הומור

יכול להיות שאתם רוצים לכתוב ספר רומנטי חביב ולהוסיף קצת קומדיה. או שדווקא הסיפור שלכם מאוד דרמטי, ואתה רוצים להוסיף אתנחתא קומית. רק שיש לכם בעיה קטנה: אתם לא קומיים כל כך. אז מה אפשר לעשות?

מודה, אני לא יודעת לספר בדיחות כתובות. אבל אני עוקצנית (סרקסטית) באופן שגורם לרב האנשים לחייך לפחות. אז... מקווה שאצליח לעזור לכם.

אירועים מצחיקים
לכולנו יש אירועים משעשעים בחיינו, נכון? אז למה שלא נכניס אותם?!

הנה דוגמה: פעם אני וחברה שלי היינו צריכים לשחק זוג (גבר ואישה), רק ששתינו בנות. אז... בין היתר, היינו צריכות לרקוד יחד ריקוד זוגות. וזה היה מביך. אז אמרתי אוקיי.. אז למה שלא ניקח משהו מביך דומה: למה שלא נגרום לשני בנים לרקוד יחד (האחד מלמד את השני)?

כמובן, שיש אירועים הרבה יותר קטנים בחיים שעובדים ולפעמים אפשר לגנוב מסדרות קומיות.

מחשבות מנוגדות להתנהגות/למילים נאמרות/תגובות פיזיות
כמובן, לא כל מחשבה שמנוגדת להתנהגות היא מצחיקה. מי שאומר שהוא מרגיש מוכן למבחן אבל בתוך תוכו הוא מאוד לחוץ... לא הדבר הכי מצחיק. ככל שהדבר פחות צפוי, יש לו יותר נטייה להצחיק. הרי מאוד הגיוני אם מישהו יהיה לחוץ ממבחן נכון? אבל אם מישהו אומר שהוא מוכן למבחן, אבל בעצם הוא אומר לעצמו משהו בסגנון "אם הוא היה מתרחש בעוד שבוע." (כלומר, הוא היה מוכן אם הוא בעוד שבוע), או "בחלומות שלי, לפחות." כלומר, למרות שיש ניגוד בין המילים לבין המחשבות, הן יוצרות ניגוד יותר משעשע.

הקנטות
את זה אולי אנשים פחות יאהבו. כאמור, אני עוקצנית מטבעי. זה לא אומר שאני יורדת על כולם. אבל אני בהחלט יותר לרדת על בגדים בחנות.

לעיתים הקנטות ברמה מסויימת, על ידי אנשים מסויימים, יכולה להתקבל בצורה יפה. אחרים לעומת זאת, יעלבו נורא מהר. כנראה שאם אתם מהנעלבים בקלות, תמנעו משיטה זו. אבל אם אתם מבינים שאנשים מדברים בצחוק לפעמים, למה שלא תשתמשו בזה בסיפור שלכם?

כמובן, ההקנטות צריכות להיות במידה. אי אפשר להקניט דמות כל הזמן, כי זה כבר מתחיל להיות יותר פוגעני. תדאגו שהדמות המקניטה תראה חיבה אם היא עושה את זה לעיתים קרובות (או לפחות, שתהיה עוקצנית מטבעה).

פליטות פהטוב, בעוד אני משתמשת באחרים, בזה אני לא. לכן... קשה לי לפרט על זה יותר מדי. לי זה למשל יכול לקרות בכתיבה: אני חושבת על דבר אחד ואמורה לכתוב או לומר משהו אחר (למשל, בשיעור), ואני מוצאת את עצמי אומרת/רושמת מילה אחרת. למשל, אני רוצה להגיד "תפסיק לפצח גרעינים כל היום", ובצד רואה את הקופסה עם הענבים, ואני אומרת בסוף "תפסיק לפצח ענבים." ומכירים את זה שלפעמים מישהו צריך לשמור על סוד, לפחות מול מישהו מסויים, ואופס, יוצא לו? אני מניחה שפליטות הפה שיותר מצחיקות הן פליטות פה על עצמך מאשר על אחרים. זה יכול להביא למצב מביך.

קצר אבל מקווה שעזר למישהו. עד כאן להפעם.

רעיונות לסיפורים (כללי)

לצורך העניין, אני סתם רושמת מין (גבר/אישה) רנדומלי. תוכלי לשנות כרצונכם.

סיפורים קצרים

• המשפחה מתכנסת ביום העצמאות, אך הפעם, אדם לא מוכר מופיע.
• פגישה מחודשת לאחר 5 שנים.
• נשמעת דפיקה בדלת באמצע לילה גשום וסוער
• בשלוש בבוקר, בחור צעיר חוזר הביתה. אימו יודעת שלמרות טענותיו הוא בהחלט לא הלך לחגוג עם חברים.

סיפורים קצרים או ארוכים

• אדם מוצא את עצמו מתעורר במקום לא מוכר
• אדם נחקר בגין רצח אחיו
• אדם הולך ברחוב ומבחין בשביל של דם ועוקב אחריו
• אישה חוזרת מחוץ לארץ, את השלט שמקושט בכתב ידו של בעלה, מחזיק הפעם מישהו אחר.
• הגיע היום בו חוזר האדם שגיבור הסיפור חשש שיופיע
• בחורה יושבת על החוף הריק ומבחינה בגבר שנשטף לחוף. הבחור יוצא מהמים ומבחין בה.
• היום זה יום החתונה, אבל יש משהו שמעיב על השמחה.
• מישהי פוגשת את הגבר שחלמה במשך שנים רבות שהציל אותה. מתברר שהוא האב השתיין של בן זוגה.

סיפורים ארוכים

• מקום שבו סוחרים בזהב תמורת איברים (של בני אדם חיים).

ספר צריך מסר אידיאלוגי?

בהחלט ניתן למצוא ספרים שמנסים או מצליחים בפועל להעביר איזה מסר. נעלמת (גיליאן פלין) מדבר למשל על התוצאה של חוסר תקשורת. כלומר, אילו רק השניים היו מדברים כהלכה, כל הצרות האלה היו נחסכות.

נשאלת השאלה: האם כל ספר באמת כולל בתוכו מסר? אני עדיין תוהה איזה מסר למשל כולל הארי פוטר. כן, אני לא בדיוק מודעת לכל העלילה אבל... מה המסר? חברות מנצחת? הטוב מנצח? ילד חנון יכול להגיע לגדולות? שמישהו יספר לי. בדמדומים זה כנראה... קבלת האחר? שלושת המוסקטרים מדבר על צדק והשתלבות, אני מניחה. אתם יודעים, הסופרים לא בדיוק רושמים מה המסר שהם מנסים להעביר.

חלק מהמסרים שהועלו הינם אידיאולוגיים וחלק... ובכן שונים. למשל, ילד חנון שמגיע לגדולות, בין אם מדובר בספר המדובר הנ"ל או לא, הוא לא אידיאולוגיה. זו יותר הצהרה. כמו ההצרה שהילדה שנראית הכי סתמית איכשהו מושכת את כל הבנים באופן בלתי אמין לחלוטין. הצהרה שאני ממליצה בחום להימנע ממנה.

אך האם הספר נועד במטרה להעביר... מסר אידיאלוגי? אני לא אומרת שאסור בשום פנים לשים את זה... אבל... הרשו לי לתת דוגמה קונקרטית:

בסיפור שלי נניח שיש 11 דמויות שחוזרות על עצמן יותר מפעם אחת (לא כולל ילד בן 4). במקרה של שתיים, לנטייה המינית אין רלוונטיות בשום צורה, ולכן אינה מוזכרת. יש שם שתי לסביות. והשאר... טוב, סטרייטים. כך שלמעשה, אנחנו נמצאים במצב של 7-9 סטרייטים. האופציה להיותם ביסקסואל (אוהבים את שני המינים), אינה מועלת כי אינה רלוונטית. כי למי אכפת אם פעם היו להם בני זוג מהמין שלהם? אבל, סתם כי החלטתי שזה נחמד ואני יכולה, החלטתי שמכיוון שזו מדינה מומצאת, נישואים של בני זוג מאותו מין יהיו דבר מקובל ונורמלי. אז כן, עדיין יש להם את המגבלה שהם לא יכולים להביא ילדים יחד, אבל חוץ מזה.. אין להם שום מגבלה אחרת. והנה עוד מיעוט מיני שיש אצלי שלא מדברים עליו: א-מיני (הוא לא א-רומנטי, אז אפשר לקרוא לו "סטרייט" במונחים של האם נמשך לגבר או אישה).

האם אני מנסה להעביר משהו אידיאולוגי? אולי, אבל לא בצורה משמעותית. בסופו של דבר, זכויות הלהט"ב, אם נקרא להם כך, לא מקבלים הרבה מקום. למה? כי ככה, דמויות משניות מקבלות פחות מקום. זה חוק ידוע. וכן, הזוג החד מיני כמעט לא מוזכר, פשוט כי אני לא מוצאת סיבה להזכיר את הזוגיות יתר על המידה. אבל בכל זאת, רציתי לתאר חיי משפחה כלשהם.

מישהי טענה שזה "בעייתי" וזה לא משקף שום דבר כי... רק 2 דמויות להט"ביות (לא ישראלית, אגב).  היא עושה חצי מהדמויות להט"ביות. התירוץ? שזו הכמות באוכלוסייה. פעם אחרונה שבדקתי... זו לא הכמות באוכלוסייה. באמת, יש לי אפס בעייה עם הומויים ולסביות, ובהחלט ניתן ליצור עולם דמיוני שבהם יש יותר מהם, אבל בתכלס... צר לי, הם מיעוט. רוצים לכתוב סיפור שמתרחש בחיפה? 5 יהודים ו-5 ערבים הם דבר בהחלט מתקבל על הדעת. רוצים לכתוב כזה סיפור בבני ברק? כנראה שזה כבר יהיה מוזר, אלא אם כן אנחנו מדברים על ישראל עתידנית.

אני אומרת: רוצים לתת קצת מעצמכם? סבבה. נסו שזה לא ייקח יותר מדי מקום ואל תנסו לשקר לקוראים שלכם כדי למצוא חן בעיניהם.

איך סיפור נולד?

רוצים להתחיל סיפור ופשוט לא יודעים מאיפה?! אז אני לא הולכת לתת לכם רעיונות, אפשר אולי לנסות אם יהיה ביקוש... כלומר, ביום שמישהו שאשכרה יכנס לפה... אבל בינתיים, אולי אתן לכם כמה רעיונות מאיפה לשאוב רעיונות. הפעם, אעזר בדוגמאות שאינן ספרים בהכרח.

החיים
לפעמים אנשים חווים דברים שהם חושבים שראויים לעבור הלאה. חלקם נגמרים באוטוביוגרפיה, חלקם הופכים לספר עלילתי על חיי הגיבור/ים. ולפעמים... לוקחים דמויות, אירועים מרכזיים או מקרים מסויימים מהחיים ויוצרים מהם סיפור חדש.

איאן פלמינג (ג'יימס בונד)

• איאן פלמינג עצמו היה מעורב במספר מבצעי ביון (מבצעים שמטרתם להשיג מידע מהאויב).
• ג'יימס בונד הוא בכלל שם של חוקר ציפורים.
• דמותו של ג'יימס בונד מבוססת על סוכנים שונים שפגש במהלך חייו, ביניהם אחיו.
• מראהו של בונד התבוסס על הוגי קרמייקל.

חלום
כולנו חולמים חלומות בלילה לפעמים, מופרכים יותר או מופרכים פחות, אבל עבור חלק... זה נגמר בסיפור.
רוברט לואיס סטיבנסון, המחבר של הספר המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד" חלם באחד הלילות חלום ובו שלוש סצנות שמאוחר יותר הופיע בספר. הסופרת של דמדומים גם חלמה על ערפד מנצנץ באור.

השראה מסרט/ספר/סדרה/שיר

למשל, המחזמר הישראלי שלמה המלך ושלמי הסנדלר הושפע מספר בעל אותו שם מאת סמי גרוסמן, שבעצמו מבוסס על אגדת עם על שלמה ואשמדאי.

כמו כן, סרטי דיסני לוקחים השראה מסיפור קיים ולפעמים לא משאירים ממנו הרבה (הרקולס, לשבור את הקרח, פלונטר).

סיפור מחדש (Retelling)

לוקחים סיפור קיים ומעבירים אותו לזמן ולמקום אחר, כך שיתאים לתקופה המדוברת, ולא לתקופת ומקום הסיפור המקורי.

דוגמה: סיפור הפרברים הוא סיפור מחדש לרומיאו ויוליה.

סיפורי מעריצים (Fanfiction)

כבר דנו עליהם, אבל למקרה שפספסתם. משתמשים בעולם קיים, בלי לשנות את שמות הדמויות או הרקע, וממציאים סיפור המתבסס עליהן. לעיתים רחוקות ספרים אלה מתפרסמים (בשינוי שמות הדמויות והמקום, כמובן) בתור ספרים עצמאיים. כך למשל, 50 גוונים של אפור החל בתור סיפור מעריצים של דמדומים.

מאפיינים ספרותיים (Trope)

• מקדם עלילה: מאפיין של סיפור שבהחלט קשה להעלות על הדעת שמופיעים רק בסיפור אחד. (דוגמה: הפושע שמאלי, ערפדים "צמחוניים").
• קלישאות: מקדמי עלילה שחוזרים בכל כך הרבה מקומות עד שכבר מתחיל להמאס מהם (דוגמה: משולש אהבה, רומן מהיר מדי.)

רעיון כללי (Prompt)

לרב משתמשים לסיפורים קצרים. יש אתרים שונים שמספרים רעיונות שכאלה (באנגלית, כי קהילת הכותבים בארץ לא קיימת). אפשר לומר שזה הסיפור במשפט אחד. הנה כמה אתרים (באנגלית, כן? אם יהיה ביקוש, ארשום בעברית). 

רשימה של 60 רעיונות

רשימה לפני נושאים

רשימה מתעדכנת כל שבוע. כולל תחרות שבועית לסיפורים קצרים

ופעם הבאה, דרך נוספת... סופרי צללים.

נבלי/יריבי משנה

טוב, מודה באשמה, הפעם אני מעתיקה קצת מסרטון אחר. קיבלתי השראה ונקודת ראות חדשה מהסרטון הזה.

אין לי כוונה להעתיק הכל, אז... אנסה פשוט להתבסס על הרעיון המרכזי של הסרטון. כמובן, ייתכנו חפיפות כלשהן (כי בכל זאת ראיתי אותו וייתכן שאני מושפעת), אבל... היי, ניסיתי. את הפסקה הבאה + הקטגוריות זה מהסרטון, השאר שלי.

אז הרבה פעמים הנבל שאנחנו רואים, הוא בכלל נבל משנה של אחד גדול יותר. ולפעמים אנחנו פוגשים את הנבל המרכזי, אבל הדמויות פוגשות שוב ושוב רק את נבלי המשנה. לפחות עד פרקים מאוחרים. קיימות שש סיבות לכך שנבלי המשנה ישרתו את הנבל המרכזי או יהיו תחתיו. את שש הקטגוריות ניתן לחלק לשלוש: עזרה מרצון, עזרה לצורך טובות הנאה, עזרה מחוסר ברירה.

נאמנות (רצון)
נאמנות אינה חייבת להיות לשליט מסויים, זו בהחלט יכולה להיות נאמנות עסקית, מוזר ככל שהביטוי ישמע. אבל אתם מוזמנים לנחש איזה סוג נפוץ יותר...

למה קיימת נאמנות? ובכן, לעיתים נובע ממטרות משותפות (ידובר בהמשך). אבל לפעמים, במיוחד במקרים של פנטזיה ומד"ב, מדובר בנאמנות שיכולה לגבול בצייתנות או נאמנות מתוך מחוייבות לתפקיד. תלוי בסיבה לנאמנות. אבל, כאשר סיבה זו מתערערת... עלול להיווצר מפנה. המפנה יכול לבוא בידי ביטוי בנטישת נבל המשנה או לחילופין, לעיתים, אפילו בהחלפתו.

דוגמה: לוחמי האש (פרנהייט 451) - קיימת נאמנות למשטר ולכן הם עושים מה שהוא אומר להם: לשרוף ספרים. יש שאומרים שהקפטן הוא יוצא הדופן, כי אצלו הסיבות אחרות.

אהבה (רצון)
איך אומרים? האהבה מעוורת. ולא, זו לא חייבת להיות אהבה רומנטית דווקא. אלה יכולים להיות הורים וילדים או שני אחים. עם זאת, האהבה עלולה להיות, כפי שהנבל המשני עלול לגלות, חד צדדית. אל תצפו שבמקרה הזה הוא יישאר.

דוגמה: ננסי (אוליבר טוויסט) - אז נכון, היא לא באה מרקע מזהיר, אבל היא ממשיכה לעזור לביל סייקס ולסבול אותו כי היא אוהבת אותו.

מטרות משותפות (רצון)
לפעמים לשני אנשים פשוט יש אותה אידאולוגיה או מטרה. כיוון שהמטרה משותפת, לא נמצא קושי לשתף פעולה. אלה מסוג הדמויות, שאם אכן קיימות להם מטרות משותפות, ולא מדובר במראית עין בלבד, יהיה קשה לגרום להן להחליף צד. עם זאת, לעיתים, כאשר מתברר לנבל/יריב המשנה שהמטרה לא משרתת גם אותו, ואף עלולה להרע לו, הוא עלול לעבור צד.

 דוגמה: ז'אבר (עלובי החיים). אני בטוחה שחלקכם תוהים בנושא. הרי ז'אבר הוא הנבל המרכזי! באופן רשמי, אתם צודקים. אבל באופן לא רשמי.. הוא למעשה נבל משנה שעומד תחת הנבל הראשי: המשטר. ז'אבר בהחלט לא פועל מתוך עקרונות שהמציא לבד, ברור שאלה עקרונות אשר "מוכתבים" מלמעלה. הוא נאמן לרעיון של צדק. בצורה מעוותת, אבל נו, טוב.

מטרות משותפות (נקמה)
לא פעם, דמות שכזו אינה חוברת לנבל הראשי, ונאבקת בגיבור/ים בעצמה. ובכל זאת, הם נבל משני יותר. לעיתים הנקמה היא תוצאה של שנאה ולפעמים של קנאה ולפעמים של איזה שילוב. הנקמה לא בהכרח חייבת להיות אישית, ויכולה להיות כלפי אדם קרוב.

דוגמה: ג'יימס ויין (תמונתו של דוריאן גריי) - קיימת אי הסכמה על זהות היריב הראשי של דוריאן גריי, האם זהו הנרי ווטון שגרם לו להיות כה אובססיבי ליופיו עד שהביע משאלה להישאר צעיר לנצח או שמא זה למעשה דוריאן גריי עצמו, בהנחה שהיריב והגיבור יכולים להיות אחד (תיאורטית הם יכולים, אבל הוא לא נכנס לקטגוריה הקלאסית של פרוטגוניסט נבל). אבל, פחות בספק עומדת זהותו של יריב המשנה: ג'יימס ווין. ג'יימס ויין, הוא אחיה של סיבל ויין, אשתו של דוריאן גריי, שמנסה לנקום על מות אחותו. 

מטרות אישיות (טובת הנאה)
כאשר טובת ההנאה אינה כסף (יפורט בהמשך), טובת ההנאה הנפוצה היא קידום, אך כמובן שקיימות נוספות.

אתם ודאי מכירים את זה: האיש שמוכיח נאמנות בתקווה שיום אחד, יעלה בשלב, ומי יודע, אולי יום יבוא והוא יהיה מעל כולם (בעקבות פרישה או משהו פחות נחמד). מכיוון שהוא מרגיש שיש לו לאן התקדם, הסיכוי לחזרה לדרך המוטב (או... פשוט, ויתור על הדרך הנוכחית) הוא די נמוך, אלא אם כן הוא כבר לא מרגיש ככה. 

דוגמה: פבוס דה שאטופר (הגיבן מנוטרה דאם) - טוב, בניגוד לנבלי משנה אחרים, הוא לא נמצא באופן רשמי תחת הנבל הראשי (קלוד פרולו), אבל הוא בלי ספק אנטגוניסט משני. וטובת ההנאה שהוא רוצה היא... בואו נאמר בעדינות... בחורה במיטה.

כסף (טובות הנאה)
בניגוד לאחרים, להם יש את הנטייה הכי גדולה להיות יריבי משנה של פעם אחת. אני חושבת שיחסית פחות ניתן לראות אצלם מקרים של החלפת צד, כי מלכתחילה כל עניין הצדדים אצלם מבוסס על כסף. אז אלא אם כן הצד השני ישלם יותר... אין סיבה טובה למעבר צד. הקשר הרגשי שלו עם הנבל/היריב העיקרי הוא הנמוך ביותר ולעיתים שואף לאפס. עם זאת, ניתן לראות מקרים של שילוב בין נאמנות לכסף, ואז מצב העניינים משתנה מהבחינה הזו.

על אף שבהחלט יש לו פוטנציאל לאיים, לרב יודעים שיש מישהו מאחוריו (בניגוד לשאר, שלא תמיד יודעים). דמויות אלה לרב לא זוכות לפיתוח עלילתי נרחב (אלא אם כן, כסף הוא לא הסיבה היחידה למעשיהם). כמובן, תמיד אפשר להצדיק את המעשים המגונים במצב בעייתי המצריך כסף... אבל לרב, נוטים שלא לעשות זאת. באיזשהו מקום, הם נבלי המשנה הכי קלים לכתיבה, שכן המניע שלהם הכי חלש.

דוגמה: כל מתנקש שהוא.

פחד/אילוץ (חוסר ברירה)
יש כל מיני סוגים של פחדים. אז לא, זה לא פחד מנחשים או גבהים. אני מניחה שהפחד הראשון שרובכם חושבים עליו הוא פחד ממוות, גם אם לא מוות שלכם. אתם מכירים את זה "אם לא תעשה את מה שאני אומר, אני אהרוג את המשפחה שלך." דברים דרמטיים שכאלה. אבל... בהחלט קיימים סוגים נוספים של פחדים. פחד יכול להיות גם פחד להיות דחוי. אפשר למצוא את זה אצל תלמידי בית ספר (או סטודנטים) בעיקר. הפחד להיות דחוי, שלעיתים מוביל למעשים... איך לומר, לא משהו. ואם מדברים על עולם המבוגרים, יש לעיתים פחד מפיטורים או פחד לאבד ירושה/תפקיד כלשהו. לעיתים אילוצים ופחדים הולכים יחד יד ביד, אך ייתכנו אילוצים אחרים כמו אילוצי תפקיד או אילוצי מצב (למשל: חייל שנלחם במלחמה שהוא חושב שאינה צודקת).

דוגמה: בריל סטמפלטון (שרלוק הולמס וכלבם של בני בסקרוויל) - למרות חוסר רצונה לשתף פעולה בהריגתו של הנרי בסקרוויל, ג'ק בטמפלטון עושה כל שביכולתו כדי לערב אותה בכך.

פסיכופתיות רצחנית (רצון)

ממש כמו שנבלים ראשיים יכולים להיות כאלה, כך גם נבלי משנה. ובמקרה הזה... אלה בהחלט נבלים, חד משמעית. אלה אנשים שחוברים לאדם זה או אחר כדי לקבל הזדמנות להרוג האנשים. לא פעם ניתקל בחיילים או באנשים בארגון פשע, אך לא בהכרח. לעיתים הם עובדים עם אדם בודד או משרתים משטר יותר מאשר להיות כפופים לארגון.

*הערה: פסיכופת לא ייחודי לרוצחים. אדם יכול להיות פסיכופת לפי הגדרה מילונית (ומקצועית) ולא להרוג נפש חיה כל חייו. אנשים שכאלה הם בעלי מוסר נמוך (עד לא קיים) בשילוב עם קסם אישי לרב.

המחנות (נקמה)

לפעמים מחנות הם ברי חלוף (למשל, קבוצות בבית הספר), אך לעיתים יש קבוצות מבוססות יותר, אז אמנם לפעמים חלק מהחברים עוזבים, אך אחרים מצטרפים במקומם. (מדינות שונות, קבוצות כדורגל, מפלגות פוליטיות, גזעים בפנטזיה, צבא).יריבות יכולה להיות בין שתי קבוצות ויותר. את משתתפי המחנות הברי חלוף (שאינם בראש), לרב ניתן לשיך לטובות הנאה או פחד. אבל כשמדובר ביריבות מבוססת, לעיתים שנאה לצד השני נובעת פשוט מעצם קיומו.

לגבי דוגמה, אני אגיד את האמת, יש לי אחת ויחידה, אם כי אני בטוחה שיש (אבל אולי יותר בטלוויזיה/בקולנוע או לפחות בז'אנרים כגון ריגול או פנטזיה). אבל... לא חבל להרוס את כל הספר? (זה מתגלה ממש בסוף).

נבלי משנה בשתי חזיתות

על אף הניסיון הנאיבי לפשט את הסיווג של נבלי המשנה, לעיתים, זה קצת יותר מורכב. המקרים האלה לא רבים, אך לעיתים נבל משנה יכול להיות כזה משתי סיבות (עד שלא יוכח אחרת, מבחינתי זה נכון רק לנבלי משנה)

• דראקו (הארי פוטר): מצד אחד, קיים שילוב של עלבון אישי ויריבות בין מחנות. מצד שני, בהמשך נכנס אלמנט נוסף של פחד/חוסר ברירה.
• לוק (פרסי ג'קסון): מה שהתחיל כנקמה באלים הפך בעקבות חבירה לא נכונה לחיים שנשלטים על ידי פחד.

וכן, אני שמה לב לאלמנט המשותף פה (פחד), ויכול להיות שברב המקרים של שילובים זה בהחלט נובע משם. אבל... בהחלט לא בדקתי את העניין מספיק לעומק.

נבלים/יריבים

בכל סיפור יש שני צדדים: הפורטגוניסט (protagonist), הוא הדמות המובילה את הסיפור, גם אם הסיפור לא מסופר דרכה. דוגמה לדמות שכזו היא שרלוק הולמס. ווטסון הוא הדמות הראשית, הסיפור מסופר מנקודת מבטו, אבל בסופו של דבר, שרלוק הולמס מזיז את העלילה יותר ממנו. אל מול אותו פרוטגוניסט, עומד היריב שהוא הבחור ששם רגל לפרוטגוניסט שוב ושוב. מוריארטי משמש כיריב (antagonist) של שרלוק הולמס, אבל בהחלט אפשר להתייחס אליו כאל נבל. כך למשל ברומיאו ויוליה... המשפחות של השניים הן אנטגוניסטיות: שתיהן מונעות את התקדמות העלילה הרומנטית, למרות שבסופו של יום, אין להם איזה יצר מרושע כלשהו. לעיתים, גם יש יריב משני, שהוא הדמות המשנית של הרשע/יריב ראשי. בסיפור פיטר פן, מר סמי הוא אנגוניסט משני, לצידו של האנגוניסט הראשי, קפטן הוק. שורה תחתונה: נבל בהכרח יריב, יריב לא בהכרח נבל.

אז כל נבל או יריב, בכל סיפור, אפילו סיפור לילדים קטנים, צריך מניע. אדם לא קם בבוקר, אומר "משעמם לי, בואו נעשה לאנשים את המוות." כמובן, שלא כל יריב הוא יריב רע. אם שני אנשים רבים על אותו תפקיד, אז ה"נבל" יהיה מי שינסה לזכות בתפקיד. על אף שבהחלט הוא לא חייב להיות נבל, אבל לרב, הוא יקבל תכונות לא חיוביות במיוחד, על אף שעצם תפקידו לא מכריח זאת. אם בדוגמה של איש העסקים, הוא יהיה תעב בצע, ממרר את חיי העובדים, חנפן פתולוגי וכו'.

אפשר לחלק לקטגוריות:

הנבלים המרושעים
ש אנשים שהם רעים פשוט... כי הם רעים. אז נכון, למעשים שלהם צריך להיות מניע, ולפעמים גם לרוע יש מניע, אבל אלה אנשים שמאוד קשה להתקשר לתפיסת העולם שלהם, ולכן, מאוד קשה להזדהות איתם. את הנבלים האלה קל למצוא בסיפורי המיועדים לילדים.

היריבים המוסריים
הנבלים שבאותה מידה יכלו להיות גם גיבורי הסיפור לפעמים. הם פועלים מתוך תחושה של הכרח. הם לא רוצים לעשות את מה שהם עושים, אבל אין להם ברירה. החבר'ה האלה די נדירים. אבל מה שכן, מאוד קל להזדהות איתם.

בעלי המוסר האישי (או: הנוקמים).
מכירים את האלה שעשו להם משהו רע בעבר ורוצים לנקום? עליהם אנחנו מדברים. מצד אחד, מאוד רוצים להזדהות איתם בגלל העבר הטראגי שלהם, אבל מצד שני, קשה מאוד לכבד את כל הפעולות שהם עושים לצורך השגת המטרה. אז מה למעשה ההבדל בינם הקודמים? על הרצף בין נבל ליריב, הם היו יותר קרובים לנבל. אבל כאמור, הרבה יותר קל להבין למה הם עושים מה שהם עושים לעומת הנבלים המרושעים, שנראה שפשוט קמו בבוקר והחליטו שבא להם להיות רעים. אך הם גם לא היריבים המוסריים, כי יותר מדי פעמים, הם בכלל לא מוסריים, והם לא מתחרטים על המעשים שלהם.

קחו בחשבון שקטגוריות מתאימות לנבל/יריב הראשי, ולא לנבל/יריב המשנה. להם יש קטגוריות שונות, בהתאם לסיבה שהם עוזרים לנבל/ליריב. אבל הסיכוי שלהם להכנס ליריבים המוסריים קטן, אלא אם היריב הראשי הוא יריב מוסרי.

סתם משהו מעניין: הרי כולנו יודעים שבסופו של יום, הגיבור והיריב יכולים תמיד להתחלף. אם אתם רוצים לקרוא ספר שבו אותה דמות מיוצגת פעם בתור הגיבור ופעם בתור היריב, מוזמנים לקרוא את קין והבל מאת ג'פרי ארצ'ר. הסיפור מספק נקודת מבט של שתי דמויות: ויליאם קין והבל רוזנובסקי, כאשר כל אחד הוא היריב בסיפורו של השני.

על נבלי/יריבי המשנה - בפעם הבאה!

איך שגלגל מסתובב: תכנון שהשתבש

זוכרים את הסדרה על התכנונים? היא הייתה אמורה להיות, פתאום נגררה לפוסט רביעי והפעם לפוסט חמישי! כי אני בן אדם החלטי לחלוטין.

טוב, ראיתם כבר בפוסטים קודמים שהיה לי תכנון ו... העפתי אותו מהחלון. אני אישית זרמתי עם כל השינויים שלי... אבל אני מניחה שיהיו אלה שיסתבכו. כיוון שהיו מיליון שינויי סוף ועלילה ומה שאתם רוצים, אתמקד בשינויי דמויות. זה סתם לכיף שלי.  זה לא באמת יעזור לאף אחד.

קילגן
במקור: הדמות הראשית מהרגע הראשון, דמות מאוד נוחה.
היום: כן, עדיין דמות ראשית, אבל הוא יכול להיות הרבה פחות נוח... במיוחד לקראת הסוף. האימפולסיביות לא פעם שולטת בו, וגורמת לו לעשות דברים די מטומטמים.

סייבק
במקור: דמות משנית שנועדה להיות חלק מרומן משני. היה אמור להיות שחצן שלומד איך לרדת לעם.
היום: דמות ראשית לצד קילגן. השחצנות התבררה לקוראים כמעטפת הגנה במצבים בהם הוא לא מרגיש נוח.

קנמר
במקור: ה"שמרטף" של קנמר, חסר אישיות ממשית של ממש.
היום: הדמות המשנית שמוזכרת הכי הרבה. הוא מהווה מאין מורה דרך לשתי הדמויות הראשיות (במיוחד לקילגן).

ריאן (Rian)
במקור: המלכה. בעיקר עניינים פורמליים שקשורים לממלכה.
היום: עדיין המלכה, אבל יותר נכנסת בתור אמא.

טרקלם
במקור: הבן הבכור שנועד למלוך, עד שעשה שטות. מלכתחילה לא דמות משהו.
היום: עדיין הבן הבכור, עדיין דמות לא משהו לא חלק מבוטל מהסיפור, אבל כשהוא מתגבר על הקשיים האישיים שלו, מתחיל שינוי. כי אני יכולה :)

פניטר
במקור: האח הצעיר של טרקלם, הרבה יותר סימפתי ממנו, אמור היה להיות המלך בסוף.
היום: הוא התאום (הצעיר) של טרקלם, דמות מאוד תמימה וחלשה... עד ש... (ספוילרים)

אנקרה
במקור: אחות של סייבק, תפקיד בעיקר איתו.
היום: אני מניחה שהיא יחסית לא השתנתה מאז שכן היא הייתה דמות די מעורפלת מלכתחילה. קיבלה כנראה יותר מקום.

לידרה
במקור: סייבק היה אמור לחזר אחריה וללמוד להתנהג כמו בן אדם בתהליך. הבת של קנמר.
היום: ה"חיזור" ביניהם יותר הדדי, אבל בתכלס, היא זו שמובילה אותו באיזה מקום. היא עצמה נוטה להתרגז בקלות במקום סייבק במקור (ש... עדיין לפעמים מתרגז בקלות).

למריה
במקור: הייתה אמורה להפוך לבת זוג של קילגן.
היום: הדמות הזו נדחקה לצד של הצד. יש משהו שנראה כמו התחלה של השניים, אבל באמת קשר לקרוא לזה רומן. ה"רומן" נשאר מסיבות מסויימות (ספוילרים).

אז איך זה קרה?!

הייתי אומרת לכם שזו שאלה מצויינת... אבל אני יודעת את התשובה. לפחות באופן חלקי. כשבניתי את התכנון, היה לי עדיין קשה להכיר את הדמויות שלי. התחלתי להכיר אותן במהלך הכתיבה. ומה לעשות... מה שהתאים לתכנון לא ממש התאים לדמויות שלמדתי להכיר בזמן הכתיבה. ולא, אני לא באה עם תירוץ בסגנון "הדמויות הכתיבו לי מה לעשות." בהתחלה, אף שנצמדתי לתכנון, עדיין הוספתי בו אי אילו שינויים שהשפיעו אחר כך. כמובן שנקודת המפנה העיקרית התרחשה כשבחרתי לנטוש את התכנון כדי לתת לסייבק יותר מקום.... כי התחשק לי.

גם לי זה יקרה?

אם אתם ברי מזל ומוכשרים כמוני... בהחלט יכול להיות. גם לאנשים שמורגלים בתכנונים, הדברים האלה קורים לא פעם. אני מניחה שככל שאתם יותר סגורים על הדמויות שלכם מלכתחילה וככל שאתם מתאמנים יותר, הסיכוי לשינויים קטן. בגלל כמות השינויים הנכבדת הזו, אני מאמינה שאני ותכנון ספר לא נועדנו זה לזה.

כיוון שמדובר בסיפור פנטזיה, אין צורך להתעסק מדי בדברים טכניים כמו התייחסות להיסטוריה (נובלות היסטוריות) או של דברים שקשורים למדעים (מד"ב). כי יש אנשים שגם היו שמחים אם היה ניתן לשנות את הדברים האלה... אבל הם יודעים שזה יהרוס להם את הספר. אני מסתמכת פה על דברי אנשים אחרים שאינם אני :)

מה עושים?

מציעה לכם לקרוא את סדרת התכנונים עוד פעם... די מפורט על זה שם :) אני אישית המשכתי עם חוסר הודאות הזו עד ממש בימים האחרונים לכתיבת הפוסט (17.11). אז... הכל טוב, רבותיי.

בהנחה שלא אזכר בעוד משהו... הפעם זה באמת החלק האחרון בסדרה!