‏הצגת רשומות עם תוויות הזורמים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הזורמים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 1 באפריל 2021

מתכנן מול זורם

אז דנו ודנו ושוב דנו על מתכננים ועל זורמים. אז למה אנחנו שוב פה? כי... אפשר? כי נגמר לי על מה לכתוב?

אבל מה יש לכתוב עוד?

אנחנו נחשוב על זה, ביחד. 0:) יותר נכון... אני אחשוב על זה עם עצמי. אולי נעשה סיכום בצורת שאלות ותשובות בנושא :)

מה זה זורם?

למקרה שיש מישהו שפספס (וקורא בכלל), בזורם הכוונה למישהו שזורם בכתיבה שלו. כך שזה בעצם ההפך ממתכנן.

הרב מתכננים או זורמים?

אם היה מדובר בשתי קטגורית נפרדות ולא ברצף, התשובה הייתה מתכננים. רק תנסו לראות כמה סופרים באינטרנט ממליצים בחום על תכנון ואומרים שזה בלתי אפשרי בלי תכנון וכמה יגידו לכם "יודעים מה? אני לא מתכנן/ת."

מה זאת אומרת רצף?

יש אנשים שיודעים כל פרט שהולך לקרות מההתחלה ועד הסוף ואין להם שום הפתעות. לפחות עד שהם לא מחליטים שבא להם לשנות משהו. מצד שני, יש אנשים שיש להתחלה, אמצע, סוף וכל השאר בגדר תעלומה. יש אנשים אפילו יותר גרועים שיש להם התחלה, אין באמת סוף, ושלא נתחיל אפילו לדבר על אמצע. אני מניחה שרבים מאלה שמפרסמים באינטרנט הם כאלה. כי אחרת, איך הייתם מסבירים את זה שסיפור מוקפא אם הכל גמור וכל מה שהם צריכים זה לעשות קליק ולפרסם? הם לא עד כדי כך עמוסים בחיים.

עכשיו, לא כולם מתכננים הכל עד הפרט האחרון או לא מתכננים כלום. יש כאלה שהתכנון שלהם יחסית רופף. ככל שהתכנון יותר רופף, הם מתקרבים לזורמים. ככל שהם מתכננים יותר... טוב, נחשו לבד.

אז מה אני?

הסבירות היא שאתם לא באף קצה קיצוני של הרצף. אבל זה לא באמת משנה.

האם יש הבדל בין מישהו שתכנן את הספר שלו לבין זה שלא?

תאורטית, לא. ספר טוב יכול להיות לא מתכונן וספר גרוע יכול להיות מתוכנן בקפידה. זה לא אינטואיטיבי, אבל הרשו לי להסביר.

נתחיל מהחלק הקל יותר: ספר טוב על אף שלא תוכנן. אם לסופר יש מספיק יכולת לעקוב אחרי מה שהוא עושה והוא מצליח לשים לב לדברים בעריכה, הספר הזה יכול להיות טוב. לא מסכימים? תשאלו את סטיבן קינג, נראה מה הוא יגיד לכם על זה.

אבל, אתם שואלים את עצמכם, איך ספר שתוכנן בקפידה יכול להיות לא טוב? לכך, קיימות שתי אפשרויות. האפשרות שהיא כנראה פחות סבירה היא שלכותב אין שום היגיון פנימי שהוא יכול ליישם בסיפור שלו. הוא מתכנן דמויות לא ריאליות ומצבים לא ריאלים. ולא, אני לא מדברת על אלפים או ערפדים. אני מדברת על דמויות או מצבים שאתם קוראים ולא יכולים לדמיין שיכול להיות מישהו כזה במציאות, גם אם נוריד לו את כל התפאורה העל טבעית במידה וקיימת.

דמיינו למשל, שעושים ספר על אלף מושלם, שאפילו פגם אחד אין לו. בסדר, אלפים לא קיימים אבל האם בני אדם מושלמים כן קיימים? לא.

אופציה שנייה היא... שהם לא נועדו לתכנן או שלפחות יש להם קושי ניכר לתכנן. יכול להיות שהם תכננו, וזה נראה להם טוב, וברגע שהם גילו שזה לא משהו... היה להם הפחד לשנות. או שאולי זה בכל זאת נראה להם טוב.

אז מה עדיף לי?

אם הייתי צריכה לבחור, אני הייתי בוחרת לתכנן. אבל כיוון שאני לא כל כך יכולה לבחור כי המוח שלי לא עוקב אחרי התכנונים של עצמו אז... אני לא. אני אישית חושבת שהחיים שלי היו קלים יותר אם היה לי מושג מה יהיה בסצנה הבאה.

יכול להיות שיש מי שיאמרו דווקא את ההפך, יותר מרשים לכתוב ספר כאשר אין תכנון. מי אני שאתווכח איתם?

אז לכל אחד עדיף משהו אחר. אם אתם מרגישים שאתם לא יכולים לכתוב שורה בלי לתכנן את הכל מא' ועד ת'. תכננו. אם אתם מרגישים שתכנון מגביל אתכם, לכו על האופציה השנייה. ואם אתם הולכים על תכנון חלקי, זה גם בסדר. אבל תזכרו, איזו אופציה שלא בחרתם, אתם תמיד יכולים לשנות. וקחו בחשבון שיש ז'אנרים שפחות קשה להיות זורמים לגמרי (למשל, מתח). עדיין לא הומצא הז'אנר שבעייתי בו להיות מתכנן דקדקן.

כיצד משפיע עליי להיות לא מתכנן?

איך משפיע להיות מתכנן זה קל. אתה עובד כמו חמור, אבל בסוף העולם פרוש לפניך על מגש של כסף. אבל מה עם ההפך?

אחת הבעיות הכרוכות בכך הוא קושי לעקוב אחרי חורי עלילה. על מנת לפתור בעיה זו, במקום לרשום את הסיפור בראשי פרקים לפני הכתיבה, עשו זאת לאחריה. כך, יהיה לכם קל יותר לעקוב אחרי אי אילו דברים שעשיתם ודורשים התייחסות.

נפשית, זה גם עלול לתסכל. אני מניחה שמצב של מחסום כתיבה הרבה יותר תדיר. יכול להיות שאתם לא יודעים מתי ואם בכלל תגידו לסוף המיוחל ש... אני מקווה בשבילכם שהצלחתם לתכנן אותו, כי מניסיון, לא כיף ללכת לסוף שמשתנה כל כמה פרקים.

כמובן, שכאשר משנים סוף כל פעם, אז צריך לפעמים לשנות את מה שהיה מראש בהתאם. לפעמים פחות ולפעמים יותר. הרבה יותר.

מה לגבי תכנון דמויות?

תכנון מדוקדק של דמויות הולך לרב יד ביד עם ספר מתוכנן. תכנון פחות מדוקדק יותר הולך טוב עם חוסר תכנון. האם בלתי אפשרי לתכנן ספר בלי דמויות מפורטות פלאים או שלא לתכנן ספר עם דמויות מפורטות? כשתנסו, תגידו לי.


מספיק ארוך לכל הדעות. אם יהיו שאלות נוספות, תשאלו :)

יום שבת, 30 בנובמבר 2019

איך שגלגל מסתובב: תכנון שהשתבש

זוכרים את הסדרה על התכנונים? היא הייתה אמורה להיות, פתאום נגררה לפוסט רביעי והפעם לפוסט חמישי! כי אני בן אדם החלטי לחלוטין.

טוב, ראיתם כבר בפוסטים קודמים שהיה לי תכנון ו... העפתי אותו מהחלון. אני אישית זרמתי עם כל השינויים שלי... אבל אני מניחה שיהיו אלה שיסתבכו. כיוון שהיו מיליון שינויי סוף ועלילה ומה שאתם רוצים, אתמקד בשינויי דמויות. זה סתם לכיף שלי.  זה לא באמת יעזור לאף אחד.

קילגן
במקור: הדמות הראשית מהרגע הראשון, דמות מאוד נוחה.
היום: כן, עדיין דמות ראשית, אבל הוא יכול להיות הרבה פחות נוח... במיוחד לקראת הסוף. האימפולסיביות לא פעם שולטת בו, וגורמת לו לעשות דברים די מטומטמים.

סייבק
במקור: דמות משנית שנועדה להיות חלק מרומן משני. היה אמור להיות שחצן שלומד איך לרדת לעם.
היום: דמות ראשית לצד קילגן. השחצנות התבררה לקוראים כמעטפת הגנה במצבים בהם הוא לא מרגיש נוח.

קנמר
במקור: ה"שמרטף" של קנמר, חסר אישיות ממשית של ממש.
היום: הדמות המשנית שמוזכרת הכי הרבה. הוא מהווה מאין מורה דרך לשתי הדמויות הראשיות (במיוחד לקילגן).

ריאן (Rian)
במקור: המלכה. בעיקר עניינים פורמליים שקשורים לממלכה.
היום: עדיין המלכה, אבל יותר נכנסת בתור אמא.

טרקלם
במקור: הבן הבכור שנועד למלוך, עד שעשה שטות. מלכתחילה לא דמות משהו.
היום: עדיין הבן הבכור, עדיין דמות לא משהו לא חלק מבוטל מהסיפור, אבל כשהוא מתגבר על הקשיים האישיים שלו, מתחיל שינוי. כי אני יכולה :)

פניטר
במקור: האח הצעיר של טרקלם, הרבה יותר סימפתי ממנו, אמור היה להיות המלך בסוף.
היום: הוא התאום (הצעיר) של טרקלם, דמות מאוד תמימה וחלשה... עד ש... (ספוילרים)

אנקרה
במקור: אחות של סייבק, תפקיד בעיקר איתו.
היום: אני מניחה שהיא יחסית לא השתנתה מאז שכן היא הייתה דמות די מעורפלת מלכתחילה. קיבלה כנראה יותר מקום.

לידרה
במקור: סייבק היה אמור לחזר אחריה וללמוד להתנהג כמו בן אדם בתהליך. הבת של קנמר.
היום: ה"חיזור" ביניהם יותר הדדי, אבל בתכלס, היא זו שמובילה אותו באיזה מקום. היא עצמה נוטה להתרגז בקלות במקום סייבק במקור (ש... עדיין לפעמים מתרגז בקלות).

למריה
במקור: הייתה אמורה להפוך לבת זוג של קילגן.
היום: הדמות הזו נדחקה לצד של הצד. יש משהו שנראה כמו התחלה של השניים, אבל באמת קשר לקרוא לזה רומן. ה"רומן" נשאר מסיבות מסויימות (ספוילרים).

אז איך זה קרה?!

הייתי אומרת לכם שזו שאלה מצויינת... אבל אני יודעת את התשובה. לפחות באופן חלקי. כשבניתי את התכנון, היה לי עדיין קשה להכיר את הדמויות שלי. התחלתי להכיר אותן במהלך הכתיבה. ומה לעשות... מה שהתאים לתכנון לא ממש התאים לדמויות שלמדתי להכיר בזמן הכתיבה. ולא, אני לא באה עם תירוץ בסגנון "הדמויות הכתיבו לי מה לעשות." בהתחלה, אף שנצמדתי לתכנון, עדיין הוספתי בו אי אילו שינויים שהשפיעו אחר כך. כמובן שנקודת המפנה העיקרית התרחשה כשבחרתי לנטוש את התכנון כדי לתת לסייבק יותר מקום.... כי התחשק לי.

גם לי זה יקרה?

אם אתם ברי מזל ומוכשרים כמוני... בהחלט יכול להיות. גם לאנשים שמורגלים בתכנונים, הדברים האלה קורים לא פעם. אני מניחה שככל שאתם יותר סגורים על הדמויות שלכם מלכתחילה וככל שאתם מתאמנים יותר, הסיכוי לשינויים קטן. בגלל כמות השינויים הנכבדת הזו, אני מאמינה שאני ותכנון ספר לא נועדנו זה לזה.

כיוון שמדובר בסיפור פנטזיה, אין צורך להתעסק מדי בדברים טכניים כמו התייחסות להיסטוריה (נובלות היסטוריות) או של דברים שקשורים למדעים (מד"ב). כי יש אנשים שגם היו שמחים אם היה ניתן לשנות את הדברים האלה... אבל הם יודעים שזה יהרוס להם את הספר. אני מסתמכת פה על דברי אנשים אחרים שאינם אני :)

מה עושים?

מציעה לכם לקרוא את סדרת התכנונים עוד פעם... די מפורט על זה שם :) אני אישית המשכתי עם חוסר הודאות הזו עד ממש בימים האחרונים לכתיבת הפוסט (17.11). אז... הכל טוב, רבותיי.

בהנחה שלא אזכר בעוד משהו... הפעם זה באמת החלק האחרון בסדרה!

יום רביעי, 30 באוקטובר 2019

"הזורמים" כי לא כולם מצליחים לעבוד עם תכנון מדוקדק.

אז, הגיע הזמן בפוסט אחרון לסדרות התכנונים. כי... מתברר שבטעות שכחתי מזה.

רציתם (או לא רציתם), ניסיתם (או לא ניסיתם), אבל הבנתם (או ידעתם תמיד) שתכנון הוא לא השיטה הנכונה בשבילכם. בואו אני אגלה לכם סוד: אתם לא לבד. אני לא בטוחה ממתי באמת מתכננים ספרים, אבל למרות שיש בהחלט סופרים רבים שמתכננים את הספרים שלהם, יש גם מספיק כאלה שלא. אחד מהם אולי אתם מכירים, ככה, לגמרי במקרה. לא... לא השם הכי מוכר: סטיבן קינג. כן, סטיבן קינג עצמו מודה שהוא לא מתכנן את הספרים שלו. אז אולי לא תהפכו לסטיבן קינג הבא, אבל אם הוא יכול... גם אתם!

האמת שיכולתי לסיים כאן, אבל בואו נמשיך עוד קצת XD

אז מה שיטת העבודה של הזורמים?
שיטת העבודה של הזורמים במלוא מובן המילה היא... שבאמת אין להם שום תכנון בשום צורה שהיא. אבל לרב האנשים שמחשיבים את עצמם זורמים, יש נקודות מפנה בעלילה שאליהם הם מכוונים. עם זאת, הם לא יודעים איך בדיוק הם יגיעו אליהן. תחשבו על זה ככה: יש לכם את פרק 1 פרק 15 פרק 30... אבל אין לכם מושג מה קורה באמצע הספר/הסדרה. אז... מנסים לבנות סצנה אחר סצנה את הסיפור, או במילים אחרות, להשלים פערים.

זה לא סוג של תכנון?
אפשר לומר, אבל בניגוד למתכננים שלהם יש רעיון מאוד מסודר של סיפור, אצל הזורמים, יודעים שצריך להגיע מנקודה א' לנקודה ב', השאלה היא רק איך. בעוד המתכננים יודעים מראש כיצד יגיעו לשם, הזורמים לומדים עם התקדמות העלילה איך הם מגיעים לשם.

יש משהו באמצע?
למרות שנוטים לדבר על תכנון (planning) וזרימה (pantsing) כעל קטגוריות, יש הטוענים שמדובר למעשה ברצף. הרצף נע בין המתכננים המדוקדקים עד הפרט האחרון לבין אלה ש.... לא מתכננים שום דבר, או מתכננים רק התחלה סוף ואולי גם אמצע. אני הצלחתי לעשות ספר (שלא התפרסם או יתפרסם לעולם) שלא ידעתי מה הסוף שלו עד כמה פרקים לפני הסוף... אבל זה היה לפני יותר מעשר שנים. אל תנסו את זה בבית. מצד שני... אני עדיין לא יודעת מה הסוף של מה שאני כותבת כרגע... על מי אני אובדת? טוב, יש לי מושג אבל... נמשיך בדיון.

אז מה ההבדל בין תכנון למחצה/חוסר תכנון לבין תכנון?
תדמיינו שאתם צריכים להגיע מנקודה א' לנקודה ב'. ברור לכם שאין לכם דרך להגיע לשם בקו ישר. אם אתם מתכננים, אתם יודעים בדיוק לאן לפנות. ככל שאתם מתכננים פחות... אתם צריכים יותר לאלתר. גם אם יש לכם נקודות ביניים, עדיין לא ברור לכם לחלוטין איך מגיעים אליהן. נשמע כיף, הא? ללכת בעולם עם מפה עם כמה נקודות ציון ובלי שבילים ובהצלחה להגיע לשם.

מה היתרון של תכנון/החיסרון של זרימה?
היתרון של כל תכנון (ולא רק של ספר). הוא שיש לכם דרך סלולה, לעיתים אפילו זמן מובנה לכל מטלה/פרק, ברור לכם בדיוק מה הולך לקרות. אין הפתעות. כיף, לא? כשאין תכנון.... לא ידוע אם תצליחו להשיג את המשימה, מתי ואיך בדיוק.

מה החיסרון של תכנון/היתרון של זרימה?
יש שיאמרו שתכנון משעמם אותם, כיוון שהם מצפים להכל מראש. אבל מבחינתי החיסרון בתכנון הוא ש... אתה יכול לעוף פעם אחת בדיוק. כמובן, גם אי אפשר כל פעם למחוק פרקים בשביל שיתאימו למעוף שלך, אבל... ככל שמתקדמים עם הדמויות, ולומדים להכיר אותן, אפשר לראות יותר איך אפשר לשחק איתן ומה מתאים להן יותר. תכנון על הנייר יכול להיות קצת שונה בפועל. אולי זה עניין של כמה התכנון הראשוני מפורט. במקרה של זרימה, אתם לא מרגישים מוגבלים בדבר המדוייק שתכננתם עוד טרם הספר, שעוד לא הרגשתם באמת איך הדמויות שלכם מתנהלות. אולי פתאום אתם מתחילים לאהוב דמות שהיה לך קצת יותר להתקשר אליה בתכנון? אולי פתאום מצאתם שדמות משעממת? כמובן, אתם צריכים להתמודד עם קשיים הנובעים מכך גם במקרה של זרימה, אבל במקום לשנות את כל ההמשך שתכננתם... כיוון שלא ממש תכננתם המשך... יותר קל. זו דעתי בכל אופן.

אני חושבת שמיצינו את הנושא הזה. רוצים לשתף מה אתם (מתכננים/זורמים/מתכננים למחצה?) נשמח לשמוע!

סיפורים מוכרים עם טוויסט

  מכירים את זה שיש כל מיני רעיונות שחוזרים על עצמם מיליארד פעם, בדרך כלל בז'אנר הרומנטי? זה מרגיש שזו אותה גברת קיטשית באותה אדרת קיטשית...