‏הצגת רשומות עם תוויות קלישאות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קלישאות. הצג את כל הרשומות

יום שני, 1 באוגוסט 2022

סיפורים מוכרים עם טוויסט

 מכירים את זה שיש כל מיני רעיונות שחוזרים על עצמם מיליארד פעם, בדרך כלל בז'אנר הרומנטי? זה מרגיש שזו אותה גברת קיטשית באותה אדרת קיטשית, הבחור העשיר (והזבל) והבחורה הענייה, הגבר המתעלל (עם העבר הטראגי) והבחורה שבאה לתקן אותו... יודעים... דברים כאלה. אז... הנה כמה דברים שיעזרו לכם לקחת את הנושאים הקלישאתיים האלה לכיוון חדש ומרענן:

גבר עשיר - אישה ענייה

1) אולי הגיע הזמן שזה יהיה דווקא מנקודת המבט של הגבר? 

2) אולי לגבר יהיו עוד בעיות חוץ מעבר טראגי ולב קרח? להלן כמה דוגמאות: כיסא גלגלים, יד משותקת, אפרקסיה וורבלית (קושי לדבר כיוון שפעולת הדיבור לא הופכת לאוטומט), בעיות תקשורת (SCD), חוסר ביטחון עצמי, נטייה לדימום מהאף (שתופסת אותך באמצע החיים), אלרגיות חריפות, התמכרות (הימורים, קניות וכו'). ואולי בכלל אפשר לוותר על לב הקרח. לדעתי, מומלץ אפילו.

3) אולי הבחורה לא תהיה תמימה כל כך? (אולי היא תרצה לקחת את מקומו? אולי היא תרצה לעשות לו רע?)

4) אולי הבחורה  לא תהיה עשירה כמוהו, אבל בהחלט לא מישהי מסכנה (יריבה עסקית, עורכת דין שעובדת לצידו בין אם במישור הפלילי או העסקי) שהסיבה שאין לה כסף אולי היא... חוסר מזל? (הבית נשרף, נאלצה לשלם על ניתוח מאוד יקר).

הבחור המתעלל והבחור שמתקנת אותו

זה לא תמיד בחור מתעלל, אבל זה בהחלט בחור לא חיובי במיוחד.

1) אולי תמצאו בחור שיותר מדי מקניט אבל כבר לא בגבול הטעם הטוב?

2) אולי הבחורה בכלל תידרדר יחד איתו?

3) כמובן, גם כאן יש את אופציית היפוך התפקידים, אבל... די עם התיקונים.

4) אולי הבחור רק מוכר כמתעלל אבל לא באמת כזה? (כלומר, מישהו הוציא לו שם רע)

האישה חסרת הרסן והגבר

למקרה שלא ברור במה מדובר: יש בחורה, שהיא מאוד פזיזה וחמת מזג ולצידה גבר שכמובן גם הוא לא מסכן במיוחד.

1) למה שלא תהיה מחושבת ואף קרה מעט לשם שינוי?

2) למה שלא תחשבו על סיבה הגיונית למה היא יכולה להביס גברים? (כי בינינו... לא הכי אמין אם הם עצמם מאומנים. כמובן, בעולם של קסם, הצרה הזו נפתרת. בעולמנו אנו... לא ממש).

3) למה שלא תהיה פחות עוינת? למה תמיד הסיפור חייב להתחיל בזה שהיא עוינת?

4) אולי לשם שינוי שהגבר לא יהיה שווה לה (כלומר... לא פייטר בעצמו)?

הדמות שבין יום לומדת להיות מצטיינת שאין דברים כאלה במשהו שהיא התחילה להתאמן בו לפני שלוש דקות (מתאים לגברים ונשים. הסיבה לשימוש בנקבה היא כי המילה דמות היא בנקבה).

כן, קצת זנחתי את עניין הרומנטיקה.

1) תנו לה ניסיון קודם לפחות במשהו דומה - הדמות שלכם הופכת להיות שכירת חרב? אז אולי היא לא צריכה להיות לוחמת מקצועית, אבל לפחות שיהיה לה רקע בתחום: גמישות תנועתית (יכולת לנוע בקלות במטרה לתקוף ולהימלט מאויבים), כוח פיזי (אם צריך להרים חרב כי הדבר הזה שוקל יותר מחצי קילו), אימונים עם מוט (במקום חרב). בתחומים האלה, הם יהיו נהדרים. אבל בשאר... לא ממש. זה ייקח להם קצת יותר זמן.

2) ברצינות, היא פשוט יכולה ללמוד את זה הרבה זמן מראש. למשל, בסיפור "זר בממלכה חדשה/שלי", סייבק (הדמות הראשית) מתואר כקוסם רב עוצמה. אז נכון, לרב בני גילו לוקח לפחות כמה חודשים טובים לפני שהם מפעילים את הקסם, אבל לו הייתה סיבה טובה שהקסם שלו יפעל קודם: כל שאר הקוסמים האחרים, כשברצונם לכשף משהו, עליהם לעשות זאת בכוחות עצמם. כיוון שהוא קוסם צמחים ולצמחים יש רצונות משלהם (בספר, כמובן), אז הם השתמשו בקסם שלו לפניו (למקרה שלא ברור: הצמחים "שאבו" את כוח הקסם שלו בשביל להפעיל את עצמם). אז מגיל 10 עד גיל 21 עברו כמה שנים (ובאופן כללי, הוא לא עבר משלב א' לב' לג' בדקה אחת, אם כי זה אכן היה יחסית מהיר לאחרים, אבל זה מתרחש טרם העלילה).

3) שלא יהיה מושלם, אבל בקרב האחרון אולי יהיה יותר מזל משכל.

באופן כללי, כדאי שפשוט יתאמן הרבה. כמובן, אם הדמות שלכם בת 6, אז אולי יכול להיות שהיא תצליח לעשות דברים מרשימים לגילה בלי אימון מיוחד. אבל... קסם, יכולת לחימה וכו'... כדאי שבכל, יהיה משהו קודם.


יום שלישי, 15 במרץ 2022

רומנטיקה

נופח לכל אחד מבני הזוג נפרד/בני הזוג שונים ביחד מאשר בנפרד.

עם כמה שאנחנו רוצים לראות את בני הזוג ביחד, בכל זאת, הם לא באמת ישות אחת. הם שניים. ייתכן בהחלט, שבן הזוג הוא... טוב, נו, בן זוג, של דמות ראשית יותר. אז כיוון שהדמות הראשית יותר (מעתה תקרא "הדמות") היא בעלת החשיבות ולא בן הזוג, אנחנו נראה רק את המאפיינים שלה בנפרד מבן הזוג, בעוד לא נראה מאפיינים של בן הזוג בנפרד מהדמות.

דוגמה למקרה כזה: כאשר חוקר חוזר הביתה מהעבודה, הוא פוגש את אשתו. אשתו לא חלק מהחקירה, ולכן, התפקיד היחיד שלה הוא להיות משענת לבעלה (כמובן, ניתן להוסיף תפקידים נוספים). אז אולי אנחנו לא צריכים לדעת במה היא עובדת ומה התחביבים שלה ומה הפחדים שלה, מה שחשוב כאן היא האינטרקציה בין בני הזוג. האם הוא חוזר לאישה שכועסת עליו כי הוא אף לא בבית? האם הוא פוגש באישה שרק שמחה שהוא חזר בחיים (באילו חקירות גרמת לו להיות מעורב?!) כמובן, שבמקרה הזה, לבן הזוג יכול להיות מקום מאוד שולי בעלילה. כמה שולי? שולי עד כדי כך שלא בהכרח נחוץ שהוא יהיה שם. במקרה כזה, לרב גם הדמות אינה ראשית במיוחד. אבל... לא תמיד כך הדבר. (עד כאן התייחסות נפרדת ל"בן זוג" ו"דמות" בצורה נפרדת).

כאשר לשני בני הזוג יש תפקיד ממשי בעלילה, וגרוע מזה, כאשר שתי הדמויות הן הדמויות הראשיות, הדבר הזה פחות עובד. קחו כל ספר/סדרה/סרט רומנטי/ת שקראת/ראית אי פעם. הכוונה היא שזה הז'אנר הראשי. אם נולדת בשנות ה-2000, ואולי אפילו קצת לפני, יש סיכוי לא רע שלא שמעת על הסרט גריז. באופן חד פעמי אני אסלח לך מי שמכיר/ה, כי את/ה יכול/ה לדלג לפסקה הבאה, מי שלא, נא לקרוא. הסיפור מספר על שני בני נוער שהכירו בקיץ בין י"א לי"ב, סנדי ודני. דני, הוא "זכר אלפא" של בית הספר, הוא הבחור המגניב, עם כל המשתמע מכך, נכון לתקופת שנות ה-50 (הסרט משנות ה-70, אבל מספר על שנות ה-50). וסנדי? היא ההפך ממגניבה. היא מתוקה ועדינה, בפער כה גדול משאר הבנות. ביחד, בין דני לסנדי יש הרמוניה. הוא מוכן להתרכך בשביל להתאים את עצמו אליה. והיא... טוב, לא הכי ברור אילו צעדים היא עצמה נוקטת בשביל להתאים את עצמה אליו. כלומר, לדני זוקו היו שתי זהויות נפרדות לחלוטין: דני המגניב עם החברה ודני הרגיש עם סנדי. ואפילו במקרה של סנדי, היה הבדל. אז נכון, היא לא נהייתה אדם שונה בתכלית, אבל עם דני היה לה הרבה יותר בטחון מאשר עם הבנות או בכללי עם קבוצת השווים. נראה לי הבנו.

המפתח לזוגיות מוצלחת: תקשורת

רוצה שהרומן יעבוד: תדאגו שיתקשרו.

רוצה שהוא ייכשל: תגרמו לקצר בתקשורת

בשביל שמערכת יחסים תעבוד, יש צורך שתהיה תקשורת בסיסית. היא לא קיימת? אז על סמך מה השניים אמורים לאהוב אחד את השני?

כמובן, בעיות בתקשורת יכולות להיות מה שיגרום לעלילה שלכם להיות יותר מעניינת באמצעות יצירת משברים. לחלופין, יהיו אלה שיחפשו את הצרות שלהם בסביבה (פער מעמדות, מדינות שונות, חברות שונות וכו'). כך למשל, רומיאו ויוליה (שאגב, הז'אנר הוא טרגדיה, לא רומנטיקה). השניים היו בהבנה מוחלטת אחד עם השני והתקשורת הייתה נהדרת. רק הסביבה פשוט הייתה חייבת להפריע להם.

הספר "נעלמת" (מאת גיליאן פלין) מציג מה קורה כאשר בני זוג בכלל לא מתקשרים. היא רוצה דבר אחד, אבל הוא לא מצליח לנחש מהו וגם לא בהכרח שואל (כמה שזכור לי). התוצאה? כישלון מוחץ.

מנגד, בספר "יום אחד בדצמבר", הם דווקא יודעים לתקשר טוב לרב (למיטב זכרוני). הבעיה? טוב, יש כמה דברים אחרים בדרך, מה שדי מונע מהם להיות ביחד במהלך הסיפור.

מסקנה: זה לא שאסור שיהיו אי הבנות וכולי, אבל בהחלט כדאי לשים לב למינונים וכמובן... למה משמעותית אי ההבנה הזו. אי הבנה גדולה מדי יכולה ליצור פליאה אצל הקורא כשמגיע הסוף הטוב.

התעללות≠ רומנטיקה

הוא חתיך, הוא מנכ"ל, הוא עשיר! זה אבל לא הופך אותו למאהב מוצלח. במיוחד אם הוא בחור מתעלל (מישהו אמר "חמישים גוונים של אפור"?).

ואני יודעת, הדברים האלה "עובדים". אבל רק בספרים. במציאות? מספיק לראות/לקרוא חדשות לפעמים בשביל לדעת איך זה יכול להיגמר במקרים האלה. רמז: ממש לא סוף טוב.

אז בסדר, שהבחור (או הבחורה, לשם שינוי) יהיה עשיר וחתיך, אנשים כאלה קיימים. אבל אני בטוחה שאפשר למצוא לו עוד תסביכים מלבד זה שהוא מתעלל. כך למשל, קארל יונג דיבר על הפרסונה (הצד שלנו שמתאים את עצמו לחברה) והצל (אותם חלקים שפחות מקובלים חברתית אותם אנחנו מעדיפים להסתיר). מה אם, למשל, המנכ"ל המצליח שלכם מייצר פרסונה של גבר גבר, אבל במציאות, רואה סרטים קיטשיים להחריד? מה אם הוא מעמיד פני נחמד, אבל בעצם, הוא דווקא לא ממש? (שוב, אני לא מדברת על התעללות, אבל משהו יותר בסגנון נוכל או חסר ביטחון).


די והותר D: 


יום רביעי, 15 בדצמבר 2021

אלמנטים ספרותיים על שמאליים (ומה שביניהם)

לכל קבוצה בערך קיימת סטראוטיפים. נשים, גברים, ילדים, זקנים, עם כזה, צבע שיער כזה וכו'. אבל יש קבוצה אחת שכולם מודעים לקיומה, ועדיין, רבים מופתעים כשהם מגלים שחבר שלהם או אפילו סתם מישהו מהכיתה משתייך לקבוצה הזו: קבוצת השמאליים, אלה שיד (ובדרך כלל רגל) שמאל שלהם דומיננטית.

אני מניחה שאין מה להכביר על קלישאות על גברים ונשים למשל, אבל, בתור שמאלית, מצאתי לנכון להתייחס לזה? למה? כי רב הקלישאות האלה... לא חיוביות במיוחד.

הרוצח שמאלי

משמעות: נראה לי הכותרת די מסבירה את העניין.

דוגמה: טוב, כנראה האינטרנט נחמד ומסנן את הדוגמאות האלה, אבל מבטיחה לכם, יצא לי להיתקל בזה, בעיקר בטלוויזיה. (אם כי מודה, היו מקרים שהרוצח דווקא היה ימני, ושללו מישהו שמאלי בעקבות כך).

למה זה מעצבן: כי זו כתיבה עצלנית. ברצינות, תמו כל הרמזים על קיצם? 

פתרונות: גם אם במקרה הרוצח שלכם שמאלי, אז תדאגו שזה לא מה שיחשוף אותו. בחייאת.

יודע מה? אני בעצם ימני!

משמעות: מתרחש קרב (או איזה משחק ספורט כלשהו, אבל כנראה בסבירות יותר נמוכה), נדמה שהדמות הראשית מפסידה, ואז... הפתעה! מתברר שהיא השתמשה כל הזמן הזה ביד שמאל, כשהיא בכלל ימנית!

דוגמה: הנסיכה הקסומה - גיבור הספר, איניגו מונטויה, נוהג להשתמש ביד שמאל שלו, כדי שיהיה לו אתגר. אבל כשהוא נאבק מול יריב קשה, פתאום הוא מחליף ליד ימין.

למה זה מעצבן: אני רק רושמת את הדוגמה הזו ובא לי לתקוע לו נבוט בראש. מה זה משחקי האגו האלה...?

פתרונות: 1) אדם משתמש ביד החלשה שלו מחשש כן ואמיתי להרוג. עד שמגיע האחד שהוא חושב שראוי להרוג (פה נכנס עניין של מאבק מוסרי פנימי, בניגוד לדוגמה קודם) 2) יכול להיות שבסיפור שלכם, השימוש ביד שמאל מוקע, והגיבור, שמבין שחייו תלויים בזה, נוטל את הסיכון ומשתמש ביד שמאל (או הפוך כמובן). כדאי רק שהוא בכל זאת יתאמן איתה קודם.

תמונת המראה השמאלי

משמעות: איך מראים שהפכים שונים? הדמות השנייה (וכנראה הפחות טובה מבין השתיים), היא שמאלית!

דוגמה: הסיפור המוזר של ג'קיל והייד - גם אם לא במקור, בגרסאות רבות שנעשו מאוחר יותר, ג'קיל ימני והייד שמאלי.

למה זה מעצבן: נכון, אפילו תאומים זהים או זהויות שונות של אדם עם הפרעת זהות אסוציאטיבית (הידועה בשמה העממי "פיצול אישיות") יכולים להיות עם יד דומיננטית שונה, ובכל זאת... אם הם היו כותבים באותה יד... זה היה משנה משהו? למה זה חשוב? ולמה תמיד הדמות הפחות מוצלחת היא השמאלית?

פתרונות: תנו להם לכתוב באותה יד, אפילו אם זו ימין.

רמז מבשר רעות

משמעות: טוב, היום אולי פחות בשימוש, אבל פעם, אם מישהו היה שמאלי, זה באופן אוטומטי העלה את הסיכוי שלו להיות הרע בסיפור. למה? ככה.

דוגמה: שיר של אש וקרח - אריה שמאלית, מה שמבשר רעות לגבי עתידה.

למה זה מעצבן: אנחנו כבר לא חיים בימי הביניים, ולכן, האמונות האלה ששמאליים קשורים לשטן או כל מיני שטויות אחרות נכחדו מהעולם. אבל... עדיין יש כאלה שמשתמשים בזה, כפי שניתן לראות בדוגמה הנ"ל.

פתרון: לא להשתמש. ברור, יכול להיות שדמות מוכת גורל במקרה היא שמאלית. אבל.. עדיין.

אובדן יד מוביל לאובדן המוסר

משמעות: היה היה אדם מוסרי, ואז הוא איבד את היד שלו ובום! זהו, הוא לא מוסרי יותר. 

דוגמה: במלחמת הכוכבים, אנאקין סקייווקר איבד את ידו, קרו עוד כמה דברים והוא הפך לאיש הנחמד שכולנו אוהבים.

למה זה מעצבן: טוב, זה לא משנה אם זו יד שמאל או יד ימין, זה מעצבן, כי זה למעשה מדבר על אנשים עם מומים. אז מה, אנשים עם מומים הם אנשים רעים? ולמה עוד זה מעצבן? אם זו יד ימין שאבדה, אז היא סמל למוסריות? אם זו יד שמאל שאבדה אז סתם רצו להשאיר לו את היד הדומיננטית?

פתרונות: לא לקשר בין שני האירועים האלה. אתם צריכים סיבה מאוד טובה שיהיה קשר בין השניים. אז לפי האינטרנט, במקרה שהובא קודם, אלה תהליכים שקרו בזמנים דומים, אבל לא זהים. ובכל זאת, כביכול אחרי איבוד היד התרחש השינוי המוחלט והסופי שהפך אותו לאיש (או החוצן, נו) שכולם אוהבים. אתם רוצים, תתחילו את הסיפור עם אדם נכה שקורה לו משהו בעקבות הנכות שלו (יחס מזלזל, השפלה), ואז הוא נהיה רע (ולא כתוצאה ישירה מזה שהוא איבד יד), או שתיקחו אדם שגם ככה רע ואז תגרמו לו לאבד יד.

יום רביעי, 2 באוקטובר 2019

קלישאת "הספר הראשון שלך גרוע"

בחיי, כמה שאני מתעבת את הקלישאה הזו. טוב, לא בטוחה אם קלישאה זו המילה הנכונה, אבל זו אימרה שתשמעו אצל סופרים ביוטיוב שוב ושוב ושוב ושוב.

האם הספר הראשון שלכם מושלם? לא
האם הספר האחרון שלכם יהיה מושלם? נחשו מה, כנראה שגם לא.

מקור הקלישאה (לפי ההנחה שלי בכל אופן)
כיוון שאין לכם ניסיון בכתיבה, אתם כנראה תעשו את כל השגיאות האפשריות.

אז מה הבעיה עם זה?
זה נשמע כאילו אומרים שאתה יכול להמשיך ולערוך את הספר שלך 20 שנה, כל עוד הוא הראשון הוא יהיה גרוע. נכון, לרב מוסיפים את המילה "כנראה", ועדיין, יהיו את אלה שזה יוריד להם את הבטחון העצמי. יהיו את אלה שישתגעו מהשאלה כמה הספר שלהם גרוע והאם הוא בכלל ראוי לפרסום.
אז נכון, תינוקות חווים על בשרם נפילה אחרי נפילה לפני שהם מצליחים ללכת, אבל הם רואים שסביבם כולם הולכים, וזה מאוד מעלה להם את הבטחון שהם יצליחו ללכת, במיוחד בהתחשב בעובדה שברגע שלומדים ללכת, זה נשאר לכל החיים (אלא אם קורות אי אילו נסיבות מצערות). ובכלל, אף אחד לא אומר על הצעד הראשון שלהם "וואי, זה היה גרוע." ובטח שהם לא מצפים לתגובה כזו.
עם ספר... זה לא עובד ככה. ספרים הם לא עולם בטוח שכל מי שמוציא ספר, מצליח. סופרים רבים נאלצים להחזיק עבודה נוספת. באופן כללי, רבים מהסופרים ניחנים בבטחון עצמי ירוד. הם לא צריכים "עזרה".

אז איך צריך להתייחס לקלישאה הזו?
נראה לי שיהיה הכי נכון לומר שסביר מאוד להניח שהספר הראשון שלכם יהיה הספר הכי גרוע שלכם. לא בהשוואה לכל הספרים באשר הם, אלא ביחס לעצמכם. לא יהיה לכם עדיין את הניסיון הדרוש, יהיו טקטיקות נוספות שתלמדו אחר כך, עדיין אין לכם מספיק ביקורת (במיוחד בארץ שקוראי בטא ומבקרי סופרים הם דבר נדיר לחלוטין).

אז מה אני יכול/ה לומר לעצמי בזמן כתיבת הספר הראשון?
קודם כל, שאתם יכולים תמיד לעלות. גם אם זה לא הספר הכי מוצלח, והוא אפילו לא יתקבל לאף הוצאת ספרים גדולה, זה לא אומר שזה חסר סיכוי. זה רק אומר שתצטרכו לעבוד יותר לקראת ספרכם הבא.

שנית, לומר לעמצכם שבניגוד למה שאולי אנשים מדמיינים לעצמם, התהליך של הכתיבה הוא מעבר לכתיבה הראשונית. הוא כולל כמה עריכות וזה עוד לפני שלב העריכה המקצועית. במילים אחרות, אחרי שסיימתם לכתוב את הספר פעם אחת, אתם עוברים עליו. פעמיים, שלוש... אני לא סגורה על המספרים המדוייקים, נסו שלא להגזים רק. (הספר הראשון שכתבתי שלא התפרסם, עבר עריכה לשונית של אמא שלי בעיקר. או שאולי אפילו זה לא...? ומאז לא כתבתי עוד משהו. כרגע, אני מנסה לכתוב ספר, אני במה שנקרא "טיוטה ראשונה", שזו הכתיבה הראשונית של הספר).

בנוסף, יש מלא סרטונים (לא בעברית) על נושאים שונים: תיאורים, דיאלוגים, הומור, דברים שקשורים לעלילה ועוד. בעוד אני מרשה לעצמי לפרסם פה סרטונים טכנים (מהו קורא בטא ואיך הוא מתפקד), מלבד תיאורים, לא תמצאו פה עוד סרטונים זרים הקשורים לטיפים או הדרכה. לגבי תיאורים, זה מהסיבה שאני כל כך גרועה בתיאורים, שזה מדהים. אני עצמי פשוט בחרתי לי פרטים מסויימים בתבנית שהיא הביאה, ופשוט משתמשת בהם לתיאורים. הם בדרך כלל גם די קבועים (לא התיאורים עצמם, אלא מה שמתואר). עם זאת, בתכנון לעשות פרק על הומור, שבזה אני דווקא מבינה, אפשר לומר. אם יהיה יום אחד ביקוש למשהו, נוכל לנסות לפתח דיון בנושא, אבל בינתיים... אני אמשיך להמציא את הגלגל על דברים מסביב. אני כרגע פחות נותנת סרטוני הסבר כאלה מהסיבה הפשוטה שאני לא מתיימרת להיות מבינה גדולה למרות עשרים שנות ניסיון בכתיבה (עם הפסקות באמצע).

יום ראשון, 21 ביולי 2019

קלישאות: הכרות ודרכים להתמודד איתן (מלבד להוציא אותן לחלוטין)

טוב, אני חושבת שהכותרת די מסבירה את זה. אישית, אני חושבת שאני לא משתמשת באף אחת מהקלישאות (לגבי הרב אני בטוחה שאני לא משתמשת בהן). אני מנסה לבוא עם דוגמאות מאוד מוכרות, גם אם המשמעות של זה היא למחזר אותן... לקחתי דוגמאות מסרטונים של אנשים שונים, כי לי אישית יש בעיה של הסתכלות כללית לעומת הסתכלות לפרטים. אגב, חלק מהקלישאות עובדות רק אצל ילדים ולעיתים אצל נוער, אבל אחר כך... פחות.

רומנטיקה פוגענית
  • משמעות: מערכת יחסים לא רומנטית במהותה שכוללת אלימות ואפילו סטוקריות. לרב מצד הגבר.
  • דוגמה: 50 גוונים של אפור.
  • למה זה מעצבן: כי זה מחרפן לקרוא את זה בהתחשב בעובדה שזה לא אמור לעבוד בכלל במציאות. אני לא יודעת, אבל כשאני רואה דמויות כאלה, זה מעביר בי חלחלה.
  • פתרונות: אם אתם רוצים מערכת יחסים "רומנטית" שהיא פוגענית, אל תשתמשו בה כמקדם עלילה רומנטי. אתם יכולים להשתמש בה כמקור לטראומה או מקור למצב שרוצים לברוח ממנו. וכדאי שמערכת היחסים לא תתחיל בדיוק בגלל אותם מאפיינים. במציאות, יש מקרים של קנאה שמחמיאה לנשים... עד שהבחור לא מאפשר להן לעשות כלום. אופציה נוספת היא שהוא  נהיה אובססיבי מאיזו סיבה. (למשל: מחזרים)

הנבחר

  • משמעות: מישהו מיוחד מעצם לידתו, לרב לא מגלה עד גיל מבוגר יחסית וזה לא נובע סתם ממקור לידתו (למשל, בן מלוכה).
  • דוגמה:  הארי פוטר.
  • למה זה מעצבן: כנראה פשוט היו יותר מדי כאלה.
  • פתרונות: אם אתם משתמשים בנבחר, לפחות שלא יהיה פסיבי. אנשים שונאים נבחר פסיבי שנותן לאנשים להזיז אותו יותר משהוא מזיז את עצמו. עוד דבר שאנשים שונאים הוא נבחר שהופך לגיבור בן לילה ללא שום תהליך. והיי, אולי תפתיעו את כולם ותגרמו לכך שזה לא יהיה הנבחר שיציל את היום.
משולש אהבה
  • משמעות: בחור אוהב בחורה שאוהבת בחור אחד או לחלופין שני בחורים אוהבים את אותה בחורה והיא מתקשה לבחור. במקרה השני, הבחורים נוטים לשנוא זה את זה. (כעיקרון, קיים הפוך, אבל נראה לי יותר שכיח שיש בת אחת). 
  • דוגמאות: עלובי החיים (הסוג הראשון), דמדומים (הסוג השני)
  • למה זה מעצבן: מסובך מדי לאנשים, לא יודעים את מי לעודד.
  • פתרונות: לראשון... כנראה שאין ממש פתרון. אם אתם שמים את זה, אתם נאלצים כנראה לבחור לשים אותה עם הבחור שהיא אוהבת למורת רוחו של השני או עם הבחור שהיא לא אוהבת, ייתכן שלמורת רוחה. או למצוא בן אדם שלישי. או למצוא דרך נס להפוך את המצב (אולי יתברר שזה שהיא אוהבת בעצם מעמיד פנים כל הזמן, והיא לאט לאט לומדת להעריך את הבחור השני?). לגבי הסוג השני: תשוקה שנראית כאהבה יכולה להיות דרך מעניינת לשנות את זה. דרך נוספת היא שבעצם היא לא בוחרת לא כי היא מתלבטת אלא כי היא לא מעניינת באף אחד מהם. ושיהיה להם (או להן) בהצלחה. בכל אופן, אם זה משולש אהבה שהיא לוקחת חלק פעיל בו (כלומר, מתלבטת בין שניהם), כדאי שהוא לא ימשך יותר מדי. והשאלה השנייה היא אם אתם רוצים לעשות סיפור של שני בחורים שרודפים אחרי בחורה ספר שלם והיא לא שמה לב (או שאולי היא מאוהבת בבחור שלישי ושניהם מעדיפים שהיא לא תהיה איתו ויוצאים למסע משותף למנוע את זה? כבר סיבכתי את עצמי...)
אני מהממת!
  • משמעות: מישהי שיש לה מודעות יתר לזה שהיא אכן יפהפייה עד כדי שהיא חושבת שמגיע לה משהו.
  • דוגמה:  יומני ערפדים (בספרים, לפחות ברמה מסויימת), אהבה בדרך לונדון (סמנתה יאנג)
  • למה מעצבן: קשה להמשך לאנשים שחצנים, במיוחד שהדבר היחיד שיש להם התלהב בו הוא משהו שהם אפילו לא משקיעים בו.
  • פתרונות: תתפלאו, אבל יופי יתר מלווה גם בחסרונות. אנשים מפסיקים לראות את הפנים ומתחילים לראות רק הבחוץ, ויש כאלה שמתוסכלות מזה (או מתוסכלים). אתם רוצים להגיד שהיא יפה? תתנו לאחרים לומר את זה. זה לא אומר שהיא צריכה להגיד שהיא מכוערת, אבל שלא תחמיא לעצמה יותר מדי. זה מרגיז.
אני לא יפה
  • משמעות: כולם יגידו שהיא מהממת, אבל היחידה שלא תסכים זו היא עצמה (יותר נדיר שזה עם גברים)
  • דוגמה:  דמדומים 
  • למה זה מעצבן: כי... מתי פעם אחרונה ראיתם דבר כזה?
  • פתרונות: צריכה להיות סיבה טובה לתחושה הזו. האם היא הייתה פעם ילדה מכוערת והיא סוחבת איתה את התדמית? האם יש לה הפרעה בדימוי הגוף (הכוונה להפרעה נפשית של ממש, ואז זה גם אומר, אגב, שהיא כנראה לא תרפא?). אגב, אם רב האנשים לא מתייחסים אליה כיפה והיא גם לא מתייחסת אל עצמה כאל יפה, זה מקובל יחסית (בלאגן של אחד, סדר של אחר, או במקרה שלנו: יופי של אחד, כיעור של אחר)
התאהבות מיידית
  • משמעות: זוג מתאהב זה בזה תוך זמן קצר מדי.
  • דוגמה: רומיאו ויוליה
  • למה זה מעצבן: כי זה לא ריאלי.
  • פתרונות: שלא תהיה מיידית. כן, הדלקות מיידית היא בהחלט אופציונלית. לא צריך עשרים שנים בשביל להדלק על מישהו אחר. יכול להיות שיהיה בלבול בין תשוקה לאהבה, במיוחד אם זו הפעם הראשונה.
השתקה בנשיקה
  • משמעות: הבחור/ה מדבר/ת יותר מדי, ובן/בת הזוג הפוטנציאלי/ת מנשק אותו/ה כדי להשתיק אותו/ה
  • דוגמה: יומני הנסיכה 
  • למה זה מעצבן: כי אף אחד לא רוצה את זה, וזה די מראה סוג של זלזול.
  • פתרונות: פשוט תוותרו על זה. אם אתם ממש רוצים שתשתוק (בדרך כלל הבחורה, אבל לצורך העניין נכון גם הפוך), אולי תתחילו בלשים את האצבע על הפה או השתקה באמצעות "ששש..." או משהו. כל רמז אחר תופס.
חלום
  • משמעות: יש טעם להסביר? לרב בא בפתיח. נכון שיש סיפורים שמקורם בחלום של הסופרים, אבל לא על זה מדובר.
  • דוגמאות: חלומותיו של יוסף מהתנ"ך (תודו שאת זה אתם בטוח מכירים)
  • למה זה מעצבן: לרב כי החלום מעורפל מדי ומרגיש כמו דרך עצלה לפתח עניין.
  • פתרונות: הרבה מקטרים על חלומות, שהם גם לרב מאוד מעורפלים ואין להם באמת שום משמעות. חלום הוא אוסף של דברים חסרי היגיון. לפעמים יש כל מיני חלומות נבואיים מאוד ברורים, אבל... הם די נדירים. ובמקרה של סיפורים ריאליים... הם לא ממש אמינים. יש שני סוגים של חלומות שאני לא חושבת שמשתמשים בהם, אבל הם בהחלט קיימים במציאות. סוג אחד של חלומות הוא חלום על מישהו שנפטר לא מזמן. לעיתים, יש רצף של חלומות עד איזה חודש אחרי המוות. חלומות כאלה אכן קורים, והחלומות האלה בקלות יכולים להיות ריאלים (מניסיון אישי). יכול להיות שהחולם ישים לב שמשהו לא כשורה(שהוא רואה מישהו שהוא יודע שמת, וגם זה מניסיון). יכול להיות בשימוש בשביל להדגיש השפעה רגשית בעקבות מוות. אולי דמות מסויימת לא רוצה להודות ברגע הראשון שהיא הפכה פגיעה בעקבות המאורע, אך החלומות האלה מערערים משהו בתוכה. חלום נוסף שידרוש מכם קצת מחקר ויאלץ אתכם להכניס שינוי גדול לדמות שלכם, הוא חלומות פוסט טראומטיים. בלי פירוט יותר, אלה חלומות שפשוט חוזרים על הטראומה, במדויק או באופן סימבולי. עם זאת, יש עוד כמה תסמינים עם זה. אגב, זכירה של חלום יכולה לרמז על שינה לא טובה ולכלול מאורעות מיום האתמול. 
  • שורה תחתונה: רוצים חלום? אל תביאו משהו מעורפל ומנותק מהמציאות לחלוטין.

נאהב/ת על ידי כולם

  • משמעות: אשכרה כל הדמויות אוהבות את הדמות הזו. נו טוב, אולי חוץ מאחד, שמשמש בתור היריב או הנבל.
  • דוגמאה: אוויטה (המחזמר/הסרט)
  • למה זה מעצבן: כי זה לא ריאלי.
  • פתרונות: יש יותר קל מזה? פשוט אל תעשו את הדמות כזו! זה לא ריאלי! טוויסט שיכול לעבוד הוא שרב האנשים יחשבו שזו באמת הדמות המושלמת, אבל יהיו את הבודדים בהחלט שידעו שהכל הצגה. במקרה כזה, הסיפור כנראה יסתובב סביב הדמות הזו והדמויות שמתמודדות עם חוסר השלמות הזה.

הבחורה פרוצה, הבחור חסר ישע מול הדחף המיני שלו

  • משמעות: בחורה שיוצאת עם הרבה גברים? אוי, איכס! גבר שיוצא עם הרבה נשים? טוב, נו, הוא גבר.
  • דוגמה: הפרוצה - עלובי החיים (פנטין), אצל גברים זה סבבה- ג'יימס בונד
  • למה זה מעצבן: כי שניהם לא נכונים.
  • פתרונות: היום כולנו יודעים שזה סטראוטיפ חברתי, ואין שום סיבה שמה שנכון לגבי מין אחד, לא נכון לגבי המין השני, וזה ממש לא משנה לאיזה כיוון אתם נוטים (אמונה בזוגיות יציבה או ברומנים חולפים). בעולם שבו אנו חיים, הסטיגמה המטומטמת הזו עדיין קיימת. אז אולי אם זה ספר היסטורי, יש יותר מקום לקלישאת "האישה הפרוצה", אף שגברים שעברו מאישה לאישה לא תמיד קיבלו יחס אוהד במיוחד. על מנת לפתור את הקונפליקט, עדיף שאם כבר משתמשים, אל תעשו את זה כמעשה גורף, אלא של דמות אחת, אך שאר האנשים יגידו לו/לה "רגע, רגע, רגע, מה את/ה מקשקש/ת?!" כי אנשים מטומטמים לא נכחדים, הם רק מתחלפים. כלומר, ברור לי שיהיו אנשים שיסכימו עם אחת הקלישאות, אבל אנשים שמסכימים לשתי הקלישאות? לכבוד מה? אם לגברים יש יצרים, גם לנשים יש יצרים. אם בחורה צריכה להיות נאמנה, גם הבחור צריך להיות נאמן.
הדמות הראשית מתה בסוף הספר מוות פתאומי וחסר פואנטה
הערה: בסוגריים יש כל מיני דוגמאות (מוצלחות יותר ופחות). הן עלולות להוות ספוילרים חמורים כיוון שזה מתרחש... בסוף. אז או שתדלגו עליהן, או שקחו את זה על אחריותכם.
  • משמעות: לא בקרב, לא ממחלה, פשוט... למישהו התחשק להרוג את הדמות כי הוא יכול.
  • דוגמה: יונה ונער
  • למה זה מעצבן: אני צריכה להסביר?! 
  • פתרונות: בניגוד לקודמים, זו שנאה אישית שלי. פשוט אל תעשו את זה. אין דבר יותר מרגיז ו/או מתסכל ממוות חסר פואנטה לחלוטין. נכון, לא לכל מוות של דמות יש פואנטה, אבל לרב, כשהדמות הראשית מתה זה בגלל "סיבה טובה": בקרב היא אמנם הצליחה להביס את האויב, אבל נפצעה קשות (המלט, אף שהקרב לא היה עם הנבל עצמו). או שהיא נהרגת בזמן שהיא מצילה דמות אחרת (הסרט האיש ומסכת הברזל מ-1998), הגיבור הראשי שלנו מתמודד חלק לא מבוטל מהעלילה עם מחלה סופנית. (הסרט האמריקאי "פילדלפיה" והסרט הישראלי "שרוכים").. כלומר, בהחלט יש סיבות הגיוניות להרוג דמות ראשית. אבל פתאום שדב יאכל אותה רגע לפני החתונה שהיא למעשה התיקון של הדמות (סרט כלשהו שחברה שלי סיפרה לי) או להבין רק באחרית הדבר שהדמות מתה מתאונת דרכים ששום דבר לא יכל להכין אותנו אליה (יונה ונער)... נראה לי אתם רק קוראים ומבינים את הפואנטה. בבקשה, טובה לאנושות, אל!
תגיד לו כבר!
  • משמעות: אולי יכול לבוא לידי ביטוי במשמעות רומנטית, אבל לא רק. אדם א' יודע שאדם ב' חושב עליו משהו מוטעה ולא טורח לתקן אותו. 
  • דוגמה: נעלמת (לא דוגמה הכי מוכרת, סליחה)
  • למה זה מעצבן: כי ממש מרגיש שהדמויות מטומטמות שהן לא אומרות את זה.
  • פתרונות: ראיתי כל כך הרבה אנשים מתלוננים על זה, אז אולי כדאי לדבר על זה. אני מבינה את ההיגיון מאחורי הקלישאה. זה יותר דרמה, מתח או מה שזה לא יהיה. אבל הרבה אנשים שונאים דברים שהיו יכולים להחסך על ידי דיבור. אגב, יש גם תוכניות קומיות שמתבססות בדיוק על הרעיון הזה. ובכל זאת, יש מקרים שקל לשאול "אז למה הוא לא אמר לה כלום?!" בדוגמה שהבאתי, אם הם היו מדברים, לא היה ספר. אבל יש מקרים שרוצים להסתיר את האמת כדי להגן או משהו כזה. אם אתם רוצים בכל זאת להשתמש באלמנט הזה. של אי ידיעה, אפשר להשתמש בו בשתי דרכים. האחת, היא ליצור ריב כה גדול בין הדמויות עד שמי שאמורים לספר לו את מה שזה לא יהיה, פשוט לא מוכן לשמוע. (אני אשתמש בדוגמאות בבן ובת כדי שיהיה לי נוח, אך כמובן שאפשר שני בנים או שתי בנות). יש בחורה שיש לה חלומות נבואיים, ואז היא מספרת למישהו, הוא מקשיב לה, וכל פעם מחדש, זה מתחרבש. בפעם הקריטית, הוא כבר כל כך עצבני עליה, שהוא לא מוכן לשמוע אותה. אופציה נוספת שהם רבו בכלל על משהו אחר, כמו בגידה (אם הם בני זוג), או שאולי הבחורה החליטה משהו על דעת עצמה, הבחור חושב שהיא מנסה לפגוע בו. וככה, יש מאמץ כן של בעל הבשורה לספר, רק שמי שמקבל הבשורה הפוטנציאלי עושה הכל בשביל לא לקבל אותה. ככה, יותר קשה להאשים את בעל הבשורה.👍 עוד דרך להשתמש בזה היא שאחד מהם פשוט לא מבין את המצב, זה יכול להיות המספר (הוא שמע משהו לא נכון) או לחילופין, מקבל הבשורה לקח את זה באופן הלא נכון. כך יש תהליך של בשורה, רק שהבשורה, למרבה הצער, שגויה. כך למשל, בסדרה דויטשלנד (גרמניה) 1986, אב כמעט מספר לאם הילד המשותף שלהם (הם לא נשואים) שהילד איבד את חייו. העניין הוא... שהילד חי וקיים (ללא ידיעת האב). יותר קשה לי לחשוב על דוגמה כרגע למצב ההפוך.
איפה ההורים?!
  • משמעות:  לא מדובר על יתומים שחיים בפנימייה, אלא על הורים שפשוט נראה שלא אכפת להם מה הילדים שלהם עושים. לעיתים, גם המורים או מבוגרים אחרים נוטים להעלים עין.
  • דוגמה: פוקימון/דיג'ימון (לא ספרים, אבל תודו שזו דוגמה מוכרת)
  • למה זה מעצבן: זה לא הגיוני.
  • פתרונות:  צריך לחשוב באיזו סביבה הסיפור שלכם נכתב. האם הסיפור שלכם נכתב בעולם אחר שבו יציאה למסעות היא חלק מטקס ההתבגרות? האם יש ציפייה מוקדמת מבני נוער (עם ילדים נשמע קצת פחות אמין) להתנהג כאחד המבוגרים? במקרים שכאלה, אי השגחת ההורים יכולה להיות הגיונית. דוגמה אחרת, יכולה להיות שהילדים בורחים לבלי שוב, וההורים לא מוזכרים כלל, כי הסיפור מסופר מנקודת מבטם של הבורחים, ולכן, אין להם דרך לדעת מהי תגובת ההורים. האם בלתי אפשרי שיצליחו לצאת מהבית באמצע הלילה? לא. ובהתחשב בסביבה שהם נמצאים, יכול להיות שלא יחפשו אחריהם או יתקשו למצוא אותם. פחות נכון לגבי סביבה עירונית. אופציה נוספת היא דווקא כן להכניס את ההורה לתמונה. להסביר לו על החשיבות, להרגיע אותו, או אולי... לבוא כל פעם עם תירוץ חדש. בהנחה שלא מדובר במקרים של פגיעה (קרבות, התעללות), יחסית קל לצאת מזה עם "הלכתי לחבר". עם זאת, בהחלט הגיוני שהורים שרואים שהילד שלהם נפצע שוב ושוב יתחילו לשאול שאלות. אלא אם כן ההורים עיוורים לחלוטין (פשוטו כשמשמעותו, ללא יכולת לראות).
התלמיד/ה החדש/ה
  • משמעות:  תלמיד חדש מגיע באמצע השנה או לפחות לא בשנה הראשונה. 
  • דוגמה: דמדומים (וואו, טוב שזה לא דוגמה לחצי מהקלישאות פה)
  • למה זה מעצבן: כנראה נטו כי אנשים מיצו את הנושא
  • פתרונות: למה שלא... אתם יודעים, שכולם יהיו חדשים? או שאולי אנשים מתחילים את התיכון, אבל למעשה הכירו בחטיבת הביניים, מה שהופך את התלמיד החדש לאווטסיידר, אף שלמעשה, כולם חדשים. בהחלט ניתן לדמיין מצב שמישהו מגיע מחטיבת ביניים ולא משובץ איתו אף אחד מבית הספר הקודם שלו בעוד כל שאר התלמידים כבר מגובשים לקבוצות בהתאם לבתי הספר מהם הגיעו (אגב, נכון גם למעבר מיסודי). אולי הדמות שלכם היא עולה חדש/ה? אפשרות נוספת, היא שהדמות יצאה מאיזו סיבה לכמה זמן (אשפוז, טרגדיה אישית) והיא נאלצת לחזור לכיתה הישנה, שם היא הולכת לאיבוד, כי דברים השתנו, או לחילופין, עליה לחזור לשכבה למטה, כי היא פספסה שנה או אפילו יותר מזה. או לחילופין, ילד גאון שההורים שלו מחליטים להקפיץ אותו כיתה (אגב, לילד שנמצא עם בוגרים ממנו יהיה יותר קשה מאשר בוגר שנמצא עם צעירים ממנו). כך למעשה שומרים על רב האלמנטים של התלמיד החדש, רק שזה לא תלמיד חדש שההורים שלו החליטו באמצע החיים לעבור דירה (או גרוע יותר, שלחו אותו לעבור לגור עם מישהו אחר. אמרנו דמדמומים כבר?)
דמות חד ממדית/דמות סטראוטיפית
  • משמעות: דמות שיש לה בדיוק מאפיין אחד. מישהו שרק נבל, מישהי שרק יפה, מישהו שרק החבר ההומו, מישהי שהיא רק חזקה אבל אין לה כל אישיות... דברים מהסגנון הזה.
  • דוגמה: אגדות ילדים מלאות בהן, אבל לא רק
  • למה זה מעצבן: כי זה לא ריאלי
  • פתרונות: אתם תשמעו את הקלישאה הזו נאמרת כל פעם על סוג דמויות אחר, אבל במקום לרשום על כל אחד בנפרד, צמצמתי לקלישאה אחת. כי לכולם יש את אותו פואנטה, אז מה הטעם להפריד? מדהים כמה שהפתרון פשוט - תוסיפו אופי.  אז כן, מתנקש שמופיע לחצי סצנה לא באמת צריך המון אופי. אבל כדאי שלמי ששלח אותו יהיה כזה. כמובן, זה נכון לגבי כל סוג של דמות.
פרידה בספר השני
  • משמעות: הכוונה היא לפרידה פיזית (לא נמצאים באותו מרחב פיזי, כל אחד במקום אחר).
  • דוגמה: דמדומים. אומרים שזה מקור הקלישאה.
  • למה זה מעצבן: במשך ספר שלם שתי דמויות בונות כימיה, רק בשביל להיפרד בבא?!
  • פתרונות: לא לעשות את זה? האמת שעם זה יש לי פחות פתרונות יצירתיים. אולי דרך אחת לעשות את זה פחות מעצבן היא באמצעות הפיכת הפרידה ללא מכוונת. אני חושבת שזה יותר מרגיז שהפרידה נעשית במכוון (במיוחד חד צדדית, ללא ידיעת השני). אופציה שנייה היא לא להאריך את הפרידה יותר מדי. 
די והותר. רוצים לדבר על עוד? יש לכם רעיונות יותר מקוריים? שתפו אותנו! ותוסיפו בתגובות, ואם יהיה מספיק, נעשה עוד פוסט כזה!

סיפורים מוכרים עם טוויסט

  מכירים את זה שיש כל מיני רעיונות שחוזרים על עצמם מיליארד פעם, בדרך כלל בז'אנר הרומנטי? זה מרגיש שזו אותה גברת קיטשית באותה אדרת קיטשית...