איך סיפור נולד?

רוצים להתחיל סיפור ופשוט לא יודעים מאיפה?! אז אני לא הולכת לתת לכם רעיונות, אפשר אולי לנסות אם יהיה ביקוש... כלומר, ביום שמישהו שאשכרה יכנס לפה... אבל בינתיים, אולי אתן לכם כמה רעיונות מאיפה לשאוב רעיונות. הפעם, אעזר בדוגמאות שאינן ספרים בהכרח.

החיים
לפעמים אנשים חווים דברים שהם חושבים שראויים לעבור הלאה. חלקם נגמרים באוטוביוגרפיה, חלקם הופכים לספר עלילתי על חיי הגיבור/ים. ולפעמים... לוקחים דמויות, אירועים מרכזיים או מקרים מסויימים מהחיים ויוצרים מהם סיפור חדש.

איאן פלמינג (ג'יימס בונד)

• איאן פלמינג עצמו היה מעורב במספר מבצעי ביון (מבצעים שמטרתם להשיג מידע מהאויב).
• ג'יימס בונד הוא בכלל שם של חוקר ציפורים.
• דמותו של ג'יימס בונד מבוססת על סוכנים שונים שפגש במהלך חייו, ביניהם אחיו.
• מראהו של בונד התבוסס על הוגי קרמייקל.

חלום
כולנו חולמים חלומות בלילה לפעמים, מופרכים יותר או מופרכים פחות, אבל עבור חלק... זה נגמר בסיפור.
רוברט לואיס סטיבנסון, המחבר של הספר המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד" חלם באחד הלילות חלום ובו שלוש סצנות שמאוחר יותר הופיע בספר. הסופרת של דמדומים גם חלמה על ערפד מנצנץ באור.

השראה מסרט/ספר/סדרה/שיר

למשל, המחזמר הישראלי שלמה המלך ושלמי הסנדלר הושפע מספר בעל אותו שם מאת סמי גרוסמן, שבעצמו מבוסס על אגדת עם על שלמה ואשמדאי.

כמו כן, סרטי דיסני לוקחים השראה מסיפור קיים ולפעמים לא משאירים ממנו הרבה (הרקולס, לשבור את הקרח, פלונטר).

סיפור מחדש (Retelling)

לוקחים סיפור קיים ומעבירים אותו לזמן ולמקום אחר, כך שיתאים לתקופה המדוברת, ולא לתקופת ומקום הסיפור המקורי.

דוגמה: סיפור הפרברים הוא סיפור מחדש לרומיאו ויוליה.

סיפורי מעריצים (Fanfiction)

כבר דנו עליהם, אבל למקרה שפספסתם. משתמשים בעולם קיים, בלי לשנות את שמות הדמויות או הרקע, וממציאים סיפור המתבסס עליהן. לעיתים רחוקות ספרים אלה מתפרסמים (בשינוי שמות הדמויות והמקום, כמובן) בתור ספרים עצמאיים. כך למשל, 50 גוונים של אפור החל בתור סיפור מעריצים של דמדומים.

מאפיינים ספרותיים (Trope)

• מקדם עלילה: מאפיין של סיפור שבהחלט קשה להעלות על הדעת שמופיעים רק בסיפור אחד. (דוגמה: הפושע שמאלי, ערפדים "צמחוניים").
• קלישאות: מקדמי עלילה שחוזרים בכל כך הרבה מקומות עד שכבר מתחיל להמאס מהם (דוגמה: משולש אהבה, רומן מהיר מדי.)

רעיון כללי (Prompt)

לרב משתמשים לסיפורים קצרים. יש אתרים שונים שמספרים רעיונות שכאלה (באנגלית, כי קהילת הכותבים בארץ לא קיימת). אפשר לומר שזה הסיפור במשפט אחד. הנה כמה אתרים (באנגלית, כן? אם יהיה ביקוש, ארשום בעברית). 

רשימה של 60 רעיונות

רשימה לפני נושאים

רשימה מתעדכנת כל שבוע. כולל תחרות שבועית לסיפורים קצרים

ופעם הבאה, דרך נוספת... סופרי צללים.

פרק ראשון טוב מדי?!

כולנו שמענו מיליון פעם שהפרק הראשון חייב להיות מושך, מעניין ומסקרן כדי שהקורא ימשיך לקרוא. אין על כך עוררין. אם הפרק הראשון משעמם, יורדת הסבירות שימשיכו הלאה (למרות שבניגוד לסדרות טלוויזיה, אני מאמינה שלספרים נותנים יותר הזדמנויות כיוון שאנשים כבר שילמו על זה או אפילו שאלו מהספריה). ובכל זאת, יש דבר אחד שצריך להיזהר ממנו: פרק ראשון טוב מדי.

למה הכוונה? הפרק הראשון שלכם יכול להיות מוצלח וסוחף. אבל אז הקורא יעבור לפרק השני או אפילו השלישי ויגלה ש... שום דבר לא עומד בבסיס ההתחלה הזו.

דוגמה לכך ניתן למצוא בנובלה ששמה Joker Game (אין תרגום מרגש יותר מ"משחק הג'וקר"...). ההתחלה מסופרת מנקודת מבטו של חייל שמתחיל לעבוד עם חבורה של מרגלים בהתלמדות לפני שהם נשלחים למדינות השונות. למרות שהספר מסופר בגוף שלישי, אנחנו חווים ביחד איתו את ההתרחשויות שלו ואנחנו עוקבים אחריו בסיפור (זה לא מספר יודע כל, אלא מספר בגוף שלישי שמזכיר באיכויותיו את המספר בגוף ראשון). אנחנו מתחברים אליו, מכירים אותו ומצפים לראות אותו בהמשך.

ואז מגיע הפרק הבא. אין לכם מושג איפה אתם. אתם פתאום מתחילים לזהות שם שנשמע שונה באופיו מהשמות שבהם נתקלתם קודם. בזאת אתם מבינים, הגעתם למדינה אחרת, בעקבות אחד המרגלים. וכך הפרקים חולפים להם. והוא פשוט לא חוזר. הדמות מופיעה פרק אחד ונעלמת בלי שוב.

בפרק הבודד הזה, אנחנו רואים איך הוא מתייחס למרגלים, שעומדים בניגוד לכל מה שהוא מאמין בו, איך הם משטים בו, איך הם כמעט מביאים למותו ואיך בסוף הוא לומד להכיר בהם. וזהו. הדמות נעלמת. הדמות הראשית של הפרק הראשון נעלמת לבלי שוב. הוא לא מת או משהו. פשוט... נעלם.

כמובן, זו דוגמה קיצון, ואני מניחה שמקרים כאלה הם די נדירים. אני ממש לא אתפלא אם זה המקרה היחיד שדבר כל כך אבסורדי מתרחש. אך אני חייבת לספר לכם משהו... כשהמשכתי והבנתי שהוא נעלם... ושהוא לא חוזר... אמרתי שלום, תודה וביי.

פשוט מרגיש עלוב ששיא העלילה אשכרה בפרק הראשון, וכל השאר נגרר ונגרר ונגרר. אני מניחה שיהיו אלה שיחלקו אליי, אבל אני בטוחה שיהיו גם אלה שיסכימו איתי.

כן, אבל ברור שאני לא אשים דמות במשך פרק שלם ואז אעלים אותה!
כאמור, זו דוגמת קיצון. הנה אתן לכם דוגמה נוספת, הפעם פרי עטי: בחור נרדף על ידי הצבא של ממלכתו עד שהוא מגיע שלא בכוונה לממלכה אחרת. כיון שהוא נראה יוצא דופן, ממהרים וגוררים אותו לארמון המלכותי. והוא לא מתקבל שם באהבה רבה.

כאן יש בהחלט התחלה חזקה שלאט לאט יורדת ומאבדת מהעוצמות שלה במהלך הפרק הראשון, עד שבסופו של דבר מוחלט לא להרוג אותו אלא אם יוכח שהוא מסוכן לממלכה. הספר הוא בגדר דרמה, כך שזה לא אמור לשמור על רף גבוה של אקשן או מתח. מהאדם הבודד שקרא את זה (חסרים מתנדבים) נראה שהירידה עשתה את שלה, כנראה כיוון שהיא הייתה הדרגתית. אבל מי יודע, אולי יבוא האדם האחר שיגיד שעשיתי בדיוק את אותה טעות. ואני מבטיחה לכם, הדמות שלי לא הולכת לאיבוד באמצע. היא טורחת להישאר גם הפרקים הבאים (נחמד מצידה, כלומר, מצידו, נכון?)

טוב, קיצר, שורה תחתונה
יש חשיבות להתחלה חזקה וטובה (גם אם היא לא הכי חזקה בעולם), אבל קחו בחשבון שאתם צריכים לשמור על איזה רף ברגע שיש לכם את ההתחלה. אז אם אתם רוצים לשמור על הקהל שלכם, סצנה ראשונית מעל הממוצע היא סבבה, כל עוד ברור לקוראים שההמשך לא הולך להיות ככה. תפתיעו את הקוראים שלכם... אבל תתעלו על הציפיות שלהם ולא להפך.