‏הצגת רשומות עם תוויות תוכן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תוכן. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 1 בדצמבר 2021

בניית עולם

בניית עולם לרב מדברת על על טבעי, פנטזיה או מד"ב. אם כי בינינו, גם אם הסיפור מתרחש בימינו ואין בו אלמנט על-טבעי אחד, עדיין צריך לבנות את הסביבה. אבל לא על זה אנחנו מדברים. הנושא הנ"ל הוא במיוחד לשלושת הז'אנרים המובאים מעלה. 

בעיקרון יש שתי דרכים לבנות עולם

  1. תכנון מראש - אתם יודעים בדיוק איך העולם שלכם נראה לפני שאתם כותבים את המילה הראשונה
  2. תכנון על הדרך - אתם ממציאים פרטים על העולם כשנוח לכם בעלילה.
אני מניחה שרב האנשים השפויים בדעתם משתמשים בשיטה הראשונה (כמובן שאני לא אחת מהן). אבל... בכל זאת, הנה כמה נקודות שאני יכולה לתת לכם. 

זמן (טכנולוגיה)

אם זה מד"ב, כנראה שזה עתיד, על טבעי יכול להיות בכל זמן, אבל אתם שואלים, רגע, למה פנטזיה צריכה להיות עם זמן?! טוב, נכון, גם אם השנה בעולם פנטזיה היא 2000, הטכנולוגיה שם יכולה להיות פי אלף מתקדמת מהיום. ועדיין, כדאי לחשוב למה זה דומה. האם הטכנולוגיה שלהם דומה לזה שלנו? או שאולי היא מפגרת או מתקדמת יותר? 

מקום

האם הסיפור מתרחש בעולמנו? בישראל? בחו"ל? באיזו עיר? ואם לא, אז איך נראה העולם עליו אתם מספרים? במידה ומדובר בפנטזיה, האם זו מדינה הררית? מה מזג האוויר בה? האם היא גובלת לים? כמה שכנות יש למדינה? (ואם יש לכם כמה מדינות, אז תכפילו את כל השאלות בהתאם למספר המדינות).

דת

האם לדת יש מקום חשוב בעולם שלכם? אם כן, איזו דת זו? מה המנהגים שלה? כיצד היא משפיעה על חיי היום יום? אילו חגים יש בה?

משטר

האם יש דמוקרטיה או שאולי מלך? או אולי פאשיזם? האם יש משטר צבאי? במידה והמשטר אינו צבאי, האם יש צבא? מה תפקידו? 

יחסים בין קבוצות

קבוצות יכולות להיות קבוצות אתניות, שבטים או אפילו מדינות, אבל לא רק. קבוצות יכולות להיות גברים מול נשים (האם מין אחד מופלה?), מבוגרים מול ילדים (היחס לילדים הוא ככוח עבודה? האם יש משמעת קפדנית?), להט"ב (האם מקבלים אותם?). כמובן אלה יכולות להיות גם קבוצות "פוליטיות" (בעד/נגד משהו, מחתרות).

בגרות

שאלה שאולי מוזר לעסוק בה בעידן שלנו, אבל... מתי מישהו אצלכם הופך למבוגר? האם כבר בגיל 13 בנים מקבל את תואר הכבוד "גבר?" מה הציפיות מאדם שזה עתה הפך בוגר? האם אלה אותן ציפיות בדיוק כמו אדם כפול בגיל?

קסם

האם בעולם שלכם יש קסם? מה החוקים שלו? האם החוקים שלו נוקשים או שלא כל כך?

תרבות

מה מאפייני התרבות? האם זו מדינה עם אנשים "חמים"? האם אלה אנשים שמעריכים משמעת? האם אלה אנשים שכל תרבותם מתבססת סביב אמונה מסויימת? (יכול להיות דת, אבל לא חייב)

יום שישי, 1 באוקטובר 2021

המאורע המחולל

מה זה אירוע מחולל?

מכירים את זה שאומרים החיים של מישהו לפני ואחרי? אז לפני ואחרי המאורע המחולל.

האירוע המחולל הוא המאורע שגורם לסיפור לשנות את כיוונו. הדרמטיות שבדבר. 

אירוע מחולל יכול להיות הסיבה לכתיבת הספר (אם כי לפעמים זה דווקא הסוף).

דוגמה תהיה נחמדה

קחו למשל את הסיפור של שלגיה (המקורי, לא "סיפורה של המלכה הרעה"). אף שהיו מספר מאורעות שתרמו בחלקם להתקדמות העלילה (מותה של אמא של שלגיה, הנישואין מחדש, מותו של האב), המאורע המחולל בסיפור הוא זה שהראי אמר למלכה שהיא לא היה יפה, אלא שלגייה. ויי זמיר. בעקבות המאורע המחולל, הסיפור החל לנוע: הצייד ניסה להרוג את שלגיה, שלגיה ברחה ליער והגיעה לבית הגמדים וכו' וכו'. אפשר לומר שהמאורע המחלל או אירוע מכונן, כלומר, אירוע שגורם לטלטלה בחיינו. טוב, אולי לא תמיד, אבל זה בהחלט מה שקורה ברב ניכר של הפעמים בספרים.

איפה יהיה המאורע המחולל?

איפשהו בהתחלה. זה לא חייב להיות הפסקה הראשונה או אפילו הפרק הראשון, אבל כדאי שזה גם לא יהיה אי שם באמצע. אחרת, תגידו לי, מה אתם עושים חצי ספר? מספרים על החיים הבלתי משתנים של אנשים? תלוי כמובן באורך הפרקים, אבל כדאי שזה יהיה בהתחלה (כמובן, שיש פער בין סיפור בן 1000 מילים בפרק לבין 5000 מילים בפרק).

האם המאורע המחולל יכול להתרחש מחוץ לסיפור? (לפניו)

על מנת לפשט את העניין, התשובה היא לא. 

גם אם היה איזה מאורע כלשהו שהיה מאוד חשוב לסיפור אבל לא קרה בו, עדיין הדמות שלכם הייתה צריכה לעבור משהו שיגרום לה לתזוזה.

יכול להיות שהמשפחה של הדמות הראשית שלכם נרצחה לפני הסיפור. נקודת המפנה תהיה היציאה למסע נקמה. מה שאומר, שאנחנו לא יכולים למצוא את הגיבור שלנו באמצע. אלא אם כן באמצע המסע שלו חל שינוי כלשהו שטורף מחדש את הקלפים.

וגם אם הייתה איזו נבואה ישנה או משהו מהעבר שצץ, מה שחשוב הוא לא מה היה פעם, אלא איך הדמות הראשית פוגשת אותה במהלך הסיפור.

מה שכן, המאורע המחולל יכול להיות בפתיח. במקרה כזה, הפרק הראשון יגיע זמן קצר לאחר הפתיח (וכנראה לא בפער של 500 שנה). כך למשל, ב"סיפורה של המלכה הרעה" האירוע המחולל, מציאת הראי, מתרחש בפתיח. אבל הפרק הראשון הוא המשך ישיר לפתיח. אבל גם אם יעברו כמה ימים, לא יקרה כלום.

ואם יש לי שתי דמויות ומעלה?

יכול להיות שכן... ויכול להיות שלא. 

אני אתחיל מהדבר הקל: לפעמים לשתי הדמויות יש בדיוק את אותו אירוע מחולל. בסיפורים רומנטיים, למשל, הפגישה בין השניים היא האירוע המחולל. אז לא צריך להיות גאון הדור בשביל להבין שיהיה פה מאורע מחולל אחד.

אבל... יש גם מקרים שבהם הקשר בין שתי הדמויות הרבה יותר רופף. מה אז?

למשל בספר "הסיפור שאינו נגמר", אפשר לומר שהיו שני מאורעות מחוללים: המאורע המחולל הראשון היא כשבסטיאן (מקדם עלילה ראשוני) גונב את הספר. המאורע המחולל השני הוא כשאטריו נשלח למסע להציל את פנטזיה (מקדם עלילה משני). בלי אף אחד מהמאורעות, לא היינו יכולים להגיע לסוף הספר, נכון? 

כנ"ל בסיפור "זר בממלכה חדשה/שלי", אין קשר בין ההגעה של קילגן לממלכת בוהו לבין זכייתו של סייבק בתחרות ראשות הקסם (מי יהיה אחראי לסוג הקסם המסוים בממלכה). כל אחד מהמאורעות היה יכול לקרות גם אילולא התרחש המקרה השני. אם נסתכל על סיפורו של כל אחד בנפרד, אכן, זהו המאורע המחולל. אך האם זהו המאורע המחולל של שניהם יחד? אולי דווקא הפגישה ביניהם (שמתרחשת לפני זכייתו של סייבק בתואר ראש קסם) היא המאורע המחולל של הספר?אחרי הכל, דרכם של השניים נפרדו וישפיעו זה על זה. אז אולי... בכל זאת?

נו, אז אני אתן לכם להחליט אם זה מאורע מחולל אחד או שניים. לא קראתם? זה בסדר, הסיפור מופיע באתר (קחו בחשבון שהפרקים די ארוכים).

רוצים לספר על המאורעות המחוללים שכתבתם או קראתם? שתפו!

יום ראשון, 15 באוגוסט 2021

מבנה סיפורי: מתח (חקירות)

 טוב, אז על למדנו מבנה שלושת החלקים ועל מבנה ארבעת החלקים. אבל לא לכל סיפור זה מתאים. אחד הסיפורים להם המבנה הזה לא מבין, הוא סיפור מתח מסוג חקירה (לא כל חקירה, אבל בסדר).

ולא, אל תצפו להמצאת המאה, זה מה שנקרא, היגיון בריא. כמו... יותר מדי דברים פה. והשם מוזר בהתאם.

זכוכית מגדלת, זכוכית מקטנת

כן, אני יודעת שאין זכוכית מקטנת. הכוונה היא למצב בו אנחנו יוצאים מהאירוע (קטן) לכדי כלל החשודים (גדול), עד שאנחנו לאט לאט מצמצמים בחזרה, עד להגעה לאירוע שוב. אם יש רעיונות אחרים, לכו על זה.

זה כנראה אחד המקרים הבולטים שבהם שני המבנים הקודמים לא מתקיימים. אנחנו במתח לגבי מי עשה, איך ולמה, אבל אפשר לומר שהמשבר... הוא בתחילת הסיפור. זאת בניגוד לשני המבנים הקודמים. מתאים לסיפורים שמתמקדים בפתרון תעולמה שלרב אינה מערבת פעולה (כמו למשל, ריגול/סיפורי מוסד למיניהם). אמנם זה הסדר, אבל אם אתם חושבים על תכנון.... אולי כדאי שתתחילו לחשוב דווקא מהסוף.

ולא, אני לא חושבת שאני ממציאה את הגלגל, אבל אולי יש מי שזה יעשה לו קצת סדר בראש.

הכרת המקרה

איזה מן סיפור חקירה זה אם אין מה לחקור? איפה זה קרה? מתי זה קרה? מי היה שם?  (לפעמים, סיפורי מתח מתרחשים בתוך אירוע הומה אדם או בבית רב משתתפים, ואז רק צריך לנחש מי מהנוכחים זה היה). בהינתן ולא מדובר ברצח (אלא גניבה, למשל), מה קורבן העבירה יודע לספר על המתרחש? מי הוא מציג כחשודים? 

הכרת החשודים

לרב, בסיפורי מתח יש כיוון חקירה. אולי זה הבעל האלים, החבר המרושש, יריבה מהמשרד וכו'. בשלב זה אנחנו מכירים את החשודים: מה הקשר בינם לבין הקורבן ומה טיב מערכת יחסים ביניהם? אולי גם בין החשודים השונים יש קשרים?

אגב, בחלק הזה לא חייבים להיות רק החשודים, אלא גם אנשים נוספים שקשורים לאירוע (למשל: אם הרצח התנהל במסיבה בבית והיה מישהו שיצא מוקדם, הוא אולי לא אשם מיידי, אבל הוא יכול לתאר מערכות יחסים בין הקורבן לאנשים שונים או אולי אחד החשודים אמר לו משהו).

חקירה

על החלק הזה, צריך לעבוד בזהירות. לרב בחלק הזה, מתבררות הסתירות, אבל כדאי שהסתירות לא יהיו הזויות מדי עד שזה יאבד כל היגיון. מי משקר? מי דובר אמת? מי נתפס כאמין בידי החוקר?

הולכת שולל (רשות אבל מומלץ)

אה-הא! אאורקה! יש תגלית חדשה או כיוון חדש שלא היה קודם. פתאום יש חשוד חדש או שאחד החשודים הקודמים מאבד את האליבי שלו. או אולי פרט נוסף מתגלה שמשנה את הכל! ועל זה נאמר: טריפת הקלפים מחדש

הולכת שולל, כשמה כן היא, גורמת לקוראים לחשוב שיש לנו כיוון, רק בשביל שיתבדו. תשאלו את אגתה כריסטי. היא מומחית בזה. אצלה הרבה פעמים יש חשוד אחד ויחיד, ואז מתברר שזה לא הוא. כך שלמעשה, הולכת השולל והכרת החשודים הולכת יד ביד.

סגירת קצוות (והפרכת הוכלת השולל)

בין אם בחרתם להוסיף הולכת שולל ובין אם לא, השלב הבא, השלב הבא הוא להצביע על האשם האמיתי. הפרכתם את כל החשודים האחרים ונותרתם עם חשוד אחד ויחד - מבצע העבירה. איך הגיע החוקר לרגע המיוחל?

פרישת ההתרחשות

זה לא משנה אם החוקר מעלה את ההתרחשות המדוייקת או שמבצע העבירה, בסוף הסיפור, הקוראים מקבלים את התמונה המלאה של מה שהתרחש. במקרה זה, מבצע העבירה מקבל את עונשו - כלא או מוות.

יום שלישי, 1 ביוני 2021

התפתחות דמות (character arc)

אז, בעוד קשת נרטיבית מדברת על התפתחות האירועים האובייקטיביים של כלל הדמויות, קשת דמות מדברת על התפתחות האירועים הסובייקטיבים של דמות מסויימת. כעיקרון, אם אכן יש התפתחות של דמות, זו חייבת להיות הדמות הראשית. דמויות נוספות, יותר בגדר רשות, וגם אם יש, ההתפתחות שלהן הרבה פחות עמוקה.

רגע! רגע! פוס סטופ! אמרנו סיפור בלי התפתחות של דמות?!
אכן כן. לא כל סיפור כולל התפתחות של דמות. בעוד התפתחות עלילתית חייבת להיות (ולו בגדר הפרק הבודד. טוב, נו, אולי חוץ מקומדיה). קחו סיפורי מתח. האם לדעתכם שרלוק הולמס מתפתח עם הזמן? אולי יש התפתחות מסויימת בסדרות שמבוססות באופן לא יותר מדי ישיר על הספרים (שרלוק של ה-BBC, אלמנטרי), אבל בספרים עצמם? מוזמנים לשכוח מזה.
בקצרה: ז'אנרים בהם לא קיימים (לרב, לפחות), התפתחות של דמויות: מתח, אימה, ריגול ואולי הרפתקאות (לא מבטיחה, כי לא באמת קראתי מספיק בשביל לדעת). אם למישהו יש עוד רעיונות שיחזור אליי (ושוב, זה לא מחייב, אבל יש סיכוי הרבה יותר נמוך שתמצאו אותם שם).

ואם הדמות שלי בז'אנרים אחרים והיא לא מתפתחת?
אז.... כנראה שכאן מתחילות הבעיות. דמיינו למשל רומן שבה אין התפתחות של בן הזוג (או בת הזוג, לצורך העניין. אני אדבר בזכר בהתייחסות לשני המינים). אם אין התפתחות בבן הזוג, ומערכת היחסים תקועה עד שהיא מפוררת, אז בסדר, אתם באמת לא צריכים להעניק לו התפתחות. ובינינו? יש אנשים שלא משתנים וחמישים פילים לא יזיזו אותם. אבל... לאן הרומן הזה ימשיך אם הוא תקוע בשלו? צריך שתהיה התקדמות. בשביל שתהיה התקדמות, צריכה להיות התפתחות של הדמות.

יודעים משהו? נסו לקחת את הספר "נעלמת" ולהוריד ממנו כל התפתחות רגשית. למי שעוד טרם קרא אפילו את הסיקור, אקצר: אשתו של ניק דאן נעלמת, הוא מואשם בחטיפתה (והריגתה) ולפני היעלמה היא השאירה לו "חפש את המטמון" משחק שהם נוהגים לשחק מאז תחילת הנישואין. ככל שהמשחק מתקדם, ניק נזכר כמה הוא אוהב אותה. ואז... זהו, מפה תקראו D: לפעמים גם התפתחות הדמות מאפשרת עוד דרמה. אז גם אם אתם בז'אנרים ששם התפתחות דמות פחות פופולרית, לא צריך לפחד מזה.

אבל את עצמך אמרת, יש בולי עץ!
נכון, אבל מה הכיף לכתוב רק על בולי עץ כל היום? לא רק שזה לא כיף לכתוב, זה וודאי לא כיף לקרוא. אלא אם כן אתם הולכים טרגדיה. והיי, הדמות שלכם לא צריכה להפוך משטן למלאך (או להפך). באמת שלא. מה שכן צריך הוא שתהיה לו אפילו איזו תובנה, איזו הארה שיעניק הסתכלות שונה משהייתה בהתחלה.

בואו ניקח דוגמה פשוטה:
דרור ותמיר שיחקו. דרור רצה לשחק בצעצוע שתמיר שיחק בו. בתגובה, תמיר הרביץ לו. 

בתגובה, דרור יכול להגיב ביותר מדרך אחת. הוא יכול לפחד לעשות את זה שוב, מתוך חשש שירביצו לו. מנגד, הוא יכול להראות כוחניות ולהרביץ בחזרה. 

כן, זה סיפור עלוב. וההתפתחות הרגשית גם די עלובה. אמנם הסיפור עצמו לא כולל את התגובה הרגשית, אך לו היינו מוסיפים אותה, זה היה חלק מהתפתחות הדמות שלו. כן, כן, גם מעשה כמו זה. במיוחד כשיש עוד מקרה, ועוד מקרה ועוד מקרה... אם היינו ממשיכים את הסיפור, אולי דרור היה הופך להיות אלים. או שמא, חי בתחושה של חוסר אונים. נכון, זו התפתחות שלילית, אבל עדיין התפתחות.

אז התפתחות יכולה להיות שלילית?
כן. אחת הדוגמאות המוכרות לכך היא "תמונתו של דוריאן גריי" (אוסקר וויילד). מוזמנים לראות עליו תחת "אנטי-גיבור", אבל בשורה התחתונה: הוא רק מדרדר ככל שהספר מתקדם. וזה לא משנה אם תקראו לזה אם תקראו לזה התפתחות שלילית, רגרסיה (אולי במקרים מסויימים), דרדור, אבל העיקר הכוונה. אגב, אם מישהו רוצה לקרוא בהרחבה על התפתחות שלילית בהרחבה, להלן קישור באנגלית. אם יהיה ביקוש, יתורגם וילווה בדוגמאות שאני מקווה שאני אמצא.

ייתכן אפילו שתהיה למישהו התפתחות שלילית וחיובית באותו סיפור. והכי מפחיד? במקביל.

סליחה?
אני בספק אם אתם הולכים לקרוא את זה במאמרים באנגלית. אבל... אני חושבת שזה אפשרי. אז נכון, בסוף היום, התוצאה הסופית יכולה להיות שלילית או חיובית. אבל באמצע? יכולות להיות עליות וירידות.

אז לפני שנתחיל בדיון, אני רוצה למושגים שונים (מודה, זו חלוקה מלאכותית, באותה מידה הייתי יכולה להחליף).
התפתחות חיובית/שלילית - התוצאה הסופית בסוף הספר ביחס להתחלה שלו.
התעלות/דרדור - מצבי ביניים שיכולים לקרות עד לנקודה הסופית. 

אז לצורך העניין, אני מדברת על התעלות/דרדור

בואו נתחיל מהמקרים היותר קלים: יכול להיות מקרה של משבר עמוק, שמביא את הדמות לדרדור. הדמות כועסת ונקמנית ואז פתאום, חל שינוי והדמות עולה חזרה למעלה (התעלות). גם לחלופין, יכול להיות מצב של הצלחה, של אדם שהוא טוב ועוזר לכולם, אבל אז הוא מקבל כוח, ויש דרדור. פתאום, הוא כבר לא חיובי כל כך. בדרך כלל פחות רואים את בספרים, אבל בסיפורים על אנשים אמיתיים? דווקא כן.

באשר לחלק המתקיל של במקביל. אני אגלה לכם סוד. לא מצליחה לחשוב על ספר שקראתי בו זה קרה. או שאולי כן. אני לא זוכרת את השם שלה, אבל זו הבחורה מפרשת קולומבוס (רק דמות ראשית אחת היא בחורה, אז...) בכל אופן, אתם בטח שואלים, "נו, אז מה את מקשקשת?" זה יישמע מוזר... אבל כתבתי דמות כזו. אם עד עכשיו לא הייתם בטוחים אם אני מוזרה או לא, הרי לכם התשובה הסופית. אני בן אדם מוזר. 

מה ההיגיון? הדמות הראשית שלי, אדם שמו, מתחיל את דרכו כאפס מאופס. איך אמרו לו "בלי חברים, בלי זוגיות ובלי עבודה." אז נכון, יש הרבה אנשים שגם אין להם זוגיות וגם אין להם עבודה, אבל אנשים בלי חברים בכלל...? זה כבר מתחיל להיות נדיר יותר. 

חזרה לעניינים: אדם פונה לתרפיסט שיעזור לו עם הבעיות שלו עם הבטחון העצמי (ואת זה יש בשפע). ואכן, אדם חווה התעלות, הוא מאמין בעצמו יותר, מוצא בת זוג, מוצא עבודה, מצליח בה. אבל במקביל... הוא מתחיל לאבד מהערכים הישנים שלו. רגע אחד הוא מזלזל בתרפיסט שלו וברגע הבא, הוא מתעשת. טועה, חוזר למוטב. טועה, חוזר למוטב. נודניק סדרתי XD בהמשך, הביטחון העצמי שלו עלה עוד יותר, אבל מצד שני, הבטחון העצמי הפך ליהירות והביא להזנחת המשפחה שלו (דרדור).

אבל אולי אני סתם מוזרה. אבל שיהיה ברור: 

אז מה אני צריך/ה בסוף?
אתם צריכים לשאול מה הנקודה ממנה אתם יוצאים ולאיזו נקודה אתם רוצים להגיע. ולא, אנחנו לא מדברים על העולם האובייקטיבי, אלא על העולם הסובייקטיבי של הדמות. למשל: הדמות שלכם מתחילה בתור פחדנית והופכת לאמיצה בסוף. הדמות שלכם יודעת לקבל את האחרים קצת יותר טוב. השינוי לא חייב להיות ב-180 מעלות. מומלץ גם לחשוב איך ההתקדמות אל עבר המטרה משפיעה על הדמות. אם בכוונתכם לשים משברים - האם הדמות שלכם יכולה להתמודד איתם? או שאולי היא תיפול?

עוד עניין: יש כאלה שיותר קל להם להסתכל על התפתחות דמויות כהתמודדות עם שקר שהם מתמודדים איתו. כאשר ההתפתחות חיובית, הדמות הראשית מקבלת את האמת החדשה. אם לא... אנחנו מדברים על התפתחות שלילית. כן, אמרתי שאני אעשה על המאמר בקישור המצורף אם יהיה ביקוש, אבל בקצרה:

וונדי (פיטר פן): השקר - לא טוב להתבגר. האמת - זה בסדר להתבגר (התפתחות חיובית - התבגרות).
פרולו (הגיבן מנורה דאם) - השקר - נשים לא מעניינות אותי. האמת - דווקא יש אחת שכן. (התפתחות שלילית - כניעה ליצרים)

אתם רוצים שהדמות שלכם תשתפר? או אולי דווקא בדיוק ההפך? (צחוק מרושע מתעמעם ברקע 👹)

יום ראשון, 16 במאי 2021

קשת נרטיבית (Story arc)

טוב, התרגום המקצועי של story arc הוא קשת סיפור או קשת נרטיבית. אבל קשת סיפור נשמע מוזר מדי. קשת סיפורית כבר יותר הגיוני. אז... אם מישהו רוצה להביע העדפה, בכיף.

בפשטות? מדובר בסיפור רב פרקים. אני מניחה שאפשר להתייחס לזה כאל תת עלילה. אין להתבלבל עם עלילות משנה. בואו ניקח את הארי פוטר כדוגמה. כל המהות של כל הספרים בסוף הוא להגיע לרגע שבו הארי פוטר יהרוג את וולדמורט. זו המטרה הסופית של שבעת הספרים. בפועל... קורים עוד כמה דברים באמצע... (כל מספר מציין את המספר הכרונולוגי של הספר בסדרה)

  1. מסוכלת מזימה ראשונה של וולדמורט
  2. אנשים בבית הספר קופאים במקומם.
  3. מסע בעקבות אסיר
  4. טורניר קסם בין בתי ספר שונים.
  5. החשש סביב חזרתו של וולדמורט (בעקבות סוף הספר הקודם).
  6. עברו של וולדמורט נחשף
  7. שיא המאבק בוולדמורט (עד מותו)

וכן, אני יודעת שזה מאוד פשטני. אבל מאוד קשה לי להתייחס לכל פרט קטן, במיוחד שראיתי את חמשת הסרטים הראשונים פעם אחת ואת הספרים לא קראתי. אז תודה לויקיפדיה ואתר הסרטים IMBD שהביאוני עד הלום.

בכל אופן, כל ספר כשלעצמו הוא גם סיפור בפני עצמו. הרפתקה מתחילה והרפתקה נגמרת. הבעיה בראשית הספר באה על פתרונה (אולי חוץ מהבעיה בספר הראשון שנגררת עד לסוף הסדרה). אפשר להתייחס לכל אלה כאל תת-עלילות. במקביל, יש לנו את העלילה המרכזית (וולדמורט) שלמעשה משתרכת מספר 1 עד 7. עם כמה הפסקות באמצע. אז זו מטרת העל.

במילים אחרות, בסדרות יש שני סוגי עלילה.

  • עלילת-על: הסיבה לשמה נכתבה הסדרה כולה (וכפי שאתם יכולים לנחש, היא מתאימה לסדרות ולא לספרים בודדים). באנגלית series arc. בעברית נסכם על קשת על, כי קשת סדרה נשמע מוזר. 
  • תת-עלילה: עלילה קטנה יותר שמהווה צעד בתוך העלילה הגדולה יותר. (הקשת הנרטיבית)
בתת-עלילה, חשוב לפתוח עניין חדש ולסגור אותו בסוף הספר. אם זו תת-העלילה האחרונה, יש לסגור את כל הקצוות.

לא כל ספר כולל תת עלילה. למעשה, הם יותר נפוצים בסדרות. כאשר מדובר בספר יחיד, יש קשת נרטיבית אחת. אין עלילת-על ותת-עלילה יש עלילה. הסוף. בסיפור בו יש שתי דמויות ראשיות ומעלה, יותר מאשר שתי קשתות נרטיביות, יש שתי קשתות דמותיות (Character arc. נעסוק בזה בהמשך. וכן, זה התרגום הגרוע שלי, כי אין תרגום אחר).

התעייפתם? זה בסדר, גם אני. 

בכל אופן, קשת נרטיבית כוללת את המאפיינים הבאים:

  1. אקספוזיציה: הצגת הדמויות וסביבתם (והעולם במידת הצורך)
  2. בניית דרמה (רב הסיפור)
  3. נקודת השיא (שיא המתח/הדרמה)
  4. הרגעת המתח/הדרמה
  5. סגירת קצוות
כמובן, מדובר במאפיינים פשטניים להחריד, ורק על החלק של בניית הדרמה אפשר לכתוב בפני עצמו. אבל... אנחנו מנסים לפשט, לא לסבך.

וזהו, עייפתם אתכם מספיק עד פעם הבאה. 

יום שבת, 1 במאי 2021

הסוף

"אני תמיד יודעת את הסוף; שם אני מתחילה." (טוני מוריסון)

הגעתם לרגע המיוחל: הסוף! יש שתי דרכים בהם הייתם יכולים להגיע אליו

  • הדרך הסבירה: גם אם לא תכננתם את כל שאר העלילה, את הסוף שלכם תכננתם. ידעתם בדיוק לאן אתם נכנסים.
  • הדרך המבאסת: הגעתם לשלב בו אתם אומרים "בואו נכתוב סוף רק כדי שיהיה סוף!"

אופן הפעולה הראשון ייטה להפוך לסיומת ראויה בעוד אופן הפעולה השני... לא. אבל, יכול לקרות נס וגם אם מי שיעבוד בדרך השנייה, יגיע לסוף מדהים (ואם לא, תמיד יש עריכה נוספת לשפצר את זה) וגם יש סיכוי שמי שיפעל בדרך הראשונה לא יכתוב סוף כהלכה.

לפני שנבהיר מהו סוף כהלכה, אני רוצה להבהיר משהו: כשאני מדברת על סוף, הכוונה לא לאחרית דבר (אפילוג). הכוונה היא לפרק (או כמה) לפני זה. אחרית הדבר לא אמורה להיות הפתרון האולטימטיבי לסגירת כל הבעיות. צריך להביא לידי סיפוק עד סוף הפרק האחרון ברצף העלילה.

למעוניינים, יש גם פוסט על אחרית דבר.

איך אפשר לתאר סוף טוב במילה אחת? מספק. 

אז נכון, יש את אלה שסוף שמח לא יספק אותם אף פעם ויש את אלה שסוף עצוב לא יספק אותם אף פעם, אבל זו לא הכוונה. הכוונה לכך היא שבהינתן בכך שהסוף מתאים לדעת הקורא (או שלקורא פשוט לא אכפת מהסוף), הקורא יוכל להתחבר ולהבין מה קרה. 

אז מה לא עושים?

סוף פתוח מדי

באיזשהו מקום, עד שמישהו מת, זה לא סוף סגור. וכן, קיימים סיפורים שנגמרים בסוף פתוח. אבל תנו לי לספר לכם חוויה אישית: החלומות שלי, בניגוד לחלומות של אחרים, נוטים להיות בדיוניים לחלוטין, אני לא מכירה שם אנשים או משהו כזה, וזה מרגיש לי כמו סרט. ואז הסרט נקטע באמצע. לא בסוף פתוח, באמצע.

אם יש משהו שמאוד כדאי להימנע ממנו הוא סוף שכזה. אפילו אם בכוונתכם לכתוב סדרת ספרים, כל ספר אמור להגיע לכדי סגירת מעגל, ולו ברמה חלקית. אתם לא יכולים לגמור ספר כשכל הקצוות שלו פתוחים.

דוגמה לסוף פתוח תקין:

סוף פתוח סביר (סוף של סיפור אמיתי, רק קצת יותר מפורט):

כאשר אשתו סיפרה לו שהיא בהיריון, אף שידע שהיא רוצחת ופחד ממנה, הוא החליט לוותר על להסגיר אותה, על מנת שסוף סוף יוכל להגשים את חלומו ולהיות אבא 

העלילה הראשית של הסיפור למעשה נגמרה בעצם זה שהשניים חזרו לחיות יחד. הסופרת סגרה דלת אחת ופתחה דלת אחרת. במידה מסוימת, הסוף סגור - הוא תקוע איתה. מצד שני, הסוף מרגיש פתוח - איך הוא יצליח לחיות איתה? איך הילד שלהם יצליח לחיות איתה?

סוף פתוח לא סביר:

הוא ידע שהוא נלחם על חייו. הוא המשיך לרוץ אל תוך היער.

נו, נכון הסוף הזה קצת יותר מעצבן? אחרי הכל, רודפים אחריו, ואנחנו אפילו לא יודעים אם המרדף הסתיים. פה פתאום מספר האפשרויות עולה: יתפסו אותו, יהרגו אותו, יאיימו עליו, הוא יברח, הוא יילחם, הוא... פתאום הסוף הרבה פחות ברור ומשאיר אתכם עם הרבה יותר תהיות.

סוף חפוז

זה עוד משהו שמאוד בא לכם להימנע ממנו, ותאמינו לי, גם לקוראים שלכם. המטרה היא שהסוף לא ייראה כאילו מישהו בא אליכם עם אקדח ואמר "יש לך פרק אחד לגמור את הספר, אחרת..." אז אם באמת חייכם יעמדו בסכנה, בסדר. אבל אני בטוחה שהעורך שלכם יעריך אם תקחו עוד חודש לחשוב על סוף כהלכה. במידה ולא, כבר ישפרו לכם אותו בעריכה. אבל המטרה שלנו זה לא להוסיף לעורך עוד עבודה.

אם הפרק התקדם במהירות X, אל תעלו את הפרק האחרון לקצב 10X כי זה בהחלט עלול להוביל לטעות הבאה.

סוף לא ברור

הקורא שלכם קרא את הסוף שלכם ו... אין לו מושג איך באמת פתרתם את הסיפור. הוספתם מידע חדש שלא טרחתם להסביר, עדיין לא הבאתם על פתרונו עניין אחר וקריטי לעלילה, הופיעה דמות שלא הייתה אמורה להופיע בכלל. כל דבר שכזה יפגום בהנאת הקורא.

למה חשוב שסוף יהיה מספק? 

סוף גרוע (או אחרית דבר גרוע) יכול להותיר רושם רע על הקוראים. בסוף, זה מה שהם יזכרו. הספר היה יכול להיות טוב, ואז הגיע הסוף. זה נכון כמובן לא רק לספרים, אלא גם לסרטים או סדרות. אני יודעת שקודם אמרתי שאני לא מדברת על אחרית דבר, אבל לצורך העניין, אני כן אתייחס לאחד. בזמנו, קראתי את הספר "יונה ונער" של מאיר שלו. מי שיצא לו לעיין בדברים אחרים שקראתי שם לב שאני לא חסידה את הספר הזה, או אם נדייק, של הסוף של הספר הזה. אחרית הדבר סגרה את הקצוות שהיו יכולים להיות בעלילה בצורה הכי מלאכותית שקיימת. וההורים שלי אמרו לי "כן, אבל זה כתוב יפה". אבל היום, זה לא עובד ככה, במיוחד כשהרבה מהספרים לא רשומים בשפה של מאיר שלו.


כמו שאומרים, קצר ולעניין :)

סיפורים מוכרים עם טוויסט

  מכירים את זה שיש כל מיני רעיונות שחוזרים על עצמם מיליארד פעם, בדרך כלל בז'אנר הרומנטי? זה מרגיש שזו אותה גברת קיטשית באותה אדרת קיטשית...