אז דנו ודנו ושוב דנו על מתכננים ועל זורמים. אז למה אנחנו שוב פה? כי... אפשר? כי נגמר לי על מה לכתוב?
אבל מה יש לכתוב עוד?
אנחנו נחשוב על זה, ביחד. 0:) יותר נכון... אני אחשוב על זה עם עצמי. אולי נעשה סיכום בצורת שאלות ותשובות בנושא :)
מה זה זורם?
למקרה שיש מישהו שפספס (וקורא בכלל), בזורם הכוונה למישהו שזורם בכתיבה שלו. כך שזה בעצם ההפך ממתכנן.
הרב מתכננים או זורמים?
אם היה מדובר בשתי קטגורית נפרדות ולא ברצף, התשובה הייתה מתכננים. רק תנסו לראות כמה סופרים באינטרנט ממליצים בחום על תכנון ואומרים שזה בלתי אפשרי בלי תכנון וכמה יגידו לכם "יודעים מה? אני לא מתכנן/ת."
מה זאת אומרת רצף?
יש אנשים שיודעים כל פרט שהולך לקרות מההתחלה ועד הסוף ואין להם שום הפתעות. לפחות עד שהם לא מחליטים שבא להם לשנות משהו. מצד שני, יש אנשים שיש להתחלה, אמצע, סוף וכל השאר בגדר תעלומה. יש אנשים אפילו יותר גרועים שיש להם התחלה, אין באמת סוף, ושלא נתחיל אפילו לדבר על אמצע. אני מניחה שרבים מאלה שמפרסמים באינטרנט הם כאלה. כי אחרת, איך הייתם מסבירים את זה שסיפור מוקפא אם הכל גמור וכל מה שהם צריכים זה לעשות קליק ולפרסם? הם לא עד כדי כך עמוסים בחיים.
עכשיו, לא כולם מתכננים הכל עד הפרט האחרון או לא מתכננים כלום. יש כאלה שהתכנון שלהם יחסית רופף. ככל שהתכנון יותר רופף, הם מתקרבים לזורמים. ככל שהם מתכננים יותר... טוב, נחשו לבד.
אז מה אני?
הסבירות היא שאתם לא באף קצה קיצוני של הרצף. אבל זה לא באמת משנה.
האם יש הבדל בין מישהו שתכנן את הספר שלו לבין זה שלא?
תאורטית, לא. ספר טוב יכול להיות לא מתכונן וספר גרוע יכול להיות מתוכנן בקפידה. זה לא אינטואיטיבי, אבל הרשו לי להסביר.
נתחיל מהחלק הקל יותר: ספר טוב על אף שלא תוכנן. אם לסופר יש מספיק יכולת לעקוב אחרי מה שהוא עושה והוא מצליח לשים לב לדברים בעריכה, הספר הזה יכול להיות טוב. לא מסכימים? תשאלו את סטיבן קינג, נראה מה הוא יגיד לכם על זה.
אבל, אתם שואלים את עצמכם, איך ספר שתוכנן בקפידה יכול להיות לא טוב? לכך, קיימות שתי אפשרויות. האפשרות שהיא כנראה פחות סבירה היא שלכותב אין שום היגיון פנימי שהוא יכול ליישם בסיפור שלו. הוא מתכנן דמויות לא ריאליות ומצבים לא ריאלים. ולא, אני לא מדברת על אלפים או ערפדים. אני מדברת על דמויות או מצבים שאתם קוראים ולא יכולים לדמיין שיכול להיות מישהו כזה במציאות, גם אם נוריד לו את כל התפאורה העל טבעית במידה וקיימת.
דמיינו למשל, שעושים ספר על אלף מושלם, שאפילו פגם אחד אין לו. בסדר, אלפים לא קיימים אבל האם בני אדם מושלמים כן קיימים? לא.
אופציה שנייה היא... שהם לא נועדו לתכנן או שלפחות יש להם קושי ניכר לתכנן. יכול להיות שהם תכננו, וזה נראה להם טוב, וברגע שהם גילו שזה לא משהו... היה להם הפחד לשנות. או שאולי זה בכל זאת נראה להם טוב.
אז מה עדיף לי?
אם הייתי צריכה לבחור, אני הייתי בוחרת לתכנן. אבל כיוון שאני לא כל כך יכולה לבחור כי המוח שלי לא עוקב אחרי התכנונים של עצמו אז... אני לא. אני אישית חושבת שהחיים שלי היו קלים יותר אם היה לי מושג מה יהיה בסצנה הבאה.
יכול להיות שיש מי שיאמרו דווקא את ההפך, יותר מרשים לכתוב ספר כאשר אין תכנון. מי אני שאתווכח איתם?
אז לכל אחד עדיף משהו אחר. אם אתם מרגישים שאתם לא יכולים לכתוב שורה בלי לתכנן את הכל מא' ועד ת'. תכננו. אם אתם מרגישים שתכנון מגביל אתכם, לכו על האופציה השנייה. ואם אתם הולכים על תכנון חלקי, זה גם בסדר. אבל תזכרו, איזו אופציה שלא בחרתם, אתם תמיד יכולים לשנות. וקחו בחשבון שיש ז'אנרים שפחות קשה להיות זורמים לגמרי (למשל, מתח). עדיין לא הומצא הז'אנר שבעייתי בו להיות מתכנן דקדקן.
כיצד משפיע עליי להיות לא מתכנן?
איך משפיע להיות מתכנן זה קל. אתה עובד כמו חמור, אבל בסוף העולם פרוש לפניך על מגש של כסף. אבל מה עם ההפך?
אחת הבעיות הכרוכות בכך הוא קושי לעקוב אחרי חורי עלילה. על מנת לפתור בעיה זו, במקום לרשום את הסיפור בראשי פרקים לפני הכתיבה, עשו זאת לאחריה. כך, יהיה לכם קל יותר לעקוב אחרי אי אילו דברים שעשיתם ודורשים התייחסות.
נפשית, זה גם עלול לתסכל. אני מניחה שמצב של מחסום כתיבה הרבה יותר תדיר. יכול להיות שאתם לא יודעים מתי ואם בכלל תגידו לסוף המיוחל ש... אני מקווה בשבילכם שהצלחתם לתכנן אותו, כי מניסיון, לא כיף ללכת לסוף שמשתנה כל כמה פרקים.
כמובן, שכאשר משנים סוף כל פעם, אז צריך לפעמים לשנות את מה שהיה מראש בהתאם. לפעמים פחות ולפעמים יותר. הרבה יותר.
מה לגבי תכנון דמויות?
תכנון מדוקדק של דמויות הולך לרב יד ביד עם ספר מתוכנן. תכנון פחות מדוקדק יותר הולך טוב עם חוסר תכנון. האם בלתי אפשרי לתכנן ספר בלי דמויות מפורטות פלאים או שלא לתכנן ספר עם דמויות מפורטות? כשתנסו, תגידו לי.
מספיק ארוך לכל הדעות. אם יהיו שאלות נוספות, תשאלו :)
