דמויות מוצלחות של נשים

יש גברים ששואלים את עצמם: אבל איך אני כותב אישה?! (כמו שאני בטוחה שיש נשים ששואלות איך הן אמורות לכתוב דבר) אז אילו מאפיינים צריכים להיות לדמות נשית מוצלחת?

אישה חזקה

יכול להיות שמי מכם שמע על הביטוי "נשים חזקות". הכוונה היא לא בהכרח לנשים שחזקות פיזית (אם כי בהחלט אפשרי), אלא לנשים שחזקות נפשית. נשים שבהחלט יכולות להישבר, אבל הן ישות בפני עצמן, לא מצייתת לרצון הגבר או החברה בלי לחשוב פעמיים.

ברב הספרים הישנים, מלפני כמה מאות טובות, דמויות הנשים נהגו להיות פסיביות. הן פשוט עושת מה שהאבא או הבעל אומר להן, לא חושבות בשביל עצמן ויותר מדי פעמים מהזמן עלמות במצוקה. אבל מה שהיה נכון לפני 200 שנה... פחות נכון היום.

קחו את רב אגדות הילדים הקלאסיות: היפהפייה הנרדמת, שלגייה, סינדרלה, רפונזל. מה הבחורה עושה? הרבה כלום ושום דבר. התפקיד המרכזי של שתיים מהנשים הוא להיות חלק לא מבוטל מהסיפור "האישה הקטנה" או אפילו המשרתת של הבית. שלגיה מתנהגת עם כניסתה לבית הגמדים בחוצפה ואז כפשרה היא הופכת לעקרת הבית. והנסיך שמתאהב בה? חלילה לא בגלל אישיותה. כי מה הוא יודע עליה, בדומה לנסיך מהיפהפייה הנרדמת?

נכון, הסיפורים האלה ממשיכים לככב אצל ילדים, אבל יש כמה אנשים שעברו את הגיל.

אבל למה ללכת לספרי ילדים?

כבר הזכרנו פה פעם או פעמיים את הספר שהפך לכוכב ומאז נפל מגדולתו: דמדומים. והנה, שוב, גיבורה ראשית שלא עושה כלום כל הספר, שבא למות. הדבר היחיד שהיא מצליחה זה... לחזר אחרי בחור. הישג מרשים. 

אז, לא, אין צורך שהיא תהיה לוחמת. באמת שלא. אבל מספיק שתביע את דעתה ואשכרה תעשה משהו בספר חוץ מלהיות שם (וכן, אין לי ציפייה מדמויות של נשים שמופיעות לחצי שנייה לכל התכונות האלה, זה בסדר). 

ולמקרה שמישהו תהה, ההפך הגבור מזה הוא "העלמה במצוקה" (ולא, מישהי אכן יכולה להיות כלואה ובכל זאת לפחות לנסות להציל את עצמה או להראות שיש לה איזו אישיות. ותיאורטית, זה גם יכול להיות עלם במצוקה).

חלאס עם נשים סטראוטיפיות

מיליידי משלושת המוסקטרים היא בהחלט לא אחת הדמויות האהובות ביותר, אבל דבר אחד אפשר לומר עליה. היא מפילה גברים כמו זבובים. אז מה שאולי נראה שונה במאה ה-19, היום כבר הפך לטרנד. הבחורה המסתורית והסקסית. נשמע מוכר? בטוח נתקלתם.

אז בהמשך לקודם כמובן יש את "האישה הקטנה" אבל בנוסף אליה יש גם את "האישה הנודניקית", "הבלונדינית המטומטמת" ויש את "מלכת הכיתה" ויש את... אני באמת צריכה להשלים לכם את הפערים?

ולא, אין בעיה עם מישהי פופולארית או מישהו שהיא נודניקית, אבל לא שזה פחות או יותר כל האישיות. כי ברור שמלכת הכיתה חייבת להיות מגעילה וברור שהבחורה הנודניקית לא תתן לבעלה/חבר שלה מנוח לרגע והוא יהיה מושלם. הרי במציאות זה עובד בדיוק ככה. או שלא.

"אישה זה לא גבר. הו, כמה חבל!" (גבירתי הנאווה)

אם מישהו מכם מכיר את גבירתי הגאווה, יש שיר שנקרא "המנון לגבר". כל המשמעות של השיר היא לומר למה נשים הן למעשה נחותות, בעוד, איך הוא אומר "לרב, אנחנו (הגברים) כליל השלמות".

השיר הזה משעשע מכיוון שהוא כל כך דבילי שקשה לקחת אותו ברצינות. הבעיה מתחילה כשאנשים באמת חושבים ככה. אז בסדר, יש לך שוביניסט כדמות ראשית. בסדר, אפשרי. אבל זו לא סיבה באמת להוציא את כל הנשים כסוג ב'. אני בטוחה שהספרים האלה מסתובבים איפשהו. אני מקווה שלא אצלכם. כי אם כן, זה הזמן לשינוי גישה.

נשים שונות זו מזו

כמו שאצל גברים צריך להיות גיוון, גם אצל נשים. אלא אם כן קרה נס ויש לך אישה אחת בכל הספר. נכון שיש "מאפיינים גבריים" ו"מאפיינים נשיים", אבל בואו נודה, כל אחד משני המינים יכול להיות בעל כל מאפיין. אז מותר לכם לערבב קצת. זה נכון גם לגבי המראה.

נשים עם תסביך

תסביך זו לא מילה גסה. תסביך לגיטימי עבור גברים ונשים ואחד. אין אפליות בקטע הזה. אבל... למה לכל הרבה נשים בסיפורים יש תסביכים שרובם, איך לא, קשורים לגבר כלשהו? תסביך אח, תסביך אבא (לא, הכוונה היא לתסביך אלקטרה), תסביך בן זוג. לא יכולה להיות אישה בלי תסביך עם איזה גבר בחיים?

טוב, ברור שיש הרבה דמויות של נשים שלא. אבל... יש הרבה דמויות של נשים שכן. וכן, נכון, בעיות עם ההורים זו בעיה נפוצה בהרבה סיפורים. אבא לא אומר שהיא רק מחפשת אבא אחר בבני הזוג. ברור לי שאישה סטרייטית מחפשת גבר, אבל יהיה נחמד אם זה לא נובע מאילו בעיות כלשהן שגורמות לה להיות סתם תלותית.

אל תכאיבו לה (וגם לו) סתם

יהיה נחמד אם לדמות שלכם יהיה עוד תפקיד עלילתי חוץ מלגרום כאב לדמות הראשית, הגבר כמובן. מענים אותה בשביל למשוך אותו, הורגים אותו ומוציאים אותו למסע נקמה, עושים בה מעשי סדות כדי... טוב, נו, מה, חוץ מלעורר רגשות אצר גברים לנשים אין עוד תפקידים? במקרה שהראש שלכם שם, צאו משם מהר.

מבחן בקדל (Bechdel) ומבחן מקו מורי (Mako Mori): מבחנים לברטים (מבחן מורי גם לסדרות).

לפי מבחן בקדל, ביצירה (ספר/סדרה/סרט) שבהן נשים מיוצגות בהלכה:

1. יש לפחות שתי דמויות של נשים
2. הן משוחחות ביניהן
3. נושא השיחה אינו גברים

(יש שמוסיפים שעל הדמויות להיות בעלת משמעות ולא דמויות של סצנה אחת. כך למשל, אם יש שיחה רנדומלית בין שתי בנות שלא יוזכרו יותר על החופשה שלהן ביחד, זה לא ממש יחשב).

אני טוענת: תלוי מי הגבר ובסיטואציה.

אם למשל, שתי בנות מדברות על רק כמה גבר מסויים לוהט, טוב, זה בהחלט לא משהו.

אבל אני אתן דוגמה אצלי: שתי חברות מדברות ביניהן, האחת שואלת את השנייה למה סיפרה שקרים על אחיה. אז נכון, יש פה גבר בסיפור, אבל באותה מידה, השיחה הזו הייתה יכולה להיות על אישה או בין שני גברים. ולצורך העניין, שתיהן דמויות משניות (כי אל תשאלו אותי למה יש לי נטייה לרשום סיפורים עם גברים כדמות ראשית).

עוד מבחן, הוא מבחן מקו מורי, ובו הקריטריונים הם:

1. לפחות אישה/נערה אחת
2. הדמות שלה עוברת שינוי משמעותי (מה שנקרא קשת נרטיבית או באנגלית Story arc z)
3. הסיפור שלה (והשינוי שלה) לא קשור לתמיכה בגבר.

אם זה גורם לכם להרגיש טוב עם עצמכם, גם בפח הזה נפלתי. טוב, לפחות במספר 3. אם כי הם היו במצב של תמיכה הדדית, ובואו נודה, הוא היה זקוק לקצת יותר תמיכה ממנה. מבחורה עצבנית שנראה ששונאת את כל העולם היא הופכת לבחורה שמתאהבת לראשונה, עם כל הבלבול שבדבר, במיוחד שבן הזוג שלה... יוצא דופן ביותר מדי דרכים. ולא כי הוא מושלם, חלילה. השינוי שלה התחיל לא כי היא רצתה לתמוך בו, אלא כי הייתה מסיבת ריקודים והיא לא רצתה להיות לבד. מניע אנוכי לחלוטין. וזה לא שהאנוכיות שלה נעלמה אחרי ערב אחד. היא הייתה צריכה ללמוד בדרך הקשה שבטנגו יש שניים.

מוזמנים לראות שיש לא מעט קלאסיקות "גבריות" שלא ממש עומדות במבחן הזה. קחו של שרלוק הולמס. דמויות של נשים הן דבר נדיר, ואפילו שווטסון מתחתן (עם אישה, למקרה שהיו תהיות), הדמות שלה לא מקבלת עומק אף פעם. שמישהו יתקן אותי אם אני טועה, אבל לא נראה לי שההוביט או שר הטבעות עונים לאחד המבחנים (ההוביט קראתי לפני משהו כמו 15 שנה ושר הטבעות לא שרדתי הרבה). זאב הים (ג'ק לונדון) אולי עובר את המבחן השני, אבל האישה היחידה בכל הספר לא מופיעה ברובו בכלל. ב"שלושת המוסקטרים", השיחות של המלכה אן עם המשרתות שלה (ובכלל אגב) תמיד קשורות... למלך. (שמישהו יתקן אותי אם אני טועה, כמובן). 

זה לא שאני מכריחה אתכם להיות נאמנים לשני המבחנים או בחיים בשום פנים ואופן לבחור מאפיין סטראוטיפי, כי גם כשזה מגיע לגברים, זה בלתי נמנע. תמיד יהיו קלישאות. רק תשתדלו שלא כל הדמויות שלכן יראו ככה.

אני עדיין מחכה למדריך לגברים. כי אפילו שהדמויות הראשיות שלי הן גברים, עדיין זה יותר מעניין נשים ועדיין יש המון מקומות לשיפור.

נבלי/יריבי משנה

טוב, מודה באשמה, הפעם אני מעתיקה קצת מסרטון אחר. קיבלתי השראה ונקודת ראות חדשה מהסרטון הזה.

אין לי כוונה להעתיק הכל, אז... אנסה פשוט להתבסס על הרעיון המרכזי של הסרטון. כמובן, ייתכנו חפיפות כלשהן (כי בכל זאת ראיתי אותו וייתכן שאני מושפעת), אבל... היי, ניסיתי. את הפסקה הבאה + הקטגוריות זה מהסרטון, השאר שלי.

אז הרבה פעמים הנבל שאנחנו רואים, הוא בכלל נבל משנה של אחד גדול יותר. ולפעמים אנחנו פוגשים את הנבל המרכזי, אבל הדמויות פוגשות שוב ושוב רק את נבלי המשנה. לפחות עד פרקים מאוחרים. קיימות שש סיבות לכך שנבלי המשנה ישרתו את הנבל המרכזי או יהיו תחתיו. את שש הקטגוריות ניתן לחלק לשלוש: עזרה מרצון, עזרה לצורך טובות הנאה, עזרה מחוסר ברירה.

נאמנות (רצון)
נאמנות אינה חייבת להיות לשליט מסויים, זו בהחלט יכולה להיות נאמנות עסקית, מוזר ככל שהביטוי ישמע. אבל אתם מוזמנים לנחש איזה סוג נפוץ יותר...

למה קיימת נאמנות? ובכן, לעיתים נובע ממטרות משותפות (ידובר בהמשך). אבל לפעמים, במיוחד במקרים של פנטזיה ומד"ב, מדובר בנאמנות שיכולה לגבול בצייתנות או נאמנות מתוך מחוייבות לתפקיד. תלוי בסיבה לנאמנות. אבל, כאשר סיבה זו מתערערת... עלול להיווצר מפנה. המפנה יכול לבוא בידי ביטוי בנטישת נבל המשנה או לחילופין, לעיתים, אפילו בהחלפתו.

דוגמה: לוחמי האש (פרנהייט 451) - קיימת נאמנות למשטר ולכן הם עושים מה שהוא אומר להם: לשרוף ספרים. יש שאומרים שהקפטן הוא יוצא הדופן, כי אצלו הסיבות אחרות.

אהבה (רצון)
איך אומרים? האהבה מעוורת. ולא, זו לא חייבת להיות אהבה רומנטית דווקא. אלה יכולים להיות הורים וילדים או שני אחים. עם זאת, האהבה עלולה להיות, כפי שהנבל המשני עלול לגלות, חד צדדית. אל תצפו שבמקרה הזה הוא יישאר.

דוגמה: ננסי (אוליבר טוויסט) - אז נכון, היא לא באה מרקע מזהיר, אבל היא ממשיכה לעזור לביל סייקס ולסבול אותו כי היא אוהבת אותו.

מטרות משותפות (רצון)
לפעמים לשני אנשים פשוט יש אותה אידאולוגיה או מטרה. כיוון שהמטרה משותפת, לא נמצא קושי לשתף פעולה. אלה מסוג הדמויות, שאם אכן קיימות להם מטרות משותפות, ולא מדובר במראית עין בלבד, יהיה קשה לגרום להן להחליף צד. עם זאת, לעיתים, כאשר מתברר לנבל/יריב המשנה שהמטרה לא משרתת גם אותו, ואף עלולה להרע לו, הוא עלול לעבור צד.

 דוגמה: ז'אבר (עלובי החיים). אני בטוחה שחלקכם תוהים בנושא. הרי ז'אבר הוא הנבל המרכזי! באופן רשמי, אתם צודקים. אבל באופן לא רשמי.. הוא למעשה נבל משנה שעומד תחת הנבל הראשי: המשטר. ז'אבר בהחלט לא פועל מתוך עקרונות שהמציא לבד, ברור שאלה עקרונות אשר "מוכתבים" מלמעלה. הוא נאמן לרעיון של צדק. בצורה מעוותת, אבל נו, טוב.

מטרות משותפות (נקמה)
לא פעם, דמות שכזו אינה חוברת לנבל הראשי, ונאבקת בגיבור/ים בעצמה. ובכל זאת, הם נבל משני יותר. לעיתים הנקמה היא תוצאה של שנאה ולפעמים של קנאה ולפעמים של איזה שילוב. הנקמה לא בהכרח חייבת להיות אישית, ויכולה להיות כלפי אדם קרוב.

דוגמה: ג'יימס ויין (תמונתו של דוריאן גריי) - קיימת אי הסכמה על זהות היריב הראשי של דוריאן גריי, האם זהו הנרי ווטון שגרם לו להיות כה אובססיבי ליופיו עד שהביע משאלה להישאר צעיר לנצח או שמא זה למעשה דוריאן גריי עצמו, בהנחה שהיריב והגיבור יכולים להיות אחד (תיאורטית הם יכולים, אבל הוא לא נכנס לקטגוריה הקלאסית של פרוטגוניסט נבל). אבל, פחות בספק עומדת זהותו של יריב המשנה: ג'יימס ווין. ג'יימס ויין, הוא אחיה של סיבל ויין, אשתו של דוריאן גריי, שמנסה לנקום על מות אחותו. 

מטרות אישיות (טובת הנאה)
כאשר טובת ההנאה אינה כסף (יפורט בהמשך), טובת ההנאה הנפוצה היא קידום, אך כמובן שקיימות נוספות.

אתם ודאי מכירים את זה: האיש שמוכיח נאמנות בתקווה שיום אחד, יעלה בשלב, ומי יודע, אולי יום יבוא והוא יהיה מעל כולם (בעקבות פרישה או משהו פחות נחמד). מכיוון שהוא מרגיש שיש לו לאן התקדם, הסיכוי לחזרה לדרך המוטב (או... פשוט, ויתור על הדרך הנוכחית) הוא די נמוך, אלא אם כן הוא כבר לא מרגיש ככה. 

דוגמה: פבוס דה שאטופר (הגיבן מנוטרה דאם) - טוב, בניגוד לנבלי משנה אחרים, הוא לא נמצא באופן רשמי תחת הנבל הראשי (קלוד פרולו), אבל הוא בלי ספק אנטגוניסט משני. וטובת ההנאה שהוא רוצה היא... בואו נאמר בעדינות... בחורה במיטה.

כסף (טובות הנאה)
בניגוד לאחרים, להם יש את הנטייה הכי גדולה להיות יריבי משנה של פעם אחת. אני חושבת שיחסית פחות ניתן לראות אצלם מקרים של החלפת צד, כי מלכתחילה כל עניין הצדדים אצלם מבוסס על כסף. אז אלא אם כן הצד השני ישלם יותר... אין סיבה טובה למעבר צד. הקשר הרגשי שלו עם הנבל/היריב העיקרי הוא הנמוך ביותר ולעיתים שואף לאפס. עם זאת, ניתן לראות מקרים של שילוב בין נאמנות לכסף, ואז מצב העניינים משתנה מהבחינה הזו.

על אף שבהחלט יש לו פוטנציאל לאיים, לרב יודעים שיש מישהו מאחוריו (בניגוד לשאר, שלא תמיד יודעים). דמויות אלה לרב לא זוכות לפיתוח עלילתי נרחב (אלא אם כן, כסף הוא לא הסיבה היחידה למעשיהם). כמובן, תמיד אפשר להצדיק את המעשים המגונים במצב בעייתי המצריך כסף... אבל לרב, נוטים שלא לעשות זאת. באיזשהו מקום, הם נבלי המשנה הכי קלים לכתיבה, שכן המניע שלהם הכי חלש.

דוגמה: כל מתנקש שהוא.

פחד/אילוץ (חוסר ברירה)
יש כל מיני סוגים של פחדים. אז לא, זה לא פחד מנחשים או גבהים. אני מניחה שהפחד הראשון שרובכם חושבים עליו הוא פחד ממוות, גם אם לא מוות שלכם. אתם מכירים את זה "אם לא תעשה את מה שאני אומר, אני אהרוג את המשפחה שלך." דברים דרמטיים שכאלה. אבל... בהחלט קיימים סוגים נוספים של פחדים. פחד יכול להיות גם פחד להיות דחוי. אפשר למצוא את זה אצל תלמידי בית ספר (או סטודנטים) בעיקר. הפחד להיות דחוי, שלעיתים מוביל למעשים... איך לומר, לא משהו. ואם מדברים על עולם המבוגרים, יש לעיתים פחד מפיטורים או פחד לאבד ירושה/תפקיד כלשהו. לעיתים אילוצים ופחדים הולכים יחד יד ביד, אך ייתכנו אילוצים אחרים כמו אילוצי תפקיד או אילוצי מצב (למשל: חייל שנלחם במלחמה שהוא חושב שאינה צודקת).

דוגמה: בריל סטמפלטון (שרלוק הולמס וכלבם של בני בסקרוויל) - למרות חוסר רצונה לשתף פעולה בהריגתו של הנרי בסקרוויל, ג'ק בטמפלטון עושה כל שביכולתו כדי לערב אותה בכך.

פסיכופתיות רצחנית (רצון)

ממש כמו שנבלים ראשיים יכולים להיות כאלה, כך גם נבלי משנה. ובמקרה הזה... אלה בהחלט נבלים, חד משמעית. אלה אנשים שחוברים לאדם זה או אחר כדי לקבל הזדמנות להרוג האנשים. לא פעם ניתקל בחיילים או באנשים בארגון פשע, אך לא בהכרח. לעיתים הם עובדים עם אדם בודד או משרתים משטר יותר מאשר להיות כפופים לארגון.

*הערה: פסיכופת לא ייחודי לרוצחים. אדם יכול להיות פסיכופת לפי הגדרה מילונית (ומקצועית) ולא להרוג נפש חיה כל חייו. אנשים שכאלה הם בעלי מוסר נמוך (עד לא קיים) בשילוב עם קסם אישי לרב.

המחנות (נקמה)

לפעמים מחנות הם ברי חלוף (למשל, קבוצות בבית הספר), אך לעיתים יש קבוצות מבוססות יותר, אז אמנם לפעמים חלק מהחברים עוזבים, אך אחרים מצטרפים במקומם. (מדינות שונות, קבוצות כדורגל, מפלגות פוליטיות, גזעים בפנטזיה, צבא).יריבות יכולה להיות בין שתי קבוצות ויותר. את משתתפי המחנות הברי חלוף (שאינם בראש), לרב ניתן לשיך לטובות הנאה או פחד. אבל כשמדובר ביריבות מבוססת, לעיתים שנאה לצד השני נובעת פשוט מעצם קיומו.

לגבי דוגמה, אני אגיד את האמת, יש לי אחת ויחידה, אם כי אני בטוחה שיש (אבל אולי יותר בטלוויזיה/בקולנוע או לפחות בז'אנרים כגון ריגול או פנטזיה). אבל... לא חבל להרוס את כל הספר? (זה מתגלה ממש בסוף).

נבלי משנה בשתי חזיתות

על אף הניסיון הנאיבי לפשט את הסיווג של נבלי המשנה, לעיתים, זה קצת יותר מורכב. המקרים האלה לא רבים, אך לעיתים נבל משנה יכול להיות כזה משתי סיבות (עד שלא יוכח אחרת, מבחינתי זה נכון רק לנבלי משנה)

• דראקו (הארי פוטר): מצד אחד, קיים שילוב של עלבון אישי ויריבות בין מחנות. מצד שני, בהמשך נכנס אלמנט נוסף של פחד/חוסר ברירה.
• לוק (פרסי ג'קסון): מה שהתחיל כנקמה באלים הפך בעקבות חבירה לא נכונה לחיים שנשלטים על ידי פחד.

וכן, אני שמה לב לאלמנט המשותף פה (פחד), ויכול להיות שברב המקרים של שילובים זה בהחלט נובע משם. אבל... בהחלט לא בדקתי את העניין מספיק לעומק.

נבלים/יריבים

בכל סיפור יש שני צדדים: הפורטגוניסט (protagonist), הוא הדמות המובילה את הסיפור, גם אם הסיפור לא מסופר דרכה. דוגמה לדמות שכזו היא שרלוק הולמס. ווטסון הוא הדמות הראשית, הסיפור מסופר מנקודת מבטו, אבל בסופו של דבר, שרלוק הולמס מזיז את העלילה יותר ממנו. אל מול אותו פרוטגוניסט, עומד היריב שהוא הבחור ששם רגל לפרוטגוניסט שוב ושוב. מוריארטי משמש כיריב (antagonist) של שרלוק הולמס, אבל בהחלט אפשר להתייחס אליו כאל נבל. כך למשל ברומיאו ויוליה... המשפחות של השניים הן אנטגוניסטיות: שתיהן מונעות את התקדמות העלילה הרומנטית, למרות שבסופו של יום, אין להם איזה יצר מרושע כלשהו. לעיתים, גם יש יריב משני, שהוא הדמות המשנית של הרשע/יריב ראשי. בסיפור פיטר פן, מר סמי הוא אנגוניסט משני, לצידו של האנגוניסט הראשי, קפטן הוק. שורה תחתונה: נבל בהכרח יריב, יריב לא בהכרח נבל.

אז כל נבל או יריב, בכל סיפור, אפילו סיפור לילדים קטנים, צריך מניע. אדם לא קם בבוקר, אומר "משעמם לי, בואו נעשה לאנשים את המוות." כמובן, שלא כל יריב הוא יריב רע. אם שני אנשים רבים על אותו תפקיד, אז ה"נבל" יהיה מי שינסה לזכות בתפקיד. על אף שבהחלט הוא לא חייב להיות נבל, אבל לרב, הוא יקבל תכונות לא חיוביות במיוחד, על אף שעצם תפקידו לא מכריח זאת. אם בדוגמה של איש העסקים, הוא יהיה תעב בצע, ממרר את חיי העובדים, חנפן פתולוגי וכו'.

אפשר לחלק לקטגוריות:

הנבלים המרושעים
ש אנשים שהם רעים פשוט... כי הם רעים. אז נכון, למעשים שלהם צריך להיות מניע, ולפעמים גם לרוע יש מניע, אבל אלה אנשים שמאוד קשה להתקשר לתפיסת העולם שלהם, ולכן, מאוד קשה להזדהות איתם. את הנבלים האלה קל למצוא בסיפורי המיועדים לילדים.

היריבים המוסריים
הנבלים שבאותה מידה יכלו להיות גם גיבורי הסיפור לפעמים. הם פועלים מתוך תחושה של הכרח. הם לא רוצים לעשות את מה שהם עושים, אבל אין להם ברירה. החבר'ה האלה די נדירים. אבל מה שכן, מאוד קל להזדהות איתם.

בעלי המוסר האישי (או: הנוקמים).
מכירים את האלה שעשו להם משהו רע בעבר ורוצים לנקום? עליהם אנחנו מדברים. מצד אחד, מאוד רוצים להזדהות איתם בגלל העבר הטראגי שלהם, אבל מצד שני, קשה מאוד לכבד את כל הפעולות שהם עושים לצורך השגת המטרה. אז מה למעשה ההבדל בינם הקודמים? על הרצף בין נבל ליריב, הם היו יותר קרובים לנבל. אבל כאמור, הרבה יותר קל להבין למה הם עושים מה שהם עושים לעומת הנבלים המרושעים, שנראה שפשוט קמו בבוקר והחליטו שבא להם להיות רעים. אך הם גם לא היריבים המוסריים, כי יותר מדי פעמים, הם בכלל לא מוסריים, והם לא מתחרטים על המעשים שלהם.

קחו בחשבון שקטגוריות מתאימות לנבל/יריב הראשי, ולא לנבל/יריב המשנה. להם יש קטגוריות שונות, בהתאם לסיבה שהם עוזרים לנבל/ליריב. אבל הסיכוי שלהם להכנס ליריבים המוסריים קטן, אלא אם היריב הראשי הוא יריב מוסרי.

סתם משהו מעניין: הרי כולנו יודעים שבסופו של יום, הגיבור והיריב יכולים תמיד להתחלף. אם אתם רוצים לקרוא ספר שבו אותה דמות מיוצגת פעם בתור הגיבור ופעם בתור היריב, מוזמנים לקרוא את קין והבל מאת ג'פרי ארצ'ר. הסיפור מספק נקודת מבט של שתי דמויות: ויליאם קין והבל רוזנובסקי, כאשר כל אחד הוא היריב בסיפורו של השני.

על נבלי/יריבי המשנה - בפעם הבאה!

יצירת דמויות והצגת כמה דמויות במקביל

טוב, חוץ מזה ששתי הבעיות עוסקות בדמויות... אין ביניהן קשר. אבל אנחנו רוצים פוסט של יותר מעשר שורות, נכון?

יצירת דמויות בעל אופי שונה
יש את המרגיזים האלה, שברגע שהוחלט מה תפקיד הדמות, הם יודעים מה הולך להיות האופי שלה פחות או יותר (נעים להכיר, אני מהמרגיזים האלה). אבל אני מניחה שזה לא בא לכולם באותה קלות... (חי חי חי)

המחשבה הראשונה היא.. איזה תפקיד הוא מגלם. המחשבה השנייה היא אילו תכונות כדאי שיהיו לו בהתחשב בתפקיד הזה. כמובן, שאם יש מספר אנשים בעלי אותו תפקיד, זה לא אומר שלכולם צריך להיות אותו אופי. למשל, אם 5 אנשים יוצאים למסע יחד, גם נניח שחמישתם גברים (או נשים), עדיין, לא ייתכן שלכולם יהיה אופי זהה. אלא אם כולם רובוטים.

בואו נלך על דוגמה: אנחנו רוצים אצלנו מישהו שיהיה בתפקיד הנסיך. איזה נסיך זה יהיה? הרי יכול להיות יותר מסוג אחד של נסיך: הנסיך המפונק, הנסיך המרדן, הנסיך האומלל, הנסיך האידיאליסט. למרות שלכולם אותו תפקיד, לכל אחד מהם יש מאפיין דומיננטי שונה לחלוטין. נניח למשל, שבחרתם בנסיך המרדן. עכשיו, שאלו את עצמכם: במה הוא מורד? למה הוא מורד? כיצד הוא מתכנן לשנות את זה?

למה הוא מורד: אם למשל, הוא מוחה נגד אופי ניהול הממלכה, כנראה זה שאומר שיש לו חוש צדק מפותח. אם הוא מורד נגד החובה להתחתן, כנראה שהוא בחור שמעדיף חופש ולא כל כך אוהב להקשיב למוסכמות. אם הוא מורד מול החובה לשבת וללמוד כל היום, הוא יכול להיות עצלן או הרפתקן. אם הוא מורד נגד החובה ללמוד את אומנות הלחימה, אולי הוא פציפיסט או נגד מלחמה באופן כללי.

רואים לאן אני חותרת? בהתאם לתפקיד, אפשר לאט לאט לבנות הלאה.

בואו נגיד שהחלטנו שהנסיך המרדן שלנו פשוט עצלן. תכונה קשה הבאתי לכם, הא? אתגר, חבר'ה, אתגר! אילו תכונות נוספות היינו מצפים מאדם כזה (לצורך העניין, לא משנה אם הן סיבה או תוצאה)?

תלותי: לא מסוגל להתנהג ברשות עצמו.
כפוי טובה: הוא פשוט מורגל בחיים הטובים, ולא מוצא סיבה להתאמץ בשבילם. וכשעושים בשבילו משהו, זה מובן מאליו.
חוסר בטחון עצמי (לא בדיוק תכונה, יודעת): אולי העצלות היא למעשה התגלמות הפחד שלו להפוך למלך לא מוצלח יום אחד?
קושי בלמידה/התנהלות כללית איטית: כיוון שהכל הולך לו כל כך לאט, כבר אין לו חשק לעשות שום דבר.

אתם מבינים שבזאת לנסיך שלכם יש בסך הכל שתי תכונות, אבל עם זאת, יש לו כבר כיוון מאוד ברור?! כל שנותר, הוא לחשוב על תכונות נלוות. אם הוא תלותי, הוא עלול להיות גם ילדותי. אם הוא כפוי טובה, יכול להיות שהוא נוטה לכעוס. אם הוא חסר בטחון, יכול להיות שהוא שתקן. אם יש לו קושי בלמידה, אולי הוא חי באמונה שכל יכולת היא תוצאה של כשרון מולד ואין לו שום יכולת לשפר אותה?

לאט לאט, מתגלגלות עוד ועוד תכונות. כמובן, יכול להיות שיהיו תכונות שתאלצו להכניס למרות שהן לא בהכרח מתקשרות לתכונה אחרת (למשל, יתכן שהנסיך כפוי הטובה דווקא מאוד חכם), או שלחילופין, תחפשו תכונה שלא תתאים לתכונה אחרת שלו (מה עם דווקא הנסיך התלותי הוא החכם?!). יותר תכונות סותרות, יהפכו אותו לדמות יותר עגולה.

יש לכם כמה נסיכים? כל שעליכם לעשות, הוא לחזור לשלב השני, של בחירת תת תפקיד (למשל, הפעם, תבחרו בנסיך המרדן). .

וכשם שלנסיכים יכולים להיות כמה תתי סוגים, כך לתפקידים רבים אחרים: ההרפתקן, המכשף, המאפיונר, איש העסקים וכו'. אבל גם בהחלט יכול להיות שאין לכם איזו דמות סטראוטיפית שכזו. אולי יש לה תפקיד שונה במהותו. או שאין לה תפקיד בכלל. הפעם, פשוט לכו ישר לשאלה מהי המטרה. למרות שאני מאמינה שכן תמצאו תפקיד. בהצלחה!

הצגת יותר מדי דמויות בבת אחת
כאשר רוצים להציג שתי דמויות ביחד, אפשר. כאשר רוצים להציג יותר מדי דמויות... זה קשה. אם אלה דמויות משניות שלא דורשות פירוט יתר, ניחא. אבל מה קורה אם כולן חשובות?

נסו קודם להתחיל בתיאור כללי: הנמוך, הצעירה, הבלונדיני, הרזה, השזופה. את התיאורים הקצרים האלה, תנו בזמן הצגת כולם. לכל אחד תנו מאפיין אחד (כדאי שלא כולם יהיו מאופיינים על ידי אותו סוג מאפיין, למשל שיער). זוהי למעשה ההבחנה הראשונה של גיבור הספר בין הדמויות. זה גם קורה במציאות. אתם לא ישר מבחינים בכל ההבדלים בין כולם, אלא בהבדלים מרכזיים. עם זאת, ניתן להשתמש בשיטה זו גם במקרה של מספר יודע כל, על מנת להקל על הקורא.

בשלב השני, הדמויות ידברו. כנראה יציגו את עצמן, אבל יכול להיות גם כל דבר אחר. זו ההזדמנות שלכם לפרט בתיאור שלהם קצת יותר. עדיין, נסו לא לזרוק שלוש פסקאות של תיאורים לכל אחד. יכול להיות שגם יהיה אחד שלא ידבר, ועדיין, ניתן לתארו. אפשר לומר שהדמות הבחינה בבחור/ה השתקן/ית ואז לכלול גם תיאור.