כמובן שהמילה רחוב/סמטה/עיר/הר/אחר יהיו בעברית, למשל, כמו בסרט שדרת סנסט (Senset Bolevard). אף אחד לא יתרגם את זה לשרדת השקיעה. 

וכן, ברור לי שלא כולם יסכימו אותי, אבל זו דעתי. תתמודדו.

שימו לב, שלפעמים לאוכלוסיות שונות (באותו עם) יש שמות שונים: למשל, בארץ, השמות ה"ישראליים" נחלקים לשניים, שמו תנכ"יים ושמות בעלי משמעות בעברית (מלבד כמה יוצאי דופן). שמות תנכ"ים יותר מקובלים בקרב דתיים או חרדיים. שמות כמו אופיר או אלמוג, פחות.

איך נותנים שמות קיימים?

אז אחרי שדיברנו על עניין המקום, ברור לכולנו שזה לא מספיק. טוב, תכלס כן, אבל יש מלא שמות, לכו תבחרו אחד. הנה כמה טיפים אם קשה לכם לבחור.

1) בחרו אות בא' ב' (או באותיות של השפה שבחרתם) ותבחרו שם רנודמלי. נסו שהאותיות לא יהיו סמוכות אחת לשנייה (אם יש 10 דמויות שלא כולן יתחילו באותיות א'-י')

2) חפשו שם עם משמעות. כן, הקטע הזה יכול להיות קשה, במיוחד בעברית. כלומר, יש הרבה שמות עם משמעות, אבל לא מהרבה מהם אפשר להפיק שם בעל משמעות לסיפור, בין אם באמת, או בין אם אירוני. כך למשל, אדם בשם נבון יכול באמת להיות נבון, או שלא. אישה בשם יפה יכולה להיות יפהפיית הנילוס, אבל בהכרח).

3) קחו אנשים שהכרתם (עדיף לא בהווה, או לפחות אנשים שאנחנו מכירים יותר מדי מקרוב) או שמות של דמויות/שחקנים. אוהבים אותם? תשימו אותם כדמות ראשית שהקורא אמור לאהוב. לא אוהבים? נו, נחשו מה לעשות איתם

ולגבי שמות לא קיימים...?

באופן כללי, אתם יכולים לקחת דף ועט (או לעשות את זה בראש) ולחרבש שמות עד שיוצא משהו. אבל תנו לי להציע עוד שיטהף קחו שם דמות/אדם קיימים. בואו ניקח למשל, שם מוכר: בניימין זאב הרצל (בכוונה שם ארוך). אז, אנחנו לוקחים אותיות ו... מתחילים להרכיב שם. למשל: בזר, מירצה, אבזל, ראימלי וכו'. אתם לא חייבים לאהוב אף אחד מהשמות, אבל העיקר הכוונה.

אם יום אחד תרצו לעשות יום אחד אנשי זאב שהם גם ערפדים, תוכלו לקרוב להם עזבד. סתם רציתי לומר, אבל תכלס, אפשר להשתמש בשביל זה.

קצר ולעניין, הסוף.

יום חמישי, 15 ביולי 2021

כתיבת יותר נקודת מבט אחת

מי שמכם קראו את סדרת "משחקי הכס" וודאי התלהבו מזה שיש לא פחות מ-18 נקודות מבט! אכן, בהחלט הישג מרשים, שאני מניחה שזה בין היתר מה שאיפשר לזה להצליח, במיוחד בהתחשב בעובדה שמדובר במלחמה כוללת.

אבל... רובנו לא כותבים על מלחמה. וגם אם כן, בהחלט לא צריך לרב 18 נקודות מבט. ספרים רבים מסתפקים ב-2. גם אלה שלא, לרב לא מתהדרים במספר דו ספרתי. אבל נתחיל אחד אחד...

מהי נקודת מבט?

זוכרים את הפוסט של מספר בגוף ראשון/שלישי? רב סוגי המספרים סובבים סביב דמות אחת, בין אם גוף ראשון או לחלופין קורא המחשבות/הצופה מן הצד (אם כי אתייחס יותר לקורא המחשבות). לעומתם, המספר יודע הכל אינו מתרכז בדמות אחת, ולכן, אינו רלוונטי כאן.

במילים אחרת,  אנחנו עוקבים באופן צמוד אחרי התרחשות של כמה דמויות, לרב בנוסף למחשבות שלהם (כי... הצופה מן הצד קצת נדיר למיטב ידיעתי במקרה של ריבוי נקודות מבט).

כל בן אדם במציאות הוא נקודת מבט. הוא יודע מה הוא חושב ומרגיש אבל הוא יכול רק להסיק לגבי הסובבים. כנ"ל בספר. כל אדם יודע על עצמו (או שהמספר יודע את הכל על כולם).

במילים אחרות, אמנם הכותרת היא "יותר מדמות ראשית אחת", אבל לעיתים יש דמות ראשית או שתיים אבל מדי פעם אנחנו מקבלים "גיחה" לדמויות פחות מרכזיות. כלומר, ככל שמספר הדמויות עולה, יש סיכוי יותר טוב שלא כולן יהיו ראשיות. בשתיים, בהחלט סביר ששתיהן יהיו ראשיות שמתחלפות כל הזמן (יום אחד בדצמבר).

למה לא אחת?

אם אתם מסתדרים עם נקודת מבט אחת, אז זה נהדר! אתם לא צריכים יותר! אבל מי כמוני יודעת שאם נקודת מבט אחת... לעיתים קל להיתקע. אבל... זה בהחלט אפשרי, הוכחה שיש מספיק ספרים כאלה. בספר הנוכחי שאני כותבת אכן יש נקודת מבט אחת.

אז כמה כדאי לי?

התשובה טמונה בעלילה. רומן לא פעם דורש שתי נקודות מבט. אבל כשיש התרחשות בכמה חזיתות, ייתכן שתאלצו להעלות את מספר נקודות המבט (פרשת קולומבוס).

בשורה התחתונה: על מנת לבחור כמה נקודות מבט ברצוננו לכתוב, יש לשאול שתי שאלות חשובות. 

  1. כמה דמויות ראשיות יש לכם (כי אז כל דמות תקבל נקודת מבט) 
  2. בכמה מקומות (פיזיים) העלילה שלכם מתמקדת.
אני אשקר אם אגיד שיצא לי לכתוב יותר משתי נקודות מבט. אבל לעתים, חוץ ממקרים של מלחמה כוללת, אפשר להשתמש במספר נקודות מבט במתח. כל אחד מוסיף קצת מידע, אבל בסופו של דבר, אף אחד לא נותן את המידע הכולל. אז בעיקרון, אלה בהחלט המקרים העיקריים בהם יש יותר משתי נקודות מבט. באופן כללי (לפי האינטרנט)ף מתאים יותר לרומנטיקה, מד"ב/פנטזיה, אימה (משהו שלא קראתי) ומסתורין/מתח (מסויים).

למה לא מספר יודע כל ודי? לא יותר קל?

האמת, בהחלט ניתן להשתמש במספר יודע כל כאשר יש מספר דמויות ראשיות. הקטע הוא כזה... אם אנחנו רוצים להסתיר מהקוראים שלנו דברים, על אף שבהחלט ניתן לעשות זאת עם מספר יודע כל, הדבר קל יותר עם נקודת מבט. תחשבו כמה זה תמוה להיות יודעי כל, אבל את הדבר במרכז התעלומה אתם לא יודעים. כאשר יש לצורך העניין מישהו ששומר מידע, זה מרגיש הרבה יותר אמין מאשר מספר יודע כל שעושה את זה.

כנראה יש סיבה שסופר יודע כל לא כל כך פופולרי בספרי מתח.

כיצד מפרידים בין דמות לדמות (מבחינה טכנית, לפי סדר תדירות השימוש.

  1. פרק לכל דמות: דמות פותחת פרק ומסיימת את הפרק. יכול להיות פרק לזה ולפרק אחר, ויכול להיות שלפעמים לאותה דמות יהיה יותר מפרק אחד, אבל לא 500. (לעיתים חצי של כל פרק מוקדש לדמות אחרת, אבל זה קצת יותר נדיר). נפוץ בעיקר עם שתי נקודות מבט.
  2. הפרדה באמצעות סימן כלשהו (לרב ***) מעבר שכזה לרב מסמל מעבר בין דמויות (ולעיתים, מעבר בזמנים)
  3. מעבר חלק בלי התרעה לנקודת המבט הבאה. כן, הדבר הזה קיים בספרות. לרגע אחד אתם מתרכזים בדמות א', ובאמצע הסצנה, בלי שום אזהרה, עוברים לדמות ב'. מניסיון, השיטה הזו פחות נוחה לקוראים, כיון שפתאום יורד להם האסימון שעברו לדמות אחרת, ולפעמים קצת באיחור). 
אבל מה עושים בפועל?!

בשביל זה אני פה :) 

כמה דברים שצריך לקחת בחשבון:
  • בחירת נקודת מבט מרכזית: במידה ואתם כותבים ספר עם יותר משתי נקודות מבט (כי כשיש שתי שתיים, בהחלט יכול להיות ששתיהן הדמויות הראשיות, במיוחד ברומן), נשאלת השאלה: מי מקדם העלילה (הפרוטגוניסט)? מקדם העלילה צריך לקבל יותר "זמן מסך" מהשאר. החוקים, כאמור, קצת שונים כשמדובר בשתי דמויות, אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי להחליט מי מרכזי יותר בכל מצב באשר הוא. במיוחד של צדדים הפוכים.
  • תדאגו שכל דמות תהיה מובחנת מהאחרות: אסור שכל נקודות המבט ירגישו כאילו הן למעשה אחת. צריך לכל אחד לתת את המקום שלו. האישיות הנפרדת של כל אחד בנפרד צריכה להיות בולטת בנקודת המבט שלו/שלה. אסור שגבר יישמע כמו אישה ומבוגר כמו ילד, אבל גם אם מדובר בשתי נשים באותו גיל, הן עדיין לא יכולות להיות זהות אחת לשנייה. האם לא יכול להיות דמיון? וודאי שכן, אבל שיהיה מספיק מובחן.
  • כתיבת ציר זמן/תכנון לכל דמות בנפרד: אז כן, כשיש כמה דמויות, תכנון אחד קוהרנטי יכול להיות קשה. אני בהחלט לא פוסלת את השימוש בתכנון כוללני לכולם שידבר על סדר מאורעות שנוגעים לכולם (למשל, אם אנחנו כותבים סיפור מלחמה, איזה מאורע קודם למה? האם קודם ממלכה א' תוקפת או שאולי ממלכה ב'? אבל לרב יהיה לכם את זה כבר כשתגיעו לכתיבת תכנון לכל דמות בנפרד. מומלץ בחום להתחיל מהדמות הראשית ביותר ולהתקדם עם הדמויות בסדר יורד בדרגת ראשיותן. כיוון שכל דמות מקבלת תכנון משלה, צריך להיות לה "מיני סיפור" שכולל את כל השלבים. וכן, אני אשקר אם אגיד שעשיתי את זה, כמו... כל מה שקשור אליי ולתכנון.
  • מה התלות של הדמויות אחרת בשנייה: לפעמים, חלק לא מבוטל מהספר, מספר דמויות מבלות את זמנן ביחד. נשאלת השאלה, למה כל אחד מהם צריך נקודת מבט שונה (אלא אם כן אין להם מטרה משותפת, וזה סיפור אחר). 
  • כאשר שתי דמויות שמהוות נקודות מבט מופיעות באותה סצנה, נשאלת השאלה: מי מקדמת את העלילה יותר? אם אתם עובדים לפי השיטה השנייה (בתקווה שלא השלישית), ייתכן שתחליפו באמצע הסצנה (באמצעות הפרדה כלשהי) בין הדמויות כדי להעביר את כובד המשקל. היו לי סצנות ששתי הדמויות היו שם, אבל כל פעם זה היה מנקודת מבט של דמות אחרת (לא במקביל, אלא מאורעות רציפים. למשל, ההתרחשות מדקה 8 עד 9 הייתה מנקודת מבט של א' בעוד נקודת מבט מדקה 9 עד 10 מנקודת מבט של ב'. המספרים הם לצורך הבנה בלבד). אם תהיה דרישה (מה שבדרך כלל אין), יובאו דוגמאות למצב הזה (אני אביא משהו בלי הרבה ספוילרים, מבטיחה)
  • כמה כל הפרטים הקטנים באמת חשובים: קראתי ספר שמתאר הרבה דברים שתפקידם היה בעיקר להוסיף נפח. הם לא באמת קידמו את העלילה. אוקיי, הדמויות כן ישנו או לא ישנו, אבל מה זה משנה לעלילה? למה אני צריכה לבוא עם דמות הביתה כדי לשמוע אם הוא כן ישן או לא ישן? בהחלט היו יכולים לוותר על נקודת המבט שלו בכל אם לא רב הפעמים. 
חפרתי מספיק, לא?

דוגמאות לספרים מרובי נקודות מבט (מעבר לשתיים, שני הספרים מתח אגב, אבל מסוג שונה)
פרשת קולומבוס (סטיב ברי) - נקודות מבט משתנות בתוך הפרק (נראה לי.. אחת ראשית? מונדה שלא זוכרת...)
יום הדין (ליעד שוהם) - משתנה כל פרק (שתי נקודות מבא ראשיות ועוד שתיים יותר משניות)

יום חמישי, 1 ביולי 2021

דמויות מוצלחות של גברים

אז אחרי הפוסט המרגש וסוחף עד דמעות על דמויות מצליחות של נשים... הגיע הזמן לצד השני של המשוואה. הבעיה? אני בצד הראשון של המשוואה... לא שזה מפריע לי לכתוב בעיקר על דמויות של גברים, אבל אני לא אשקר: גבר אני לא. לא שנראה לי שהיה ספק עד עצם היום הזה (בעיקר בעקבות השימוש התדיר בלשון נקבה).

אז האם אני האדם האולטימטיבי לכתוב את זה? כנראה שלא, אבל... אני לא רואה מתנדבים. אם יש מתנדבים בקהל, תעדכנו אותי. ובמתנדבים, אני מתכוונת לא מתנדבות. בלי להעליב את הבנות, אבל בקטע הזה... מה ההבדל בינינו? 

בעיקרון, בהכללה ענקית יש מספר של סטרואטיפים חוזרים. אולי הגיע הזמן לעבור עליהם.

הגבר המאצ'ו 

זה גבר בכל רמ"ח איבריו (אפשר לחשוב שבדרך כלל כותבים גבר עם רחם או משהו... ובינינו? גברים ונשים די חולקים את רב האיברים שלהם), בריון ששם קצוץ על כולם. אופי של הקצב שאתם ממש לא תרצו שיהיה לכם. לא פעם מתלווה לזה שתיית אלכוהול (לרב בירה, אל תשאלו אותי למה). בהתאם לסביבה, יכול להיות צייד, מאפיונר, שוטר. רגש זה לא הצד החזק שלו אבל דעות? מפה עד ירושלים. וחס ושלום להתווכח איתו. לא פעם שוביניסט מוצהר. נו, אתם יודעים, האנשים המקסימים האלה שכולם מפחדים... כלומר אוהבים (פיו).

לא מומחית לכל הספרות הישראלית לדורותיה, אבל... פחות נתקלים בו למיטב ידיעתי. בארץ אוהבים יותר את הציוני או תצבר מאשר את המאצ'ו. אבל... תקנו  אותי אם אני טועה.

הבעייתיות? בינינו... אנחנו חיים בחברה משתנה, מספרם של הגברים האלה הולך ופוחת. היום, גברים לא מפחדים לאמץ צדדים רגשיים יותר, שקולים יותר ואמפתיים יותר. ובואו נודה, בארה"ב הם יותר מפחידים מבארץ. 

העשיר החתיך וחסר הרגש 

הערה: לא תמיד חסר רגש לחלוטין, לפעמים סתם מרוחק או סתם עצבני.

לכותבות הרומנטיקה למיניהן, אהמ! גם אלה שלא קראו, בטוח נתקלו "היא הייתה בחורה רגילה (לרב) שפגשה יותר אחד ב____, (תפקיד חשוב) הנאה והקר שמאמין שכולם חייבים לו משהו.". טוב, נו, לא במילים מדוייקות אלה, אבל... בהחלט הסגנון? מישהו אמר חמישים גוונים של אפור?

כמה שהסטראוטיפ הזה חרוש, אמא. ולא, לא רק בספרות החובבת. אפילו בספרות המקצועית. ואיך לא, הסיפור הזה לא פעם מופיע ברומנים ואז מגיעה הבחורה שהופך אותו לגבר עדין ו... כל מה שהוא לא. אז נכון, זה בהחלט לא חייב להיות בספר רומנטי, יכול להיות שזה סתם בוס מעצבן או הידלקות בת דקה (אבל מה שעוד יותר סביר הוא שמסיבה כלשהי הוא ירדוף אחריה, אפילו שהיא לא מעוניינת).

ושוב, האם הגברים האלה לא קיימים? סביר להניח, במיוחד שנמצא שיש יותר בעלי חברות הם... סליחה על הביטוי פסיכופתים (כאלה שאין להם חמלה בגרוש אבל יודעים לזייף את זה יופי) מאשר בשאר האוכלוסייה. עכשיו פתאום הסיפור נשמע פחות טוב, הא? במיוחד, שפסיכופתים, אגב, הם לא ברי שינוי. בניגוד לאגדה היפה שמנסים לייצר לנו. ואגב, היו חתיכים (חלקם אולי גם עשירים), חסרי רגש ו... רוצחים. נכון שפחות עושה חשק לרשום על אנשים כאלה?

אז יכול להיות שעשיר כלשהו ישמור על תדמית הקשוח שלא ניתן לפגוע בו, אבל שבפנים יהיה בו צד פגיע. הצד הבחורה רק צריכה למצוא את הקיים, יכול להיות גם שהוא נכה רגשית ואף בחורה לא תשנה אותו. אז פעם הבאה, במקום בחור חסר רגש (או אולי יותר נכון, חסר אמפתיה וחמלה), נסו להחליף אותו בביישן/חסר ביטחון (אבל מרוחק למראית עין), באיש שהבין שכך עליו להתנהל כדי לשרוד בעולם (ייתכן בעקבות מקרי עבר או חינוך) או שאולי העושר גרם לו לאבד את הראש. כמה שזה קורה...

הילד הרע

אל חשש, לא עשינו מעבר חד לפדופיליה. הכוונה היא לבחור או נער שהוא... לא משהו. הוא נוטה להציק או חמור מכך, יש בו איזה פאן מסתורי ולא פעם, איך לא... עבר טראגי. וכמובן שהוא חתיך, אחרת מה זה שווה? דוגמה לכך היא "אחרי ש..." מודה, לא קראתי את הספר, אבל אחרי שראיתי את הסרט היה לי קשה להבין מה לעזאזל היא מוצאת בו. הוא התגלמות כל מה שהיא לא מאמינה בו. אז איך היא נמשכת אליו?!

וכן, אני יודעת שזה מאוד פופולרי ברמת המחריד. קראתי סיפור בהמשכים שהיה מישהו שהיה סוחר בנשים, מוכר סמים ורוצח, אבל למי אכפת? הוא היה חתיך עם עבר טראגי. אם יש מי שרוצה להסביר לי מה ההיגיון, בכיף. עדיין לא מוצאת אותו.

אולי הגיע הזמן שאל הבחור הרע הפעם תתחבר הבחורה הבעייתית, ולא הבחורה הכי טובה שמצאתם באזור? מה לגבי רומן בין שני אנשים שהורסים ובונים אחד את השני בו בזמנית, במקום שאחת תבנה את השני והשני... יהרוס אותה בעיקר.

מישהו מכיר את הסרט הלא הכי חדש, גריז? הסיפור הוא על רומן בין פרחח נקרע לזה לבין ילדה טובה סידני. בסוף הסרט (ספוילר ספוילר ספוילר), הבחור מחליט להחליף את דרכיו ולהתחיל להתמסר לריצה במקום ל... צרות. ואז באה הבחורה והחליטה שהיא הופכת ל"ילדה הרעה". כי זה מה שקורה לא פעם, ואוי כמה זה מעצבן כשלבחורה אין אופי בשקל או דולר, בין אם לפני ובין אם אחרי.

הגבר הנשי

לא פעם, נמצאת לצידו הבחורה הגברית, אבל... לא תמיד. כמובן שבנשי וגברי אני מתייחסת ל... נו, סטראוטיפים. הגבר הנשי לא מעוניין בספורט או תחומי "גבריים, עם לב ענק ויחסית פסיבי ולפעמים אפילו מעורר רחמים כמה הוא לא יכול לעשות כלום. עם הבחורה היא ההפך ממנו, נהדר! אם שניהם כאלה... אנחנו בבעיה...

האחד שכולן נופלות לרגליו (ואולי אפילו יש כמה גברים בחבורה הזו)

הוא אתלט, הוא חכם, הוא חתיך, הוא מתוק, הוא... לא אמין. כמו שאין נשים מושלמות, אין גברים מושלמים. אז נכון, פעם דמויות כמו ג'יימס בונד היו לגיטימיות, אבל... הגליטימיות שלהם נעלמת עם הזמן. אין דמויות מושלמות ואין דמויות שמרגישות מושלמות לכל בת שזזה. אז כן, יכול להיות שמישהו יראה מגניב עד שהדמות הראשית שלכם תגלה שהוא... לא, או שלחילופין, הוא יהיה הדמות הראשית ולצידו תהיה דמות שתעלה עליו. נכון שככה קצת יותר מעניין?

הבלש/השוטר האלכוהוליסט

טוב, נו, פה אני קצת ספציפית. ברור שאלכוהליסטים קיימים וגם אלכוהוליסטים מאוד רציניים. אבל ברצינות: אף אחד לא יעסיק בן אדם כזה וגם אף אחד לא יכול לעבוד אם הוא אלכוהוליסט גמור. כמובן, יכול להיות שתהיה לו איזו מעידה חד פעמית, עליה הוא נאלץ להתגבר במהלך הספר. אבל שזו נקודת הפתיחה שלו? 

מה שהיה מאכזב בספר ג'יי קיי רולינג תחת שם אחר שהדמות הראשית שלה היה בדיוק כזה. כמה שזה היה לא אמין... (לא שנהניתי באופן כללי, כן?)

יום שלישי, 1 ביוני 2021

התפתחות דמות (character arc)

אז, בעוד קשת נרטיבית מדברת על התפתחות האירועים האובייקטיביים של כלל הדמויות, קשת דמות מדברת על התפתחות האירועים הסובייקטיבים של דמות מסויימת. כעיקרון, אם אכן יש התפתחות של דמות, זו חייבת להיות הדמות הראשית. דמויות נוספות, יותר בגדר רשות, וגם אם יש, ההתפתחות שלהן הרבה פחות עמוקה.

רגע! רגע! פוס סטופ! אמרנו סיפור בלי התפתחות של דמות?!
אכן כן. לא כל סיפור כולל התפתחות של דמות. בעוד התפתחות עלילתית חייבת להיות (ולו בגדר הפרק הבודד. טוב, נו, אולי חוץ מקומדיה). קחו סיפורי מתח. האם לדעתכם שרלוק הולמס מתפתח עם הזמן? אולי יש התפתחות מסויימת בסדרות שמבוססות באופן לא יותר מדי ישיר על הספרים (שרלוק של ה-BBC, אלמנטרי), אבל בספרים עצמם? מוזמנים לשכוח מזה.
בקצרה: ז'אנרים בהם לא קיימים (לרב, לפחות), התפתחות של דמויות: מתח, אימה, ריגול ואולי הרפתקאות (לא מבטיחה, כי לא באמת קראתי מספיק בשביל לדעת). אם למישהו יש עוד רעיונות שיחזור אליי (ושוב, זה לא מחייב, אבל יש סיכוי הרבה יותר נמוך שתמצאו אותם שם).

ואם הדמות שלי בז'אנרים אחרים והיא לא מתפתחת?
אז.... כנראה שכאן מתחילות הבעיות. דמיינו למשל רומן שבה אין התפתחות של בן הזוג (או בת הזוג, לצורך העניין. אני אדבר בזכר בהתייחסות לשני המינים). אם אין התפתחות בבן הזוג, ומערכת היחסים תקועה עד שהיא מפוררת, אז בסדר, אתם באמת לא צריכים להעניק לו התפתחות. ובינינו? יש אנשים שלא משתנים וחמישים פילים לא יזיזו אותם. אבל... לאן הרומן הזה ימשיך אם הוא תקוע בשלו? צריך שתהיה התקדמות. בשביל שתהיה התקדמות, צריכה להיות התפתחות של הדמות.

יודעים משהו? נסו לקחת את הספר "נעלמת" ולהוריד ממנו כל התפתחות רגשית. למי שעוד טרם קרא אפילו את הסיקור, אקצר: אשתו של ניק דאן נעלמת, הוא מואשם בחטיפתה (והריגתה) ולפני היעלמה היא השאירה לו "חפש את המטמון" משחק שהם נוהגים לשחק מאז תחילת הנישואין. ככל שהמשחק מתקדם, ניק נזכר כמה הוא אוהב אותה. ואז... זהו, מפה תקראו D: לפעמים גם התפתחות הדמות מאפשרת עוד דרמה. אז גם אם אתם בז'אנרים ששם התפתחות דמות פחות פופולרית, לא צריך לפחד מזה.

אבל את עצמך אמרת, יש בולי עץ!
נכון, אבל מה הכיף לכתוב רק על בולי עץ כל היום? לא רק שזה לא כיף לכתוב, זה וודאי לא כיף לקרוא. אלא אם כן אתם הולכים טרגדיה. והיי, הדמות שלכם לא צריכה להפוך משטן למלאך (או להפך). באמת שלא. מה שכן צריך הוא שתהיה לו אפילו איזו תובנה, איזו הארה שיעניק הסתכלות שונה משהייתה בהתחלה.

בואו ניקח דוגמה פשוטה:
דרור ותמיר שיחקו. דרור רצה לשחק בצעצוע שתמיר שיחק בו. בתגובה, תמיר הרביץ לו. 

בתגובה, דרור יכול להגיב ביותר מדרך אחת. הוא יכול לפחד לעשות את זה שוב, מתוך חשש שירביצו לו. מנגד, הוא יכול להראות כוחניות ולהרביץ בחזרה. 

כן, זה סיפור עלוב. וההתפתחות הרגשית גם די עלובה. אמנם הסיפור עצמו לא כולל את התגובה הרגשית, אך לו היינו מוסיפים אותה, זה היה חלק מהתפתחות הדמות שלו. כן, כן, גם מעשה כמו זה. במיוחד כשיש עוד מקרה, ועוד מקרה ועוד מקרה... אם היינו ממשיכים את הסיפור, אולי דרור היה הופך להיות אלים. או שמא, חי בתחושה של חוסר אונים. נכון, זו התפתחות שלילית, אבל עדיין התפתחות.

אז התפתחות יכולה להיות שלילית?
כן. אחת הדוגמאות המוכרות לכך היא "תמונתו של דוריאן גריי" (אוסקר וויילד). מוזמנים לראות עליו תחת "אנטי-גיבור", אבל בשורה התחתונה: הוא רק מדרדר ככל שהספר מתקדם. וזה לא משנה אם תקראו לזה אם תקראו לזה התפתחות שלילית, רגרסיה (אולי במקרים מסויימים), דרדור, אבל העיקר הכוונה. אגב, אם מישהו רוצה לקרוא בהרחבה על התפתחות שלילית בהרחבה, להלן קישור באנגלית. אם יהיה ביקוש, יתורגם וילווה בדוגמאות שאני מקווה שאני אמצא.

ייתכן אפילו שתהיה למישהו התפתחות שלילית וחיובית באותו סיפור. והכי מפחיד? במקביל.

סליחה?
אני בספק אם אתם הולכים לקרוא את זה במאמרים באנגלית. אבל... אני חושבת שזה אפשרי. אז נכון, בסוף היום, התוצאה הסופית יכולה להיות שלילית או חיובית. אבל באמצע? יכולות להיות עליות וירידות.

אז לפני שנתחיל בדיון, אני רוצה למושגים שונים (מודה, זו חלוקה מלאכותית, באותה מידה הייתי יכולה להחליף).
התפתחות חיובית/שלילית - התוצאה הסופית בסוף הספר ביחס להתחלה שלו.
התעלות/דרדור - מצבי ביניים שיכולים לקרות עד לנקודה הסופית. 

אז לצורך העניין, אני מדברת על התעלות/דרדור

בואו נתחיל מהמקרים היותר קלים: יכול להיות מקרה של משבר עמוק, שמביא את הדמות לדרדור. הדמות כועסת ונקמנית ואז פתאום, חל שינוי והדמות עולה חזרה למעלה (התעלות). גם לחלופין, יכול להיות מצב של הצלחה, של אדם שהוא טוב ועוזר לכולם, אבל אז הוא מקבל כוח, ויש דרדור. פתאום, הוא כבר לא חיובי כל כך. בדרך כלל פחות רואים את בספרים, אבל בסיפורים על אנשים אמיתיים? דווקא כן.

באשר לחלק המתקיל של במקביל. אני אגלה לכם סוד. לא מצליחה לחשוב על ספר שקראתי בו זה קרה. או שאולי כן. אני לא זוכרת את השם שלה, אבל זו הבחורה מפרשת קולומבוס (רק דמות ראשית אחת היא בחורה, אז...) בכל אופן, אתם בטח שואלים, "נו, אז מה את מקשקשת?" זה יישמע מוזר... אבל כתבתי דמות כזו. אם עד עכשיו לא הייתם בטוחים אם אני מוזרה או לא, הרי לכם התשובה הסופית. אני בן אדם מוזר. 

מה ההיגיון? הדמות הראשית שלי, אדם שמו, מתחיל את דרכו כאפס מאופס. איך אמרו לו "בלי חברים, בלי זוגיות ובלי עבודה." אז נכון, יש הרבה אנשים שגם אין להם זוגיות וגם אין להם עבודה, אבל אנשים בלי חברים בכלל...? זה כבר מתחיל להיות נדיר יותר. 

חזרה לעניינים: אדם פונה לתרפיסט שיעזור לו עם הבעיות שלו עם הבטחון העצמי (ואת זה יש בשפע). ואכן, אדם חווה התעלות, הוא מאמין בעצמו יותר, מוצא בת זוג, מוצא עבודה, מצליח בה. אבל במקביל... הוא מתחיל לאבד מהערכים הישנים שלו. רגע אחד הוא מזלזל בתרפיסט שלו וברגע הבא, הוא מתעשת. טועה, חוזר למוטב. טועה, חוזר למוטב. נודניק סדרתי XD בהמשך, הביטחון העצמי שלו עלה עוד יותר, אבל מצד שני, הבטחון העצמי הפך ליהירות והביא להזנחת המשפחה שלו (דרדור).

אבל אולי אני סתם מוזרה. אבל שיהיה ברור: 

אז מה אני צריך/ה בסוף?
אתם צריכים לשאול מה הנקודה ממנה אתם יוצאים ולאיזו נקודה אתם רוצים להגיע. ולא, אנחנו לא מדברים על העולם האובייקטיבי, אלא על העולם הסובייקטיבי של הדמות. למשל: הדמות שלכם מתחילה בתור פחדנית והופכת לאמיצה בסוף. הדמות שלכם יודעת לקבל את האחרים קצת יותר טוב. השינוי לא חייב להיות ב-180 מעלות. מומלץ גם לחשוב איך ההתקדמות אל עבר המטרה משפיעה על הדמות. אם בכוונתכם לשים משברים - האם הדמות שלכם יכולה להתמודד איתם? או שאולי היא תיפול?

עוד עניין: יש כאלה שיותר קל להם להסתכל על התפתחות דמויות כהתמודדות עם שקר שהם מתמודדים איתו. כאשר ההתפתחות חיובית, הדמות הראשית מקבלת את האמת החדשה. אם לא... אנחנו מדברים על התפתחות שלילית. כן, אמרתי שאני אעשה על המאמר בקישור המצורף אם יהיה ביקוש, אבל בקצרה:

וונדי (פיטר פן): השקר - לא טוב להתבגר. האמת - זה בסדר להתבגר (התפתחות חיובית - התבגרות).
פרולו (הגיבן מנורה דאם) - השקר - נשים לא מעניינות אותי. האמת - דווקא יש אחת שכן. (התפתחות שלילית - כניעה ליצרים)

אתם רוצים שהדמות שלכם תשתפר? או אולי דווקא בדיוק ההפך? (צחוק מרושע מתעמעם ברקע 👹)

יום חמישי, 15 באפריל 2021

דמויות מוצלחות של נשים

יש גברים ששואלים את עצמם: אבל איך אני כותב אישה?! (כמו שאני בטוחה שיש נשים ששואלות איך הן אמורות לכתוב דבר) אז אילו מאפיינים צריכים להיות לדמות נשית מוצלחת?

אישה חזקה

יכול להיות שמי מכם שמע על הביטוי "נשים חזקות". הכוונה היא לא בהכרח לנשים שחזקות פיזית (אם כי בהחלט אפשרי), אלא לנשים שחזקות נפשית. נשים שבהחלט יכולות להישבר, אבל הן ישות בפני עצמן, לא מצייתת לרצון הגבר או החברה בלי לחשוב פעמיים.

ברב הספרים הישנים, מלפני כמה מאות טובות, דמויות הנשים נהגו להיות פסיביות. הן פשוט עושת מה שהאבא או הבעל אומר להן, לא חושבות בשביל עצמן ויותר מדי פעמים מהזמן עלמות במצוקה. אבל מה שהיה נכון לפני 200 שנה... פחות נכון היום.

קחו את רב אגדות הילדים הקלאסיות: היפהפייה הנרדמת, שלגייה, סינדרלה, רפונזל. מה הבחורה עושה? הרבה כלום ושום דבר. התפקיד המרכזי של שתיים מהנשים הוא להיות חלק לא מבוטל מהסיפור "האישה הקטנה" או אפילו המשרתת של הבית. שלגיה מתנהגת עם כניסתה לבית הגמדים בחוצפה ואז כפשרה היא הופכת לעקרת הבית. והנסיך שמתאהב בה? חלילה לא בגלל אישיותה. כי מה הוא יודע עליה, בדומה לנסיך מהיפהפייה הנרדמת?

נכון, הסיפורים האלה ממשיכים לככב אצל ילדים, אבל יש כמה אנשים שעברו את הגיל.

אבל למה ללכת לספרי ילדים?

כבר הזכרנו פה פעם או פעמיים את הספר שהפך לכוכב ומאז נפל מגדולתו: דמדומים. והנה, שוב, גיבורה ראשית שלא עושה כלום כל הספר, שבא למות. הדבר היחיד שהיא מצליחה זה... לחזר אחרי בחור. הישג מרשים. 

אז, לא, אין צורך שהיא תהיה לוחמת. באמת שלא. אבל מספיק שתביע את דעתה ואשכרה תעשה משהו בספר חוץ מלהיות שם (וכן, אין לי ציפייה מדמויות של נשים שמופיעות לחצי שנייה לכל התכונות האלה, זה בסדר). 

ולמקרה שמישהו תהה, ההפך הגבור מזה הוא "העלמה במצוקה" (ולא, מישהי אכן יכולה להיות כלואה ובכל זאת לפחות לנסות להציל את עצמה או להראות שיש לה איזו אישיות. ותיאורטית, זה גם יכול להיות עלם במצוקה).

חלאס עם נשים סטראוטיפיות

מיליידי משלושת המוסקטרים היא בהחלט לא אחת הדמויות האהובות ביותר, אבל דבר אחד אפשר לומר עליה. היא מפילה גברים כמו זבובים. אז מה שאולי נראה שונה במאה ה-19, היום כבר הפך לטרנד. הבחורה המסתורית והסקסית. נשמע מוכר? בטוח נתקלתם.

אז בהמשך לקודם כמובן יש את "האישה הקטנה" אבל בנוסף אליה יש גם את "האישה הנודניקית", "הבלונדינית המטומטמת" ויש את "מלכת הכיתה" ויש את... אני באמת צריכה להשלים לכם את הפערים?

ולא, אין בעיה עם מישהי פופולארית או מישהו שהיא נודניקית, אבל לא שזה פחות או יותר כל האישיות. כי ברור שמלכת הכיתה חייבת להיות מגעילה וברור שהבחורה הנודניקית לא תתן לבעלה/חבר שלה מנוח לרגע והוא יהיה מושלם. הרי במציאות זה עובד בדיוק ככה. או שלא.

"אישה זה לא גבר. הו, כמה חבל!" (גבירתי הנאווה)

אם מישהו מכם מכיר את גבירתי הגאווה, יש שיר שנקרא "המנון לגבר". כל המשמעות של השיר היא לומר למה נשים הן למעשה נחותות, בעוד, איך הוא אומר "לרב, אנחנו (הגברים) כליל השלמות".

השיר הזה משעשע מכיוון שהוא כל כך דבילי שקשה לקחת אותו ברצינות. הבעיה מתחילה כשאנשים באמת חושבים ככה. אז בסדר, יש לך שוביניסט כדמות ראשית. בסדר, אפשרי. אבל זו לא סיבה באמת להוציא את כל הנשים כסוג ב'. אני בטוחה שהספרים האלה מסתובבים איפשהו. אני מקווה שלא אצלכם. כי אם כן, זה הזמן לשינוי גישה.

נשים שונות זו מזו

כמו שאצל גברים צריך להיות גיוון, גם אצל נשים. אלא אם כן קרה נס ויש לך אישה אחת בכל הספר. נכון שיש "מאפיינים גבריים" ו"מאפיינים נשיים", אבל בואו נודה, כל אחד משני המינים יכול להיות בעל כל מאפיין. אז מותר לכם לערבב קצת. זה נכון גם לגבי המראה.

נשים עם תסביך

תסביך זו לא מילה גסה. תסביך לגיטימי עבור גברים ונשים ואחד. אין אפליות בקטע הזה. אבל... למה לכל הרבה נשים בסיפורים יש תסביכים שרובם, איך לא, קשורים לגבר כלשהו? תסביך אח, תסביך אבא (לא, הכוונה היא לתסביך אלקטרה), תסביך בן זוג. לא יכולה להיות אישה בלי תסביך עם איזה גבר בחיים?

טוב, ברור שיש הרבה דמויות של נשים שלא. אבל... יש הרבה דמויות של נשים שכן. וכן, נכון, בעיות עם ההורים זו בעיה נפוצה בהרבה סיפורים. אבא לא אומר שהיא רק מחפשת אבא אחר בבני הזוג. ברור לי שאישה סטרייטית מחפשת גבר, אבל יהיה נחמד אם זה לא נובע מאילו בעיות כלשהן שגורמות לה להיות סתם תלותית.

אל תכאיבו לה (וגם לו) סתם

יהיה נחמד אם לדמות שלכם יהיה עוד תפקיד עלילתי חוץ מלגרום כאב לדמות הראשית, הגבר כמובן. מענים אותה בשביל למשוך אותו, הורגים אותו ומוציאים אותו למסע נקמה, עושים בה מעשי סדות כדי... טוב, נו, מה, חוץ מלעורר רגשות אצר גברים לנשים אין עוד תפקידים? במקרה שהראש שלכם שם, צאו משם מהר.

מבחן בקדל (Bechdel) ומבחן מקו מורי (Mako Mori): מבחנים לברטים (מבחן מורי גם לסדרות).

לפי מבחן בקדל, ביצירה (ספר/סדרה/סרט) שבהן נשים מיוצגות בהלכה:

  1. יש לפחות שתי דמויות של נשים
  2. הן משוחחות ביניהן
  3. נושא השיחה אינו גברים
(יש שמוסיפים שעל הדמויות להיות בעלת משמעות ולא דמויות של סצנה אחת. כך למשל, אם יש שיחה רנדומלית בין שתי בנות שלא יוזכרו יותר על החופשה שלהן ביחד, זה לא ממש יחשב).

אני טוענת: תלוי מי הגבר ובסיטואציה.

אם למשל, שתי בנות מדברות על רק כמה גבר מסויים לוהט, טוב, זה בהחלט לא משהו.

אבל אני אתן דוגמה אצלי: שתי חברות מדברות ביניהן, האחת שואלת את השנייה למה סיפרה שקרים על אחיה. אז נכון, יש פה גבר בסיפור, אבל באותה מידה, השיחה הזו הייתה יכולה להיות על אישה או בין שני גברים. ולצורך העניין, שתיהן דמויות משניות (כי אל תשאלו אותי למה יש לי נטייה לרשום סיפורים עם גברים כדמות ראשית).

עוד מבחן, הוא מבחן מקו מורי, ובו הקריטריונים הם:

  1. לפחות אישה/נערה אחת
  2. הדמות שלה עוברת שינוי משמעותי (מה שנקרא קשת נרטיבית או באנגלית Story arc z)
  3. הסיפור שלה (והשינוי שלה) לא קשור לתמיכה בגבר.

אם זה גורם לכם להרגיש טוב עם עצמכם, גם בפח הזה נפלתי. טוב, לפחות במספר 3. אם כי הם היו במצב של תמיכה הדדית, ובואו נודה, הוא היה זקוק לקצת יותר תמיכה ממנה. מבחורה עצבנית שנראה ששונאת את כל העולם היא הופכת לבחורה שמתאהבת לראשונה, עם כל הבלבול שבדבר, במיוחד שבן הזוג שלה... יוצא דופן ביותר מדי דרכים. ולא כי הוא מושלם, חלילה. השינוי שלה התחיל לא כי היא רצתה לתמוך בו, אלא כי הייתה מסיבת ריקודים והיא לא רצתה להיות לבד. מניע אנוכי לחלוטין. וזה לא שהאנוכיות שלה נעלמה אחרי ערב אחד. היא הייתה צריכה ללמוד בדרך הקשה שבטנגו יש שניים.

מוזמנים לראות שיש לא מעט קלאסיקות "גבריות" שלא ממש עומדות במבחן הזה. קחו של שרלוק הולמס. דמויות של נשים הן דבר נדיר, ואפילו שווטסון מתחתן (עם אישה, למקרה שהיו תהיות), הדמות שלה לא מקבלת עומק אף פעם. שמישהו יתקן אותי אם אני טועה, אבל לא נראה לי שההוביט או שר הטבעות עונים לאחד המבחנים (ההוביט קראתי לפני משהו כמו 15 שנה ושר הטבעות לא שרדתי הרבה). זאב הים (ג'ק לונדון) אולי עובר את המבחן השני, אבל האישה היחידה בכל הספר לא מופיעה ברובו בכלל. ב"שלושת המוסקטרים", השיחות של המלכה אן עם המשרתות שלה (ובכלל אגב) תמיד קשורות... למלך. (שמישהו יתקן אותי אם אני טועה, כמובן). 

זה לא שאני מכריחה אתכם להיות נאמנים לשני המבחנים או בחיים בשום פנים ואופן לבחור מאפיין סטראוטיפי, כי גם כשזה מגיע לגברים, זה בלתי נמנע. תמיד יהיו קלישאות. רק תשתדלו שלא כל הדמויות שלכן יראו ככה.

אני עדיין מחכה למדריך לגברים. כי אפילו שהדמויות הראשיות שלי הן גברים, עדיין זה יותר מעניין נשים ועדיין יש המון מקומות לשיפור.

יום שני, 15 במרץ 2021

פגמים לא נפוצים לדמויות

יש כל כך הרבה תכונות ומאפיינים אנושיים, אבל לא כולם נכנסים לתור ספרים. אז הנה כמה: 

כללי

המתנצל הסדרתי

יש אנשים שמתנצלים המון. עם זאת, לרב זה נובע מבעיה פסיכולוגית כלשהי. אבל לפעמים נובע מחוסר הרצון להיקלע לקונפליקט, חוסר ביטחון, ניסיון לרצות אחרים, וכו'.

חסרי חוט שדרה

לפעמים זה רק עם בן/בת הזוג, לפעמים גם זה בתוך חברה. אלה האנשים שלא משנה מה תציעו... הם יזרמו. לפעמים נדמה שאין להם דעה. ייתכן שהתנהגות זו נובעת מאותן סיבות כמו קודמו (פחות אולי בעיה פסיכולוגית).

המאחר הכרוני

יש מה להכביר במילים?

הרובוט האינטלקטואל

לפעמים יכול להיות מישהו חכם ו/או בעל ידע רב שאוהבים להרהיב בו... ואז כל הקטע הרגע והאישי נדחקים לצד (לא, אין לי כוונה להעליב את האנשים הנ"ל. אבל בהצלחה עם דייטים).

הווכחן

אתם לא באותו ראש? סיכוי טוב שהולך להתחיל וויכוח. ולא, אני לא מדברת על ריבים ברמה של צעקות. טוב, אולי של הצד השני.

הביקורתי

אלה שתמיד יש להם משהו רע להגיד. אבל דברים טובים? לא תודה.

דמות הליצן

בדרך כלל אצל גברים. לפעמים למבוגר נטיות לספר בדיחות שמתאימות לרמה האינטלקטואלית של ילד, גם כשבן שיחו... הוא אולי הילד שלו, אבל עבר את גיל 18.

מכורי קניות

אף שנשים יותר מזוהות עם זה, גם גברים יכולים להיות מכורים לקניות. אם לא של בגדים, זה יכול להיות גם גאדג'טים או משחקים.

דורשי תשומת לב

כולם אוהבים תשומת לב. אם מדובר בשני אנשים בלבד, כל אדם נורמלי היה נעלב או מתעצבן שפשוט מתעלמים ממנו (טלפון, למשל) אבל כשמישהו נמצא בקבוצה ועדיין דורש תשומת לב כל הזמן.(לא משנה אם מכולם או ממישהו ספציפי...) זה כבר לא נעים. נובע מביטחון ברצפה.

האדם שלא זוכר שמות של אחרים

דמיינו לעצמכם שאתם לא זוכרים את השמות של האחיינים או הנכדים שלכם. או אולי אתם יודעים, רק קשה לכם לשייך אותם לפרצופים הנכונים.

הורים

האגוצנטרי

מצבים בהם ההורה בטוח שמה שטוב לו, טוב לך. אז מה אם זה לא נכון. והוא פשוט לא מצליח להבין איך אתם לא חושבים בצורה זהה.

מעדיף את החבר

מה קורה כשההורה מראה באופן מופגן העדפה לחבר של הילד שלו על פני הילד שלו? חושבים שזה דמיוני? צר לי לאכזב (לא מדובר באף אחד מההורים שלי).

הורים בגלל חוסר

יש אנשים שבוחרים להפוך להורים כי הם איבדו מישהו קרוב (אז הם מרגישים שהם צריכים מישהו אחר לטפל בו) או מישהו שיאהב אותם. האם זו באמת הסיבה הכי טובה להביא ילד לעולם?

המשליך

ההורה שהיה לו חלום, וזה לא משנה אם הוא הגשים אותו או לא, אבל הוא מעביר את החלום לילד. אז מה אם הילד לא רוצה?

האח החכם, האח הקיים

אני מניחה שזה יותר נפוץ כשזה שני אחים, אבל כאשר יש שני אחים שאחד מהם (לרב הבכור או לפחות התאום), מוצלח יותר מאחיו (או אחותו כמובן), עד שאחד ההורים אם לא שניהם מפלים, ולו במחשבה בין השניים. האחד הוא הילד המבריק והשני הוא... טוב, גם הילד שלהם.

ההורה המנותק רגשית

ברור, לא כל אחד חייב לגעת בכל אחד, אבל בעוד יש הורים שבהחלט אין להם בעיה לתת חיבוק או נשיקה לילד שלהם, יש הורים שיעשו זאת לעיתים נדירות בלבד. את המגע הם יחליפו באמצעים אחרים. באופן כללי, הבעת חיבה באופן גלוי וברור זה לא הצד החזק שלהם, אף שאין זה אומר שהם לא אוהבים את הילדים שלהם. הבעת חיבה אצלם לרב תתבטא בדברים אחרים (למשל, מתנות). יש לכם משבר רגשי? אולי כדאי שתחפשו מישהו אחר.

המחמיאים/המזלזלים מאחורי הגב

זוכרים את הביקורתיים שעליהם דיברתי רק לא מזמן? כשהם הופכים להורים, כשיוצאת להם מחמאה מהפה זה בהחלט יכול להיות... מאחורי הגב. אבל מצד שני, אין להם את האומץ אולי לומר לילד שלהם שהוא לא מספיק חכם בשבילם, אבל בשביל מה יש שני הורים אם לא בשביל לעשות בדיוק את זה?

יום שני, 1 במרץ 2021

אנטי גיבור

על מנת להבין מיהו אנטי-גיבור, עלינו להבין מיהו גיבור. הגיבורים מחולקים למספר קטגוריות (1+2). הקטגוריות מתחלקות בהתאם לעליונות הגיבור לעומת הדמויות האחרות (ירשם כ"סובביו") ולעומת בני אדם בשר ואדם (ירשם כ"אנושות"). הגיבורים השונים התפתחו בתקופת שונות.
  • העת העתיקה: הגיבור המיתולוגי - אל או דומה לו, מתעלה על סביבתו והאנושות (הרקולס)
  • ימי הביניים: הגיבור הרומנטי - מתעלה על סביבתו אך לא על האנושות (המלך ארתור)
  • הרנסאנס: הגיבור מעל הממוצע (high mimetic) - גיבור אנושי שמתעלה על האנושות אבל לא על סביבתו 
  • המחצית הראשונה של המאה ה-20: הגיבור הממוצע (low mimetic) - גיבור אנושי ורגיל שאינו מתעלה על סובביו או על האנושות
  • בן זמננו: הגיבור האירוני - גיבור אנושי שנחות מסובביו והאנושות.
קצת היסטוריה ׁ(3)
האנטי גיבורים הופיעו עוד בזמנים העתיקים, אך הם החלו להופיע יותר במאה ה-17 והמאה ה-18, אך האנטי גיבורים זינקו במספרם במאה ה-20 בתגובה לחוסר הוודאות כלפי הערכים המסורתיים, שהובילה בתורה למודרניזציה. בני האדם פתאום "התגלו" כיצריים. כיוון שהתחושה הכללית הייתה של אובדן בתוך עולם התגליות החדש, סופרים החלו לייצר את מי שאינם מתאימים לחברה, קורבנותיה המובלים בידי כוחות בלתי מובנים בעולם עוין. הגיבורים, מאנשים בעלי כוח או מעמד, הפכו להיות אנשים מן השורה. פתאום החלו לעלות נושאים כמו מלחמה או אי ודאות פוליטית. האנטי-גיבורים לוקים בגדולה, חסד כוח ו/או הצלחה חברתית.

מיהו אנטי גיבור?: (4)

"האנטי-גיבור הוא בעצם היפוכו המושלם של הגיבור הקלאסי, והוא לעיתים קרובות תוצר של החברה המודרנית; דמות ששורשיה נטועים בעולם האבסורד, וניתן לומר שהוא מגלם את ניפוצם של האידיאלים החברתיים בני זמננו. אמנם הוא מעורר לעיתים גיחוך או סלידה בתחילה, אך במהלך היצירה הוא רוכש את לבו של הקורא, שלומד שדווקא תכונותיו הזרות, המגוחכות, או לחלופין השליליות, הן אלו שמעוררות בנו אמינות וחושפות, בסופו של דבר, את פגמי החברה."

אם כי לפעמים קשה לסמפת אותו או שהוא בהחלט לא מייצג את פגמי החברה, אלא בעיקר את הפגמים האישיים שלו.

כיצד מגדירים מיהו אנטי גיבור? (5)
שיטת הצירים
ניתן להתייחס לכל דמות שהיא, טובה או רעה, בהתייחס לארבעה צירים שבצד אחד יש הרואיות בצד השני חוסר הירואיות.

ציר אחד: מטרה מול ביצוע
ציד שני: פעולות מול התנהגות

אם הולכים לפי הציר הראשון, האנטי גיבור הולכים משתמשים בפעולות לא הרואיות כדי להגיע למטרה הירואית.
אם הולכים לפי הציר השני, האנטי גיבור עושה מעשים טובים, אבל יש להם התנהגות על הפרצוף.

כלומר: מטרה טובה, אבל האמצעים שלהם פחות מקובלים על הדעת או לחילופין, הפעולות חיוביות אבל ההתנהגות שלהם מקשה להתחבר אליהם. יכול להיות שמדובר במשהו כמו עישון, שתייה או סתם אופי דפוק. 

עם זאת, קטגוריות אלה יכולות לבלבל, כי לעיתים נכנסים אליהם גם יריבים או גיבורים מהסוג הרגיל.

הבעייתיות בשיטה
אנחנו מניחים שכל אנטי גיבור חייב שיהיה בו משהו הירואי. צר לאכזב, הם אמנם מעטים, אבל יש אנטי-גיבורים שאין בהם שום דבר הירואי.
.
שיטת האידיאלים
האנטי גיבורים הם מי שמייצגים בצורה פחות טובה את האידיאלים של הזמן והמקום עליו נכתב הסיפור. האידיאלים האלה יכולים להיות הן מבחינת השקפת עולם והן רגשית ולעיתים אפילו פיזית (בעלי מום).

הבעייתיות בשיטה
לא כל פעם שהדמות לא מסתדרת לנו עם הדמות המושלמת היא הופכת לאנטי-גיבור. אמנם זה נכון לאידיאלים, ולפעמים יכול להתאים לאדם עם בעיות רגשיות עד כדי קושי בסימפות, אני פחות רואה איך מום פיזי הופך מישהו לאנטי גיבור. האם קווזימידו (הגיבן מנוטרה-דאם) הופך לאנטי גיבור רק כי הוא גיבן וחרש כמעט? לא נשמע לי נכון.

סוגים של אנטי-גיבור (6)
אז אחרי שהגענו למסקנה שקשה לשים את כל האנטי-גיבורים תחת מקשה אחת, אולי הגיע הזמן להציג סוגים של אנטי-גיבורים. אגב, קחו בחשבון שאת רב הדוגמאות לא קראתי, אז הן מהאינטרנט או ממישהו שקרא. אז אם זה לא מדוייק, עימכם הסליחה, מוזמנים לתקן.

האנטי גיבור הקלאסי: אחד מהעדר (7)
האנטי-גיבור הזה יוצא מנקודת מוצא כמו של רב דמויות הספר. גם הוא, כמו השאר, הולך לפי מוסכמות חברתיות קיימות, שהקורא אמור לראותן באור שלילי. אבל בשלב מסויים, הוא "מתפכח", ולא פעם עושה יד נגד אותן מוסכמות. רק שהרבה פעמים... לא בהכרח הולך לו.

דוגמאות:
  • וינסטון סמית' (1984).
  • גאי מונטאג (פרנהייט 451).

האמת היא, ששתי הדוגמאות האלה די דומות. 1984 מדבר על עולם בו שולט האח הגדול (משם הגיע הביטוי המפורסם) בעוד פרנהייט 451 מדבר על עולם בו שורפים ספרים ומתקצרים גם את היצירות הכי גדולות במטרה להפוך את האנשים לרדודים יותר. שתי הדמויות בשלב מסויים בספר מגלות שהמציאות הזו מעוותת, עד שבסופו של דבר משהו בתוכם אומר שהם צריכים לעשות שינוי. שזה... די מה שאמור לקרות בסוף הזה.

לא מוסרי/מוסר אפור/מוסר מוטל בספק
בניגוד לקודמו, האנטי-גיבור הזה יוצא דופן ביחס לחברה. יש לו לפעמים אפילו נטייה להתבלט, עם אפשרות סבירה בהחלט להיותו בעל כוח והשפעה (גם אם לא מהרגע הראשון). 

דוגמאות:
  • דוריאן גריי (תמונתו של דוריאן גריי).:
    • דוריאן גריי אמנם לא התחיל כדמות לא מוסרית, אך במהלך הספר, עם הפיכתו לצעיר על אף התבגרותו מקבל ספר שגורם לו לשנות את התנהגותו ולהעדיף חיי מותרות עד לרמת כשל מוסרי.
הנוקם
אפשר לשים אותו לפעמים תחת האנטי-גיבור בעל המוסר המוטל בספק, אך כיוון שיש לא מעטים כאלה, אולי יש מקום לתת לו מקום משלו. בסיפורים האלה, לא פעם, יש קורבנות נוספים ולא פעם הנקמה לא מתוקה כל כך בסופו של יום.
  • אדמונד דנטס (הרוזן ממונטה כריסטו)
    • לדנטס היו חיים טובים, הוא עמד להתארס לאהובת ליבו מרצדס ולהפוך לרב חובל של ספינת סחר. אבל היו מי שחמדו בארוסתו (פרנדד), תפקידו החדש (דנגלאר) ורכושו (קאדרוס). השלושה מביאים לכליאתו באמצעותו של שופט היודע בנוקשותו, אשר לו טמנו פח. במהלך שהותו בכלא, דנטס התיידד עם אסיר כומר. לפני מותו, סיפר הכומר לדנטס על אוצר. דנטס משיג את האוצר ויוצא למסע נקמה במביאי רעתו.
  • המלט (המלט) - כן, אני יודעת שזה מחזה.
    • המלט, שרוחו של אביו נגלתה אליו ואמרה לו שמותו לא היה טבעי אלא מעשה ידיו של קלאודיוס, דודו שירש את השלטון. המלט, שמגלה שאכן כך הדבר, פוצח במסע לנקום בדודו. מסע שגובה לא מעט קורבנות.
הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות
אם נחזור לתיאוריית הצירים, הרי שהוא אנטי-גיבור בהתאם לציר הראשון. הכוונה שלו טובה בסוף היום, הוא רק עושה את זה בדרך... לא משהו.

דוגמאות:
  • אדוארד רוצ'סטר (ג'יין אייר) - או כך האינטרנט טוען.
    • אדוארד נכנס לנישואין מתוך מרמה עם אישה הרסנית. לכן, הוא נועל אותה ואף מנסה להתחתן עם ג'יין אייר מאחורי גבה. בסוף הסיפור, כאשר ביתו מוצת, רוצ'סטר מנסה להציל את אשתו, אך לשווא. הוא יוצא עיוור וחצי משותק בידו מהתקרית.

הדמות עם ההתנהלות ההרסנית
מכירים את הבלש הממורמר הזה שהוא אלכוהוליסט, או מי יודע, אפילו מסומם? כן, על הבחור הזה בדיוק אנחנו מדברים. כמובן, דמויות נוספות יכולות לנפול בקטגוריה הזו. לפעמים ההתנהלות הדפוקה נובעת מאישיותם, אך לפעמים יש מרכיב יותר גדול (טראומה מהעבר, הפרעה נפשית).

הערה: אין בכוונתי לומר שאנשים בעלי טראומות או הפרעות נפשיות יש הפרעות הרסניות.

דוגמאות:
  • ג'יימס בונד (ג'יימס בונד): 
    • ג'יימס בונד, במיוחד המקורי, הוא דמות בעלת תפקיד הרואי. בספרים המקוריים הוא משמע מרגל במלחמת העולם השנייה. אבל לצד זה מופיעים שתייה, עישון, סמים ואיך לא, פלרטוט עם נשים
  • רודיון רומנוביץ' רסקולניקוב (החטא ועונשו)
    • מצד אחד, הוא יכול להיות חם ורחום, תורם לצדקה. אבל מצד שני... לפעמים הוא יכול להיות גם אנטי חברתי בעל שגעון גדלות וזה עוד לפני שהכנסנו לרשימה רצח.
האנוכי
יש אנשים שהם לא רעים בהכרח, אבל בסופו של דבר, הם עושים את מה שהם עושים ממניעים אנוכיים בלבד, ולא לטובת הסובבים אותם. לעיתים אפילו יכול להיות הגיבור מהסיבות הלא נכונות, כפי שניתן לראות בדוגמה הראשונה.

דוגמאות:
  • סקרלט או'הרה (חלף עם הרוח)
    • היא מתחילה את דרכה בתור עשירה חוצפנית. בהמשך, היא הופכת לאשת ברזל במקום להיות הליידי שמצפים ממנה במטרה לדאוג לרווחת משפחתה, היא מוכנה ללכלך את שמה הטוב וכבודה לשם כך.
  • האקלברי פין (האקלברי פין)
    • האקלברי במהלך מסעותיו פוגש את ג'ים, עבד שחור. הוא לא עוזר לו מתוך האמונה כי מגיע לו להיות חופשי, אלא פשוט... כי זה נוח לו ומסתדר לו.

הגיבור המתנדנד
יש מישהו שכל הסיפור בכלל לא מעניין אותו. עד שדוחקים אותו לפינה בצורה כזו או אחרת, ופתאום זה הופך לעניינו. ואז הוא חובר לצד של הטובים. לפעמים יכול להיות שגם יהיה לו קל למדי להיקלע לעשות דווקא את הדברים הלא נכונים, לרב ממניעים אנוכיים כלשהם.

דוגמאות:
אדמונד (האריה, המכשפה וארון הבגדים)
ד"ר גיקייל (המקרה המוזר של ד"ר ג'ייקיל ומר הייד)

היריב לשעבר
בניגוד לדוגמאות הקודמות, האנטי-גיבור הזה אינו הדמות הראשית בסיפור או אפילו הפרוטגוניסט (מקדם העלילה).

באופן לא מפתיע, זה האנטי-גיבור שכנראה הכי פחות מופיע בספרות, אבל בהחלט יכול להיות קיים בסדרות טלוויזיה או סרטים. זה מי שהתחיל בצד של הרעים, אבל מלכתחילה, יכול להיות בהחלט שהיה בו צד שנטה דווקא לצד השני. בסופו של דבר, הוא מוצא את עצמו עוזר לגיבור להתמודד מול היריב המרכזי.

דוגמאות:
  • לוק קסטלאן (סדרת הספרים פרטי ג'קסון והאולימפיים):
    • לוק קסטלאן הינו בנו של האל הרמס, ובמקור היה מצוות למחנה החצויים. במהלך חייו, לוק פגש את אנבת', ביתה של אתנה. הוא הבטיח לה שיחד הם יהיו משפחה. בגיל 17 נשלח למשימה להביא תפוח מוזהב, משימה אליה נשלח הרקולס לפניו. כאשר לא הצליח למלא אותה, ובמקום הצליח להביא את אחד מטפריו של הדרקון השומר, לוק זכה ללעג האלים. כתוצאה מכך, התעורר בו יצר הנקמה. כתוצאה מכך, חבר לקרונוס, הטיטאן אבי האלים. אך במהלך שהותו עם הטיטאן, לוק מגלה שהוא רודן ובסופו של דבר, מאויים על ידיו יותר מאשר נאמן לו. בקרב האחרון, כאשר לוק נותן לקרונוס את גופו ככלי עד שיוכל לשוב לגופו המקורי, לוק הורג את עצמו ביחד עם קרונוס כאשר אנבת' מזכירה לו את הבטחתו הישנה.
מקורות:
1) האנטומיה של הביקורת 1- סיקור של פרק ראשון בלבד (באנגלית)
2) האנטומיה של הביקורת 2 - מצגת (באנגלית)
4)  ויקיפדיה
5) Sarcastic Productions - הגדרת אנטי-גיבור (סרטון דובר אנגלית עם כתוביות באנגלית)
6) reesdy - סוגי אנטי גיבור (חלקי).
7) TED - האנטי גיבור הקלאסי (סרטון באנגלית שכולל גם כתוביות בעברית)



יום שני, 15 בפברואר 2021

בן לוויה (Sidekick)

מאפייני בן הלוויה (1)
  • לא מיומן כמו הגיבור
  • נאמן לחלוטין לגיבור
  • לא מת (אלא בטרגדיה)
  • מספק ייעוץ ותמיכה לצד קונפליקט
  • לרב באותו מין של הגיבור
  • מעניק פאן קומי למערכת היחסים הרומנטית של הגיבור
  • מטיל אור גם על חוזקותיו וגם על חולשותיו של הגיבור
מה הם לא? (2)
  • ההפך הגמור: יש את הגיבור ויש את תמונת המראה שלו. החל מאישיות ויכולת ועד מין, גזע וגיל. דמויות מסוג זה יכולות להיות בני לוויה אבל הן נוטות לרב להדגיש את עליונותו של הגיבור, ולעיתים לא קיים להן הרבה ערך נוסף.
  • מנטור/מורה דרך: הוא לא יכול להיות בן לוויה אם יש לו יותר מה להציע מלגיבור. בן לוויה מעצם מהותו צריך להיות שווה לפחות לגיבור, ולגיבור יש יותר מה ללמד אותו מללמוד ממנו. בעוד בן לוויה נמצא לצד הגיבור לאורך כל מסעו, לא כך עם מנטור/מורה דרך.
  • הגיבור של סיפור אחר: בסופו של דבר, בסיפור לרב יש גיבור אחד. עם זאת, יש דמויות, שאמנם משמשים כבני לוויה, אבל באותה מידה, היו יכולים להפוך אותם לגיבור. עם זאת, לפעמים הם יכולים להתפתח עד כדי פרוטגוניסט נוסף (co-protagonist)
סוגים של בן לוויה
  • המשרת: במקרה שמדובר בנבל, הם למעשה סוג של נבל משנה. הדמות הראשית היא שמובילה, באופן כפוי או לא, את מעשיהם. לא פעם אנשי סוד.
  • העוזר:  בניגוד למשרת, העוזר לא פעם יכול אפילו להרגיש את עצמו שווה לגיבור, אפילו שלמעשה, כשמו כן הוא, הוא עוזר לגיבור ואין לו היכולת להיות הגיבור בכוחות עצמו. עם זאת, הוא רואה בגיבור מעין מנטור או לפחות מישהו מומחה יותר.
  • החבר הכי טוב. החבר הכי טוב מהווה קונטרה לגיבור, הוא מוציא ממנו צד אחר שלו, אבל גם עוזר לו להישאר עצמו.
  • המוח: לא פעם, הם מקבלים מקום הרבה פחות מכובד. הם אלה שעוזרים לדמות הראשית למצוא את תוכנית הפעולה, אך הגיבור יהיה מי שיוציא אותה לפועל. לא תמיד הגיבור מודע למקומו של בן הלוויה, אבל הקורא כן.
  • הכוח: יש להם את היכולת להתמודד לבד... אבל אולי לא תמיד את השכל או לפחות את האסטרטגיה הנכונה לעשות זאת
  • האתנחתא הקומית: מכירים את הדמות הזו שלפעמים נדמה שכל מטרתה היא לשעשע? הרי שזו הדמות. 
לעיתים עלול להיות שילוב של שניים (כנראה בעיקר אנחנתא קומית עם אחד מהאחרים).

מתי נשתמש בבן לוויה?
מן הסתם שבהתאם למה שרשום בכותרת הראשונה, אבל בואו ננסה לחשוב מחוץ לקופסה. כי... האינטרנט לא חושב כל כך בנושא. לפעמים יש לי דוגמאות מספרים ולפעמים זה יותר מסדרות/סרטים, אז אנסה להביא דוגמה כללית.

שם בעת צרה
לפעמים הגיבור שלנו מדוכדך או בצרות, או שהוא צריך כתף תומכת. או אפילו סתם מישהו להסתבך איתו ביחד בצרות.

אדם נוסף שמשרת אותה מטרה כמו הגיבור הראשי
בגרסאות שונות, ליטל ג'ון (ג'ון הקטן) ולמעשה כל חבורתו של רובין הוד עובדים יחד בשביל להשיג את אותה מטרה: הפלת השלטון הנוכחי עד שובו של המלך ריצ'ארד כמו השבת הסדר על קנו ודאגה לעניים.

כשאנחנו רוצים להדגיש איכויות מסויימות של הגיבור
1) איכויות חיביות - ווטסטון מדגיש את יוצאות הדופן של שרלוק הולמס. ווטסון מייצג את האדם הנורמטיבי, בעל יכולת הקשה סבירה שלא מתעמק יותר מדי בדברים הקטנים. כאשר אנחנו מסתכלים מנקודת המבט של ווטסון, יותר קל לנו להתפעם מיכולותיו של שרלוק הולמס.
2) איכויות שליליות - בניגוד להארי פוטר, הנבחר, הרמיוני עובדת קשה ומגיעה לתוצאות. לא פעם, הארי פוטר נחלץ מצרה הודות לידע שלה.

כשאנחנו צריכים מישהו שייתן לגיבור קונטרה
לפעמים הגיבור שלנו בוחר בדרך הלא נכונה, לפעמים כיוון שהוא פועל מהרגש, לפעמים בגלל גירויים. במקרים האלה, תפקיד בן הלוויה הוא להחזיר את הגיבור שלנו לדרך הישר.

יום שישי, 15 בינואר 2021

איך כותבים נבל

אז לפני שנגדיר מהו נבל, בואו נגדיר מהו יריב

מהי יריב?

יש שני סוגים של דמויות מרכזית: מקדמי עלילה (Protagonist) והמספר. המספר יכול להיות גם מספר בגוף שלישי, אבל עדיין, הוא מציג את הסתכלותה הצרה של דמות מסויימת ואינו מספר יודע כל. דוגמה לכך היא ווטסון משרלוק הולמס. לעומתו, שרלוק עצמו מקדם עלילה.

מול כל מקדם עלילה עומד מעכב עלילה (antagonist), מעכב העלילה נקרא לרוב "יריב" בעברית. מעטים הסיפורים שבהם אין כלל יריבים. עם זאת, הם לא תמיד מורגשים באותה מידה. היריב בספר רומנטי לפעמים יכול להיעלם קצת מאחורי הקלעים.

לפעמים, בדמויות משתי נקודות מבט, מקדם העלילה יכול להיות גם מעכב עלילה של הדמות האחרת, כפי שניתן לראות בספר המושבעים. הסיפור מתרכז בשתי דמויות: עורך דין (אדי פלין) ורוצח (ג'ושוע קין). כאשר אנחנו מסתכלים מנקודת המבט של אדי, הוא מקדם העלילה וג'ושוע הוא המעכב שלה (במיוחד כשהוא באופן פעיל מנסה למנוע ממנו לגלות שהוא הרוצח). עם זאת, אם נסתכל על כך מנקודת המבט של ג'ושוע, ג'ושוע הופך להיות מקדם העלילה ואדי למעכב העלילה. אמנם במקרים רבים, הסופר גורם לנו לרצות להתחבר לצד מסויים, ולכן אנחנו עשים הפרדה מלאכותית בין הדמות שאנחנו מצודדים בה, לה אנחנו נותנים את תואר "מקדם העלילה" לעומת הדמות בצד השני, שמקבלת את התואר "מעכבת עלילה".

מהו נבל?

כל נבל הוא יריב, אבל לא כל יריב הוא נבל. נבל, בפשטות הוא "הרע" בסיפור. לא הדמות הפחות אהודה בסיפור, אלא הרע. יש לו מטרה זדונית כלשהי.

זה אמנם לא נפוץ, אבל מקדם העלילה עלול להיות לעיתים הנבל. חלק מספריה של אגתה כריסטי מהווים דוגמה לכך.

מוזמנים להיכנס לפוסטים על סוגי נבלים ונבלי משנה

הנבל הדו ממדי הוא בעצם חד ממדי

קודם אני רוצה להסביר על נבלים לא טובים, שאותם ניתן למצוא בשפע בסיפורי ילדים.

הרבה מאגדות הילדים הקלאסיות מציירות נבלים שאין בהם יותר מדי עומק. הפיה האחרונה מהיהפייה הנרדמת התרגזה כי לא הזמינו אותה, אימה החורגת של שלגיה קנאה בה על יופיה, הענק מג'ק ואפון הפלא פשוט לא אוהב בני אדם.

רב הסרטים המצויירים אינם מתמודדים עם יריבים מורכבים, והופכים אותם לנבלים. כך פרולו מהגיבן מנוטרה דאם הפך לכומר חביב (אם נוריד ממנו את הקטע של התשוקה ו... טוב, לא קראתי את המקור, אבל זה הרבה פחות גרוע מהגרסה המצויירת) ל... אחד הנבלים המלחיצים של דיסני, לדעתי. באופן דומה, המכשפה מבת הים קטנה נהפכה להיות מרשעת. מהסרטים הבודדים שהצליחו להתמודד עם המורכבות היה הסרט "נסיך מצרים". רעמסס הוא בהחלט היריב בסיפור, אבל הוא לא נבל. הוא עושה המון טעויות בדרך, אבל הוא לא אמור להצטייר כנבל. בניגוד לנבלים אחרים, יש לו רגעים מאוד אנושיים: כשהוא ומשה צעירים, כמשה הורג את המצרי, כשמשה חוזר אחרי גלות, לאחר מות בנו. זאת בניגוד לרב הנבלים המצויירים שגם אם הם לא רעים מהרגע הראשון (למשל, גסטון מהיפה והחיה), קשה לאהוב אותם.

בהנחה שקהל היעד שלכם אינו ילדים בני 13 ומטה, כנראה שנבל האנימציה הקלאסי הוא לא מה שאתם מחפשים. ילד יכול לקבל נבל עם אפס מניעים או עם מניע עמום. בגיל הנעורים... פחות.

הנבל הרב ממדי

סיפור רקע

הנה נבל שאין לו בכלל סיפור רקע:  פרופסור ג'יימס מוריארטי, הנבל של שרלוק הולמס. מוריארטי אינו נבל קבוע, ואולי זו הסיבה לכך, אבל כמעט שום דבר לא ידוע עליו. לא בהווה ובוודאי שלא בעבר. הוא יותר רוח רפאים מנבל. מניע? טוב, אולי אם היה אחד, לא היו צריכים יוצרי סדרות מאוחרות יותר להמציא לו אחד.

אנשים רצחניים, כמו במציאות, קיימים גם בספרים בכמות לא נכבדת במיוחד. הרוצח בספר "מושבעים" מדבר על שילוב של אדם ללא תחושת כאב ופסיכופת (אמפתיה נמוכה ובמקרה שלו גם אינטילגנציה גבוהה, אם כי לא בהכרח בא ביחד). כשמסתכלים רק על שתי התכונות האלה מאוד קשה לנסות להתחיל להבין איך הוא הגיע למצב הזה. כי איך לומר בנימוס? הוא לא רוצח של פעם אחת. אמנם היה שם פרק שאכן הסביר מה מקור ההתנהגות שלו אבל לי אישית זה הרגיש תלוש. לגלות כמה פרקים לפני הסוף למה הוא מתנהג ככה? איפה הייתם עד עכשיו?

בכל אופן, מטרת הרקע הייתה להעניק לו רב ממדיות, אם כי בסופו של דבר, היה לי יחסית למצוא את זה אצלו.

אך כפי שאתם מבינים, עבר מרגש וסוחף את דמעות, לא מספיק כדי לעשות נבל טוב, או לצורך העניין, אף דמות.

מניע (למה הוא רע?)

נכון, לפעמים התשובה יכולה להיות "כי הוא פסיכופת". אבל מה עם שאר הפעמים?  המניעים מתחלקים לשניים - מניעים בשביל עצמי מול מניעים בשביל אחר. מניעים בשביל עצמי הם תאוות בצע/כוח. מנגד, מניעים בשביל אחר יכולים להיות נקמה (אף שבפועל, מי שנוקמים בשמו לא חי בהכרח). לקורא יהיה קל יותר להתחבר לנבל עם מניע בשביל אחר.

כל הזמן נבל?

האנשים הנוראים בהיסטוריה לא היו בהכרח נוראים לכולם. הייתה פעם סדרה "אפוקליפסה" שלקחה צילומים ממלחמת העולם השנייה שצבעו אותם. באחת הפעמים רואים את אדולף היטלר יושב עם ילדים של אנשים מהמפלגה שלו. הוא נראה יותר כמו סבא חביב מאשר רודן. גם ילדיו של הימלר העידו עליו שהיה אבא טוב, אבל שניהם יודעים מה הוא עשה מחוץ לבית.

אז אולי גם לנבל שלכם יש דמות שזוכה ממנו ליחס אחר. לפעמים היחס נסבל ולפעמים ממש מדובר ביחס אוהד. כך למשל, טיבלט נחשב לעיתים הנבל של רומיאו ויוליה. על אף יחסו לרומיאו ולבני מונטיגיו, יחסו ליוליה היה אוהד, גם אם אהבתו אליה איבדה פרופורציות.


זהו לבינתיים! רוצים להוסיף? רשמו בתגובות!

יום שלישי, 15 בדצמבר 2020

כתיבת דמות ראשית (פרוטגוניסט/מקדם עלילה)

הדמות החשובה (או כמעט הכי חשובה) שלכם היא... הדמות הראשית. העלילה סובבת סביבה וייתכן שרק לנבל/ליריב יש מקום משמעותי יותר, כי בלעדיו... באמת לא הייתה עלילה.

כפי שציינו כבר, לרב הדמות הראשית ומקדם העלילה הם אותו אחד, אך לא תמיד (בשרלוק הולמס למשל, ווטסון הוא הדמות הראשית מעצם היותו המספר אבל שרלוק הולמס הוא מקדם העלילה, אולי חוץ מבספר "כלבם של בני בסקרוויל").

לצורך הנוחות, נתייחס אליהם במקרים שהם ביחד. בסוף ניתן אזכור למה שקורה כשהם בנפרד. 

הדמות הראשית צריכה להיות הכי עגולה. אנחנו צריכים לתת להם הכי הרבה "זמן מסך" וצריכה להיות להם מטרה ברורה בסיפור. אם יש שתי דמויות, לעיתים יכול להיות שהמטרות שלהם יהיו שונות ואפילו סותרות.

אחת הדרכים לזהות דמות ראשית היא שהסיפור מתרחש מנקודת מבטה (במקרים בהם אין מספר יודע כל כמובן). לכן, אנחנו צריכים להשקיע לא רק בסיפור הרקע והמניעים שלה , אלא גם בהתנהלותה בהווה, כולל מחשבות ורגשות. האמת, היא, שחוץ ממניע, יש כאן דברים שמתאימים לכל דמות מאשר היא, אבל דברים אלה מקבלים הרבה יותר פוקוס בדמות הראשית.

אז מה צריך?!

מניע/מטרה

משהו צריך להניע את הדמות. היא צריכה לחתור למטרה כלשהי. ייתכן שהדמות  בחרה את המטרה (ניסיון להתחיל רומן) וייתכן שהיא נכפתה עליה (להציל את הילד החטוף שלהם). כאשר זוהי בחירה מרצון, מאפייניה האישיים של הדמות צריכים לבוא לידי ביטוי. צריך שתהיה התאמה בין הרצון לבין האופי. כמובן, שמקרה זה אינו תקף לפעמים בהם המטרה נכפית עליו.

לפעמים לדמות יש יותר ממניע אחד, מה שיוצר עלילת משנה. אבל כיוון שיש עלילה מרכזית אחת, צריך לחשוב מהו המניע האחד שבלעדיו, אין ספר (או במקרה של שתי דמויות ומעלה, הדמות הזו מאבדת את משמעותה כדמות ראשית).

אופי (מחשבות/רגשות)

כמו בני אדם, גם דמויות בספרים צריכות להיות בעלי אופי מסויים. ותדאגו שיהיה האופי של הדמות אשר יהיה, היא תכיל פגם. וכדאי שיותר מאחד. ולא, לחשוב שאת מכוערת, זה לא פגם. ודמות כל כך משעממת שאפשר למות זה לא מסוג הפגמים שאתם רוצים להעניק לדמות הראשית שלכם. אז מה כן, אתם שואלים? הולך להיות פוסט בדיוק לפגמים שלא רואים אותם הרבה בספרות.

כמובן, האופי לא הולך להירשם בצורה מובנת מאליה במהלך הסיפור והוא יבוא לידי ביטוי במחשבות, ברגשות וגם בפעולות השונות. אבל בניגוד למחשבות ורגשות שתמיד נובעים מהצורך הפנימי, פעולות לא תמיד, לכן לא הכנסתי אותם כאן. כך למשל, הליכה בעיוורון אחרי האהבה הוא עניין של אופי אבל לברוח ממישהו שרודף אחריך... פחות.

הרגשות והמחשבות יכולים לבוא באופן ישיר (הרגשתי, חשבתי) או באופן עקיף (הוא הרגיש, היא חשבה).

כדאי שתחשבו על דפוס התנהגות שגם יתאים לדמות שלכם בסיפור. כנראה שלבוס החדש כדאי שתהיה סמכותיות, ואם לא, צריך לחשוב על דרך טובה לפצות על זה.

סיפור רקע

סיפור רקע לא חייב להשפיע באופן ישיר על העלילה. סיפור רקע יכול לפעמים להוות הסבר להתנהגויות שונות. 

סיפור הרקע לא חייב להיות דרמטי לאין שיעור. הוא גם לא צריך להיות מפורט על כל פרטיו הקטנים מראש מגיל 0 ועד יום לפני תחילת הסיפור, הן במהלך התכנון ובוודאי שבמהלך הכתיבה. הוא יכול לכלול מאפיינים תרבותיים/משפחתיים, ולא חייב לכלול דווקא מאפיינים אישיים בלבד.

תיאור

נו, טוב, גם את זה צריך. אם כי את זה לא צריך לעשות מראש.

ומה קורה כשאנחנו מתחילים לכתוב סיפור בלי כל אלה?!

אז, ידידיי, אתם בבעיה. אבל, עוד לא אבדה תקוותנו. כדאי שלדמות שלכם לפחות תהיה מטרה/מניע, אחרת באמת תהיו תקועים. דברים כמו אופי או סיפור רקע, אפשר לבנות בהמשך. האם זו ההמלצה? לא. האם יש אנשים שיכולות הכתיבה שלהם לא מאפשרות להם להמציא דמות מראש? כן. ואני מודה באשמה הזו. כיוון שעדיין לא מצאתי את דרך המלך ליצירת עלילה מסודרת עוד טרם הכתיבה המעשית, אני הולכת עם עצמי במעגלים. ואני יודעת, אני סוג הסופרים הגרוע ביותר (לא מתכננת והולכת נטו לפי אינטואיציה). יש שטוענים שזה הסוג הנכסף ביותר, אבל הרשו לי להתווכח עם כולם. החיים שלי גיהינום מתמשך כשזה מגיע לכתיבה. אבל אולי כיוון שאצלי באמת אין רעיון מסודר, בניגוד לאנשים אחרים... אין לי מושג...

בונוס: כאשר מקדם העלילה והדמות הראשית הם לא אותו אחד

כפי שדנו קודם, גם מקרה כזה אפשרי. במקרה כזה, הריכוז של התנהלות הסיפור במהלך הסיפור צריכה להיות לטובת הדמות הראשית, שכן בכל זאת, מרכז העלילה בה. עם זאת, דווקא המניע של מקדם העלילה צריך להיות חזק יותר. לגבי העבר. ובכן... תלוי בסוג העלילה.

סיפורים מוכרים עם טוויסט

  מכירים את זה שיש כל מיני רעיונות שחוזרים על עצמם מיליארד פעם, בדרך כלל בז'אנר הרומנטי? זה מרגיש שזו אותה גברת קיטשית באותה אדרת קיטשית...