יום ראשון, 1 באוגוסט 2021

מבנה שלושת וארבעת החלקים

יש את האנשים בינינו שאוהבים מבנים ותיאוריות, ויש אלה שמשתמשים בהם גם בלי לשים לב. אז אם אתם מהסוג הראשון או השני, להלן אחד המבנים הנפוצים שהרבה אנשים משתמשים בו... אפילו בלי להתכוון. כמו כן הוא, למבנה הזה יש שלושה חלקים (נכון מפתיע?).אבל אף אחד לא סופר אתכם על המילה, אבל כעיקרון החלק הראשון והאחרון צריכים להיות רבע מהספר (כל אחד בנפרד) והחלק האמצעי חצי. רבע+חצי+רבע = שלם!

כיוון שתיאוריות זה לא הצד החזק שלי, אז אני למעשה מעתיקה ממקורות חיצוניים D: 

מבנה שלושת החלקים

פתיח (Setup)

הפתיח מתחיל לרב באקסופזיזציה, כלומר, הכרת הדמות הראשית ועולמה לפני שמתחיל האקשן  מודה שבסיפור "זר בממלכה חדשה/שלי" אנחנו לא מתחילים משם, אלא דווקא מהאירוע המחולל, שזה למעשה האירוע שמשנה  את חיי הגיבור לנצח (נכון שזה נשמע דרמטי?) האירוע המחולל מוציא את הדמות הראשית מהמצב הסטטי בו הייתה עד כה. התזוזה יכולה להיות למצב רצוי מתוך בחירה (להיות עם בן זוג מסויים) או שלא (חטפו את הילדים של הדמות הראשית ויש להצילם).

עימות (Confrontation)

המטרה העיקרית של חלק זה היא בניית מתח (Rising Action) בעקבות האירוע המחולל. מתחיל המסע של הגיבור ואיתו, בניית המתח בסיפור. למקרה שעד כה לא היה ברור שלגיבור עומדים להיות מכשולים בדרכו, עכשיו זה כבר ברור לגמרי. איזה כיף... בחלק זה אנחנו לומדים להכיר דמויות משניות יותר. במהלך המסע, יכולו שינויים בגיבור. זאת בהנחה שיש שינויים בכלל. במהלך חלק זה יכולות להיות מספר נקודות מפנה שבהן הגיבור עלול לעשות חישוב מסלול מחדש. אפשר להתייחס לאירוע המחולל כאל נקודת המפנה הראשונה. בין אם אתם בוחרים לשים עוד כמה נקודות מבנה או לא, שלב העימות חייב להיגמר ברגע השבר, מצב בו הגיבור מוצא את עצמו באין מוצא (הכל, כמובן, בתלות לעלילה), מה שגורם לשינוי דרסטי שמוביל לשלב הבא.

פתרון (Resolution)
  1. טרום השיא: ההכנה לקראת המאבק הסופי. יכול להיות שזה מציאת הנבל או לחילופין, פילוס הדרך עד לבוס, שהוא למעשה היריב הראשי.
  2. המאבק הסופי: לרב בין סצנה בודדת. 
  3. התרת הסבך: קולולולול! פתרון! הגיבור השיג את מטרתו!!! כל הקצוות סגורים. אפשר ללכת הביתה.
מבנה ארבעת החלקים

פתיח

טוב, זה בדיוק כמו בשלושת החלקים.

בניית מתח
  1. הגיבור עוד לא מוכן להתמודד מול היריב. הוא לומד דברים שונים שיובילו אותו להתמודדות מוצלחת בסוף. 
  2. נקודת תזכורת ראשונה לסכנה הצפוייה.
  3. נקודת המעבר בין החלק השני לחלק הראשון. יש ניסיון ראשוני לפתור את הבעיה, ולפעמים הוא מצליח. חלקית.
משבר
  1. הגיבור די בטוח בעצמו.
  2. נקודת תזכורת שנייה לסכנה הצפוייה.
  3. תחושה של הכל או כלום לפני המאבק הסופית. 
מאבק ופתרון

מאבק סופי (עלול להיות בעל מספר שלבים), ואז זהו, מתחילים לסגור קצוות.


סליחה אם זה בלאגן, אבל זה מה שקורה כשאני מנסה לשכתב דברים ממה שאחרים כותבים. אם יהיה ביקוש (או אם יתחשק לי, אבל לא הייתי בונה). אעשה את הפישוט שלי למבנה שלושת החלקים. בלי... כל השלבים המרגשים.

יום חמישי, 15 ביולי 2021

כתיבת יותר נקודת מבט אחת

מי שמכם קראו את סדרת "משחקי הכס" וודאי התלהבו מזה שיש לא פחות מ-18 נקודות מבט! אכן, בהחלט הישג מרשים, שאני מניחה שזה בין היתר מה שאיפשר לזה להצליח, במיוחד בהתחשב בעובדה שמדובר במלחמה כוללת.

אבל... רובנו לא כותבים על מלחמה. וגם אם כן, בהחלט לא צריך לרב 18 נקודות מבט. ספרים רבים מסתפקים ב-2. גם אלה שלא, לרב לא מתהדרים במספר דו ספרתי. אבל נתחיל אחד אחד...

מהי נקודת מבט?

זוכרים את הפוסט של מספר בגוף ראשון/שלישי? רב סוגי המספרים סובבים סביב דמות אחת, בין אם גוף ראשון או לחלופין קורא המחשבות/הצופה מן הצד (אם כי אתייחס יותר לקורא המחשבות). לעומתם, המספר יודע הכל אינו מתרכז בדמות אחת, ולכן, אינו רלוונטי כאן.

במילים אחרת,  אנחנו עוקבים באופן צמוד אחרי התרחשות של כמה דמויות, לרב בנוסף למחשבות שלהם (כי... הצופה מן הצד קצת נדיר למיטב ידיעתי במקרה של ריבוי נקודות מבט).

כל בן אדם במציאות הוא נקודת מבט. הוא יודע מה הוא חושב ומרגיש אבל הוא יכול רק להסיק לגבי הסובבים. כנ"ל בספר. כל אדם יודע על עצמו (או שהמספר יודע את הכל על כולם).

במילים אחרות, אמנם הכותרת היא "יותר מדמות ראשית אחת", אבל לעיתים יש דמות ראשית או שתיים אבל מדי פעם אנחנו מקבלים "גיחה" לדמויות פחות מרכזיות. כלומר, ככל שמספר הדמויות עולה, יש סיכוי יותר טוב שלא כולן יהיו ראשיות. בשתיים, בהחלט סביר ששתיהן יהיו ראשיות שמתחלפות כל הזמן (יום אחד בדצמבר).

למה לא אחת?

אם אתם מסתדרים עם נקודת מבט אחת, אז זה נהדר! אתם לא צריכים יותר! אבל מי כמוני יודעת שאם נקודת מבט אחת... לעיתים קל להיתקע. אבל... זה בהחלט אפשרי, הוכחה שיש מספיק ספרים כאלה. בספר הנוכחי שאני כותבת אכן יש נקודת מבט אחת.

אז כמה כדאי לי?

התשובה טמונה בעלילה. רומן לא פעם דורש שתי נקודות מבט. אבל כשיש התרחשות בכמה חזיתות, ייתכן שתאלצו להעלות את מספר נקודות המבט (פרשת קולומבוס).

בשורה התחתונה: על מנת לבחור כמה נקודות מבט ברצוננו לכתוב, יש לשאול שתי שאלות חשובות. 

  1. כמה דמויות ראשיות יש לכם (כי אז כל דמות תקבל נקודת מבט) 
  2. בכמה מקומות (פיזיים) העלילה שלכם מתמקדת.
אני אשקר אם אגיד שיצא לי לכתוב יותר משתי נקודות מבט. אבל לעתים, חוץ ממקרים של מלחמה כוללת, אפשר להשתמש במספר נקודות מבט במתח. כל אחד מוסיף קצת מידע, אבל בסופו של דבר, אף אחד לא נותן את המידע הכולל. אז בעיקרון, אלה בהחלט המקרים העיקריים בהם יש יותר משתי נקודות מבט. באופן כללי (לפי האינטרנט)ף מתאים יותר לרומנטיקה, מד"ב/פנטזיה, אימה (משהו שלא קראתי) ומסתורין/מתח (מסויים).

למה לא מספר יודע כל ודי? לא יותר קל?

האמת, בהחלט ניתן להשתמש במספר יודע כל כאשר יש מספר דמויות ראשיות. הקטע הוא כזה... אם אנחנו רוצים להסתיר מהקוראים שלנו דברים, על אף שבהחלט ניתן לעשות זאת עם מספר יודע כל, הדבר קל יותר עם נקודת מבט. תחשבו כמה זה תמוה להיות יודעי כל, אבל את הדבר במרכז התעלומה אתם לא יודעים. כאשר יש לצורך העניין מישהו ששומר מידע, זה מרגיש הרבה יותר אמין מאשר מספר יודע כל שעושה את זה.

כנראה יש סיבה שסופר יודע כל לא כל כך פופולרי בספרי מתח.

כיצד מפרידים בין דמות לדמות (מבחינה טכנית, לפי סדר תדירות השימוש.

  1. פרק לכל דמות: דמות פותחת פרק ומסיימת את הפרק. יכול להיות פרק לזה ולפרק אחר, ויכול להיות שלפעמים לאותה דמות יהיה יותר מפרק אחד, אבל לא 500. (לעיתים חצי של כל פרק מוקדש לדמות אחרת, אבל זה קצת יותר נדיר). נפוץ בעיקר עם שתי נקודות מבט.
  2. הפרדה באמצעות סימן כלשהו (לרב ***) מעבר שכזה לרב מסמל מעבר בין דמויות (ולעיתים, מעבר בזמנים)
  3. מעבר חלק בלי התרעה לנקודת המבט הבאה. כן, הדבר הזה קיים בספרות. לרגע אחד אתם מתרכזים בדמות א', ובאמצע הסצנה, בלי שום אזהרה, עוברים לדמות ב'. מניסיון, השיטה הזו פחות נוחה לקוראים, כיון שפתאום יורד להם האסימון שעברו לדמות אחרת, ולפעמים קצת באיחור). 
אבל מה עושים בפועל?!

בשביל זה אני פה :) 

כמה דברים שצריך לקחת בחשבון:
  • בחירת נקודת מבט מרכזית: במידה ואתם כותבים ספר עם יותר משתי נקודות מבט (כי כשיש שתי שתיים, בהחלט יכול להיות ששתיהן הדמויות הראשיות, במיוחד ברומן), נשאלת השאלה: מי מקדם העלילה (הפרוטגוניסט)? מקדם העלילה צריך לקבל יותר "זמן מסך" מהשאר. החוקים, כאמור, קצת שונים כשמדובר בשתי דמויות, אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי להחליט מי מרכזי יותר בכל מצב באשר הוא. במיוחד של צדדים הפוכים.
  • תדאגו שכל דמות תהיה מובחנת מהאחרות: אסור שכל נקודות המבט ירגישו כאילו הן למעשה אחת. צריך לכל אחד לתת את המקום שלו. האישיות הנפרדת של כל אחד בנפרד צריכה להיות בולטת בנקודת המבט שלו/שלה. אסור שגבר יישמע כמו אישה ומבוגר כמו ילד, אבל גם אם מדובר בשתי נשים באותו גיל, הן עדיין לא יכולות להיות זהות אחת לשנייה. האם לא יכול להיות דמיון? וודאי שכן, אבל שיהיה מספיק מובחן.
  • כתיבת ציר זמן/תכנון לכל דמות בנפרד: אז כן, כשיש כמה דמויות, תכנון אחד קוהרנטי יכול להיות קשה. אני בהחלט לא פוסלת את השימוש בתכנון כוללני לכולם שידבר על סדר מאורעות שנוגעים לכולם (למשל, אם אנחנו כותבים סיפור מלחמה, איזה מאורע קודם למה? האם קודם ממלכה א' תוקפת או שאולי ממלכה ב'? אבל לרב יהיה לכם את זה כבר כשתגיעו לכתיבת תכנון לכל דמות בנפרד. מומלץ בחום להתחיל מהדמות הראשית ביותר ולהתקדם עם הדמויות בסדר יורד בדרגת ראשיותן. כיוון שכל דמות מקבלת תכנון משלה, צריך להיות לה "מיני סיפור" שכולל את כל השלבים. וכן, אני אשקר אם אגיד שעשיתי את זה, כמו... כל מה שקשור אליי ולתכנון.
  • מה התלות של הדמויות אחרת בשנייה: לפעמים, חלק לא מבוטל מהספר, מספר דמויות מבלות את זמנן ביחד. נשאלת השאלה, למה כל אחד מהם צריך נקודת מבט שונה (אלא אם כן אין להם מטרה משותפת, וזה סיפור אחר). 
  • כאשר שתי דמויות שמהוות נקודות מבט מופיעות באותה סצנה, נשאלת השאלה: מי מקדמת את העלילה יותר? אם אתם עובדים לפי השיטה השנייה (בתקווה שלא השלישית), ייתכן שתחליפו באמצע הסצנה (באמצעות הפרדה כלשהי) בין הדמויות כדי להעביר את כובד המשקל. היו לי סצנות ששתי הדמויות היו שם, אבל כל פעם זה היה מנקודת מבט של דמות אחרת (לא במקביל, אלא מאורעות רציפים. למשל, ההתרחשות מדקה 8 עד 9 הייתה מנקודת מבט של א' בעוד נקודת מבט מדקה 9 עד 10 מנקודת מבט של ב'. המספרים הם לצורך הבנה בלבד). אם תהיה דרישה (מה שבדרך כלל אין), יובאו דוגמאות למצב הזה (אני אביא משהו בלי הרבה ספוילרים, מבטיחה)
  • כמה כל הפרטים הקטנים באמת חשובים: קראתי ספר שמתאר הרבה דברים שתפקידם היה בעיקר להוסיף נפח. הם לא באמת קידמו את העלילה. אוקיי, הדמויות כן ישנו או לא ישנו, אבל מה זה משנה לעלילה? למה אני צריכה לבוא עם דמות הביתה כדי לשמוע אם הוא כן ישן או לא ישן? בהחלט היו יכולים לוותר על נקודת המבט שלו בכל אם לא רב הפעמים. 
חפרתי מספיק, לא?

דוגמאות לספרים מרובי נקודות מבט (מעבר לשתיים, שני הספרים מתח אגב, אבל מסוג שונה)
פרשת קולומבוס (סטיב ברי) - נקודות מבט משתנות בתוך הפרק (נראה לי.. אחת ראשית? מונדה שלא זוכרת...)
יום הדין (ליעד שוהם) - משתנה כל פרק (שתי נקודות מבא ראשיות ועוד שתיים יותר משניות)

יום חמישי, 1 ביולי 2021

דמויות מוצלחות של גברים

אז אחרי הפוסט המרגש וסוחף עד דמעות על דמויות מצליחות של נשים... הגיע הזמן לצד השני של המשוואה. הבעיה? אני בצד הראשון של המשוואה... לא שזה מפריע לי לכתוב בעיקר על דמויות של גברים, אבל אני לא אשקר: גבר אני לא. לא שנראה לי שהיה ספק עד עצם היום הזה (בעיקר בעקבות השימוש התדיר בלשון נקבה).

אז האם אני האדם האולטימטיבי לכתוב את זה? כנראה שלא, אבל... אני לא רואה מתנדבים. אם יש מתנדבים בקהל, תעדכנו אותי. ובמתנדבים, אני מתכוונת לא מתנדבות. בלי להעליב את הבנות, אבל בקטע הזה... מה ההבדל בינינו? 

בעיקרון, בהכללה ענקית יש מספר של סטרואטיפים חוזרים. אולי הגיע הזמן לעבור עליהם.

הגבר המאצ'ו 

זה גבר בכל רמ"ח איבריו (אפשר לחשוב שבדרך כלל כותבים גבר עם רחם או משהו... ובינינו? גברים ונשים די חולקים את רב האיברים שלהם), בריון ששם קצוץ על כולם. אופי של הקצב שאתם ממש לא תרצו שיהיה לכם. לא פעם מתלווה לזה שתיית אלכוהול (לרב בירה, אל תשאלו אותי למה). בהתאם לסביבה, יכול להיות צייד, מאפיונר, שוטר. רגש זה לא הצד החזק שלו אבל דעות? מפה עד ירושלים. וחס ושלום להתווכח איתו. לא פעם שוביניסט מוצהר. נו, אתם יודעים, האנשים המקסימים האלה שכולם מפחדים... כלומר אוהבים (פיו).

לא מומחית לכל הספרות הישראלית לדורותיה, אבל... פחות נתקלים בו למיטב ידיעתי. בארץ אוהבים יותר את הציוני או תצבר מאשר את המאצ'ו. אבל... תקנו  אותי אם אני טועה.

הבעייתיות? בינינו... אנחנו חיים בחברה משתנה, מספרם של הגברים האלה הולך ופוחת. היום, גברים לא מפחדים לאמץ צדדים רגשיים יותר, שקולים יותר ואמפתיים יותר. ובואו נודה, בארה"ב הם יותר מפחידים מבארץ. 

העשיר החתיך וחסר הרגש 

הערה: לא תמיד חסר רגש לחלוטין, לפעמים סתם מרוחק או סתם עצבני.

לכותבות הרומנטיקה למיניהן, אהמ! גם אלה שלא קראו, בטוח נתקלו "היא הייתה בחורה רגילה (לרב) שפגשה יותר אחד ב____, (תפקיד חשוב) הנאה והקר שמאמין שכולם חייבים לו משהו.". טוב, נו, לא במילים מדוייקות אלה, אבל... בהחלט הסגנון? מישהו אמר חמישים גוונים של אפור?

כמה שהסטראוטיפ הזה חרוש, אמא. ולא, לא רק בספרות החובבת. אפילו בספרות המקצועית. ואיך לא, הסיפור הזה לא פעם מופיע ברומנים ואז מגיעה הבחורה שהופך אותו לגבר עדין ו... כל מה שהוא לא. אז נכון, זה בהחלט לא חייב להיות בספר רומנטי, יכול להיות שזה סתם בוס מעצבן או הידלקות בת דקה (אבל מה שעוד יותר סביר הוא שמסיבה כלשהי הוא ירדוף אחריה, אפילו שהיא לא מעוניינת).

ושוב, האם הגברים האלה לא קיימים? סביר להניח, במיוחד שנמצא שיש יותר בעלי חברות הם... סליחה על הביטוי פסיכופתים (כאלה שאין להם חמלה בגרוש אבל יודעים לזייף את זה יופי) מאשר בשאר האוכלוסייה. עכשיו פתאום הסיפור נשמע פחות טוב, הא? במיוחד, שפסיכופתים, אגב, הם לא ברי שינוי. בניגוד לאגדה היפה שמנסים לייצר לנו. ואגב, היו חתיכים (חלקם אולי גם עשירים), חסרי רגש ו... רוצחים. נכון שפחות עושה חשק לרשום על אנשים כאלה?

אז יכול להיות שעשיר כלשהו ישמור על תדמית הקשוח שלא ניתן לפגוע בו, אבל שבפנים יהיה בו צד פגיע. הצד הבחורה רק צריכה למצוא את הקיים, יכול להיות גם שהוא נכה רגשית ואף בחורה לא תשנה אותו. אז פעם הבאה, במקום בחור חסר רגש (או אולי יותר נכון, חסר אמפתיה וחמלה), נסו להחליף אותו בביישן/חסר ביטחון (אבל מרוחק למראית עין), באיש שהבין שכך עליו להתנהל כדי לשרוד בעולם (ייתכן בעקבות מקרי עבר או חינוך) או שאולי העושר גרם לו לאבד את הראש. כמה שזה קורה...

הילד הרע

אל חשש, לא עשינו מעבר חד לפדופיליה. הכוונה היא לבחור או נער שהוא... לא משהו. הוא נוטה להציק או חמור מכך, יש בו איזה פאן מסתורי ולא פעם, איך לא... עבר טראגי. וכמובן שהוא חתיך, אחרת מה זה שווה? דוגמה לכך היא "אחרי ש..." מודה, לא קראתי את הספר, אבל אחרי שראיתי את הסרט היה לי קשה להבין מה לעזאזל היא מוצאת בו. הוא התגלמות כל מה שהיא לא מאמינה בו. אז איך היא נמשכת אליו?!

וכן, אני יודעת שזה מאוד פופולרי ברמת המחריד. קראתי סיפור בהמשכים שהיה מישהו שהיה סוחר בנשים, מוכר סמים ורוצח, אבל למי אכפת? הוא היה חתיך עם עבר טראגי. אם יש מי שרוצה להסביר לי מה ההיגיון, בכיף. עדיין לא מוצאת אותו.

אולי הגיע הזמן שאל הבחור הרע הפעם תתחבר הבחורה הבעייתית, ולא הבחורה הכי טובה שמצאתם באזור? מה לגבי רומן בין שני אנשים שהורסים ובונים אחד את השני בו בזמנית, במקום שאחת תבנה את השני והשני... יהרוס אותה בעיקר.

מישהו מכיר את הסרט הלא הכי חדש, גריז? הסיפור הוא על רומן בין פרחח נקרע לזה לבין ילדה טובה סידני. בסוף הסרט (ספוילר ספוילר ספוילר), הבחור מחליט להחליף את דרכיו ולהתחיל להתמסר לריצה במקום ל... צרות. ואז באה הבחורה והחליטה שהיא הופכת ל"ילדה הרעה". כי זה מה שקורה לא פעם, ואוי כמה זה מעצבן כשלבחורה אין אופי בשקל או דולר, בין אם לפני ובין אם אחרי.

הגבר הנשי

לא פעם, נמצאת לצידו הבחורה הגברית, אבל... לא תמיד. כמובן שבנשי וגברי אני מתייחסת ל... נו, סטראוטיפים. הגבר הנשי לא מעוניין בספורט או תחומי "גבריים, עם לב ענק ויחסית פסיבי ולפעמים אפילו מעורר רחמים כמה הוא לא יכול לעשות כלום. עם הבחורה היא ההפך ממנו, נהדר! אם שניהם כאלה... אנחנו בבעיה...

האחד שכולן נופלות לרגליו (ואולי אפילו יש כמה גברים בחבורה הזו)

הוא אתלט, הוא חכם, הוא חתיך, הוא מתוק, הוא... לא אמין. כמו שאין נשים מושלמות, אין גברים מושלמים. אז נכון, פעם דמויות כמו ג'יימס בונד היו לגיטימיות, אבל... הגליטימיות שלהם נעלמת עם הזמן. אין דמויות מושלמות ואין דמויות שמרגישות מושלמות לכל בת שזזה. אז כן, יכול להיות שמישהו יראה מגניב עד שהדמות הראשית שלכם תגלה שהוא... לא, או שלחילופין, הוא יהיה הדמות הראשית ולצידו תהיה דמות שתעלה עליו. נכון שככה קצת יותר מעניין?

הבלש/השוטר האלכוהוליסט

טוב, נו, פה אני קצת ספציפית. ברור שאלכוהליסטים קיימים וגם אלכוהוליסטים מאוד רציניים. אבל ברצינות: אף אחד לא יעסיק בן אדם כזה וגם אף אחד לא יכול לעבוד אם הוא אלכוהוליסט גמור. כמובן, יכול להיות שתהיה לו איזו מעידה חד פעמית, עליה הוא נאלץ להתגבר במהלך הספר. אבל שזו נקודת הפתיחה שלו? 

מה שהיה מאכזב בספר ג'יי קיי רולינג תחת שם אחר שהדמות הראשית שלה היה בדיוק כזה. כמה שזה היה לא אמין... (לא שנהניתי באופן כללי, כן?)

יום שלישי, 15 ביוני 2021

פיתוח רעיון


אז נכון, תכנון זה בהחלט לא הצד החזק שלי. מודה ומתוודה. אבל רעיונות לתת לאחרים? יש בשפע. וחוץ מזה... לא משנה אם יש תכנון או אין תכנון, בסופו של דבר צריך לשלוף רעיונות מאיפשהו. ובזאת נשאלת השאלה: מאיפה?

קרה לכם מצב שתכננתם במעורפל על מה תהיה העלילה ואז אמרתם. רגע... חסר לי משהו... או יותר נכון, הרבה משהו-ים. אז זה לא אומר שאני לא מזמינה אתכם לפנות לעזרה (כן, יש לי ספר בדיוק לזה), אבל... הנה כמה טיפים.

בכל אופן, יכול להיות שימושי גם אם עליתם על חוסר "נפח" במהלך הכתיבה.

הפיכת השולי לראשי

יכול להיות שיצרתם משהו בשביל להתניע את העלילה ודי זנחתם אחר כך. אבל אולי... זה הפתרון שלכם!

דוגמה 1

בסיפור "סיפורה של המלכה הרעה" מסופר עברה של המלכה, מהתקופה שבה הייתה נסיכה. יכולתי בהחלט לזנוח את זה אחר כך. אך, למעשה, העבר הזה היה שימושי בשביל שיהיה הסבר לזה שהיא מתחילה להשתמש במראה, חוץ מהקטע שהיא הכי יפה בלה בלה בלה. זו יכולה להיות דמות, ישות (ממלכה, ארגון) או אולי אפילו משהו על טבעי (קסם, יצורים על טבעיים).

דוגמה 2

אם יצא לכם לקרוא מה שרשמתי בעבר, גיליתם שסייבק מהסיפור "זר בממלכה חדשה/שלי" היה אמור להיות משני. כל כך משני, שבינינו, היה אפשר להוריד אותו. והיום? הוא זכר לתואר הכבוד של דמות ראשית. אז נכון, נאלצתי להוסיף לו רקע שלא ממש היה לו קודם (אמרנו שאני מתכננת גרוע כבר?). כמובן, אתם לא חייבים להפוך דמות משנית לדמות ראשית, אבל בהחלט יכולים לתת לה יותר מקום. מספרים על קרוב משפחה שנפטר? אולי יותר מסתם רקע טראגי, תנו לו מקום ממשי בעלילה (כן, כן, אפילו שהוא מת).

חקר

לפעמים קצת פשפושים באינטרנט, יכולים להניב תוצאות. כנראה שבעיקר בסיפורים שמתרחשים בעולם האמיתי, אבל מי יודע? אני לא מגבילה את זה. אולי אתם תצליחו גם בפנטזיה. אחרי הכל, לא מעט סיפורי פנטזיה קיבלו השראה מהמציאות (בעיקר של ימי הביניים). זה יכול להיות מקום וההיסטוריה שלו, תרבות, מקצוע וההשלכות שלו על החיים וכו' וכו'.

דוגמה 1

בסיפור שאני כותבת כרגע, שמתרחש בארה"ב (ונכתב באנגלית), החלטתי שיאללה, ניו יורק חרושה מכל כיוון, הגיע הזמן לחשוב על מקום אחר. בהתחלה חשבתי על וירג'יניה, מדינה די פסטרולית. אני לא זוכרת בדיוק איך זה קרה, אבל החלטתי ללכת דווקא על האחות הקטנה שלה: מערב וירג'יניה. כמה קטנה? בגודל היא פי 3 מישראל אבל מבחינת מספר התושבים... חמישית. פחות מ-2 מיליון. למערב וירג'יניה יש מאפיינים שונים כגון: רב מוחלט של לבנים (בניגוד לניו יורק), היא המדינה הענייה בארה"ב, מסתמכת על מכרות פחם והיא למעשה הוקמה במלחמת האזרחים האמריקאית כי פשוט רצו לשמור על משאבי הטבע שלה בצד של הצפון. רק שהיום, מערב וירג'יניה לא נהנית מהמשאבים האלה, אלא דווקא מדינות אחרות, עם כמה שזה נשמע מגוחך.

החיטוט הקטן הזה באינטרנט נתן לי כמה נקודות עלילתיות: החל מעוני וחינוך ועד בעיות פוליטיות.

דוגמה 2

טוב, לא הייתי קוראת לזה חקר, כי בינינו, ידעתי על זה, אבל באותה מידה, הייתי יכולה לחפש את זה. בסיפור "סיפורה של המלכה הרעה" מוצג עניין הנסיכויות של גרמניה. הנסיך שהתחתן עם שלגיה באגדה המקורית, ככל הנראה גרמני גם הוא, שכן פעם גרמניה הייתה מחולקת למספר מדינות קטנות, שהיום מהוות המחוזות שלה. אבל הקשר ביניהן היה רופף בהרבה מהקשר בין מדינות ארה"ב כיום (שכולן בסופו של יום, תחת ממשל אחד). אז נכון, זה לא מה ששינה את העלילה, אבל זה יסביר יופי עניין של שפות ואת הכיבושים החוזרים ונשנים (אם כי במציאות, זה לא היה, פה אלתרתי)

מערכת גומלין/דינמיקה

לפעמים בין שתי דמויות קיימת מערכת יחסים, אבל... אתם לא נותנים לה מספיק עומק. לפעמים מתן עומק ליחסים בין דמויות משניות מאפשר דווקא לקדם את העלילה.

דוגמה

טוב, אני לא אספיילר לכם, אבל בסיפור "זר בממלכה חדשה/שלי" יש שתי דמויות משניות של נסיכים (תאומים). בין השניים קיימת תהום. מודה שאפילו לא טרחתי לחשוב למה בהתחלה. אבל כשחשבתי על זה בהמשך... זה כיוון את העלילה לכיוון בלתי צפוי. אם אתם רוצים לדעת מה קרה, תקראו לבד XD

חשיבה על מניעים

לפעמים אנחנו דואגים שמשהו יקרה כי ככה. אבל בעצם.. אנחנו לא נותנים בהכרח מספיק פירוט ל"למה".

דוגמה 1

בסיפור על ארס (טרם פורסם) "מוסברת" למעשה הסיבה למערכת היחסים העוינת עם הרה (אם כי הרה שונאת חצי עולם, אבל בסדר).

דוגמה 2

כתבתי באתר אחר סיפור על קין והבל (אם יהיה ביקוש, אפרסם אותו פה. ולא, אני לא מנסה לפרש את התנ"ך, סתם פירוש יצירתי. בגלל זה הסיפור לא פה). הסיפור התנ"כי (בצורת הפשט שלו) לא נותן יותר מדי פרטים. אז החלטתי להוסיף עוד פרטים שלא היו במקור. כי אני יכולה D:

דוגמה 3

למעשה, "סיפורה של המלכה הרעה" מבוסס על מניע חלופי לשימוש במראה ולניסיונות להרוג את שלגיה.

זהו, אם זה עדיין לא עזר לכם, יש לכם את האופציה לבקש עזרה ממני. תשתמשו בה D:

יום שלישי, 1 ביוני 2021

התפתחות דמות (character arc)

אז, בעוד קשת נרטיבית מדברת על התפתחות האירועים האובייקטיביים של כלל הדמויות, קשת דמות מדברת על התפתחות האירועים הסובייקטיבים של דמות מסויימת. כעיקרון, אם אכן יש התפתחות של דמות, זו חייבת להיות הדמות הראשית. דמויות נוספות, יותר בגדר רשות, וגם אם יש, ההתפתחות שלהן הרבה פחות עמוקה.

רגע! רגע! פוס סטופ! אמרנו סיפור בלי התפתחות של דמות?!
אכן כן. לא כל סיפור כולל התפתחות של דמות. בעוד התפתחות עלילתית חייבת להיות (ולו בגדר הפרק הבודד. טוב, נו, אולי חוץ מקומדיה). קחו סיפורי מתח. האם לדעתכם שרלוק הולמס מתפתח עם הזמן? אולי יש התפתחות מסויימת בסדרות שמבוססות באופן לא יותר מדי ישיר על הספרים (שרלוק של ה-BBC, אלמנטרי), אבל בספרים עצמם? מוזמנים לשכוח מזה.
בקצרה: ז'אנרים בהם לא קיימים (לרב, לפחות), התפתחות של דמויות: מתח, אימה, ריגול ואולי הרפתקאות (לא מבטיחה, כי לא באמת קראתי מספיק בשביל לדעת). אם למישהו יש עוד רעיונות שיחזור אליי (ושוב, זה לא מחייב, אבל יש סיכוי הרבה יותר נמוך שתמצאו אותם שם).

ואם הדמות שלי בז'אנרים אחרים והיא לא מתפתחת?
אז.... כנראה שכאן מתחילות הבעיות. דמיינו למשל רומן שבה אין התפתחות של בן הזוג (או בת הזוג, לצורך העניין. אני אדבר בזכר בהתייחסות לשני המינים). אם אין התפתחות בבן הזוג, ומערכת היחסים תקועה עד שהיא מפוררת, אז בסדר, אתם באמת לא צריכים להעניק לו התפתחות. ובינינו? יש אנשים שלא משתנים וחמישים פילים לא יזיזו אותם. אבל... לאן הרומן הזה ימשיך אם הוא תקוע בשלו? צריך שתהיה התקדמות. בשביל שתהיה התקדמות, צריכה להיות התפתחות של הדמות.

יודעים משהו? נסו לקחת את הספר "נעלמת" ולהוריד ממנו כל התפתחות רגשית. למי שעוד טרם קרא אפילו את הסיקור, אקצר: אשתו של ניק דאן נעלמת, הוא מואשם בחטיפתה (והריגתה) ולפני היעלמה היא השאירה לו "חפש את המטמון" משחק שהם נוהגים לשחק מאז תחילת הנישואין. ככל שהמשחק מתקדם, ניק נזכר כמה הוא אוהב אותה. ואז... זהו, מפה תקראו D: לפעמים גם התפתחות הדמות מאפשרת עוד דרמה. אז גם אם אתם בז'אנרים ששם התפתחות דמות פחות פופולרית, לא צריך לפחד מזה.

אבל את עצמך אמרת, יש בולי עץ!
נכון, אבל מה הכיף לכתוב רק על בולי עץ כל היום? לא רק שזה לא כיף לכתוב, זה וודאי לא כיף לקרוא. אלא אם כן אתם הולכים טרגדיה. והיי, הדמות שלכם לא צריכה להפוך משטן למלאך (או להפך). באמת שלא. מה שכן צריך הוא שתהיה לו אפילו איזו תובנה, איזו הארה שיעניק הסתכלות שונה משהייתה בהתחלה.

בואו ניקח דוגמה פשוטה:
דרור ותמיר שיחקו. דרור רצה לשחק בצעצוע שתמיר שיחק בו. בתגובה, תמיר הרביץ לו. 

בתגובה, דרור יכול להגיב ביותר מדרך אחת. הוא יכול לפחד לעשות את זה שוב, מתוך חשש שירביצו לו. מנגד, הוא יכול להראות כוחניות ולהרביץ בחזרה. 

כן, זה סיפור עלוב. וההתפתחות הרגשית גם די עלובה. אמנם הסיפור עצמו לא כולל את התגובה הרגשית, אך לו היינו מוסיפים אותה, זה היה חלק מהתפתחות הדמות שלו. כן, כן, גם מעשה כמו זה. במיוחד כשיש עוד מקרה, ועוד מקרה ועוד מקרה... אם היינו ממשיכים את הסיפור, אולי דרור היה הופך להיות אלים. או שמא, חי בתחושה של חוסר אונים. נכון, זו התפתחות שלילית, אבל עדיין התפתחות.

אז התפתחות יכולה להיות שלילית?
כן. אחת הדוגמאות המוכרות לכך היא "תמונתו של דוריאן גריי" (אוסקר וויילד). מוזמנים לראות עליו תחת "אנטי-גיבור", אבל בשורה התחתונה: הוא רק מדרדר ככל שהספר מתקדם. וזה לא משנה אם תקראו לזה אם תקראו לזה התפתחות שלילית, רגרסיה (אולי במקרים מסויימים), דרדור, אבל העיקר הכוונה. אגב, אם מישהו רוצה לקרוא בהרחבה על התפתחות שלילית בהרחבה, להלן קישור באנגלית. אם יהיה ביקוש, יתורגם וילווה בדוגמאות שאני מקווה שאני אמצא.

ייתכן אפילו שתהיה למישהו התפתחות שלילית וחיובית באותו סיפור. והכי מפחיד? במקביל.

סליחה?
אני בספק אם אתם הולכים לקרוא את זה במאמרים באנגלית. אבל... אני חושבת שזה אפשרי. אז נכון, בסוף היום, התוצאה הסופית יכולה להיות שלילית או חיובית. אבל באמצע? יכולות להיות עליות וירידות.

אז לפני שנתחיל בדיון, אני רוצה למושגים שונים (מודה, זו חלוקה מלאכותית, באותה מידה הייתי יכולה להחליף).
התפתחות חיובית/שלילית - התוצאה הסופית בסוף הספר ביחס להתחלה שלו.
התעלות/דרדור - מצבי ביניים שיכולים לקרות עד לנקודה הסופית. 

אז לצורך העניין, אני מדברת על התעלות/דרדור

בואו נתחיל מהמקרים היותר קלים: יכול להיות מקרה של משבר עמוק, שמביא את הדמות לדרדור. הדמות כועסת ונקמנית ואז פתאום, חל שינוי והדמות עולה חזרה למעלה (התעלות). גם לחלופין, יכול להיות מצב של הצלחה, של אדם שהוא טוב ועוזר לכולם, אבל אז הוא מקבל כוח, ויש דרדור. פתאום, הוא כבר לא חיובי כל כך. בדרך כלל פחות רואים את בספרים, אבל בסיפורים על אנשים אמיתיים? דווקא כן.

באשר לחלק המתקיל של במקביל. אני אגלה לכם סוד. לא מצליחה לחשוב על ספר שקראתי בו זה קרה. או שאולי כן. אני לא זוכרת את השם שלה, אבל זו הבחורה מפרשת קולומבוס (רק דמות ראשית אחת היא בחורה, אז...) בכל אופן, אתם בטח שואלים, "נו, אז מה את מקשקשת?" זה יישמע מוזר... אבל כתבתי דמות כזו. אם עד עכשיו לא הייתם בטוחים אם אני מוזרה או לא, הרי לכם התשובה הסופית. אני בן אדם מוזר. 

מה ההיגיון? הדמות הראשית שלי, אדם שמו, מתחיל את דרכו כאפס מאופס. איך אמרו לו "בלי חברים, בלי זוגיות ובלי עבודה." אז נכון, יש הרבה אנשים שגם אין להם זוגיות וגם אין להם עבודה, אבל אנשים בלי חברים בכלל...? זה כבר מתחיל להיות נדיר יותר. 

חזרה לעניינים: אדם פונה לתרפיסט שיעזור לו עם הבעיות שלו עם הבטחון העצמי (ואת זה יש בשפע). ואכן, אדם חווה התעלות, הוא מאמין בעצמו יותר, מוצא בת זוג, מוצא עבודה, מצליח בה. אבל במקביל... הוא מתחיל לאבד מהערכים הישנים שלו. רגע אחד הוא מזלזל בתרפיסט שלו וברגע הבא, הוא מתעשת. טועה, חוזר למוטב. טועה, חוזר למוטב. נודניק סדרתי XD בהמשך, הביטחון העצמי שלו עלה עוד יותר, אבל מצד שני, הבטחון העצמי הפך ליהירות והביא להזנחת המשפחה שלו (דרדור).

אבל אולי אני סתם מוזרה. אבל שיהיה ברור: 

אז מה אני צריך/ה בסוף?
אתם צריכים לשאול מה הנקודה ממנה אתם יוצאים ולאיזו נקודה אתם רוצים להגיע. ולא, אנחנו לא מדברים על העולם האובייקטיבי, אלא על העולם הסובייקטיבי של הדמות. למשל: הדמות שלכם מתחילה בתור פחדנית והופכת לאמיצה בסוף. הדמות שלכם יודעת לקבל את האחרים קצת יותר טוב. השינוי לא חייב להיות ב-180 מעלות. מומלץ גם לחשוב איך ההתקדמות אל עבר המטרה משפיעה על הדמות. אם בכוונתכם לשים משברים - האם הדמות שלכם יכולה להתמודד איתם? או שאולי היא תיפול?

עוד עניין: יש כאלה שיותר קל להם להסתכל על התפתחות דמויות כהתמודדות עם שקר שהם מתמודדים איתו. כאשר ההתפתחות חיובית, הדמות הראשית מקבלת את האמת החדשה. אם לא... אנחנו מדברים על התפתחות שלילית. כן, אמרתי שאני אעשה על המאמר בקישור המצורף אם יהיה ביקוש, אבל בקצרה:

וונדי (פיטר פן): השקר - לא טוב להתבגר. האמת - זה בסדר להתבגר (התפתחות חיובית - התבגרות).
פרולו (הגיבן מנורה דאם) - השקר - נשים לא מעניינות אותי. האמת - דווקא יש אחת שכן. (התפתחות שלילית - כניעה ליצרים)

אתם רוצים שהדמות שלכם תשתפר? או אולי דווקא בדיוק ההפך? (צחוק מרושע מתעמעם ברקע 👹)

יום ראשון, 16 במאי 2021

קשת נרטיבית (Story arc)

טוב, התרגום המקצועי של story arc הוא קשת סיפור או קשת נרטיבית. אבל קשת סיפור נשמע מוזר מדי. קשת סיפורית כבר יותר הגיוני. אז... אם מישהו רוצה להביע העדפה, בכיף.

בפשטות? מדובר בסיפור רב פרקים. אני מניחה שאפשר להתייחס לזה כאל תת עלילה. אין להתבלבל עם עלילות משנה. בואו ניקח את הארי פוטר כדוגמה. כל המהות של כל הספרים בסוף הוא להגיע לרגע שבו הארי פוטר יהרוג את וולדמורט. זו המטרה הסופית של שבעת הספרים. בפועל... קורים עוד כמה דברים באמצע... (כל מספר מציין את המספר הכרונולוגי של הספר בסדרה)

  1. מסוכלת מזימה ראשונה של וולדמורט
  2. אנשים בבית הספר קופאים במקומם.
  3. מסע בעקבות אסיר
  4. טורניר קסם בין בתי ספר שונים.
  5. החשש סביב חזרתו של וולדמורט (בעקבות סוף הספר הקודם).
  6. עברו של וולדמורט נחשף
  7. שיא המאבק בוולדמורט (עד מותו)

וכן, אני יודעת שזה מאוד פשטני. אבל מאוד קשה לי להתייחס לכל פרט קטן, במיוחד שראיתי את חמשת הסרטים הראשונים פעם אחת ואת הספרים לא קראתי. אז תודה לויקיפדיה ואתר הסרטים IMBD שהביאוני עד הלום.

בכל אופן, כל ספר כשלעצמו הוא גם סיפור בפני עצמו. הרפתקה מתחילה והרפתקה נגמרת. הבעיה בראשית הספר באה על פתרונה (אולי חוץ מהבעיה בספר הראשון שנגררת עד לסוף הסדרה). אפשר להתייחס לכל אלה כאל תת-עלילות. במקביל, יש לנו את העלילה המרכזית (וולדמורט) שלמעשה משתרכת מספר 1 עד 7. עם כמה הפסקות באמצע. אז זו מטרת העל.

במילים אחרות, בסדרות יש שני סוגי עלילה.

  • עלילת-על: הסיבה לשמה נכתבה הסדרה כולה (וכפי שאתם יכולים לנחש, היא מתאימה לסדרות ולא לספרים בודדים). באנגלית series arc. בעברית נסכם על קשת על, כי קשת סדרה נשמע מוזר. 
  • תת-עלילה: עלילה קטנה יותר שמהווה צעד בתוך העלילה הגדולה יותר. (הקשת הנרטיבית)
בתת-עלילה, חשוב לפתוח עניין חדש ולסגור אותו בסוף הספר. אם זו תת-העלילה האחרונה, יש לסגור את כל הקצוות.

לא כל ספר כולל תת עלילה. למעשה, הם יותר נפוצים בסדרות. כאשר מדובר בספר יחיד, יש קשת נרטיבית אחת. אין עלילת-על ותת-עלילה יש עלילה. הסוף. בסיפור בו יש שתי דמויות ראשיות ומעלה, יותר מאשר שתי קשתות נרטיביות, יש שתי קשתות דמותיות (Character arc. נעסוק בזה בהמשך. וכן, זה התרגום הגרוע שלי, כי אין תרגום אחר).

התעייפתם? זה בסדר, גם אני. 

בכל אופן, קשת נרטיבית כוללת את המאפיינים הבאים:

  1. אקספוזיציה: הצגת הדמויות וסביבתם (והעולם במידת הצורך)
  2. בניית דרמה (רב הסיפור)
  3. נקודת השיא (שיא המתח/הדרמה)
  4. הרגעת המתח/הדרמה
  5. סגירת קצוות
כמובן, מדובר במאפיינים פשטניים להחריד, ורק על החלק של בניית הדרמה אפשר לכתוב בפני עצמו. אבל... אנחנו מנסים לפשט, לא לסבך.

וזהו, עייפתם אתכם מספיק עד פעם הבאה. 

יום שבת, 1 במאי 2021

הסוף

"אני תמיד יודעת את הסוף; שם אני מתחילה." (טוני מוריסון)

הגעתם לרגע המיוחל: הסוף! יש שתי דרכים בהם הייתם יכולים להגיע אליו

  • הדרך הסבירה: גם אם לא תכננתם את כל שאר העלילה, את הסוף שלכם תכננתם. ידעתם בדיוק לאן אתם נכנסים.
  • הדרך המבאסת: הגעתם לשלב בו אתם אומרים "בואו נכתוב סוף רק כדי שיהיה סוף!"

אופן הפעולה הראשון ייטה להפוך לסיומת ראויה בעוד אופן הפעולה השני... לא. אבל, יכול לקרות נס וגם אם מי שיעבוד בדרך השנייה, יגיע לסוף מדהים (ואם לא, תמיד יש עריכה נוספת לשפצר את זה) וגם יש סיכוי שמי שיפעל בדרך הראשונה לא יכתוב סוף כהלכה.

לפני שנבהיר מהו סוף כהלכה, אני רוצה להבהיר משהו: כשאני מדברת על סוף, הכוונה לא לאחרית דבר (אפילוג). הכוונה היא לפרק (או כמה) לפני זה. אחרית הדבר לא אמורה להיות הפתרון האולטימטיבי לסגירת כל הבעיות. צריך להביא לידי סיפוק עד סוף הפרק האחרון ברצף העלילה.

למעוניינים, יש גם פוסט על אחרית דבר.

איך אפשר לתאר סוף טוב במילה אחת? מספק. 

אז נכון, יש את אלה שסוף שמח לא יספק אותם אף פעם ויש את אלה שסוף עצוב לא יספק אותם אף פעם, אבל זו לא הכוונה. הכוונה לכך היא שבהינתן בכך שהסוף מתאים לדעת הקורא (או שלקורא פשוט לא אכפת מהסוף), הקורא יוכל להתחבר ולהבין מה קרה. 

אז מה לא עושים?

סוף פתוח מדי

באיזשהו מקום, עד שמישהו מת, זה לא סוף סגור. וכן, קיימים סיפורים שנגמרים בסוף פתוח. אבל תנו לי לספר לכם חוויה אישית: החלומות שלי, בניגוד לחלומות של אחרים, נוטים להיות בדיוניים לחלוטין, אני לא מכירה שם אנשים או משהו כזה, וזה מרגיש לי כמו סרט. ואז הסרט נקטע באמצע. לא בסוף פתוח, באמצע.

אם יש משהו שמאוד כדאי להימנע ממנו הוא סוף שכזה. אפילו אם בכוונתכם לכתוב סדרת ספרים, כל ספר אמור להגיע לכדי סגירת מעגל, ולו ברמה חלקית. אתם לא יכולים לגמור ספר כשכל הקצוות שלו פתוחים.

דוגמה לסוף פתוח תקין:

סוף פתוח סביר (סוף של סיפור אמיתי, רק קצת יותר מפורט):

כאשר אשתו סיפרה לו שהיא בהיריון, אף שידע שהיא רוצחת ופחד ממנה, הוא החליט לוותר על להסגיר אותה, על מנת שסוף סוף יוכל להגשים את חלומו ולהיות אבא 

העלילה הראשית של הסיפור למעשה נגמרה בעצם זה שהשניים חזרו לחיות יחד. הסופרת סגרה דלת אחת ופתחה דלת אחרת. במידה מסוימת, הסוף סגור - הוא תקוע איתה. מצד שני, הסוף מרגיש פתוח - איך הוא יצליח לחיות איתה? איך הילד שלהם יצליח לחיות איתה?

סוף פתוח לא סביר:

הוא ידע שהוא נלחם על חייו. הוא המשיך לרוץ אל תוך היער.

נו, נכון הסוף הזה קצת יותר מעצבן? אחרי הכל, רודפים אחריו, ואנחנו אפילו לא יודעים אם המרדף הסתיים. פה פתאום מספר האפשרויות עולה: יתפסו אותו, יהרגו אותו, יאיימו עליו, הוא יברח, הוא יילחם, הוא... פתאום הסוף הרבה פחות ברור ומשאיר אתכם עם הרבה יותר תהיות.

סוף חפוז

זה עוד משהו שמאוד בא לכם להימנע ממנו, ותאמינו לי, גם לקוראים שלכם. המטרה היא שהסוף לא ייראה כאילו מישהו בא אליכם עם אקדח ואמר "יש לך פרק אחד לגמור את הספר, אחרת..." אז אם באמת חייכם יעמדו בסכנה, בסדר. אבל אני בטוחה שהעורך שלכם יעריך אם תקחו עוד חודש לחשוב על סוף כהלכה. במידה ולא, כבר ישפרו לכם אותו בעריכה. אבל המטרה שלנו זה לא להוסיף לעורך עוד עבודה.

אם הפרק התקדם במהירות X, אל תעלו את הפרק האחרון לקצב 10X כי זה בהחלט עלול להוביל לטעות הבאה.

סוף לא ברור

הקורא שלכם קרא את הסוף שלכם ו... אין לו מושג איך באמת פתרתם את הסיפור. הוספתם מידע חדש שלא טרחתם להסביר, עדיין לא הבאתם על פתרונו עניין אחר וקריטי לעלילה, הופיעה דמות שלא הייתה אמורה להופיע בכלל. כל דבר שכזה יפגום בהנאת הקורא.

למה חשוב שסוף יהיה מספק? 

סוף גרוע (או אחרית דבר גרוע) יכול להותיר רושם רע על הקוראים. בסוף, זה מה שהם יזכרו. הספר היה יכול להיות טוב, ואז הגיע הסוף. זה נכון כמובן לא רק לספרים, אלא גם לסרטים או סדרות. אני יודעת שקודם אמרתי שאני לא מדברת על אחרית דבר, אבל לצורך העניין, אני כן אתייחס לאחד. בזמנו, קראתי את הספר "יונה ונער" של מאיר שלו. מי שיצא לו לעיין בדברים אחרים שקראתי שם לב שאני לא חסידה את הספר הזה, או אם נדייק, של הסוף של הספר הזה. אחרית הדבר סגרה את הקצוות שהיו יכולים להיות בעלילה בצורה הכי מלאכותית שקיימת. וההורים שלי אמרו לי "כן, אבל זה כתוב יפה". אבל היום, זה לא עובד ככה, במיוחד כשהרבה מהספרים לא רשומים בשפה של מאיר שלו.


כמו שאומרים, קצר ולעניין :)

סיפורים מוכרים עם טוויסט

  מכירים את זה שיש כל מיני רעיונות שחוזרים על עצמם מיליארד פעם, בדרך כלל בז'אנר הרומנטי? זה מרגיש שזו אותה גברת קיטשית באותה אדרת קיטשית...