‏הצגת רשומות עם תוויות תכנון ספר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תכנון ספר. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 15 ביולי 2022

כתיבת תיאור מפורט

פעם הייתי מסתפקת בצבע עיניים ביחד עם צבע ואורך שיער. וזהו. לא היו תיאורים יותר. אולי גיל. אולי לפעמים גובה. זהו. לקח לי המון זמן לכתוב תיאורים "ראויים". מוזמנים לשים לב שבסיפור "המין החזק" שנכתב מזמן, אין תיאורים כמעט. אתם מגיעים לסיפור, פוגשים שתי דמויות ואתם יודעים רק שני דברים: אחד - שמדובר בגבר ואישה. שתיים - שהגבר בן 28. וזה כמה לא היה לי אכפת מתיאורים פה

בסיפור "זר בממלכה חדשה/שלי", שנכתב אחרי שהתחלתי לראות כל מיני סרטונים לכתיבה, החל שיפור ראשוני. שני הקטעים לקוחים מהחלק השני מנקודת מבטו של קילגן.

שיערו השחור שהגיע עד קצת אחרי כתפיו היה אסוף בצורה מרושלת, שערות אפורות מבצבצות ממנו, עיניו האפורות הראו סימני עייפות, זיפיו היו לא מסודרים במיוחד. גוון עורו, שנטה להיות בהיר, הראה סימנים ראשוניים של שיזוף (קילגן)

שיערו החלק בצבע חום שקד היה קצר יותר משל קילגן והיה אסוף לאחור באדיקות. גם ממרומי העץ היה ברור שהוא גבוה ממנו לפחות בחצי ראש. הוא היה רזה מרב הגברים שראה, אך עדיין נראה בריא. נראה שהיה צעיר ממנו בכמעט עשור. הוא לבש טוניקה בצבע שחור ומכנס חום עד הברך... קילגן ראה את עיניו בצבע ירוק כהה. על פניו השחומות כשאר עורו הייתה הבעה חשדנית ואף כועסת. (סייבק)

היו עוד תיאורים, אבל אלה הדמויות הראשיות ולא היה לי כוח לחפש את הכל XD העצלנות, הא?

שימו לב שהתיאור של סייבק מפורט יותר של קילגן, על אף ששניהם דמויות ראשיות. הסיבה? הקטע הנ"ל מסופר (גם אם בגוף שלישי) מנקודת מבטו של קילגן. הגיוני שפחות ייתן תשומת לב לעצמו, אך כיוון שעבר שינויים רבים (זיפים שגדלו, עיניים עייפות, עור שתפס שמש), הם מוזכרים. במקרה של סייבק לעומת זאת, מדובר בדמות חדשה עבורו, אותה הוא פוגש לראשונה. מן הראוי שהסתכלות מהצד על מישהו תניב תיאור מדויק יותר. בקטע של סייבק (הכתוב לפני כן), הוא בקושי זוכר לתיאור, אלא באזכורים פה ושם.

הפירוט של התיאור, נבע מההבנה הבאה (חוץ מההבנה שכדאי שיהיו תיאורים), אפשר לבחור מספר מסוים של מאפיינים שכדאי להזכיר, אבל יש מספר גדול יותר של פריטים אפשריים (צבע וטקסטורת העור, עיניים, שיער, שיער פנים, איפור לבנות, מבנה גוף, בגדים, גומה/צלקת/כתם לידה). בתיאור של קילגן עברנו על 4 מאפיינים (שיער, עיניים, צבע עור, זיפים), אצל סייבק היו 6 מאפיינים (שיער, גיל, מבנה גוף, בגדים, צבע עיניים, צבע עור). בדרך כלל, במהלך הסיפור, מספר הבסיס שלי היה 5 (או אחד יותר או אחד פחות). המספר הזה, המשיך לדמויות הבאות (לא לכולן, אבל עדיין)

על הכיסא המהודר מכולם ישב מישהו שנראה מעט יותר צעיר מהמלווה בעל הצמחים המטפסים. מבעד לכתר הזהב על ראשו בצבץ שיערו בצבע בלונד פלטינה, עורו היה חיוור באותה המידה, עיניו ירוקות אפרפרות וצרות מעט, ועל סנטרו כמה קצוות שיער שניתן היה לכנותן זקן (טרקלם: 5 - גיל, צבע שיער, צבע עור, עיניים, שיער פנים)

מאוחר יותר, כתבתי ספר נוסף, להלן תיאור הדמות הראשית ממנו לצד דמות נוספת. (הקטע מתורגם. יש דברים שבאנגלית נשמעים יותר טוב XD. הסיפור מסופר במספר גוף שלישי קרוב (שם הדמות הראשית: אדם). למעוניינים, בסוף הטקסט באנגלית.

הוא בהחלט לא ציפה לראות גבר באמצע שנות ה-20 שלו, ללא שערה לבנה אחת על ראשו. שיערו השחור והמבריק (באנגלית: raven) היה משוך לאחור בחוזקה, עיניו החומות הבוהקות היו בעל גוון אדמדם, מה שנתן להן מראה מיוחד. חליפתו השחורה כיסתה את גופו הרזה אך החטוב.

הוא לא ידע לומר מה גילו המדויק, אך על אף שאדם כנראה היה מבוגר יותר, הפנים הילדותיות שלו (baby face) יחד עם שערות זקנו הדקות והבלונדיניות, בצבע שערות ראשו, גידול זקן או שפם היה מגוחך. עיני הכחולות והגדולות גם לא התאימו לגילו. אף שהיה גבוה מן הממוצע, בהתחשב בגילו, הרזון של אדם נתן את האפקט ההפוך.

אבל מה קורה כשאין מושג איך הדמות צריכה להיראות בכלל?

ברוך בורא האינטרנט. אבל עכשיו ברצינות, אתם לא חייבים אפילו אינטרנט. קחו אדם קיים (או דמות מהטלוויזיה/סרטים). ואם לא, אז כפי שנאמר, יש אינטרנט. תחפשו בכל אתר לבחירתם מה שתרצו החל מאנשים, בתים, יצורים בדיוניים ומה לא. רק... נסו לא לא לתאר באופן מדויק מדי שלא משתמע לשתי פנים, במיוחד אם אתם מתארים אדם מפורסם. מוזמנים לנחש על מי קילגן מבוסס (רמז: מבוסס של שחקן מתוכנית טלוויזיה מוכרת). בואו נגיד שבצע העיניים פספסתי (אבל הן בכל מקרה בהירות) ולא יותר מדי  והחלטתי גם להוסיף לו שיער ארוך. כי בא לי.  כלומר... חמודה שכמותי, היה לי רעיון בראש, אבל בתכלס... לא הכי ניצמדתי למקור (גם מודה שיש לי דמיון ויזואלי לא משהו). היו מקרים שישבתי עם דמות מול העיניים ותיארתי אותה, אבל כיוון שהאנשים לא מוכרים, בהצלחה למצוא על מה זה מבוסס.

נראה לי מיצינו, לא?



 he surely didn’t expect to see a man in his mid 20’s, not one gray hair on his head. His full raven hair was pulled back tightly, his brilliant brown eyes had a reddish tone, which made them appealing. His black suit covered his slim body.

He couldn't tell his age, but despite probably Adam being older, with his baby face whose hair was so thin and blonde, the same of his head, growing any moustache or beard was ridiculous. His big blue eyes also didn’t add much to his age. Though usually being taller from average, added to one’s age, Adam thinness had the opposite effect.


יום שלישי, 15 בפברואר 2022

רמזים מטרימים (Forshadowing)


 אם יש אקדח שתלוי על הקיר במערכה הראשונה, הוא בהכרח יירה במערכה הראשונה (אנטון צ'כוב) 

באנגלית זה נשמע מגניב יותר. 

מה אני אעשה? תציעו רעיונות חדשים.

 מהו רמז מטרים?

אם לא למדתם על זה בבית ספר, או פשוט נרדמתם בשיעור, רמז מטרים הוא הכנסת רמז שמטרתו לרמז על ההמשך. זה יכול להיות הסצנה הבאה, הפרק הבא ואפילו סוף הספר. בדרך כלל, יש יותר מרמז מטרים אחד.

לתוהים מה פירוש מקור מטרים: מטרים מלשון טרם, לפני. 

מטרים (לפי האקדמיה ללשון העברית): מכין לקראת דבר שיבוא בהמשך.

אבל באיזה מקום, יש מלא דברים שמלמדים על הבאות.

זה שאנחנו אומרים שהדמות הראשית תצא לפרק הבא בדייט וזה אכן קורה, זה לא רמז מטרים. כי זה לא רמז, מספרים לכם מפורשות. תנו לי לספר לכם דוגמה שלמדתי בתיכון בסיפור (המשעמם) "הרופא וגרושתו" מעת ש"י עגנון. כאשר הרופא (שאני לא סגורה אם יש לו שם) רוצה להציע לדינה דייט, הם רוצים לקחת את החשמלית. בפעם הראשונה, אין מקום. בפעם השנייה יש מקום אחד. רק בפעם השלישית יש מקום לשניהם.

מה המסקנה: שהם לא נועדו להיות יחד.

מה?! איך אפשר לנחש את זה מזה?!

תאמינו לי, שאלתי בדיוק את אותה שאלה. אבל אתם יודעים מה הבעיה עם רמז מטרים? שהוא ספויילר. ומכיוון שזה סיפור כזה משעמם, למי אכפת לעשות לו ספוילר בכלל? D: חוץ מזה, לבן אדם יש קטע עם רמזים מטרימים. 

הטרמות, כמו הרבה דברים בחיים, מתחלקות לשתיים (וכן, אני יודעת שההגדרות שאני נותנת הן לא תרגום מילולי)

הטרמות גלויות (Direct foreshadowing): המטרה של הכותב הוא שהקוראים יבינו למה הוא מכוון, או לפחות יתחילו לנחש. 

דוגמה: מקבת - בתחילת המחזה, מכשפה אחת פונה למקבת' בתוארו הנוכחי (שליט גלמיס), השנייה מכנה אותו בתואר לא שלו (שליט קודור) בעוד השלישית מנבאת שהוא יהיה מלך סקוטלנד. פספסתם את הרמז המטרים? לאחר שמקבת' עוזב את המכשפות, הוא מתבשר שמעתה הוא אכן שליט קודור. המשתמע? הבא בתור, הוא להיות מלך סקוטלנד!

הטרמות סמויות: (Indirectforeshadowing): הקוראים אפילו לא יודעים שהם קוראים רמזים מטרימים. רק בדיעבד (או בקריאה שנייה), הפאזל מתחיל להתחבר. עד אז, הם די לוטים בערפל.

דוגמה: הדוגמה של ש"י עגנון.

כמה דברים שמזכירים הטרמות, אבל הן לא

האקדח של צ'כוב: חשבתם שהתמונה למעלה הינה הטרמה להמשך? אז לא, אבל קשה שלא לראות את הדמיון, לכל פרט בסיפור שלכם יש משמעות, כן, גם לאקדח שעל הקיר, הוא לא סתם שם. אם הסופר כותב משהו, שולי ככל שיהיה, במיוחד בהתחלה... אל לא להטעות אותנו. זו לא טכניקה (בניגוד לרמז מטרים), זה כלל. אומרים שעוד מישהי שטובה בזה היא ג'יי קיי רולינג, כפי שמתבטא בהארי פוטר וספרים נוספים שלה.(אאלץ להאמין לאנשים האלה). אף שהאקדח של צ'כוב ורמזים מטרימים הולכים לרוב יד ביד, לא תמיד כך הדבר.

פלאשבקים או גיחות לעתיד (או בשבילכם: מעתק לעבר ומעתיק לעתיד): יציאה מהעלילה בהווה כדי לראות קטע שהתרחש בעבר או יתרחש בעתיד. לא רמז, לא כלום. ברור כשמש (אם תשאלו אותי זה לא דומה, אבל זו אני...).

הולכת שולל (באנגלית: red herring): כן, באנגלית זה נשמע מוזר, אני יודעת. בכל אופן, השם בעברית די מסביר את העניין. הכוונה היא לגרום לקוראים לחשוב שהסיפור הולך לכיוון מסויים רק בשביל שיגלו שזה לא נכון. או אם נתרגם את הציטוט המדויק של ויקיפדיה באנגלית: ""משהו שמוליך שולל או מסיח את הדעת משאלה חשובה או רלוונטית". מבחינתי הסחת דעת היא עדיין סוג של הולכת שולל, אז... נסגור על השם הזה D:

איך עושים את זה?!

יודעים מה הבעיה הנוספת ברמז מטרים? שבשביל לעשות אחד, צריך לדעת מה יהיה בהמשך. משמעות הדבר היא שאם אין לכם שמץ של מושג מה יקרה בהמשך, אתם לא יכולים להטרים אותו. אבל, גם אם אתם לא יודעים את העלילה על בורייה, מספיק שיש איזו נקודה בהמשך שאתם יודעים עליה, תוכלי ליצור הטרמה עבורה, גם אם הרבה דברים מעבר אתם לא יודעים. אז שורה תחתונה: כל עוד אין לכם מושג מה אתם רוצים, אין טעם בהטרמה. לכן, על מנת להטרים סיפור צריך לתכנן אותו (ולו בצורה רופפת מספיק בשביל לדעת מה יש להטרים)או לעשות את מה שאני עשיתי... לגלות באמצע הסיפור שיש מה להטרים, ואז לשנות דברים קטנים בהתאם. אבל את זה יכולתי לעשות כיוון שהפרקים לא פורסמו לפני שהספר נכתב במלואו (ועבר עריכות).

מקור (האמת שיש כמה דומים)

לקריאה נוספת - אם יהיה ביקוש, יתורגם


יום רביעי, 1 בדצמבר 2021

בניית עולם

בניית עולם לרב מדברת על על טבעי, פנטזיה או מד"ב. אם כי בינינו, גם אם הסיפור מתרחש בימינו ואין בו אלמנט על-טבעי אחד, עדיין צריך לבנות את הסביבה. אבל לא על זה אנחנו מדברים. הנושא הנ"ל הוא במיוחד לשלושת הז'אנרים המובאים מעלה. 

בעיקרון יש שתי דרכים לבנות עולם

  1. תכנון מראש - אתם יודעים בדיוק איך העולם שלכם נראה לפני שאתם כותבים את המילה הראשונה
  2. תכנון על הדרך - אתם ממציאים פרטים על העולם כשנוח לכם בעלילה.
אני מניחה שרב האנשים השפויים בדעתם משתמשים בשיטה הראשונה (כמובן שאני לא אחת מהן). אבל... בכל זאת, הנה כמה נקודות שאני יכולה לתת לכם. 

זמן (טכנולוגיה)

אם זה מד"ב, כנראה שזה עתיד, על טבעי יכול להיות בכל זמן, אבל אתם שואלים, רגע, למה פנטזיה צריכה להיות עם זמן?! טוב, נכון, גם אם השנה בעולם פנטזיה היא 2000, הטכנולוגיה שם יכולה להיות פי אלף מתקדמת מהיום. ועדיין, כדאי לחשוב למה זה דומה. האם הטכנולוגיה שלהם דומה לזה שלנו? או שאולי היא מפגרת או מתקדמת יותר? 

מקום

האם הסיפור מתרחש בעולמנו? בישראל? בחו"ל? באיזו עיר? ואם לא, אז איך נראה העולם עליו אתם מספרים? במידה ומדובר בפנטזיה, האם זו מדינה הררית? מה מזג האוויר בה? האם היא גובלת לים? כמה שכנות יש למדינה? (ואם יש לכם כמה מדינות, אז תכפילו את כל השאלות בהתאם למספר המדינות).

דת

האם לדת יש מקום חשוב בעולם שלכם? אם כן, איזו דת זו? מה המנהגים שלה? כיצד היא משפיעה על חיי היום יום? אילו חגים יש בה?

משטר

האם יש דמוקרטיה או שאולי מלך? או אולי פאשיזם? האם יש משטר צבאי? במידה והמשטר אינו צבאי, האם יש צבא? מה תפקידו? 

יחסים בין קבוצות

קבוצות יכולות להיות קבוצות אתניות, שבטים או אפילו מדינות, אבל לא רק. קבוצות יכולות להיות גברים מול נשים (האם מין אחד מופלה?), מבוגרים מול ילדים (היחס לילדים הוא ככוח עבודה? האם יש משמעת קפדנית?), להט"ב (האם מקבלים אותם?). כמובן אלה יכולות להיות גם קבוצות "פוליטיות" (בעד/נגד משהו, מחתרות).

בגרות

שאלה שאולי מוזר לעסוק בה בעידן שלנו, אבל... מתי מישהו אצלכם הופך למבוגר? האם כבר בגיל 13 בנים מקבל את תואר הכבוד "גבר?" מה הציפיות מאדם שזה עתה הפך בוגר? האם אלה אותן ציפיות בדיוק כמו אדם כפול בגיל?

קסם

האם בעולם שלכם יש קסם? מה החוקים שלו? האם החוקים שלו נוקשים או שלא כל כך?

תרבות

מה מאפייני התרבות? האם זו מדינה עם אנשים "חמים"? האם אלה אנשים שמעריכים משמעת? האם אלה אנשים שכל תרבותם מתבססת סביב אמונה מסויימת? (יכול להיות דת, אבל לא חייב)

יום שני, 1 בנובמבר 2021

מתן שמות (לדמויות, אבל לא רק)

 אלא אם כן מדובר בסיפור קצר ובו יש דמות או שניים, כנראה שתצטרכו לתת שמות לדמויות שלכם. אם הסיפור שלכם בעולם בדיוני, תאלצו גם להמציא שמות של מקומות ואולי אפילו יצורים/מכונות. וגם אם הסיפור בעולם האמיתי, ייתכן שתאלצו שם של עסק, רחוב או פארק.

שמות מצהירים על המקום

אני אומרת שהשאלה הראשונה שיש לשאול היא... איפה (ומתי) הסיפור שלכם מתרחש. האם הוא מתרחש בארץ? באנגליה? בצרפת? בדנמרק? כוכב אחר? עולם פנטזיה? כל אלה יאלצו אתכם ללכת על שמות שונים. טוב, השניים האחרונים יכולים להיות שמות דומים.

זה פשוט כמו שזה נשמע, בארץ יהיו שמות ישראליים (אלא אם כן יש עולה חדש או לחילופין בן מיעוטים), אם הסיפור שלכם מתרחש באנגליה, אלה צריכים להיות שמות אנגליים. האם אין מהגרים באנגליה? יש, אבל לא כל המדינה. וכך כל מדינה אחרת שתבחרו בה.

אם אתם עושים את זה בעולם מאוד מאוד עתידני/בחלל החיצון/עולם בדיוני, הגיע הזמן לחרוק שיניים.

אז נכון, אם אתם כותבים סיפור על מקום שאינו ישראל, תוכלו לרשום שמות של מקומות בעברית לפעמים, החברה לפיתוח בע"מ, במקום שם מסורבל באנגלית, אבל אם אתם רוצים לתת שם לרחוב, אז הוא צריך להיות בהתאם לשפת המקום, אבל כמובן שהמילה רחוב/סמטה/עיר/הר/אחר יהיו בעברית, למשל, כמו בסרט שדרת סנסט (Senset Bolevard). אף אחד לא יתרגם את זה לשרדת השקיעה. 

וכן, ברור לי שלא כולם יסכימו אותי, אבל זו דעתי. תתמודדו.

שימו לב, שלפעמים לאוכלוסיות שונות (באותו עם) יש שמות שונים: למשל, בארץ, השמות ה"ישראליים" נחלקים לשניים, שמו תנכ"יים ושמות בעלי משמעות בעברית (מלבד כמה יוצאי דופן). שמות תנכ"ים יותר מקובלים בקרב דתיים או חרדיים. שמות כמו אופיר או אלמוג, פחות.

איך נותנים שמות קיימים?

אז אחרי שדיברנו על עניין המקום, ברור לכולנו שזה לא מספיק. טוב, תכלס כן, אבל יש מלא שמות, לכו תבחרו אחד. הנה כמה טיפים אם קשה לכם לבחור.

1) בחרו אות בא' ב' (או באותיות של השפה שבחרתם) ותבחרו שם רנודמלי. נסו שהאותיות לא יהיו סמוכות אחת לשנייה (אם יש 10 דמויות שלא כולן יתחילו באותיות א'-י')

2) חפשו שם עם משמעות. כן, הקטע הזה יכול להיות קשה, במיוחד בעברית. כלומר, יש הרבה שמות עם משמעות, אבל לא מהרבה מהם אפשר להפיק שם בעל משמעות לסיפור, בין אם באמת, או בין אם אירוני. כך למשל, אדם בשם נבון יכול באמת להיות נבון, או שלא. אישה בשם יפה יכולה להיות יפהפיית הנילוס, אבל בהכרח).

3) קחו אנשים שהכרתם (עדיף לא בהווה, או לפחות אנשים שאנחנו מכירים יותר מדי מקרוב) או שמות של דמויות/שחקנים. אוהבים אותם? תשימו אותם כדמות ראשית שהקורא אמור לאהוב. לא אוהבים? נו, נחשו מה לעשות איתם

ולגבי שמות לא קיימים...?

באופן כללי, אתם יכולים לקחת דף ועט (או לעשות את זה בראש) ולחרבש שמות עד שיוצא משהו. אבל תנו לי להציע עוד שיטהף קחו שם דמות/אדם קיימים. בואו ניקח למשל, שם מוכר: בניימין זאב הרצל (בכוונה שם ארוך). אז, אנחנו לוקחים אותיות ו... מתחילים להרכיב שם. למשל: בזר, מירצה, אבזל, ראימלי וכו'. אתם לא חייבים לאהוב אף אחד מהשמות, אבל העיקר הכוונה.

אם יום אחד תרצו לעשות יום אחד אנשי זאב שהם גם ערפדים, תוכלו לקרוב להם עזבד. סתם רציתי לומר, אבל תכלס, אפשר להשתמש בשביל זה.

קצר ולעניין, הסוף.

יום שישי, 1 באוקטובר 2021

המאורע המחולל

מה זה אירוע מחולל?

מכירים את זה שאומרים החיים של מישהו לפני ואחרי? אז לפני ואחרי המאורע המחולל.

האירוע המחולל הוא המאורע שגורם לסיפור לשנות את כיוונו. הדרמטיות שבדבר. 

אירוע מחולל יכול להיות הסיבה לכתיבת הספר (אם כי לפעמים זה דווקא הסוף).

דוגמה תהיה נחמדה

קחו למשל את הסיפור של שלגיה (המקורי, לא "סיפורה של המלכה הרעה"). אף שהיו מספר מאורעות שתרמו בחלקם להתקדמות העלילה (מותה של אמא של שלגיה, הנישואין מחדש, מותו של האב), המאורע המחולל בסיפור הוא זה שהראי אמר למלכה שהיא לא היה יפה, אלא שלגייה. ויי זמיר. בעקבות המאורע המחולל, הסיפור החל לנוע: הצייד ניסה להרוג את שלגיה, שלגיה ברחה ליער והגיעה לבית הגמדים וכו' וכו'. אפשר לומר שהמאורע המחלל או אירוע מכונן, כלומר, אירוע שגורם לטלטלה בחיינו. טוב, אולי לא תמיד, אבל זה בהחלט מה שקורה ברב ניכר של הפעמים בספרים.

איפה יהיה המאורע המחולל?

איפשהו בהתחלה. זה לא חייב להיות הפסקה הראשונה או אפילו הפרק הראשון, אבל כדאי שזה גם לא יהיה אי שם באמצע. אחרת, תגידו לי, מה אתם עושים חצי ספר? מספרים על החיים הבלתי משתנים של אנשים? תלוי כמובן באורך הפרקים, אבל כדאי שזה יהיה בהתחלה (כמובן, שיש פער בין סיפור בן 1000 מילים בפרק לבין 5000 מילים בפרק).

האם המאורע המחולל יכול להתרחש מחוץ לסיפור? (לפניו)

על מנת לפשט את העניין, התשובה היא לא. 

גם אם היה איזה מאורע כלשהו שהיה מאוד חשוב לסיפור אבל לא קרה בו, עדיין הדמות שלכם הייתה צריכה לעבור משהו שיגרום לה לתזוזה.

יכול להיות שהמשפחה של הדמות הראשית שלכם נרצחה לפני הסיפור. נקודת המפנה תהיה היציאה למסע נקמה. מה שאומר, שאנחנו לא יכולים למצוא את הגיבור שלנו באמצע. אלא אם כן באמצע המסע שלו חל שינוי כלשהו שטורף מחדש את הקלפים.

וגם אם הייתה איזו נבואה ישנה או משהו מהעבר שצץ, מה שחשוב הוא לא מה היה פעם, אלא איך הדמות הראשית פוגשת אותה במהלך הסיפור.

מה שכן, המאורע המחולל יכול להיות בפתיח. במקרה כזה, הפרק הראשון יגיע זמן קצר לאחר הפתיח (וכנראה לא בפער של 500 שנה). כך למשל, ב"סיפורה של המלכה הרעה" האירוע המחולל, מציאת הראי, מתרחש בפתיח. אבל הפרק הראשון הוא המשך ישיר לפתיח. אבל גם אם יעברו כמה ימים, לא יקרה כלום.

ואם יש לי שתי דמויות ומעלה?

יכול להיות שכן... ויכול להיות שלא. 

אני אתחיל מהדבר הקל: לפעמים לשתי הדמויות יש בדיוק את אותו אירוע מחולל. בסיפורים רומנטיים, למשל, הפגישה בין השניים היא האירוע המחולל. אז לא צריך להיות גאון הדור בשביל להבין שיהיה פה מאורע מחולל אחד.

אבל... יש גם מקרים שבהם הקשר בין שתי הדמויות הרבה יותר רופף. מה אז?

למשל בספר "הסיפור שאינו נגמר", אפשר לומר שהיו שני מאורעות מחוללים: המאורע המחולל הראשון היא כשבסטיאן (מקדם עלילה ראשוני) גונב את הספר. המאורע המחולל השני הוא כשאטריו נשלח למסע להציל את פנטזיה (מקדם עלילה משני). בלי אף אחד מהמאורעות, לא היינו יכולים להגיע לסוף הספר, נכון? 

כנ"ל בסיפור "זר בממלכה חדשה/שלי", אין קשר בין ההגעה של קילגן לממלכת בוהו לבין זכייתו של סייבק בתחרות ראשות הקסם (מי יהיה אחראי לסוג הקסם המסוים בממלכה). כל אחד מהמאורעות היה יכול לקרות גם אילולא התרחש המקרה השני. אם נסתכל על סיפורו של כל אחד בנפרד, אכן, זהו המאורע המחולל. אך האם זהו המאורע המחולל של שניהם יחד? אולי דווקא הפגישה ביניהם (שמתרחשת לפני זכייתו של סייבק בתואר ראש קסם) היא המאורע המחולל של הספר?אחרי הכל, דרכם של השניים נפרדו וישפיעו זה על זה. אז אולי... בכל זאת?

נו, אז אני אתן לכם להחליט אם זה מאורע מחולל אחד או שניים. לא קראתם? זה בסדר, הסיפור מופיע באתר (קחו בחשבון שהפרקים די ארוכים).

רוצים לספר על המאורעות המחוללים שכתבתם או קראתם? שתפו!

יום ראשון, 15 באוגוסט 2021

מבנה סיפורי: מתח (חקירות)

 טוב, אז על למדנו מבנה שלושת החלקים ועל מבנה ארבעת החלקים. אבל לא לכל סיפור זה מתאים. אחד הסיפורים להם המבנה הזה לא מבין, הוא סיפור מתח מסוג חקירה (לא כל חקירה, אבל בסדר).

ולא, אל תצפו להמצאת המאה, זה מה שנקרא, היגיון בריא. כמו... יותר מדי דברים פה. והשם מוזר בהתאם.

זכוכית מגדלת, זכוכית מקטנת

כן, אני יודעת שאין זכוכית מקטנת. הכוונה היא למצב בו אנחנו יוצאים מהאירוע (קטן) לכדי כלל החשודים (גדול), עד שאנחנו לאט לאט מצמצמים בחזרה, עד להגעה לאירוע שוב. אם יש רעיונות אחרים, לכו על זה.

זה כנראה אחד המקרים הבולטים שבהם שני המבנים הקודמים לא מתקיימים. אנחנו במתח לגבי מי עשה, איך ולמה, אבל אפשר לומר שהמשבר... הוא בתחילת הסיפור. זאת בניגוד לשני המבנים הקודמים. מתאים לסיפורים שמתמקדים בפתרון תעולמה שלרב אינה מערבת פעולה (כמו למשל, ריגול/סיפורי מוסד למיניהם). אמנם זה הסדר, אבל אם אתם חושבים על תכנון.... אולי כדאי שתתחילו לחשוב דווקא מהסוף.

ולא, אני לא חושבת שאני ממציאה את הגלגל, אבל אולי יש מי שזה יעשה לו קצת סדר בראש.

הכרת המקרה

איזה מן סיפור חקירה זה אם אין מה לחקור? איפה זה קרה? מתי זה קרה? מי היה שם?  (לפעמים, סיפורי מתח מתרחשים בתוך אירוע הומה אדם או בבית רב משתתפים, ואז רק צריך לנחש מי מהנוכחים זה היה). בהינתן ולא מדובר ברצח (אלא גניבה, למשל), מה קורבן העבירה יודע לספר על המתרחש? מי הוא מציג כחשודים? 

הכרת החשודים

לרב, בסיפורי מתח יש כיוון חקירה. אולי זה הבעל האלים, החבר המרושש, יריבה מהמשרד וכו'. בשלב זה אנחנו מכירים את החשודים: מה הקשר בינם לבין הקורבן ומה טיב מערכת יחסים ביניהם? אולי גם בין החשודים השונים יש קשרים?

אגב, בחלק הזה לא חייבים להיות רק החשודים, אלא גם אנשים נוספים שקשורים לאירוע (למשל: אם הרצח התנהל במסיבה בבית והיה מישהו שיצא מוקדם, הוא אולי לא אשם מיידי, אבל הוא יכול לתאר מערכות יחסים בין הקורבן לאנשים שונים או אולי אחד החשודים אמר לו משהו).

חקירה

על החלק הזה, צריך לעבוד בזהירות. לרב בחלק הזה, מתבררות הסתירות, אבל כדאי שהסתירות לא יהיו הזויות מדי עד שזה יאבד כל היגיון. מי משקר? מי דובר אמת? מי נתפס כאמין בידי החוקר?

הולכת שולל (רשות אבל מומלץ)

אה-הא! אאורקה! יש תגלית חדשה או כיוון חדש שלא היה קודם. פתאום יש חשוד חדש או שאחד החשודים הקודמים מאבד את האליבי שלו. או אולי פרט נוסף מתגלה שמשנה את הכל! ועל זה נאמר: טריפת הקלפים מחדש

הולכת שולל, כשמה כן היא, גורמת לקוראים לחשוב שיש לנו כיוון, רק בשביל שיתבדו. תשאלו את אגתה כריסטי. היא מומחית בזה. אצלה הרבה פעמים יש חשוד אחד ויחיד, ואז מתברר שזה לא הוא. כך שלמעשה, הולכת השולל והכרת החשודים הולכת יד ביד.

סגירת קצוות (והפרכת הוכלת השולל)

בין אם בחרתם להוסיף הולכת שולל ובין אם לא, השלב הבא, השלב הבא הוא להצביע על האשם האמיתי. הפרכתם את כל החשודים האחרים ונותרתם עם חשוד אחד ויחד - מבצע העבירה. איך הגיע החוקר לרגע המיוחל?

פרישת ההתרחשות

זה לא משנה אם החוקר מעלה את ההתרחשות המדוייקת או שמבצע העבירה, בסוף הסיפור, הקוראים מקבלים את התמונה המלאה של מה שהתרחש. במקרה זה, מבצע העבירה מקבל את עונשו - כלא או מוות.

יום ראשון, 1 באוגוסט 2021

מבנה שלושת וארבעת החלקים

יש את האנשים בינינו שאוהבים מבנים ותיאוריות, ויש אלה שמשתמשים בהם גם בלי לשים לב. אז אם אתם מהסוג הראשון או השני, להלן אחד המבנים הנפוצים שהרבה אנשים משתמשים בו... אפילו בלי להתכוון. כמו כן הוא, למבנה הזה יש שלושה חלקים (נכון מפתיע?).אבל אף אחד לא סופר אתכם על המילה, אבל כעיקרון החלק הראשון והאחרון צריכים להיות רבע מהספר (כל אחד בנפרד) והחלק האמצעי חצי. רבע+חצי+רבע = שלם!

כיוון שתיאוריות זה לא הצד החזק שלי, אז אני למעשה מעתיקה ממקורות חיצוניים D: 

מבנה שלושת החלקים

פתיח (Setup)

הפתיח מתחיל לרב באקסופזיזציה, כלומר, הכרת הדמות הראשית ועולמה לפני שמתחיל האקשן  מודה שבסיפור "זר בממלכה חדשה/שלי" אנחנו לא מתחילים משם, אלא דווקא מהאירוע המחולל, שזה למעשה האירוע שמשנה  את חיי הגיבור לנצח (נכון שזה נשמע דרמטי?) האירוע המחולל מוציא את הדמות הראשית מהמצב הסטטי בו הייתה עד כה. התזוזה יכולה להיות למצב רצוי מתוך בחירה (להיות עם בן זוג מסויים) או שלא (חטפו את הילדים של הדמות הראשית ויש להצילם).

עימות (Confrontation)

המטרה העיקרית של חלק זה היא בניית מתח (Rising Action) בעקבות האירוע המחולל. מתחיל המסע של הגיבור ואיתו, בניית המתח בסיפור. למקרה שעד כה לא היה ברור שלגיבור עומדים להיות מכשולים בדרכו, עכשיו זה כבר ברור לגמרי. איזה כיף... בחלק זה אנחנו לומדים להכיר דמויות משניות יותר. במהלך המסע, יכולו שינויים בגיבור. זאת בהנחה שיש שינויים בכלל. במהלך חלק זה יכולות להיות מספר נקודות מפנה שבהן הגיבור עלול לעשות חישוב מסלול מחדש. אפשר להתייחס לאירוע המחולל כאל נקודת המפנה הראשונה. בין אם אתם בוחרים לשים עוד כמה נקודות מבנה או לא, שלב העימות חייב להיגמר ברגע השבר, מצב בו הגיבור מוצא את עצמו באין מוצא (הכל, כמובן, בתלות לעלילה), מה שגורם לשינוי דרסטי שמוביל לשלב הבא.

פתרון (Resolution)
  1. טרום השיא: ההכנה לקראת המאבק הסופי. יכול להיות שזה מציאת הנבל או לחילופין, פילוס הדרך עד לבוס, שהוא למעשה היריב הראשי.
  2. המאבק הסופי: לרב בין סצנה בודדת. 
  3. התרת הסבך: קולולולול! פתרון! הגיבור השיג את מטרתו!!! כל הקצוות סגורים. אפשר ללכת הביתה.
מבנה ארבעת החלקים

פתיח

טוב, זה בדיוק כמו בשלושת החלקים.

בניית מתח
  1. הגיבור עוד לא מוכן להתמודד מול היריב. הוא לומד דברים שונים שיובילו אותו להתמודדות מוצלחת בסוף. 
  2. נקודת תזכורת ראשונה לסכנה הצפוייה.
  3. נקודת המעבר בין החלק השני לחלק הראשון. יש ניסיון ראשוני לפתור את הבעיה, ולפעמים הוא מצליח. חלקית.
משבר
  1. הגיבור די בטוח בעצמו.
  2. נקודת תזכורת שנייה לסכנה הצפוייה.
  3. תחושה של הכל או כלום לפני המאבק הסופית. 
מאבק ופתרון

מאבק סופי (עלול להיות בעל מספר שלבים), ואז זהו, מתחילים לסגור קצוות.


סליחה אם זה בלאגן, אבל זה מה שקורה כשאני מנסה לשכתב דברים ממה שאחרים כותבים. אם יהיה ביקוש (או אם יתחשק לי, אבל לא הייתי בונה). אעשה את הפישוט שלי למבנה שלושת החלקים. בלי... כל השלבים המרגשים.

יום שלישי, 15 בספטמבר 2020

כתיבה ללא תכנון: חוויה ממקור ראשון

למי שמכם יצא לפשפש בסדרה על תכנון ספר, הגיע למסקנה שכל מה שקשור אליי ואל תכנונים... לא הולך ביחד. ברמה מזוויעה שאין לתאר. בינתיים הצלחתי אולי לתכנן סיפור בעל מספר פרקים. זה היה סיפור מתח שניסה להתחקות אחרי הסגנון של שרלוק הולמס, כלומר, מסתורין שאילץ אותי לתכנן. האם התוצאה הייתה מוצלחת? לפי אתר סיפורי המעריצים שפרסמתי בו... לא, או שזה פשוט לא מה שאנשים מחפשים, בהתאם לשאר הסיפורים באתר. 

אני לא יכולה להתגאות בגמירתם של הרבה סיפורים. היו לי סיפורים קצרים לאורך השנים, רובם נאבדו. היו לי ניסיונות לסיפורים ארוכים, אולי רק לאחד היה סוף לפחות. את כולם גמרתי אחרי כמה פרקים והם ננטשו. עם זאת, היו לי שני סיפורים ב"אורך מלא". האחד, כתבתי בכיתטת ז'-ח', והדמויות התבססו על סדרת טלוויזיה שראיתי בזמנו. לקחתי את העיקרון של הדמויות, שיניתי את השמות ואת מקום ההתרחשות לישראל של שנות ה-90 (אפילו שהספר נכתב בשנות ה-2000).

בספר הזה, לא היה ניסיון לתכנון. לא היה לי כל ידע על כתיבה יוצרת וכלי העזר היחיד שהיה לי זה אני. גם אם ידעתי פחות או יותר בראש, לא באמת ידעתי מהו מבנה של סיפור וכיצד לבנות דמויות. אלה דברים שלא למדתי לפני כתיבת הסיפור הזה.

לאחר מכן, הכתיבה ננטשה למשך שנים. חזרתי קצת בסוף תקופת הצבא וגם קצת אחרי עם סיפורים קצרים. ואז, הגיע החופשה בין השנה השנייה לשלישית באוניברסיטה, קיץ 2018. כיוון שלא הייתי בלימודים הייתי, כמו לא מעט צעירים, משוטטת ביוטיוב. ואז עליתי על סרטון. אני אפילו לא זוכרת על מה, אבל אני זוכרת של מי. פרסמתי כמה וכמה סרטונים שלה. ג'נה מורסי (Jenna Moreci) הייתה זו שפתחה בפניי עולם שבו זו לא רק אני לבד מול הנייר. יש מישהו שנותן הכוונה.

אז התחלתי לקחת את העניין יותר ברצינות. עברתי על סרטונים שונים, בהתחלה רק שלה, בהמשך של נוספים, בהם קיבלתי התרשמות רחבה יותר על העולם הזה. עולם, שעד אותו רגע, הוזנח לחלוטין כמעט.

החלטתי לעשות צעד גדול: להתחיל סיפור באורך שלם, כלומר "ספר" של ממש.

באותה תקופה, ראיתי שתי סדרות שלהן היה אלמנט ספרותי משותף: מישהו שהיה בעבר בצבא, התאכזב מתפקודו ובחר לעזוב אותו. וזו הייתה יריית הפתיחה.

כמו רבים וטובים שראו סרטונים כאלה לפניי, גם אני שמעתי שוב ושוב את העצה של תכנון ספר. כאמור, זה משהו שבקושי התנסיתי בו, בטח לא בסדר גודל כזה. אז התחלתי את התכנון. הדמויות קיבלו מאפיינים כלליים יותר מאשר איפיון של ממש לצורך כתיבת התכנון. כתיבת התכנון התנהלה באופן כרונולוגי לחלוטין. כתבתי חלק נכבד מהסיפור, אבל לא הגעתי ממש עד לסוף.

תחילה הסיפור נכתב במספר יודע כל. במהלך תחילת הכתיבה, החלטתי להמיר את הכתיבה לגוף שלישי עמוק (בעל איכויות של גוף ראשון, אבל מסופר בגוף שלישי). לספר היה גיבור אחד ויחיד: קילגן.

קילגן החל את דרכו ולא נדרשו יותר מדי פרקים בשביל לתת לו נפח שלא היה קיים בתכנון. כבר בשלב התכנון, הייתה דמות נוספת, שנועדה להוות דמות משנית שהופיע די מוקדם ודי הרבה. לדמות הזו קראו סייבק. מטרתו העיקרית של דמות זו הייתה יצירת עלילת משנה רומנטית, לצד התפתחותו כאדם. עם זאת, לסייבק לא היה תפקיד ממשי בעליל. כמובן שבדיעבד, ברור לי שזו הייתה טעות, אבל בעת כתיבת התכנון, הדבר לא עלה בדעתי. אולי חשבתי שאצליח לשלב אותו בדרך יותר משכנעת.

אז התחלתי לכתוב. פרק ראשון, פרק שני, פרק שלישי... ואז, הדמות המשנית, התחבבה עליי. פתאום, לא כל כך רציתי להשאיר אותו דמות משנית. אז הוספתי לו סיפור רקע בפרק 4. את העיקרון הכללי של פרק 5 הצלחתי לשמור פחות או יותר, אבל כשהסתכלתי על המשך התכנון הבנתי דבר אחד: אין כמעט שום דבר שאני רוצה להשאיר בו.

ופה, החל מעגל הקסמים. הסיפור נותר ללא כל עלילה נראית לעין. ולכן, הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש. ובזאת, הממלכה ממנה הגיע קילגן איבדה את מקומה. תחילה חשבתי עוד להכניס אותה בדרך אחרת. אולי אני אשתמש בדמות אחרת כדי להגיע לאותה נקודה. הבנתי שזה לא ילך. אני חושבת שלפחות 4-5 פעמים שיניתי את הסוף של הסיפור. ואף על פי שכל פעם הסוף השתנה, המשכתי לכתוב, לפעמים עם שינויים קלים בלבד של מה שקרה קודם.

לומר שאני זוכרת בוודאות מה היה כל אחד מהסופים? ממש לא, אבל אני זוכרת שהיו שם כמה שינויים. שינוי קו המחשבה הביא איתו שינוי בשתיים מהדמויות המשניות. והרומן שתכננתי לקילגן? ירד מהפרק, ושינויים רלוונטים נעשו בעריכה.

אבל בסופו של יום, הספר גמור. עם התחלה, עם אמצע וסוף. בערך 150 עמודים. הסיפור אינו מושלם, ובעריכה הנוכחית (רביעית במספר), אחרי שלא היו עריכות גדולות מדי, פתאום אני מוצאת את עצמי משנה קטעים. בעיקר מורידה, לעיתים מחברת. הבנתי שיש דברים שהם מיותרים או לא מוסברים טוב. לא עוד סתם תיקוני שגיאות כתיב (היו שינויים נוספים עוד קודם, פשוט עכשיו הם מאוד מורגשים מבחינתי).

בסופו של יום, עם כל העריכות, עדיין לא היה שינוי מהותי של ממש בעלילה. לפעמים קורה לעורכים שהם נאלצים לשנות את כיוון העלילה באופן קיצוני. אצלי... זה לא קורה (הודות לקוראי הבטא שאינם קיימים). מבחינתי, זו העריכה האחרונה. הסיפור ימצא את מקומו בוואטפד בשל חוסר תקציב.

והיום?

במהלך העריכה הקודמת, עלה לי רעיון לסיפור חדש. הוא אפילו תוכנן מראש. הסיפור הזה, בניגוד לקודם, הוא על טבעי במקום פנטזיה, כך שהוא מתרחש בעולם שלנו. הסיפור נכתב באנגלית ולא בעברית (בניגוד לסיפור הקודם).

אז זוכרים את התכנון מראש? כמו שאתם מנחשים, התכנון לא שרד הרבה. אולי הוא לא גרוע בהכרח, אבל חשבתי שיהיה יותר מעניין לראות איך הדמות הראשית מתפתחת יותר מאשר לראות איך כל שאר הדמויות מגוננות עליה. אז כרגע נשארתי עם שלושה צירים אפשריים לקחת את העלילה. רק שהפעם... בהתאם לסוף שאבחר אצטרך לבנות את שאר העלילה. הפעם, אני לא אוכל לשנות את הסוף כל חמש דקות. אני אשאיר את שלב ההתלבטות אחרי העריכה הנוכחית.


אז זהו, זה אני והניסיון יוצא הדופן שלי. כי לרב האנשים יש סוף בראש ליותר מ-5 פרקים רצופים... רוצים לשתף? מוזמנים!

יום שבת, 30 בנובמבר 2019

איך שגלגל מסתובב: תכנון שהשתבש

זוכרים את הסדרה על התכנונים? היא הייתה אמורה להיות, פתאום נגררה לפוסט רביעי והפעם לפוסט חמישי! כי אני בן אדם החלטי לחלוטין.

טוב, ראיתם כבר בפוסטים קודמים שהיה לי תכנון ו... העפתי אותו מהחלון. אני אישית זרמתי עם כל השינויים שלי... אבל אני מניחה שיהיו אלה שיסתבכו. כיוון שהיו מיליון שינויי סוף ועלילה ומה שאתם רוצים, אתמקד בשינויי דמויות. זה סתם לכיף שלי.  זה לא באמת יעזור לאף אחד.

קילגן
במקור: הדמות הראשית מהרגע הראשון, דמות מאוד נוחה.
היום: כן, עדיין דמות ראשית, אבל הוא יכול להיות הרבה פחות נוח... במיוחד לקראת הסוף. האימפולסיביות לא פעם שולטת בו, וגורמת לו לעשות דברים די מטומטמים.

סייבק
במקור: דמות משנית שנועדה להיות חלק מרומן משני. היה אמור להיות שחצן שלומד איך לרדת לעם.
היום: דמות ראשית לצד קילגן. השחצנות התבררה לקוראים כמעטפת הגנה במצבים בהם הוא לא מרגיש נוח.

קנמר
במקור: ה"שמרטף" של קנמר, חסר אישיות ממשית של ממש.
היום: הדמות המשנית שמוזכרת הכי הרבה. הוא מהווה מאין מורה דרך לשתי הדמויות הראשיות (במיוחד לקילגן).

ריאן (Rian)
במקור: המלכה. בעיקר עניינים פורמליים שקשורים לממלכה.
היום: עדיין המלכה, אבל יותר נכנסת בתור אמא.

טרקלם
במקור: הבן הבכור שנועד למלוך, עד שעשה שטות. מלכתחילה לא דמות משהו.
היום: עדיין הבן הבכור, עדיין דמות לא משהו לא חלק מבוטל מהסיפור, אבל כשהוא מתגבר על הקשיים האישיים שלו, מתחיל שינוי. כי אני יכולה :)

פניטר
במקור: האח הצעיר של טרקלם, הרבה יותר סימפתי ממנו, אמור היה להיות המלך בסוף.
היום: הוא התאום (הצעיר) של טרקלם, דמות מאוד תמימה וחלשה... עד ש... (ספוילרים)

אנקרה
במקור: אחות של סייבק, תפקיד בעיקר איתו.
היום: אני מניחה שהיא יחסית לא השתנתה מאז שכן היא הייתה דמות די מעורפלת מלכתחילה. קיבלה כנראה יותר מקום.

לידרה
במקור: סייבק היה אמור לחזר אחריה וללמוד להתנהג כמו בן אדם בתהליך. הבת של קנמר.
היום: ה"חיזור" ביניהם יותר הדדי, אבל בתכלס, היא זו שמובילה אותו באיזה מקום. היא עצמה נוטה להתרגז בקלות במקום סייבק במקור (ש... עדיין לפעמים מתרגז בקלות).

למריה
במקור: הייתה אמורה להפוך לבת זוג של קילגן.
היום: הדמות הזו נדחקה לצד של הצד. יש משהו שנראה כמו התחלה של השניים, אבל באמת קשר לקרוא לזה רומן. ה"רומן" נשאר מסיבות מסויימות (ספוילרים).

אז איך זה קרה?!

הייתי אומרת לכם שזו שאלה מצויינת... אבל אני יודעת את התשובה. לפחות באופן חלקי. כשבניתי את התכנון, היה לי עדיין קשה להכיר את הדמויות שלי. התחלתי להכיר אותן במהלך הכתיבה. ומה לעשות... מה שהתאים לתכנון לא ממש התאים לדמויות שלמדתי להכיר בזמן הכתיבה. ולא, אני לא באה עם תירוץ בסגנון "הדמויות הכתיבו לי מה לעשות." בהתחלה, אף שנצמדתי לתכנון, עדיין הוספתי בו אי אילו שינויים שהשפיעו אחר כך. כמובן שנקודת המפנה העיקרית התרחשה כשבחרתי לנטוש את התכנון כדי לתת לסייבק יותר מקום.... כי התחשק לי.

גם לי זה יקרה?

אם אתם ברי מזל ומוכשרים כמוני... בהחלט יכול להיות. גם לאנשים שמורגלים בתכנונים, הדברים האלה קורים לא פעם. אני מניחה שככל שאתם יותר סגורים על הדמויות שלכם מלכתחילה וככל שאתם מתאמנים יותר, הסיכוי לשינויים קטן. בגלל כמות השינויים הנכבדת הזו, אני מאמינה שאני ותכנון ספר לא נועדנו זה לזה.

כיוון שמדובר בסיפור פנטזיה, אין צורך להתעסק מדי בדברים טכניים כמו התייחסות להיסטוריה (נובלות היסטוריות) או של דברים שקשורים למדעים (מד"ב). כי יש אנשים שגם היו שמחים אם היה ניתן לשנות את הדברים האלה... אבל הם יודעים שזה יהרוס להם את הספר. אני מסתמכת פה על דברי אנשים אחרים שאינם אני :)

מה עושים?

מציעה לכם לקרוא את סדרת התכנונים עוד פעם... די מפורט על זה שם :) אני אישית המשכתי עם חוסר הודאות הזו עד ממש בימים האחרונים לכתיבת הפוסט (17.11). אז... הכל טוב, רבותיי.

בהנחה שלא אזכר בעוד משהו... הפעם זה באמת החלק האחרון בסדרה!

יום רביעי, 30 באוקטובר 2019

"הזורמים" כי לא כולם מצליחים לעבוד עם תכנון מדוקדק.

אז, הגיע הזמן בפוסט אחרון לסדרות התכנונים. כי... מתברר שבטעות שכחתי מזה.

רציתם (או לא רציתם), ניסיתם (או לא ניסיתם), אבל הבנתם (או ידעתם תמיד) שתכנון הוא לא השיטה הנכונה בשבילכם. בואו אני אגלה לכם סוד: אתם לא לבד. אני לא בטוחה ממתי באמת מתכננים ספרים, אבל למרות שיש בהחלט סופרים רבים שמתכננים את הספרים שלהם, יש גם מספיק כאלה שלא. אחד מהם אולי אתם מכירים, ככה, לגמרי במקרה. לא... לא השם הכי מוכר: סטיבן קינג. כן, סטיבן קינג עצמו מודה שהוא לא מתכנן את הספרים שלו. אז אולי לא תהפכו לסטיבן קינג הבא, אבל אם הוא יכול... גם אתם!

האמת שיכולתי לסיים כאן, אבל בואו נמשיך עוד קצת XD

אז מה שיטת העבודה של הזורמים?
שיטת העבודה של הזורמים במלוא מובן המילה היא... שבאמת אין להם שום תכנון בשום צורה שהיא. אבל לרב האנשים שמחשיבים את עצמם זורמים, יש נקודות מפנה בעלילה שאליהם הם מכוונים. עם זאת, הם לא יודעים איך בדיוק הם יגיעו אליהן. תחשבו על זה ככה: יש לכם את פרק 1 פרק 15 פרק 30... אבל אין לכם מושג מה קורה באמצע הספר/הסדרה. אז... מנסים לבנות סצנה אחר סצנה את הסיפור, או במילים אחרות, להשלים פערים.

זה לא סוג של תכנון?
אפשר לומר, אבל בניגוד למתכננים שלהם יש רעיון מאוד מסודר של סיפור, אצל הזורמים, יודעים שצריך להגיע מנקודה א' לנקודה ב', השאלה היא רק איך. בעוד המתכננים יודעים מראש כיצד יגיעו לשם, הזורמים לומדים עם התקדמות העלילה איך הם מגיעים לשם.

יש משהו באמצע?
למרות שנוטים לדבר על תכנון (planning) וזרימה (pantsing) כעל קטגוריות, יש הטוענים שמדובר למעשה ברצף. הרצף נע בין המתכננים המדוקדקים עד הפרט האחרון לבין אלה ש.... לא מתכננים שום דבר, או מתכננים רק התחלה סוף ואולי גם אמצע. אני הצלחתי לעשות ספר (שלא התפרסם או יתפרסם לעולם) שלא ידעתי מה הסוף שלו עד כמה פרקים לפני הסוף... אבל זה היה לפני יותר מעשר שנים. אל תנסו את זה בבית. מצד שני... אני עדיין לא יודעת מה הסוף של מה שאני כותבת כרגע... על מי אני אובדת? טוב, יש לי מושג אבל... נמשיך בדיון.

אז מה ההבדל בין תכנון למחצה/חוסר תכנון לבין תכנון?
תדמיינו שאתם צריכים להגיע מנקודה א' לנקודה ב'. ברור לכם שאין לכם דרך להגיע לשם בקו ישר. אם אתם מתכננים, אתם יודעים בדיוק לאן לפנות. ככל שאתם מתכננים פחות... אתם צריכים יותר לאלתר. גם אם יש לכם נקודות ביניים, עדיין לא ברור לכם לחלוטין איך מגיעים אליהן. נשמע כיף, הא? ללכת בעולם עם מפה עם כמה נקודות ציון ובלי שבילים ובהצלחה להגיע לשם.

מה היתרון של תכנון/החיסרון של זרימה?
היתרון של כל תכנון (ולא רק של ספר). הוא שיש לכם דרך סלולה, לעיתים אפילו זמן מובנה לכל מטלה/פרק, ברור לכם בדיוק מה הולך לקרות. אין הפתעות. כיף, לא? כשאין תכנון.... לא ידוע אם תצליחו להשיג את המשימה, מתי ואיך בדיוק.

מה החיסרון של תכנון/היתרון של זרימה?
יש שיאמרו שתכנון משעמם אותם, כיוון שהם מצפים להכל מראש. אבל מבחינתי החיסרון בתכנון הוא ש... אתה יכול לעוף פעם אחת בדיוק. כמובן, גם אי אפשר כל פעם למחוק פרקים בשביל שיתאימו למעוף שלך, אבל... ככל שמתקדמים עם הדמויות, ולומדים להכיר אותן, אפשר לראות יותר איך אפשר לשחק איתן ומה מתאים להן יותר. תכנון על הנייר יכול להיות קצת שונה בפועל. אולי זה עניין של כמה התכנון הראשוני מפורט. במקרה של זרימה, אתם לא מרגישים מוגבלים בדבר המדוייק שתכננתם עוד טרם הספר, שעוד לא הרגשתם באמת איך הדמויות שלכם מתנהלות. אולי פתאום אתם מתחילים לאהוב דמות שהיה לך קצת יותר להתקשר אליה בתכנון? אולי פתאום מצאתם שדמות משעממת? כמובן, אתם צריכים להתמודד עם קשיים הנובעים מכך גם במקרה של זרימה, אבל במקום לשנות את כל ההמשך שתכננתם... כיוון שלא ממש תכננתם המשך... יותר קל. זו דעתי בכל אופן.

אני חושבת שמיצינו את הנושא הזה. רוצים לשתף מה אתם (מתכננים/זורמים/מתכננים למחצה?) נשמח לשמוע!

יום שני, 26 באוגוסט 2019

תכנון ספר: האור בקצה המנהרה?

הפתרון הוא, אידיוטי ככל שנשמע. פשוט לעזוב את זה לכמה זמן. אם אתם עסוקים כמוני בקונספירציות לספר שלכם בכל רגע פנוי, זה כבר יבוא. אז ייקח שבוע? חודש? לא נורא.

ציפיתם לפתרון קסמים, הא? טוב, אין פתרון קסם.

אם אתם כמוני, ואתם הולכים בשיטת התכנון הכרונולוגי, תמצאו איזושהי נקודה בעתיד ותנסו לחבר אותה עם מה שיש לכם עכשיו. אם אתם נוהגים בשיטת התכנון הלא כרונולוגי, אז... אני מניחה שלכם יותר קל ואתם אפילו לא צריכים את הפוסט הזה. אבל כעיקרון, אתם יכולים להשתמש בשיטה הרשומה מעלה.

אבל יכול להיות שהשיטה שהכי מתאימה לכם... היא לא לתכנן. בין אם אתם מתכננים ובין אם לא, אתם בהחלט לא סופרים טובים יותר או פחות. ניסיון לתכנן ספר מתחילתו ועד סופו הוכיח לי שאני לא בדרך הנכונה.

לפי מה החלטת?
מלכתחילה, השתמשתי בשיטת התכנון הכרונולוגי. תאמרו שאני חסרת מעוף, מקובעת, לא יודעת לעבוד נכון... מה שתרצו. אבל הרגלים ישנים לפעמים קשה לשנות. מאז שהחלטתי לשנות את הסוף... לא הצלחתי להחליט על סוף. יש לי כמה אפשרויות ואני יותר מדי מתלבטת ביניהן. מי יודע, אולי זה נועד להיות בספר הבא בכלל (בבקשה, לא...)

אז מה עושים אם גם אני כזה/כזו?
חבר'ה, אם השיטה הזו עובדת לכם, אז סבבה. לא צריך להרגיש רע, להצטער, להגיד לעצמכם כמה אתם גרועים. אתם פשוט כאלה. אגב, בחיים שלי אני מאוד לא ספונטנית לרב. אז אין קשר בין ספונטניות בכל תחום אחד לספונטניות בכתיבה.

אבל רציתי לתכנן ולהיות כמו כולם!
רציתי, ניסיתי, לא עבד. גם לכם לא? לא נורא. אולי בספר הבא שלכם יהיה לכם יותר קל לתכנן. ואולי זה דווקא הופך אתכם למיוחדים (כי ממה שאני ראיתי, הרב מתכננים). והיי, אתם תמיד יכולים לחשוב על רעיונות שיקרו בהמשך, ולראות איך אתם מקשרים את העלילה הנוכחית שלכם לקו העלילה העתידי הזה. אתם תמיד יכולים לשנות את השיטה אם אתם מצליחים. אם ככה הולך לכם הכי טוב, מה זה משנה מה אומרים אחרים?

שיניתי לעצמי את התכנון, יש לי מה לחזור לשלב התכנון?
יכולים לנסות. אני המשכתי קצת עם התכנון הכרונולוגי עד ש... שוב נתקעתי. האם זה אומר שהכל אבוד? לא, אבל זה אומר שבינתיים, אני גם ככה זוחלת עם הספר, אז זה יכול לחכות.

אבל, אבל, אבל, אני רוצה...
הדבר היחיד שנשאר לי לנסות להציע לכם... הוא לרשום נקודות שאתם חייבים שיהיו לכם בסיפור. לא לתכנן סצנות, אלא רעיונות. האם יהיה קשר זוגי? מה המטרה? האם יש משבר מסויים שאתם רוצים להכניס? כל אלמנט שהוא, אתם יכולים לרשום לכם. זה לא התכנון האידיאלי, אבל זה משהו. ואם לא תעשו גם אותו, זה לא נורא. כי גם הזורמים נוטים להכניס לשם נקודות מפנה.

בזאת נגמרה הסדרה על התכנון, ולכן, בפעם הבאה... על האנשים שפשוט... לא מתכננים. או כמו שאני קוראת להם "הזורמים".

הזורמים

יום ראשון, 18 באוגוסט 2019

😼הצד האפל של תכנון ספר😼

תוצאת תמונה עבור ‪ANGELS DEMONS optical illusion‬‏
האם השדים על רקע האור או המלאכים על רקע החושך?
(כי... נחמד שיש משהו חוץ ממילים)

תכננתם את הספר שלכם סצנה אחר סצנה? נהדר! הגיע הזמן להתחיל לכתוב אותו!

אתם מתקדמים בקצב מסחרר, אתם כבר ברבע הספר! רק שפתאום נזכרתם... שיש משהו שאתם רוצים להוסיף. לא חשבתם על זה בתכנון הספר הראשוני, ופתאום, מתחשק לכם להוסיף משהו חדש. ייתכן שזה כיוון שהתחברתם לאיזו דמות משנית יותר ומתחשק לכם להרחיב עליה. ייתכן שפתאום בא לכם להוסיף עוד משברון קטן לספר שלכם. בעיה אחת: הספר מתוכנן מתחילתו עד סופו. מה עכשיו?

במקרה הטוב, השינוי ישתלב בסיפור שלכם. הוא אולי יאלץ אתכם להוסיף עוד כמה קטעים מעבר לקטע הספציפי שרציתם, אולי קצת לפני, אולי קצת אחרי. ותתפלאו, זה יכול לקרות.

אם נסתכל על דמדומים כספר (או כסרט) בודד, ללא כל התייחסות להמשך הסדרה, אפשר לומר שג'ייקוב מיותר לעלילה. בהחלט, יכלו להשאיר את חבר הילדות שמהווה לה איזה עוגן בטוח, אבל יכלו לוותר על משולש האהבה ועל היותו איש זאב. כמובן, זה לא היה אפשרי בספר השני (למרות שגם לשם אין צורך באמת שיהיה איש זאב, אבל שיהיה). אבל אנחנו מתעלמים מקיומו כרגע.

אבל מה קורה במקרה הרע?
ובכן, יש לכם שתי אפשרויות לבחור ביניהן:

האפשרות הראשונה הוא להשליך את הרעיון לפח, או אם יש לכם מזל, לספר הבא (בין אם המשך ישיר לספר הבא, או מי יודע, אולי ספר חדש לגמרי). אבל יכול להיות שאתם לא רוצים המשך, ויכול להיות שלא יהיה למהפך הזה מקום אחרי תום הספר (כי אז, תאלצו להוציא אותם להרפתקה חדשה. והרפתקה לצורך העניין לא חייבת להיות בעולם בדיוני) או בספר אחר.

אבל אתם רוצים להשאיר את הרעיון, נכון?

קודם כל, ודבר ראשון. תקחו נשימה עמוקה. גם אם זה אומר שהנשימה העמוקה הזו תקח לכם... שבוע. או שבועיים. או כמה שאתם צריכים.

אחרי שנשמתם, הכנתם את עצמכם נפשית, שבו עם התכנון של הספר. עכשיו, בואו נתחיל עם המצב האופטימי. השינוי הזה פוגע אך ורק מהפרק שעצרתם בו. (מאוד אופטימי, הא?) אז תקראו החל מהקטע שאתם רוצים להכניס בו את השינוי (גם אם הוא קצת מעבר למה שהספקתם לכתוב בפועל). תעברו סצנה סצנה ותחליטו: האם יש לסצנה מקום בהתחשב בשינוי שהכנסתם? אם התשובה היא כן, נהדר! תשאירו! מי אני שאגיד לכם אחרת? אם התשובה היא לא... יכול להיות שתצטרכו למחוק אותה או לפחות לשנות את מיקומה או לערוך אותה כך שתתאים לשינוי שלכם.

כמה אתם הולכים לשנות? אולי סצנה, אולי פרק, אולי שניים או שלושה... ואולי כמעט הכל.

אמרתי צד אפל, לא?

אבל מה קורה אם, חס וחלילה, השינוי צריך לבוא עוד קודם?! למשל: הסיפור שלכם מסופר בגוף ראשון, והחלטתם שאתם רוצים שהגיבור הראשי שלכם יהיה למעשה ממשפחת אצולה. עכשיו, כיוון שזה מנקודת המבט שלו, רק הגיוני שהוא ידע את זה, לא? אז זהו... שלא. הוא בהחלט יכול לגלות על כך אחר כך. אולי הוא אומץ? אולי משפחתו איבדה את תואר האצולה שלה? נסו לדחות את הגילוי או המאורע החדש כמה שניתן על מנת שתוכלו להשאיר כמה שיותר ממה שרשמתם. כי איך אמרתי... לא חבל? במקרה שנתתי לכם, "השינוי" לא נדחה, אבל הגילוי שלו נדחה. אבל אולי אתם רוצים פתאום שהוא יהיה... אני לא יודעת... אלף? אז תנסו לדחות את ההפיכה שלו לאלף ולא להפוך אותו לאלף מתחילת הספר (אולי זו הייתה תאונה? אולי היה משהו שעורר את זה?). כמובן, שלעיתים אפשר לשתול רמזים לקראת העתיד לבוא בלי לדעת הכל.

עכשיו נלך לחלק הפחות אופטימי (כי עד עכשיו הרגשתם הקלה, הא?)

אז אולי זה קשור לשינוי שאתם רוצים ואולי... אפילו לא. אתם מסתכלים על ההמשך שכתבתם, ושואלים את עצמכם... "מה זו הזוועה הזו?!" (לי זה קרה. אני המוזרה היחידה?)

ואני יודעת מה אתם אומרים: "הטיוטה הראשונה תמיד גרועה" אז תנו לי לתקן אתכם.
א) אני שונאת את המשפט הזה. מי החליט שהיא גרועה? אולי היא עוד לא מושלמת, ודורשת שיפורים. גרועה?! למה, מי אנשים אחרים שיאמרו לי שזה גרוע עוד שקראו חצי מילה ממנה?
ב) אתם אמנם בטיוטה הראשונה, אבל אני מזכירה לכם שהחלק הזה בכלל לא נכתב. אנחנו מדברים פה על הבסיס של העלילה, שאינו קשור לסגנון הכתיבה שלכם. אז נכון, יכולים כבר בשלב התכנון להיות חורים בעלילה או דמויות לא מפותחות מספיק, אבל יש כאלה שלא מבחינים בהם גם עד הטיוטה הראשונה או השנייה או עד שמישהו אחר מעיר להם.

בכל אופן, יהיה על זה פוסט בהמשך. אבל בינתיים... עכשיו מה? מוותרים על הספר לחלוטין?! אבל כבר התחלתי לכתוב, לא חבל?!

אכן, חבל. אז ממש כמו במקרה הקודם, קודם כל... תנשמו עמוק. תעכלו את זה שיצירת המופת שלכם אולי פחות מופתית ממה שתכננתם (או במלים אחרות, הסיפור שלכם לא מושלם כפי שחשבתם שהוא) ותבינו שזה בסדר גמור! אנחנו לרב רואים מוצרים מוגמרים: ספרים, ציורים, פסלים, שירים. אבל כולנו לפעמים שוכחים שגם המוכשרים ביותר התחילו בקטן. אז כן, מוצרט התחיל להלחין בגיל 5, אבל בואו נהיה ריאלים: רב האנשים לא כשרוניים להפליא לפני שהם מגיעים לגילאי ה-20 שלהם ולעיתים גילאי העשרה. ובואו נודה, גם עבור אמן מוערך, אף אחד לא מבטיח שהיצירה הראשונה שלו הייתה כל כך מוערכת כמו הבאות בתור. כמובן, יש את יוצאי הדופן שהספר הראשון שלהם הוא כבר להיט. ואל תהיו בטוחים שהסיפור הזה לא עבר שינויים, ליטושים, עיבודים והשד יודע מה עוד. ואל תהיו בטוחים שזו באמת הפעם הראשונה שהם ישבו לכתוב ספר או לנסות ליצור את היצירה שלהם. אז הכל בסדר, חבר'ה. לא הפכתם לגרועים בן לילה. תזכרו שג'יי קיי רולינג, הסופרת של הארי פוטר, עברה כל כך הרבה דחיות, שמישהו אחר היה מרים ידיים. אז אולי זה יקרה גם לכם, וזה בסדר, (השאלה היא לא האם היא אכן סופרת דגולה או האם הארי פוטר היא סדרת ספרים טובה. ממש תרצו, נפתח דיון... שמבוסס על חמשת הסרטים שהואלתי בטובי לראות).

אחרי שנרגענו (אני מקווה שהצלחתם להרגע אחרי הפיסקה המייגעת הזו). אני מציעה לכם לראות אם יש בכל זאת קטעים שאתם רוצים להשאיר. האם באמת 100% מההמשך חסר תועלת לחלוטין ולא ראוי לכתיבה? אולי יש סצנה שכן? אולי יש איזה רעיון שכן? (למשל, עלילת משנה שעליה אתם לא רוצים לוותר).

אז, מה עכשיו? בפוסט הבא ננסה למצוא את ננסה למצוא את האור בקצה המנהרה.

חלק אחרון

יום שני, 18 במרץ 2019

לתכנן או לא לתכנן, זו השאלה!

בזאת אנחנו מתחילים סדרה בת שלושה פוסטים! אבל יש מצב שתמצאו את עצמכם נוטשים אחרי זה. אני אתן לכם לעבור את התהליך שאני עברתי *צחוק מרושע*.

בכל אופן, הפעם נדבר על מה שנקרא outline.

אז מה זה outline? זה למעשה הספר בראשי פרקים, או תקציר של הספר עם תרצו. ניתן לחלק את ה-outlines לשניים:

תכנון: ראשי פרקים שמטרתם לעזור בכתיבת הספר
תקצור: ראשי פרקים שמטרתם להציג את הסיפור לעיניכם בקצרה, בעיקר כדי למצוא חורים בעלילה.

כפי שניתן לנחש מהכותרת... נעסוק בתכנון! (מפתיע, נכון?)

כדאי לי?
טוב, כמובן שזה תלוי בכם, אבל לכולם הייתי מציעה תכנון בסיסי. למה הכוונה? כדאי שיהיה לכם התחלה וסוף לכל הפחות. מודה באשמה, הצלחתי לכתוב סיפור בלי לדעת מה הסוף שלו (50 עמודים A4), אבל על הסיפור האחד הזה שהצלחתי לסיים היו הרבה שלא סיימתי. והאמת שהיה גם אחד עם סוף שלא סיימתי כי... לא היה לי כוח (העצלות היא אויבו המר של הסופר... או של כל בעל מקצוע). כדאי להוסיף איזו נקודת תפנית כלשהי (נקודת שפל, נקודת משבר, נקודת אמצע וכו').

אז איך עושים את זה?!
ניסיתי בדיוק פעם אחת להשתמש בתכנון מוקדם מראש. את תוצאות הניסוי, תוכלו לראות בפוסט הבא. בכל אופן, אין חוקים ברורים כלשהם. העיקר שלכל סצנה יהיה מקום על מנת שיהיה רצף כלשהו.
באופן כללי, אפשר להסתכל על שני סוגים של תכנון:

תכנון כרונולוגי:
מה זאת אומרת כרונולוגי? ברור שהספר חייב להיות כרונולוגי! הספר חייב להיות כרונולוגי, התכנון שלו לא חייב להיות כזה. המשמעות של תכנון כרונולוגי הוא תכנון של סצנה אחרי סצנה, לראות איך דבר מוביל לדבר עד להגעה ליעד.

יתרונות: קל יותר לעקוב אחרי חורים בעלילה, הסצנות מסודרות בראש
חסרונות: מאפשר לכם פחות מעוף, כי אתם למעשה מקובעים באיזשהו ציר מסויים.

תכנון לא כרונולוגי:
תכנון לא כרונולוגי. יש לכם התחלה ויש לכם סוף, אבל בכל מה שקשור לאמצע... אתם עושים "סיעור מוחין" או בפשטות זריקת רעיונות רנודמלים. כשאתם מרגישים שיש לכם מספיק רעיונות כאלה, מסדרים אותם לפי סדר. אני בהחלט לא אתפלא אם תזדקקו להוסיף כמה דברים בין לבין.

יתרונות: אתם יכולים לעוף לכל כיוון שרק תרצו, אין קבעון.
:חסרונות: בהצלחה בסידור. יותר סביר שתמצאו שרעיונות מסויימים שלא מסתדרים לכם.

הנה ג'נה מורסי שמדגימה את שיטת הפתקים (היא לא היחידה שמשתמשת בה, אבל לא צריך 5 סרטונים על אותו דבר).



כרגיל, תקציר הסרטון:
אז קודם כל, צריך לחשוב על עלילה ודמויות. שזה למעשה התכנון הראשוני. רושמים את כל הרעיונות שיכולים לשמש את הסיפור שלכם. אחרי שחושבים שיש מספיק רעיונות, מחפשים נקודות מפנה או נקודות מעניינות ורושמים תקציר של הרעיון. כאמור, היא עושה את זה באמצעות פתקים, אך כעיקרון ניתן לעשות באמצעות קובץ וורד. עוברים על הקטעים אחד אחד וחושבים באיזה סדר למקם אותם. אם עשיתם את זה באמצעות פתקים, תעבירו לוורד (או כל קובץ אלקטרוני אחר). אם מראש עשיתם זה מראש, נחסך לכם. אחר כך, תאתרו דברים בעייתיים (יכול להיות משהו אינדיבידואלי כמו צורך בפירוט) כדי שתוכלו לתת להם קצת מחשבה מראש. אחר כך, חושבים אם יש דברים שאולי כדאי להוריד (או... להוסיף).
כאשר יש לכם רעיון חדש, נסו לחשוב איך ליישם אותו בתוך הספר שלכם.

אבל איך אני אדע מה מתאים לי?
לא תדעו עד שלא תנסו. מפתיע, נכון? על מנת להקל על חייכם לגבי התלבטות, אני אביא לכם שיטה שלא תשמעו עליה באף מקום אחר: שיטת התכנון הגמיש.

היא נקראת כך מכיוון שאתם למעשה בהתאם למצב בו אתם נמצאים, מחליפים בין שתי השיטות (כלומר, מגמישים את עצמכם).

תחילה, כרגיל, תכנון בסיסי.
אחרי שסיימנו איתו, הגיע הזמן לעבוד בשיטה הלא כרונולוגית.
יש לכם מספיק רעיונות לספר? מזל טוב! יש לכם ספר! (וקיבלתם את שנאתי הנצחית)
לא הצלחתם למצוא מספיק רעיונות או שאין לכם בכלל? תעברו לשיטה הכרנולוגית

טוב, אחרי שכתבתם כמה זמן בשיטה הכרונולוגית, צץ לכם רעיון שיתפוס מקום רק בהמשך? אין בעיה! חוזרים לתכנון הלא כרונולוגי ומנסים למקם דברים באמצעותו. ואחר כך... כשהכל מוכן, אפשר להמשיך כרגיל בתכנון הכרונולוגי.

אני מניחה שאפשר לקרוא לה שיטת הרמאים, כי בעצם... אתם נהנים משני העולמות. יכול להיות שתמשיכו עם גישה זו עד קץ כל הימים. יכול להיות שתבינו שאחת הגישות טובה לכם ולשנייה אין ערך מבחינתכם. כך או כך, אופציית ביניים שתעזור לכם לבנות את עצמכם יכולה לעזור למבולבלים שבכם.

כמובן, כל דרך שתבחרו היא בסדר, כל עוד היא נוחה לכם. יש גם תוכנה ייעודית לתכנון (טכנית היא ייעודית ל-outlines) שנקראת yWriter. מוזמנים לראות הסבר קצר עליה. למרות שאישית... ניסיתי להשתמש בה ומצאתי אותה די מייגעת. אבל, אולי לכם יהיה יותר נוח. בהחלט תוכנה קלה לתפעול, רק לדעתי לא הכי נוחה. אם יהיה ביקוש, אני אעשה סרטון על זה.

אבל מה עם התכנון הוא למעשה... מתכון לאסון?

חלק שני בסדרה

סיפורים מוכרים עם טוויסט

  מכירים את זה שיש כל מיני רעיונות שחוזרים על עצמם מיליארד פעם, בדרך כלל בז'אנר הרומנטי? זה מרגיש שזו אותה גברת קיטשית באותה אדרת קיטשית...