יום רביעי, 15 בדצמבר 2021

אלמנטים ספרותיים על שמאליים (ומה שביניהם)

לכל קבוצה בערך קיימת סטראוטיפים. נשים, גברים, ילדים, זקנים, עם כזה, צבע שיער כזה וכו'. אבל יש קבוצה אחת שכולם מודעים לקיומה, ועדיין, רבים מופתעים כשהם מגלים שחבר שלהם או אפילו סתם מישהו מהכיתה משתייך לקבוצה הזו: קבוצת השמאליים, אלה שיד (ובדרך כלל רגל) שמאל שלהם דומיננטית.

אני מניחה שאין מה להכביר על קלישאות על גברים ונשים למשל, אבל, בתור שמאלית, מצאתי לנכון להתייחס לזה? למה? כי רב הקלישאות האלה... לא חיוביות במיוחד.

הרוצח שמאלי

משמעות: נראה לי הכותרת די מסבירה את העניין.

דוגמה: טוב, כנראה האינטרנט נחמד ומסנן את הדוגמאות האלה, אבל מבטיחה לכם, יצא לי להיתקל בזה, בעיקר בטלוויזיה. (אם כי מודה, היו מקרים שהרוצח דווקא היה ימני, ושללו מישהו שמאלי בעקבות כך).

למה זה מעצבן: כי זו כתיבה עצלנית. ברצינות, תמו כל הרמזים על קיצם? 

פתרונות: גם אם במקרה הרוצח שלכם שמאלי, אז תדאגו שזה לא מה שיחשוף אותו. בחייאת.

יודע מה? אני בעצם ימני!

משמעות: מתרחש קרב (או איזה משחק ספורט כלשהו, אבל כנראה בסבירות יותר נמוכה), נדמה שהדמות הראשית מפסידה, ואז... הפתעה! מתברר שהיא השתמשה כל הזמן הזה ביד שמאל, כשהיא בכלל ימנית!

דוגמה: הנסיכה הקסומה - גיבור הספר, איניגו מונטויה, נוהג להשתמש ביד שמאל שלו, כדי שיהיה לו אתגר. אבל כשהוא נאבק מול יריב קשה, פתאום הוא מחליף ליד ימין.

למה זה מעצבן: אני רק רושמת את הדוגמה הזו ובא לי לתקוע לו נבוט בראש. מה זה משחקי האגו האלה...?

פתרונות: 1) אדם משתמש ביד החלשה שלו מחשש כן ואמיתי להרוג. עד שמגיע האחד שהוא חושב שראוי להרוג (פה נכנס עניין של מאבק מוסרי פנימי, בניגוד לדוגמה קודם) 2) יכול להיות שבסיפור שלכם, השימוש ביד שמאל מוקע, והגיבור, שמבין שחייו תלויים בזה, נוטל את הסיכון ומשתמש ביד שמאל (או הפוך כמובן). כדאי רק שהוא בכל זאת יתאמן איתה קודם.

תמונת המראה השמאלי

משמעות: איך מראים שהפכים שונים? הדמות השנייה (וכנראה הפחות טובה מבין השתיים), היא שמאלית!

דוגמה: הסיפור המוזר של ג'קיל והייד - גם אם לא במקור, בגרסאות רבות שנעשו מאוחר יותר, ג'קיל ימני והייד שמאלי.

למה זה מעצבן: נכון, אפילו תאומים זהים או זהויות שונות של אדם עם הפרעת זהות אסוציאטיבית (הידועה בשמה העממי "פיצול אישיות") יכולים להיות עם יד דומיננטית שונה, ובכל זאת... אם הם היו כותבים באותה יד... זה היה משנה משהו? למה זה חשוב? ולמה תמיד הדמות הפחות מוצלחת היא השמאלית?

פתרונות: תנו להם לכתוב באותה יד, אפילו אם זו ימין.

רמז מבשר רעות

משמעות: טוב, היום אולי פחות בשימוש, אבל פעם, אם מישהו היה שמאלי, זה באופן אוטומטי העלה את הסיכוי שלו להיות הרע בסיפור. למה? ככה.

דוגמה: שיר של אש וקרח - אריה שמאלית, מה שמבשר רעות לגבי עתידה.

למה זה מעצבן: אנחנו כבר לא חיים בימי הביניים, ולכן, האמונות האלה ששמאליים קשורים לשטן או כל מיני שטויות אחרות נכחדו מהעולם. אבל... עדיין יש כאלה שמשתמשים בזה, כפי שניתן לראות בדוגמה הנ"ל.

פתרון: לא להשתמש. ברור, יכול להיות שדמות מוכת גורל במקרה היא שמאלית. אבל.. עדיין.

אובדן יד מוביל לאובדן המוסר

משמעות: היה היה אדם מוסרי, ואז הוא איבד את היד שלו ובום! זהו, הוא לא מוסרי יותר. 

דוגמה: במלחמת הכוכבים, אנאקין סקייווקר איבד את ידו, קרו עוד כמה דברים והוא הפך לאיש הנחמד שכולנו אוהבים.

למה זה מעצבן: טוב, זה לא משנה אם זו יד שמאל או יד ימין, זה מעצבן, כי זה למעשה מדבר על אנשים עם מומים. אז מה, אנשים עם מומים הם אנשים רעים? ולמה עוד זה מעצבן? אם זו יד ימין שאבדה, אז היא סמל למוסריות? אם זו יד שמאל שאבדה אז סתם רצו להשאיר לו את היד הדומיננטית?

פתרונות: לא לקשר בין שני האירועים האלה. אתם צריכים סיבה מאוד טובה שיהיה קשר בין השניים. אז לפי האינטרנט, במקרה שהובא קודם, אלה תהליכים שקרו בזמנים דומים, אבל לא זהים. ובכל זאת, כביכול אחרי איבוד היד התרחש השינוי המוחלט והסופי שהפך אותו לאיש (או החוצן, נו) שכולם אוהבים. אתם רוצים, תתחילו את הסיפור עם אדם נכה שקורה לו משהו בעקבות הנכות שלו (יחס מזלזל, השפלה), ואז הוא נהיה רע (ולא כתוצאה ישירה מזה שהוא איבד יד), או שתיקחו אדם שגם ככה רע ואז תגרמו לו לאבד יד.

יום רביעי, 1 בדצמבר 2021

בניית עולם

בניית עולם לרב מדברת על על טבעי, פנטזיה או מד"ב. אם כי בינינו, גם אם הסיפור מתרחש בימינו ואין בו אלמנט על-טבעי אחד, עדיין צריך לבנות את הסביבה. אבל לא על זה אנחנו מדברים. הנושא הנ"ל הוא במיוחד לשלושת הז'אנרים המובאים מעלה. 

בעיקרון יש שתי דרכים לבנות עולם

  1. תכנון מראש - אתם יודעים בדיוק איך העולם שלכם נראה לפני שאתם כותבים את המילה הראשונה
  2. תכנון על הדרך - אתם ממציאים פרטים על העולם כשנוח לכם בעלילה.
אני מניחה שרב האנשים השפויים בדעתם משתמשים בשיטה הראשונה (כמובן שאני לא אחת מהן). אבל... בכל זאת, הנה כמה נקודות שאני יכולה לתת לכם. 

זמן (טכנולוגיה)

אם זה מד"ב, כנראה שזה עתיד, על טבעי יכול להיות בכל זמן, אבל אתם שואלים, רגע, למה פנטזיה צריכה להיות עם זמן?! טוב, נכון, גם אם השנה בעולם פנטזיה היא 2000, הטכנולוגיה שם יכולה להיות פי אלף מתקדמת מהיום. ועדיין, כדאי לחשוב למה זה דומה. האם הטכנולוגיה שלהם דומה לזה שלנו? או שאולי היא מפגרת או מתקדמת יותר? 

מקום

האם הסיפור מתרחש בעולמנו? בישראל? בחו"ל? באיזו עיר? ואם לא, אז איך נראה העולם עליו אתם מספרים? במידה ומדובר בפנטזיה, האם זו מדינה הררית? מה מזג האוויר בה? האם היא גובלת לים? כמה שכנות יש למדינה? (ואם יש לכם כמה מדינות, אז תכפילו את כל השאלות בהתאם למספר המדינות).

דת

האם לדת יש מקום חשוב בעולם שלכם? אם כן, איזו דת זו? מה המנהגים שלה? כיצד היא משפיעה על חיי היום יום? אילו חגים יש בה?

משטר

האם יש דמוקרטיה או שאולי מלך? או אולי פאשיזם? האם יש משטר צבאי? במידה והמשטר אינו צבאי, האם יש צבא? מה תפקידו? 

יחסים בין קבוצות

קבוצות יכולות להיות קבוצות אתניות, שבטים או אפילו מדינות, אבל לא רק. קבוצות יכולות להיות גברים מול נשים (האם מין אחד מופלה?), מבוגרים מול ילדים (היחס לילדים הוא ככוח עבודה? האם יש משמעת קפדנית?), להט"ב (האם מקבלים אותם?). כמובן אלה יכולות להיות גם קבוצות "פוליטיות" (בעד/נגד משהו, מחתרות).

בגרות

שאלה שאולי מוזר לעסוק בה בעידן שלנו, אבל... מתי מישהו אצלכם הופך למבוגר? האם כבר בגיל 13 בנים מקבל את תואר הכבוד "גבר?" מה הציפיות מאדם שזה עתה הפך בוגר? האם אלה אותן ציפיות בדיוק כמו אדם כפול בגיל?

קסם

האם בעולם שלכם יש קסם? מה החוקים שלו? האם החוקים שלו נוקשים או שלא כל כך?

תרבות

מה מאפייני התרבות? האם זו מדינה עם אנשים "חמים"? האם אלה אנשים שמעריכים משמעת? האם אלה אנשים שכל תרבותם מתבססת סביב אמונה מסויימת? (יכול להיות דת, אבל לא חייב)

יום שני, 15 בנובמבר 2021

לתאר במקום לשיים

באנגלית: Show, don't tell (תרגום מילולי: תציגו, אל תספרו).

מדובר בעצת כתיבה שמטרתה פשוטה: להפוך את הספר לחי יותר. להלן המשפט השני מהסיפור זר בממלכה חדשה/שלי.

רגליו רק ייחלו למנוחה, כאב לו בצידי הגוף והוא התקשה לנשום, אך הוא ידע שאם ייתפס, הם יהרגו אותו. 

באותה מידה, יכולתי להגיד הוא היה עייף וכאב לו, אבל.... התיאור כפי שהוא מובא מעלה, מסביר שזה לא סתם מצב של כאב והוא עייף מהכאב או סתם בסוף היום, אלא יש ממש הבנה שמדובר ב.... ניחשת נכון, ריצה. התיאור הנ"ל מאפשר לנו לראות את הסצנה באופן חי יותר לעומת התיאור הסתמי שהובא לאחר מכן.

אם עדיין יש תחושה של סימן שאלה מרחף מעל הראש, זה בסדר. בינינו, הייתי יכולה לגמור פה, אבל אני חמודה, אז נמשיך עוד קצת.

בכל אופן, המטרה היא שהקורא יוכל "לחוש" את הדמות. הוא יודע מה היא חשה. במקום להגיד מה הדמות מרגישה (עייפות) להגיד איך היא מרגישה (קושי לנשום, כאב בצידי הגוף, רגליים מותשות).

בפשטות:
לתאר: איך התחושה הפנימית מתבטאת מבחינה פיזית?
לשיים: לקרוא לתחושה בשמה.

האם מהיום והלאה אסור בשום מצב לא משנה מה פשוט לשיים?
התשובה היא לא. אף אחד לא ירצח אתכם אם לא תעשו את זה, וודאי לא בכל הזדמנות והזדמנות. אבל... עדיף לנסות להתחיל, לפחות מדי פעם. זה בטוח לא יזיק.

כיצד עושים זאת?
הכי קל לחשוב על עצמך. למשל, אמנם לא רדפו אחריי בניסיון להרוג אותי, אבל כן התנסיתי בריצות ארוכות. אני בהחלט זוכרת שכאב לי בצד, וכמובן שהנשימה כבר לא הייתה רציפה וגם הרגליים עייפות. כמובן, שבמקרה שלו, המצב היה אמור להיות קיצוני יותר, לכן התיאורים האלה הוקצנו. אבל הנה משהו שכל ישראלי ממוצע חווה במהלך חייו.

אותו דבר עם רגשות. כעס למשל מתבטא בדפיקות לב, תחושת חום, שינוי בנשימות. פחד מתבטא ברעד, קושי בנשימה, פעימות לב מואצות, "עור ברווז". וכן, מודה, הרבה דברים מתבטאים בשינויים בנשימה ובפעימות לב מואצות, לכן, כדאי למצוא לפחות מאפיין אחד נוסף שיוצא דופן.

כמובן שיש הבדל בין מקרים שבהם הדמות מספרת על התחושות של עצמה, ואז יבואו לידי ביטוי תחושות של הגוף שלרב לא ניתן להבחין בהן בחוץ (יוצא דופן: רעד).. במקרה ומתוארת דמות אחרת, יהיו סימנים חיצוניים (כעס: חריקת שיניים, פנים אדומות. פחד: שינוי בקול, עיניים מורחבות.

במידה ותהיה דרישה להסבר נוסף או דוגמאות נוספות, יעשה פוסט נוסף. אבל... נראה לי מספיק לבינתיים.

יום שני, 1 בנובמבר 2021

מתן שמות (לדמויות, אבל לא רק)

 אלא אם כן מדובר בסיפור קצר ובו יש דמות או שניים, כנראה שתצטרכו לתת שמות לדמויות שלכם. אם הסיפור שלכם בעולם בדיוני, תאלצו גם להמציא שמות של מקומות ואולי אפילו יצורים/מכונות. וגם אם הסיפור בעולם האמיתי, ייתכן שתאלצו שם של עסק, רחוב או פארק.

שמות מצהירים על המקום

אני אומרת שהשאלה הראשונה שיש לשאול היא... איפה (ומתי) הסיפור שלכם מתרחש. האם הוא מתרחש בארץ? באנגליה? בצרפת? בדנמרק? כוכב אחר? עולם פנטזיה? כל אלה יאלצו אתכם ללכת על שמות שונים. טוב, השניים האחרונים יכולים להיות שמות דומים.

זה פשוט כמו שזה נשמע, בארץ יהיו שמות ישראליים (אלא אם כן יש עולה חדש או לחילופין בן מיעוטים), אם הסיפור שלכם מתרחש באנגליה, אלה צריכים להיות שמות אנגליים. האם אין מהגרים באנגליה? יש, אבל לא כל המדינה. וכך כל מדינה אחרת שתבחרו בה.

אם אתם עושים את זה בעולם מאוד מאוד עתידני/בחלל החיצון/עולם בדיוני, הגיע הזמן לחרוק שיניים.

אז נכון, אם אתם כותבים סיפור על מקום שאינו ישראל, תוכלו לרשום שמות של מקומות בעברית לפעמים, החברה לפיתוח בע"מ, במקום שם מסורבל באנגלית, אבל אם אתם רוצים לתת שם לרחוב, אז הוא צריך להיות בהתאם לשפת המקום, אבל כמובן שהמילה רחוב/סמטה/עיר/הר/אחר יהיו בעברית, למשל, כמו בסרט שדרת סנסט (Senset Bolevard). אף אחד לא יתרגם את זה לשרדת השקיעה. 

וכן, ברור לי שלא כולם יסכימו אותי, אבל זו דעתי. תתמודדו.

שימו לב, שלפעמים לאוכלוסיות שונות (באותו עם) יש שמות שונים: למשל, בארץ, השמות ה"ישראליים" נחלקים לשניים, שמו תנכ"יים ושמות בעלי משמעות בעברית (מלבד כמה יוצאי דופן). שמות תנכ"ים יותר מקובלים בקרב דתיים או חרדיים. שמות כמו אופיר או אלמוג, פחות.

איך נותנים שמות קיימים?

אז אחרי שדיברנו על עניין המקום, ברור לכולנו שזה לא מספיק. טוב, תכלס כן, אבל יש מלא שמות, לכו תבחרו אחד. הנה כמה טיפים אם קשה לכם לבחור.

1) בחרו אות בא' ב' (או באותיות של השפה שבחרתם) ותבחרו שם רנודמלי. נסו שהאותיות לא יהיו סמוכות אחת לשנייה (אם יש 10 דמויות שלא כולן יתחילו באותיות א'-י')

2) חפשו שם עם משמעות. כן, הקטע הזה יכול להיות קשה, במיוחד בעברית. כלומר, יש הרבה שמות עם משמעות, אבל לא מהרבה מהם אפשר להפיק שם בעל משמעות לסיפור, בין אם באמת, או בין אם אירוני. כך למשל, אדם בשם נבון יכול באמת להיות נבון, או שלא. אישה בשם יפה יכולה להיות יפהפיית הנילוס, אבל בהכרח).

3) קחו אנשים שהכרתם (עדיף לא בהווה, או לפחות אנשים שאנחנו מכירים יותר מדי מקרוב) או שמות של דמויות/שחקנים. אוהבים אותם? תשימו אותם כדמות ראשית שהקורא אמור לאהוב. לא אוהבים? נו, נחשו מה לעשות איתם

ולגבי שמות לא קיימים...?

באופן כללי, אתם יכולים לקחת דף ועט (או לעשות את זה בראש) ולחרבש שמות עד שיוצא משהו. אבל תנו לי להציע עוד שיטהף קחו שם דמות/אדם קיימים. בואו ניקח למשל, שם מוכר: בניימין זאב הרצל (בכוונה שם ארוך). אז, אנחנו לוקחים אותיות ו... מתחילים להרכיב שם. למשל: בזר, מירצה, אבזל, ראימלי וכו'. אתם לא חייבים לאהוב אף אחד מהשמות, אבל העיקר הכוונה.

אם יום אחד תרצו לעשות יום אחד אנשי זאב שהם גם ערפדים, תוכלו לקרוב להם עזבד. סתם רציתי לומר, אבל תכלס, אפשר להשתמש בשביל זה.

קצר ולעניין, הסוף.

יום שישי, 15 באוקטובר 2021

ספר חדש מחפש קוראי בטא: אוצר ישראלי/מסע בעקבות עשרת השבטים האבודים


שם הסופרת: 

עולם: ריאלי
קהל יעד: גילאי 18-65
ז'אנר: מתח
תכנים אלימים: אין פירוט יותר 
תכניים מיניים: ללא

תקציר:
סטודנטית שאפתנית מצטרפת למשלחת מחקר בעקבות עשרת השבטים האבודים, מורשתם המסתורית וממלכתם האבודה של בני שבט אפרים. המסע לוקח את חברי המשלחת לאזורים נידחים ואקזוטיים באסיה, ולחשיפת ממצאים קדומים יוצאי דופן. כאשר היא ואחיה מפענחים בעזרת הבלשן צופן בכתב עתיק, הם נדהמים לגלות סדרת רמזים מוסווים, ומגיעים למקומם החבוי של הגולים משבט אפרים. התגלית המרעישה מעוררת כת מסתורית, המחפשת את סוד השליטה על העולם, ומנסה להשיג את הקמעות שהתגלו - כדי לקבל כוחות-על שהוסתרו בהם. לפתע היא מוצאת עצמה בתוך ההרפתקה מסעירה ועתירת תהפוכות. במרדף מצמרר ועוצר נשימה שמתנהל במנהרה תת-קרקעית החבויה בין שרידי הטירה הנטושה והמסתורית היא כמעט מאבדת את האוצר. כאשר הכל נראה אבוד מתרחשת תפנית מפתיעה ובלתי צפויה שהופכת את הקערה (העתיקה) על פיה...

יום חמישי, 14 באוקטובר 2021

חלוקה לפסקאות

בפוסט הבא הולכות להיות הרבה תמונות לצורך הסברים!

יצא לכם פעם לראשות משהו כזה? (אין צורך לקרוא את הכל. או בכלל.).

אולי כדאי שאתחיל מההתחלה. היום כולם מכירים אותי בתור המלכה הרעה, אבל ההורים שלי העניקו לי את השם היידמארי. כן, ההורים שלי פשוט לא הצליחו למצוא שם קצר יותר. היו שקראו לי היידה, היו שקראו לי מארי. והיו את שני ההורים שלי שהיו תמיד צריכים לקרוא לי בשם המלא. אם נתעלם מהשם הבלתי נסבל שלי, החיים שלי היו יפים. היה לי אח שהיה צעיר ממני בשלוש שנים, מרטין, בונבוניירה של ממש. כן, היה. אנחנו עוד נחזור לזה. היו לי ידידים וידידות רבים בינות האצולה. הייתי נהנית לרכב מדי יום ביומו על סוסתי יחד עם אחי, למורת רוחם של הוריי ולשמחתו הרבה של מרטין שזו הייתה הפעם היחידה ביום שבה הרגיש שהוא חופשי כציפור. לא די היה שהשגיחו עליו בלי הרף, אך גם ללא זה, היה לו קשה להתקדם עם רגלו היחידה. כל צעד ושעל היה צריך לדדות עם מקל הליכה. אבל החיים היפים שלי לא נמשכו לנצח. הנסיכוּת השכנה החליטה שאין לה מה מספיק שטח, אז ראשיה החליטו לכבוש את ממלכתנו השלווה. וכמו בכל כיבוש מוצלח של ממלכה, יש להיפטר מבני המלוכה. וכך, הוריי ואחי מצאו את מותם. יכולתי רק לקלל את הגורל שעל חיי חסו. הרי בכל זאת, הם צריכים למצוא חן בעיני השכנים החדשים. ואיזו דרך טובה יותר מאשר מאשר לחתן את הנסיכה היפהפייה עם מלך? ואיזה מלך עדיף אם לא מלך המתאבל על אשתו? גמרתי בליבי לעשות הכל על מנת להמאיס את עצמי על המלך. לא היה בכוונתי לשתף פעולה עם תוכניתם. אך המלך היה טוב לב. אף שלא היה לו כל עניין בי ולו קל שבקלים. כל שרצה היה אמא לביתו הקטנטנה, שלגיה. היה קשה שלא להישוות בקסמיה של הילדונת שעורה צח כשלג, שפתיה אדומות כדם ושיערה שחור כליל. אם כי אני חייבת לציין ששמה עורר בי צחוק. לא שהשם שלי משהו... אך כמובן, על החלק הזה וודאי לא שמעת, נכון? מן הרגע הראשון הפכו אותי למכשפה מרשעת. אך לא הייתי מכשפה ולא הייתי מרשעת. הייתי משתעשעת עם שלגיה, מתענגת על צחוקה, נזכרת בימים אחרים בהם הייתי מצחיקה את אחי ולפחות מנסה להצחיק את כל השאר. חיי היו נעימים וטובים, אך דבר אחד הפריע לי בהם: יכולתי להיכנס לכל חדר בארמון מלבד אחד. החדר היה נעול תמיד. תמיד... חוץ מיום אחד. ומה ניתן היה לצפות מנסיכה סקרנית כשלפניה עומדת הזדמנות שכזו? החדר היה מלא אבק וקורי עכביש. היה ברור שאיש לא נכנס אליו שנים. מלבד לכלוך בחדר הייתה ראי נקי וזך כמים. וכי זה כל הסוד? ראי?!עמדתי מול הראי, משחקת בשיערי. "ראי המוסתר מפני כולם, מי הכי יפה בעולם?" שאלתי בצחוק."את, מלכתי, היא היפה בתבל. יפה שכמותך לא נראתה כבר יובל."

אם קראתם: כמה שנאתם את החוויה?
אם לא קראתם, כמה מתחשק לכם לקרוא.

בתור מגדת עתידות מדופלמת, אני אומרת ש... או שלא התחשק לכם לקרוא או שרציתם לרצוח אותי על הפסקה הארוכה עם לא הקשבתם לי וקראתם אותה (ועל כך תאלצו להאשים את עצמכם לצערי).

מה היתרונות בחלוקה לפסקאות (או: מה החשיבות של פסקאות)?
  • כפי שהתחוור לכם לפני חצי דקה, פסקה ארוכה מעיקה על הקורא ודוחה אותו.
  • פיסוק עוזר בהדגשת רעיון מסויים במקום רעיונות כלליים. בני אדם קולטים מידע הרבה פעמים בצורה של chunks, מילה שלצערי אין לה תרגום די צורך בעברית בשביל להסביר את מהותה. אבל, בשורה התחתונה, המוח שלנו מסוגל לקלוט כמות מוגבלת של מידע בכל פעם, וקשה לו לעכל את הכל בבת אחת.
  • לפעמים הקורא קתץ הולך לאיבוד ורוצה לחזור אחורה. נו, תדמיינו לעצמכם שאיבדתם את עצמכם באמצע הפסקה הארוכה הזו. זה אומר שתצטרכו לקרוא את הכל מההתחלה. קצת מבאס, לא? 
מה החסרונות
שתאלצו להכיר לפחות אחד ממקשי ה-Enter במקלדת, ותאלצו למצוא אותו כל פעם מחדש ולהשתמש בו. אני יודעת. נורא מתיש, אבל זה מחיר שתאלצו לסבול.

אגב, לא בכל פלטפורמה אינטרנטית דוגמת וואטפד יש אפשרות לעשות רווח כפול (כפי שניתן לראות בדוגמה פה).


 בספרים נוהגים לעצות זאת באמצעות ריווח של המילה הראשונה בפסקה. אתם יכולים לעשות  2-3 רווחים בתחילת כל שורה חדשה, או... לעשות את זה בבת אחת. כיצד עושים זאת?

קודם כך, מוחקים את כל הרווחים המיותרים בין השורות (אם זה פורמט כגון וואטפד שאין ברירה אלא לעשות מרווח גדול בין שורות, אז מעתיקים כמו שהוא). לאחר מכן יש לסמן את כל הטקסט (Ctrl +A).



גוגל דוקס:

רואים שמעל ה"דף" יש סרגל מספרים. בקצה הימני של החלק הלבן מופיעים חץ ומלבן כחולים (כאשר הסיפור באנגלית, הם יופיעו בצד שמאל). המלבן מסמן את המקום בו מתחילות השורות הראשונות של הפסקה. החץ מסמן את המקום שבו מתחילות שאר השורות בפסקה. נכון לדוגמה פה, ההתחלה של השורה הראשונה וכל השאר היא באותו מקום.

לכן, עליכם להזיז את המלבן שמאלה, באופן הבא (באמצעות העכבר).:



כאן הרווח מוגדל, כי אני לא יודעת באיזה גדול תהיה התמונה, ולכן רציתי שיהיה בולט. אגב, כאשר רושמים סיפור שמפוסק כך, כשתעתיקו אותו לוואטפד וחבריו, לא יהיה צורך בסידור מיוחד אם תעשו זאת בצורה הזאתי.

וורד

אני לא מכירה את כל הגרסאות של וורד, אז אני אדגים על מה שלי יש. אני מניחה שבסופו של דבר זה אצל כולם באותו מקום. בתפריט הראשי יש "בית" שתחתיו גם אפשר לשנות את הפונט. יהיה שם אזור שרשום תחתיו פסקה. מצד שמאל למטה, יהיה מם ריבוע קטן, כפי שמסומן פה.



נפתח החלון הבא, איפה שרשום "מיוחד" יש לסמן "שורה ראשונה" ואז לרשום את הרווח שאתן רוצות (אני בדרך כלל עושה 0.3)


אז איך יודעים איפה לחלק?

באופן כללי, יש לזכור, זה לא מדע מדויק. יכול להיות ששני עורכים שונים יקחו את אותו פרק ויערכו אותו קצת אחרת. לפני שנעבור על טיפים שיעזרו לכם, נעבור על חוק הברזל לחלוקת פסקאות:

א) אם יש מעבר ממחשבות/פעולות/תיאורים לציטוט (דהיננו, דיבור), יורדים שורה.

  "די, בנות, אל לנו לרכל כך." העירה רמורה.
  רמורה הייתה יפהפייה, היא בלטה ביופייה בכל אשר הלכה. שערה השטני היה אסוף בקפידה. עיניה הירוקות ידעו להיות בורקות כשרצתה. מחזרים רבים היו לה, אך היא סירבה לכולם. היא לא קינאה באותן בנות שאביהן אילץ אותן להתחתן בגיל כה צעיר. אך היא ידעה שיגיע היום וגורלה יהיה כגורלן.


ב) אם יש מעבר בין ציטוטים של שתי דמויות, יורדים שורה.


  "שמעתי שאדון רובס (Robes) עומד להתחתן עם שמייה (Shamiya)." אמרה רגוטה.
  "אני לא מקנאה בה." העירה סילפה



ג) כאשר הדמות ממשיכה לדבר, לא יורדים שורה
 
"אני לא מקנאה בה," העירה סילפה "הוא ממש מרגיז. וגם מכוער."

לאחר שלמדנו את חוקי הברזל, נעבור לחוקי עזר (כל הדוגמאות לקוחות מהסיפור "סיפורה של המלכה הרעה")

1) טוב, כנראה שזה הדבר הכי קול לעשות. אם מדברים על שני נושאים שונים, כדאי לרדת פסקה (מעבר מ.

  אז נכון, זה עזר לי כשפגשתי את הילדים, או הגמדים כפי שאני מכנה אותם, כי אף אחד מהם לא עבר את גיל 10. בכל זאת, הם דאגו לי למחיה, אז היה עדיף לי לנקות ולבשל ולכבס מאשר לצוד חיות ביער, להתרטב בגשם ולהיות ספוגה בוץ. הם פשוט שיוועו לאמא אחרי שאמא שלהם... טוב, אין לי מושג מה קרה לה, והאמת, לא אכפת לי ממש. כמו שממש לא אכפת לי מה שלום הצוציקים הקטנים בימים אלה.
  כמה משעמם להיות מלכה. אין לך שום דבר לעשות. רק ללכת במסדרונות כל היום.


2) מעבר בין אנשים (בדוגמה: מעבר בין המחשבות של המלכה על עצמה לבין מחשבות על שלגייה).

  כשעמדתי בהלווייתו של המלך, היה לי קשה שלא לחשוב איך עיני כל ננעצות בי. אך ידעתי שזה לא כי הם יודעים. אין סיכוי שהם יודעים. את התפוח השלכתי לאח, לא נותר ממנו זכר.
  אבל הכי כאב לי על שלגיה. המבט בעיניה כמעט גרם לי להודות שזו הייתי אני. לקחתי לה את אביה האהוב. טוב, אביה האהוב שהרבה זמן לא היה לו אליה. בשביל זה הוא חיפש מלכה שמרטפית. ידעתי שמעתה ידיי יהיו מלאות עבודה, לפחות עד שאמצא בן מלוכה מתאים.


3) מעבר בין זמנים (בדוגמה: מחשבות על העבר לעומת מחשבות על ההווה)

  חזי עלה וירד לנוכח הנשימות. את אביה אהבה אף שלא ראתה אותו אלא בארוחות. באשר אליי, הכל היה טוב ויפה כל עוד חי. ואחר כך? אפילו לא החליפה איתי מילה, כי היא אפילו לא טרחה לשבת לאכול איתי! היא העדיפה לשבת עם האומנת, ואז מתפלאים שקשה לאהוב אותה. וכל השטויות עם זה שהעבדתי אותה. הייתה זו האומנת שאמרה לה שכך תכיר את העם ותפתח חמלה. כן, ראיתי כמה זמן זה עזר.
  רק באותו רגע הצלחתי להודות בכל אשר הדחקתי עד אז.


4) מעבר בין פעולות/הרגשות לבין מחשבות/תיאורי רקע (בדוגמה: מעבר ממחשבות לפעולות)

  אך נתקלתי בבעיה: לא יכולתי לעזוב את הארמון ולא יכולתי גם לחכות ששלגיה תגיע, כי האל יודע אילו סיפורים תמציא עליי.
  עליתי למעלה לגן, שבו ישבתי עד עם הנסיך לא מזמן. ישבתי והבטתי סביב, נהנית מהנוף. מאחוריי שמעתי קול מגפיים. הבטתי לאחור, היה זה הצייד. כלומר, האנס.

הכללים הנותרים אינם חוקי ברזל, ולפעמים אפשר לחלק כך שיהיו למשל גם מחשבות וגם פעולות באותה פיסקה.

זהו להיום. מי ייתן וייגמרו הימים נטולי הפסקאות.

יום שישי, 1 באוקטובר 2021

המאורע המחולל

מה זה אירוע מחולל?

מכירים את זה שאומרים החיים של מישהו לפני ואחרי? אז לפני ואחרי המאורע המחולל.

האירוע המחולל הוא המאורע שגורם לסיפור לשנות את כיוונו. הדרמטיות שבדבר. 

אירוע מחולל יכול להיות הסיבה לכתיבת הספר (אם כי לפעמים זה דווקא הסוף).

דוגמה תהיה נחמדה

קחו למשל את הסיפור של שלגיה (המקורי, לא "סיפורה של המלכה הרעה"). אף שהיו מספר מאורעות שתרמו בחלקם להתקדמות העלילה (מותה של אמא של שלגיה, הנישואין מחדש, מותו של האב), המאורע המחולל בסיפור הוא זה שהראי אמר למלכה שהיא לא היה יפה, אלא שלגייה. ויי זמיר. בעקבות המאורע המחולל, הסיפור החל לנוע: הצייד ניסה להרוג את שלגיה, שלגיה ברחה ליער והגיעה לבית הגמדים וכו' וכו'. אפשר לומר שהמאורע המחלל או אירוע מכונן, כלומר, אירוע שגורם לטלטלה בחיינו. טוב, אולי לא תמיד, אבל זה בהחלט מה שקורה ברב ניכר של הפעמים בספרים.

איפה יהיה המאורע המחולל?

איפשהו בהתחלה. זה לא חייב להיות הפסקה הראשונה או אפילו הפרק הראשון, אבל כדאי שזה גם לא יהיה אי שם באמצע. אחרת, תגידו לי, מה אתם עושים חצי ספר? מספרים על החיים הבלתי משתנים של אנשים? תלוי כמובן באורך הפרקים, אבל כדאי שזה יהיה בהתחלה (כמובן, שיש פער בין סיפור בן 1000 מילים בפרק לבין 5000 מילים בפרק).

האם המאורע המחולל יכול להתרחש מחוץ לסיפור? (לפניו)

על מנת לפשט את העניין, התשובה היא לא. 

גם אם היה איזה מאורע כלשהו שהיה מאוד חשוב לסיפור אבל לא קרה בו, עדיין הדמות שלכם הייתה צריכה לעבור משהו שיגרום לה לתזוזה.

יכול להיות שהמשפחה של הדמות הראשית שלכם נרצחה לפני הסיפור. נקודת המפנה תהיה היציאה למסע נקמה. מה שאומר, שאנחנו לא יכולים למצוא את הגיבור שלנו באמצע. אלא אם כן באמצע המסע שלו חל שינוי כלשהו שטורף מחדש את הקלפים.

וגם אם הייתה איזו נבואה ישנה או משהו מהעבר שצץ, מה שחשוב הוא לא מה היה פעם, אלא איך הדמות הראשית פוגשת אותה במהלך הסיפור.

מה שכן, המאורע המחולל יכול להיות בפתיח. במקרה כזה, הפרק הראשון יגיע זמן קצר לאחר הפתיח (וכנראה לא בפער של 500 שנה). כך למשל, ב"סיפורה של המלכה הרעה" האירוע המחולל, מציאת הראי, מתרחש בפתיח. אבל הפרק הראשון הוא המשך ישיר לפתיח. אבל גם אם יעברו כמה ימים, לא יקרה כלום.

ואם יש לי שתי דמויות ומעלה?

יכול להיות שכן... ויכול להיות שלא. 

אני אתחיל מהדבר הקל: לפעמים לשתי הדמויות יש בדיוק את אותו אירוע מחולל. בסיפורים רומנטיים, למשל, הפגישה בין השניים היא האירוע המחולל. אז לא צריך להיות גאון הדור בשביל להבין שיהיה פה מאורע מחולל אחד.

אבל... יש גם מקרים שבהם הקשר בין שתי הדמויות הרבה יותר רופף. מה אז?

למשל בספר "הסיפור שאינו נגמר", אפשר לומר שהיו שני מאורעות מחוללים: המאורע המחולל הראשון היא כשבסטיאן (מקדם עלילה ראשוני) גונב את הספר. המאורע המחולל השני הוא כשאטריו נשלח למסע להציל את פנטזיה (מקדם עלילה משני). בלי אף אחד מהמאורעות, לא היינו יכולים להגיע לסוף הספר, נכון? 

כנ"ל בסיפור "זר בממלכה חדשה/שלי", אין קשר בין ההגעה של קילגן לממלכת בוהו לבין זכייתו של סייבק בתחרות ראשות הקסם (מי יהיה אחראי לסוג הקסם המסוים בממלכה). כל אחד מהמאורעות היה יכול לקרות גם אילולא התרחש המקרה השני. אם נסתכל על סיפורו של כל אחד בנפרד, אכן, זהו המאורע המחולל. אך האם זהו המאורע המחולל של שניהם יחד? אולי דווקא הפגישה ביניהם (שמתרחשת לפני זכייתו של סייבק בתואר ראש קסם) היא המאורע המחולל של הספר?אחרי הכל, דרכם של השניים נפרדו וישפיעו זה על זה. אז אולי... בכל זאת?

נו, אז אני אתן לכם להחליט אם זה מאורע מחולל אחד או שניים. לא קראתם? זה בסדר, הסיפור מופיע באתר (קחו בחשבון שהפרקים די ארוכים).

רוצים לספר על המאורעות המחוללים שכתבתם או קראתם? שתפו!

סיפורים מוכרים עם טוויסט

  מכירים את זה שיש כל מיני רעיונות שחוזרים על עצמם מיליארד פעם, בדרך כלל בז'אנר הרומנטי? זה מרגיש שזו אותה גברת קיטשית באותה אדרת קיטשית...