פגמים לא נפוצים לדמויות

יש כל כך הרבה תכונות ומאפיינים אנושיים, אבל לא כולם נכנסים לתור ספרים. אז הנה כמה: 

כללי

המתנצל הסדרתי

יש אנשים שמתנצלים המון. עם זאת, לרב זה נובע מבעיה פסיכולוגית כלשהי. אבל לפעמים נובע מחוסר הרצון להיקלע לקונפליקט, חוסר ביטחון, ניסיון לרצות אחרים, וכו'.

חסרי חוט שדרה

לפעמים זה רק עם בן/בת הזוג, לפעמים גם זה בתוך חברה. אלה האנשים שלא משנה מה תציעו... הם יזרמו. לפעמים נדמה שאין להם דעה. ייתכן שהתנהגות זו נובעת מאותן סיבות כמו קודמו (פחות אולי בעיה פסיכולוגית).

המאחר הכרוני

יש מה להכביר במילים?

הרובוט האינטלקטואל

לפעמים יכול להיות מישהו חכם ו/או בעל ידע רב שאוהבים להרהיב בו... ואז כל הקטע הרגע והאישי נדחקים לצד (לא, אין לי כוונה להעליב את האנשים הנ"ל. אבל בהצלחה עם דייטים).

הווכחן

אתם לא באותו ראש? סיכוי טוב שהולך להתחיל וויכוח. ולא, אני לא מדברת על ריבים ברמה של צעקות. טוב, אולי של הצד השני.

הביקורתי

אלה שתמיד יש להם משהו רע להגיד. אבל דברים טובים? לא תודה.

דמות הליצן

בדרך כלל אצל גברים. לפעמים למבוגר נטיות לספר בדיחות שמתאימות לרמה האינטלקטואלית של ילד, גם כשבן שיחו... הוא אולי הילד שלו, אבל עבר את גיל 18.

מכורי קניות

אף שנשים יותר מזוהות עם זה, גם גברים יכולים להיות מכורים לקניות. אם לא של בגדים, זה יכול להיות גם גאדג'טים או משחקים.

דורשי תשומת לב

כולם אוהבים תשומת לב. אם מדובר בשני אנשים בלבד, כל אדם נורמלי היה נעלב או מתעצבן שפשוט מתעלמים ממנו (טלפון, למשל) אבל כשמישהו נמצא בקבוצה ועדיין דורש תשומת לב כל הזמן.(לא משנה אם מכולם או ממישהו ספציפי...) זה כבר לא נעים. נובע מביטחון ברצפה.

האדם שלא זוכר שמות של אחרים

דמיינו לעצמכם שאתם לא זוכרים את השמות של האחיינים או הנכדים שלכם. או אולי אתם יודעים, רק קשה לכם לשייך אותם לפרצופים הנכונים.

הורים

האגוצנטרי

מצבים בהם ההורה בטוח שמה שטוב לו, טוב לך. אז מה אם זה לא נכון. והוא פשוט לא מצליח להבין איך אתם לא חושבים בצורה זהה.

מעדיף את החבר

מה קורה כשההורה מראה באופן מופגן העדפה לחבר של הילד שלו על פני הילד שלו? חושבים שזה דמיוני? צר לי לאכזב (לא מדובר באף אחד מההורים שלי).

הורים בגלל חוסר

יש אנשים שבוחרים להפוך להורים כי הם איבדו מישהו קרוב (אז הם מרגישים שהם צריכים מישהו אחר לטפל בו) או מישהו שיאהב אותם. האם זו באמת הסיבה הכי טובה להביא ילד לעולם?

המשליך

ההורה שהיה לו חלום, וזה לא משנה אם הוא הגשים אותו או לא, אבל הוא מעביר את החלום לילד. אז מה אם הילד לא רוצה?

האח החכם, האח הקיים

אני מניחה שזה יותר נפוץ כשזה שני אחים, אבל כאשר יש שני אחים שאחד מהם (לרב הבכור או לפחות התאום), מוצלח יותר מאחיו (או אחותו כמובן), עד שאחד ההורים אם לא שניהם מפלים, ולו במחשבה בין השניים. האחד הוא הילד המבריק והשני הוא... טוב, גם הילד שלהם.

ההורה המנותק רגשית

ברור, לא כל אחד חייב לגעת בכל אחד, אבל בעוד יש הורים שבהחלט אין להם בעיה לתת חיבוק או נשיקה לילד שלהם, יש הורים שיעשו זאת לעיתים נדירות בלבד. את המגע הם יחליפו באמצעים אחרים. באופן כללי, הבעת חיבה באופן גלוי וברור זה לא הצד החזק שלהם, אף שאין זה אומר שהם לא אוהבים את הילדים שלהם. הבעת חיבה אצלם לרב תתבטא בדברים אחרים (למשל, מתנות). יש לכם משבר רגשי? אולי כדאי שתחפשו מישהו אחר.

המחמיאים/המזלזלים מאחורי הגב

זוכרים את הביקורתיים שעליהם דיברתי רק לא מזמן? כשהם הופכים להורים, כשיוצאת להם מחמאה מהפה זה בהחלט יכול להיות... מאחורי הגב. אבל מצד שני, אין להם את האומץ אולי לומר לילד שלהם שהוא לא מספיק חכם בשבילם, אבל בשביל מה יש שני הורים אם לא בשביל לעשות בדיוק את זה?

אנטי גיבור

על מנת להבין מיהו אנטי-גיבור, עלינו להבין מיהו גיבור. הגיבורים מחולקים למספר קטגוריות (1+2). הקטגוריות מתחלקות בהתאם לעליונות הגיבור לעומת הדמויות האחרות (ירשם כ"סובביו") ולעומת בני אדם בשר ואדם (ירשם כ"אנושות"). הגיבורים השונים התפתחו בתקופת שונות.

• העת העתיקה: הגיבור המיתולוגי - אל או דומה לו, מתעלה על סביבתו והאנושות (הרקולס)
• ימי הביניים: הגיבור הרומנטי - מתעלה על סביבתו אך לא על האנושות (המלך ארתור)
• הרנסאנס: הגיבור מעל הממוצע (high mimetic) - גיבור אנושי שמתעלה על האנושות אבל לא על סביבתו 
• המחצית הראשונה של המאה ה-20: הגיבור הממוצע (low mimetic) - גיבור אנושי ורגיל שאינו מתעלה על סובביו או על האנושות
• בן זמננו: הגיבור האירוני - גיבור אנושי שנחות מסובביו והאנושות.

קצת היסטוריה ׁ(3)
האנטי גיבורים הופיעו עוד בזמנים העתיקים, אך הם החלו להופיע יותר במאה ה-17 והמאה ה-18, אך האנטי גיבורים זינקו במספרם במאה ה-20 בתגובה לחוסר הוודאות כלפי הערכים המסורתיים, שהובילה בתורה למודרניזציה. בני האדם פתאום "התגלו" כיצריים. כיוון שהתחושה הכללית הייתה של אובדן בתוך עולם התגליות החדש, סופרים החלו לייצר את מי שאינם מתאימים לחברה, קורבנותיה המובלים בידי כוחות בלתי מובנים בעולם עוין. הגיבורים, מאנשים בעלי כוח או מעמד, הפכו להיות אנשים מן השורה. פתאום החלו לעלות נושאים כמו מלחמה או אי ודאות פוליטית. האנטי-גיבורים לוקים בגדולה, חסד כוח ו/או הצלחה חברתית.

מיהו אנטי גיבור?: (4)

"האנטי-גיבור הוא בעצם היפוכו המושלם של הגיבור הקלאסי, והוא לעיתים קרובות תוצר של החברה המודרנית; דמות ששורשיה נטועים בעולם האבסורד, וניתן לומר שהוא מגלם את ניפוצם של האידיאלים החברתיים בני זמננו. אמנם הוא מעורר לעיתים גיחוך או סלידה בתחילה, אך במהלך היצירה הוא רוכש את לבו של הקורא, שלומד שדווקא תכונותיו הזרות, המגוחכות, או לחלופין השליליות, הן אלו שמעוררות בנו אמינות וחושפות, בסופו של דבר, את פגמי החברה."

אם כי לפעמים קשה לסמפת אותו או שהוא בהחלט לא מייצג את פגמי החברה, אלא בעיקר את הפגמים האישיים שלו.

כיצד מגדירים מיהו אנטי גיבור? (5)

שיטת הצירים

ניתן להתייחס לכל דמות שהיא, טובה או רעה, בהתייחס לארבעה צירים שבצד אחד יש הרואיות בצד השני חוסר הירואיות.

ציר אחד: מטרה מול ביצוע

ציד שני: פעולות מול התנהגות

אם הולכים לפי הציר הראשון, האנטי גיבור הולכים משתמשים בפעולות לא הרואיות כדי להגיע למטרה הירואית.

אם הולכים לפי הציר השני, האנטי גיבור עושה מעשים טובים, אבל יש להם התנהגות על הפרצוף.

כלומר: מטרה טובה, אבל האמצעים שלהם פחות מקובלים על הדעת או לחילופין, הפעולות חיוביות אבל ההתנהגות שלהם מקשה להתחבר אליהם. יכול להיות שמדובר במשהו כמו עישון, שתייה או סתם אופי דפוק. 

עם זאת, קטגוריות אלה יכולות לבלבל, כי לעיתים נכנסים אליהם גם יריבים או גיבורים מהסוג הרגיל.

הבעייתיות בשיטה

אנחנו מניחים שכל אנטי גיבור חייב שיהיה בו משהו הירואי. צר לאכזב, הם אמנם מעטים, אבל יש אנטי-גיבורים שאין בהם שום דבר הירואי.

.

שיטת האידיאלים

האנטי גיבורים הם מי שמייצגים בצורה פחות טובה את האידיאלים של הזמן והמקום עליו נכתב הסיפור. האידיאלים האלה יכולים להיות הן מבחינת השקפת עולם והן רגשית ולעיתים אפילו פיזית (בעלי מום).

הבעייתיות בשיטה

לא כל פעם שהדמות לא מסתדרת לנו עם הדמות המושלמת היא הופכת לאנטי-גיבור. אמנם זה נכון לאידיאלים, ולפעמים יכול להתאים לאדם עם בעיות רגשיות עד כדי קושי בסימפות, אני פחות רואה איך מום פיזי הופך מישהו לאנטי גיבור. האם קווזימידו (הגיבן מנוטרה-דאם) הופך לאנטי גיבור רק כי הוא גיבן וחרש כמעט? לא נשמע לי נכון.

סוגים של אנטי-גיבור (6)

אז אחרי שהגענו למסקנה שקשה לשים את כל האנטי-גיבורים תחת מקשה אחת, אולי הגיע הזמן להציג סוגים של אנטי-גיבורים. אגב, קחו בחשבון שאת רב הדוגמאות לא קראתי, אז הן מהאינטרנט או ממישהו שקרא. אז אם זה לא מדוייק, עימכם הסליחה, מוזמנים לתקן.

האנטי גיבור הקלאסי: אחד מהעדר (7)

האנטי-גיבור הזה יוצא מנקודת מוצא כמו של רב דמויות הספר. גם הוא, כמו השאר, הולך לפי מוסכמות חברתיות קיימות, שהקורא אמור לראותן באור שלילי. אבל בשלב מסויים, הוא "מתפכח", ולא פעם עושה יד נגד אותן מוסכמות. רק שהרבה פעמים... לא בהכרח הולך לו.

דוגמאות:

• וינסטון סמית' (1984).
• גאי מונטאג (פרנהייט 451).

האמת היא, ששתי הדוגמאות האלה די דומות. 1984 מדבר על עולם בו שולט האח הגדול (משם הגיע הביטוי המפורסם) בעוד פרנהייט 451 מדבר על עולם בו שורפים ספרים ומתקצרים גם את היצירות הכי גדולות במטרה להפוך את האנשים לרדודים יותר. שתי הדמויות בשלב מסויים בספר מגלות שהמציאות הזו מעוותת, עד שבסופו של דבר משהו בתוכם אומר שהם צריכים לעשות שינוי. שזה... די מה שאמור לקרות בסוף הזה.

לא מוסרי/מוסר אפור/מוסר מוטל בספק

בניגוד לקודמו, האנטי-גיבור הזה יוצא דופן ביחס לחברה. יש לו לפעמים אפילו נטייה להתבלט, עם אפשרות סבירה בהחלט להיותו בעל כוח והשפעה (גם אם לא מהרגע הראשון). 

דוגמאות:

• דוריאן גריי (תמונתו של דוריאן גריי).:
• דוריאן גריי אמנם לא התחיל כדמות לא מוסרית, אך במהלך הספר, עם הפיכתו לצעיר על אף התבגרותו מקבל ספר שגורם לו לשנות את התנהגותו ולהעדיף חיי מותרות עד לרמת כשל מוסרי.

הנוקם

אפשר לשים אותו לפעמים תחת האנטי-גיבור בעל המוסר המוטל בספק, אך כיוון שיש לא מעטים כאלה, אולי יש מקום לתת לו מקום משלו. בסיפורים האלה, לא פעם, יש קורבנות נוספים ולא פעם הנקמה לא מתוקה כל כך בסופו של יום.

• אדמונד דנטס (הרוזן ממונטה כריסטו)
• לדנטס היו חיים טובים, הוא עמד להתארס לאהובת ליבו מרצדס ולהפוך לרב חובל של ספינת סחר. אבל היו מי שחמדו בארוסתו (פרנדד), תפקידו החדש (דנגלאר) ורכושו (קאדרוס). השלושה מביאים לכליאתו באמצעותו של שופט היודע בנוקשותו, אשר לו טמנו פח. במהלך שהותו בכלא, דנטס התיידד עם אסיר כומר. לפני מותו, סיפר הכומר לדנטס על אוצר. דנטס משיג את האוצר ויוצא למסע נקמה במביאי רעתו.
• המלט (המלט) - כן, אני יודעת שזה מחזה.
• המלט, שרוחו של אביו נגלתה אליו ואמרה לו שמותו לא היה טבעי אלא מעשה ידיו של קלאודיוס, דודו שירש את השלטון. המלט, שמגלה שאכן כך הדבר, פוצח במסע לנקום בדודו. מסע שגובה לא מעט קורבנות.

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות

אם נחזור לתיאוריית הצירים, הרי שהוא אנטי-גיבור בהתאם לציר הראשון. הכוונה שלו טובה בסוף היום, הוא רק עושה את זה בדרך... לא משהו.

דוגמאות:

• אדוארד רוצ'סטר (ג'יין אייר) - או כך האינטרנט טוען.
• אדוארד נכנס לנישואין מתוך מרמה עם אישה הרסנית. לכן, הוא נועל אותה ואף מנסה להתחתן עם ג'יין אייר מאחורי גבה. בסוף הסיפור, כאשר ביתו מוצת, רוצ'סטר מנסה להציל את אשתו, אך לשווא. הוא יוצא עיוור וחצי משותק בידו מהתקרית.

הדמות עם ההתנהלות ההרסנית

מכירים את הבלש הממורמר הזה שהוא אלכוהוליסט, או מי יודע, אפילו מסומם? כן, על הבחור הזה בדיוק אנחנו מדברים. כמובן, דמויות נוספות יכולות לנפול בקטגוריה הזו. לפעמים ההתנהלות הדפוקה נובעת מאישיותם, אך לפעמים יש מרכיב יותר גדול (טראומה מהעבר, הפרעה נפשית).

הערה: אין בכוונתי לומר שאנשים בעלי טראומות או הפרעות נפשיות יש הפרעות הרסניות.

דוגמאות:

• ג'יימס בונד (ג'יימס בונד): 
• ג'יימס בונד, במיוחד המקורי, הוא דמות בעלת תפקיד הרואי. בספרים המקוריים הוא משמע מרגל במלחמת העולם השנייה. אבל לצד זה מופיעים שתייה, עישון, סמים ואיך לא, פלרטוט עם נשים
• רודיון רומנוביץ' רסקולניקוב (החטא ועונשו)
• מצד אחד, הוא יכול להיות חם ורחום, תורם לצדקה. אבל מצד שני... לפעמים הוא יכול להיות גם אנטי חברתי בעל שגעון גדלות וזה עוד לפני שהכנסנו לרשימה רצח.

האנוכי

יש אנשים שהם לא רעים בהכרח, אבל בסופו של דבר, הם עושים את מה שהם עושים ממניעים אנוכיים בלבד, ולא לטובת הסובבים אותם. לעיתים אפילו יכול להיות הגיבור מהסיבות הלא נכונות, כפי שניתן לראות בדוגמה הראשונה.

דוגמאות:

• סקרלט או'הרה (חלף עם הרוח)
• היא מתחילה את דרכה בתור עשירה חוצפנית. בהמשך, היא הופכת לאשת ברזל במקום להיות הליידי שמצפים ממנה במטרה לדאוג לרווחת משפחתה, היא מוכנה ללכלך את שמה הטוב וכבודה לשם כך.
• האקלברי פין (האקלברי פין)
• האקלברי במהלך מסעותיו פוגש את ג'ים, עבד שחור. הוא לא עוזר לו מתוך האמונה כי מגיע לו להיות חופשי, אלא פשוט... כי זה נוח לו ומסתדר לו.

הגיבור המתנדנד

יש מישהו שכל הסיפור בכלל לא מעניין אותו. עד שדוחקים אותו לפינה בצורה כזו או אחרת, ופתאום זה הופך לעניינו. ואז הוא חובר לצד של הטובים. לפעמים יכול להיות שגם יהיה לו קל למדי להיקלע לעשות דווקא את הדברים הלא נכונים, לרב ממניעים אנוכיים כלשהם.

דוגמאות:

אדמונד (האריה, המכשפה וארון הבגדים)

ד"ר גיקייל (המקרה המוזר של ד"ר ג'ייקיל ומר הייד)

היריב לשעבר

בניגוד לדוגמאות הקודמות, האנטי-גיבור הזה אינו הדמות הראשית בסיפור או אפילו הפרוטגוניסט (מקדם העלילה).

באופן לא מפתיע, זה האנטי-גיבור שכנראה הכי פחות מופיע בספרות, אבל בהחלט יכול להיות קיים בסדרות טלוויזיה או סרטים. זה מי שהתחיל בצד של הרעים, אבל מלכתחילה, יכול להיות בהחלט שהיה בו צד שנטה דווקא לצד השני. בסופו של דבר, הוא מוצא את עצמו עוזר לגיבור להתמודד מול היריב המרכזי.

דוגמאות:

• לוק קסטלאן (סדרת הספרים פרטי ג'קסון והאולימפיים):
• לוק קסטלאן הינו בנו של האל הרמס, ובמקור היה מצוות למחנה החצויים. במהלך חייו, לוק פגש את אנבת', ביתה של אתנה. הוא הבטיח לה שיחד הם יהיו משפחה. בגיל 17 נשלח למשימה להביא תפוח מוזהב, משימה אליה נשלח הרקולס לפניו. כאשר לא הצליח למלא אותה, ובמקום הצליח להביא את אחד מטפריו של הדרקון השומר, לוק זכה ללעג האלים. כתוצאה מכך, התעורר בו יצר הנקמה. כתוצאה מכך, חבר לקרונוס, הטיטאן אבי האלים. אך במהלך שהותו עם הטיטאן, לוק מגלה שהוא רודן ובסופו של דבר, מאויים על ידיו יותר מאשר נאמן לו. בקרב האחרון, כאשר לוק נותן לקרונוס את גופו ככלי עד שיוכל לשוב לגופו המקורי, לוק הורג את עצמו ביחד עם קרונוס כאשר אנבת' מזכירה לו את הבטחתו הישנה.

מקורות:

1) האנטומיה של הביקורת 1- סיקור של פרק ראשון בלבד (באנגלית)
2) האנטומיה של הביקורת 2 - מצגת (באנגלית)

3) האנטי גיבור בספרות המודרנית - מאמר (באנגלית)

4)  ויקיפדיה
5) Sarcastic Productions - הגדרת אנטי-גיבור (סרטון דובר אנגלית עם כתוביות באנגלית)

6) reesdy - סוגי אנטי גיבור (חלקי).
7) TED - האנטי גיבור הקלאסי (סרטון באנגלית שכולל גם כתוביות בעברית)

בן לוויה (Sidekick)

מאפייני בן הלוויה (1)

• לא מיומן כמו הגיבור
• נאמן לחלוטין לגיבור
• לא מת (אלא בטרגדיה)
• מספק ייעוץ ותמיכה לצד קונפליקט
• לרב באותו מין של הגיבור
• מעניק פאן קומי למערכת היחסים הרומנטית של הגיבור
• מטיל אור גם על חוזקותיו וגם על חולשותיו של הגיבור

מה הם לא? (2)

• ההפך הגמור: יש את הגיבור ויש את תמונת המראה שלו. החל מאישיות ויכולת ועד מין, גזע וגיל. דמויות מסוג זה יכולות להיות בני לוויה אבל הן נוטות לרב להדגיש את עליונותו של הגיבור, ולעיתים לא קיים להן הרבה ערך נוסף.
• מנטור/מורה דרך: הוא לא יכול להיות בן לוויה אם יש לו יותר מה להציע מלגיבור. בן לוויה מעצם מהותו צריך להיות שווה לפחות לגיבור, ולגיבור יש יותר מה ללמד אותו מללמוד ממנו. בעוד בן לוויה נמצא לצד הגיבור לאורך כל מסעו, לא כך עם מנטור/מורה דרך.
• הגיבור של סיפור אחר: בסופו של דבר, בסיפור לרב יש גיבור אחד. עם זאת, יש דמויות, שאמנם משמשים כבני לוויה, אבל באותה מידה, היו יכולים להפוך אותם לגיבור. עם זאת, לפעמים הם יכולים להתפתח עד כדי פרוטגוניסט נוסף (co-protagonist)

סוגים של בן לוויה

• המשרת: במקרה שמדובר בנבל, הם למעשה סוג של נבל משנה. הדמות הראשית היא שמובילה, באופן כפוי או לא, את מעשיהם. לא פעם אנשי סוד.
• העוזר:  בניגוד למשרת, העוזר לא פעם יכול אפילו להרגיש את עצמו שווה לגיבור, אפילו שלמעשה, כשמו כן הוא, הוא עוזר לגיבור ואין לו היכולת להיות הגיבור בכוחות עצמו. עם זאת, הוא רואה בגיבור מעין מנטור או לפחות מישהו מומחה יותר.
• החבר הכי טוב. החבר הכי טוב מהווה קונטרה לגיבור, הוא מוציא ממנו צד אחר שלו, אבל גם עוזר לו להישאר עצמו.
• המוח: לא פעם, הם מקבלים מקום הרבה פחות מכובד. הם אלה שעוזרים לדמות הראשית למצוא את תוכנית הפעולה, אך הגיבור יהיה מי שיוציא אותה לפועל. לא תמיד הגיבור מודע למקומו של בן הלוויה, אבל הקורא כן.
• הכוח: יש להם את היכולת להתמודד לבד... אבל אולי לא תמיד את השכל או לפחות את האסטרטגיה הנכונה לעשות זאת
• האתנחתא הקומית: מכירים את הדמות הזו שלפעמים נדמה שכל מטרתה היא לשעשע? הרי שזו הדמות. 

לעיתים עלול להיות שילוב של שניים (כנראה בעיקר אנחנתא קומית עם אחד מהאחרים).

מתי נשתמש בבן לוויה?

מן הסתם שבהתאם למה שרשום בכותרת הראשונה, אבל בואו ננסה לחשוב מחוץ לקופסה. כי... האינטרנט לא חושב כל כך בנושא. לפעמים יש לי דוגמאות מספרים ולפעמים זה יותר מסדרות/סרטים, אז אנסה להביא דוגמה כללית.

שם בעת צרה

לפעמים הגיבור שלנו מדוכדך או בצרות, או שהוא צריך כתף תומכת. או אפילו סתם מישהו להסתבך איתו ביחד בצרות.

אדם נוסף שמשרת אותה מטרה כמו הגיבור הראשי
בגרסאות שונות, ליטל ג'ון (ג'ון הקטן) ולמעשה כל חבורתו של רובין הוד עובדים יחד בשביל להשיג את אותה מטרה: הפלת השלטון הנוכחי עד שובו של המלך ריצ'ארד כמו השבת הסדר על קנו ודאגה לעניים.

כשאנחנו רוצים להדגיש איכויות מסויימות של הגיבור

1) איכויות חיביות - ווטסטון מדגיש את יוצאות הדופן של שרלוק הולמס. ווטסון מייצג את האדם הנורמטיבי, בעל יכולת הקשה סבירה שלא מתעמק יותר מדי בדברים הקטנים. כאשר אנחנו מסתכלים מנקודת המבט של ווטסון, יותר קל לנו להתפעם מיכולותיו של שרלוק הולמס.

2) איכויות שליליות - בניגוד להארי פוטר, הנבחר, הרמיוני עובדת קשה ומגיעה לתוצאות. לא פעם, הארי פוטר נחלץ מצרה הודות לידע שלה.

כשאנחנו צריכים מישהו שייתן לגיבור קונטרה

לפעמים הגיבור שלנו בוחר בדרך הלא נכונה, לפעמים כיוון שהוא פועל מהרגש, לפעמים בגלל גירויים. במקרים האלה, תפקיד בן הלוויה הוא להחזיר את הגיבור שלנו לדרך הישר.

מקורות:

1. הרצאה של פרופסור אריק אדסון מאוניברסיטת מדינת קליפורניה
2. hunterswritings.com
3. ויקיפדיה

ספרי להט"ב בישראל?!

אולי עוד לא נתקלתם בהם בחנויות הספרים (ממשיות או וירטואליות), אבל הם בהחלט קיימים: ספרים העוסקים בקהילת הלהט"ב, בעיקר בשתי האותיות הראשונות, פחות בפלוסים. וכן, יש אפילו ספרים כאלה בעברית. וכן, אפילו כחול לבן.

אבל כפי שוודאי ניחשתם... הם לא רבים. בסופו של יום, בספרות הישראלית (ולא רק), הספרים השולטים הם עדיין הספרים בהם מצויינות מערכות יחסים של גבר אישה. ועד שיש ספר כזה, סיכוי טוב שזו בכלל לא הדמות הראשית.

בארץ עדיין קיים אחוז לא מבוטל של אנשים דתיים ברמה כזו או אחרת, שמתנגדים לרעיון. וגם בקרב חילוניים גמורים, לא כולם נמשכים לרעיון לקרוא על שני גברים או שתי נשים ביחד (אם כי, מניסיון אישי, בסדרות טלוויזיה יש עניין כזה). בסופו של דבר, מדובר בספרי נישה, שהם ספרים שמוגדר למספר אנשים מצומצם מלכתחילה. ספרי נישה נוספים, למשל, הם ספרים על ערפדים או אנשי זאב ולאחרונה, אפילו מד"ב החל להיות חתיכת נישה. כי מוזמנים להציץ סביבכם: אין הרבה כאלה.

ולמרות כל הדיבורים, האחוז שלהם בספרות עדיין נמוך ממספרם הנמוך גם ככה באוכלוסיה. וזה עוד בחוץ לארץ. 

אז בעולם בו להט"בים זוכים (ודורשים) יותר ויותר הכרה, המספרים האלה עלולים לגדול. אך האם גם בישראל?

למה כן?

טוב, עדיין יש את אלה שמחפשים את הדברים האלה, בין אם הם משתייכים לקהילה ובין אם לא. מי ששיך לקהילה מחפש משהו להזדהות איתו, מי שלא אולי מחפש משהו מרענן. העולם משתנה, ואם ארוטיקה הייתה פעם מחוץ למדף הספרים, היום היא כבר כאן, כנראה בשביל להישאר.

למה לא?

טוב, כי בישראל עדיין רבים מהישראלים, יהודים ובכלל, מגדירים את עצמם כדתיים. הסיכוי של אוכלוסייה כזו לקרוא על הנושא הוא מאוד נמוך. ובלי קשר, ישראל היא מדינה שמרנית למדי, כך שלא בהכרח צריך להיות דתי בשביל לדחות את הרעיון על הפרק.

דעתי האישית

לדעתי, אנחנו בהחלט לא הולכים לשמוע על ספר אחד מרכזי בזמן הקרוב. הספרים האלה כנראה יהיו ברובם כחול לבן, בדומה להיום, פחות מחוץ לארץ. כנראה שהספרים האלה יאלצו להיות מצונזרים למדי.

אם בא לכם יום אחד לכתוב ספר שכזה, תעשו טובה, תרשמו תקציר שיגרום לקוראים שלכם להבין למה הם נכנסים. קראתי תקציר שנשמע כמו חברות אמיצה והתברר כ... מעבר. כשאדם מצפה לאדם אחד ובסוף מגלה משהו אחר, הוא עלול להתאכזב (כי כן, לפעמים בא לקרוא על חברות ולא על רומנטיקה, מותר לי).

מה דעתכם בנושא? צריך יותר? צריך לדבר על יותר סוגים? שתפו בתגובות.

איך כותבים נבל

אז לפני שנגדיר מהו נבל, בואו נגדיר מהו יריב

מהי יריב?

יש שני סוגים של דמויות מרכזית: מקדמי עלילה (Protagonist) והמספר. המספר יכול להיות גם מספר בגוף שלישי, אבל עדיין, הוא מציג את הסתכלותה הצרה של דמות מסויימת ואינו מספר יודע כל. דוגמה לכך היא ווטסון משרלוק הולמס. לעומתו, שרלוק עצמו מקדם עלילה.

מול כל מקדם עלילה עומד מעכב עלילה (antagonist), מעכב העלילה נקרא לרוב "יריב" בעברית. מעטים הסיפורים שבהם אין כלל יריבים. עם זאת, הם לא תמיד מורגשים באותה מידה. היריב בספר רומנטי לפעמים יכול להיעלם קצת מאחורי הקלעים.

לפעמים, בדמויות משתי נקודות מבט, מקדם העלילה יכול להיות גם מעכב עלילה של הדמות האחרת, כפי שניתן לראות בספר המושבעים. הסיפור מתרכז בשתי דמויות: עורך דין (אדי פלין) ורוצח (ג'ושוע קין). כאשר אנחנו מסתכלים מנקודת המבט של אדי, הוא מקדם העלילה וג'ושוע הוא המעכב שלה (במיוחד כשהוא באופן פעיל מנסה למנוע ממנו לגלות שהוא הרוצח). עם זאת, אם נסתכל על כך מנקודת המבט של ג'ושוע, ג'ושוע הופך להיות מקדם העלילה ואדי למעכב העלילה. אמנם במקרים רבים, הסופר גורם לנו לרצות להתחבר לצד מסויים, ולכן אנחנו עשים הפרדה מלאכותית בין הדמות שאנחנו מצודדים בה, לה אנחנו נותנים את תואר "מקדם העלילה" לעומת הדמות בצד השני, שמקבלת את התואר "מעכבת עלילה".

מהו נבל?

כל נבל הוא יריב, אבל לא כל יריב הוא נבל. נבל, בפשטות הוא "הרע" בסיפור. לא הדמות הפחות אהודה בסיפור, אלא הרע. יש לו מטרה זדונית כלשהי.

זה אמנם לא נפוץ, אבל מקדם העלילה עלול להיות לעיתים הנבל. חלק מספריה של אגתה כריסטי מהווים דוגמה לכך.

מוזמנים להיכנס לפוסטים על סוגי נבלים ונבלי משנה

הנבל הדו ממדי הוא בעצם חד ממדי

קודם אני רוצה להסביר על נבלים לא טובים, שאותם ניתן למצוא בשפע בסיפורי ילדים.

הרבה מאגדות הילדים הקלאסיות מציירות נבלים שאין בהם יותר מדי עומק. הפיה האחרונה מהיהפייה הנרדמת התרגזה כי לא הזמינו אותה, אימה החורגת של שלגיה קנאה בה על יופיה, הענק מג'ק ואפון הפלא פשוט לא אוהב בני אדם.

רב הסרטים המצויירים אינם מתמודדים עם יריבים מורכבים, והופכים אותם לנבלים. כך פרולו מהגיבן מנוטרה דאם הפך לכומר חביב (אם נוריד ממנו את הקטע של התשוקה ו... טוב, לא קראתי את המקור, אבל זה הרבה פחות גרוע מהגרסה המצויירת) ל... אחד הנבלים המלחיצים של דיסני, לדעתי. באופן דומה, המכשפה מבת הים קטנה נהפכה להיות מרשעת. מהסרטים הבודדים שהצליחו להתמודד עם המורכבות היה הסרט "נסיך מצרים". רעמסס הוא בהחלט היריב בסיפור, אבל הוא לא נבל. הוא עושה המון טעויות בדרך, אבל הוא לא אמור להצטייר כנבל. בניגוד לנבלים אחרים, יש לו רגעים מאוד אנושיים: כשהוא ומשה צעירים, כמשה הורג את המצרי, כשמשה חוזר אחרי גלות, לאחר מות בנו. זאת בניגוד לרב הנבלים המצויירים שגם אם הם לא רעים מהרגע הראשון (למשל, גסטון מהיפה והחיה), קשה לאהוב אותם.

בהנחה שקהל היעד שלכם אינו ילדים בני 13 ומטה, כנראה שנבל האנימציה הקלאסי הוא לא מה שאתם מחפשים. ילד יכול לקבל נבל עם אפס מניעים או עם מניע עמום. בגיל הנעורים... פחות.

הנבל הרב ממדי

סיפור רקע

הנה נבל שאין לו בכלל סיפור רקע:  פרופסור ג'יימס מוריארטי, הנבל של שרלוק הולמס. מוריארטי אינו נבל קבוע, ואולי זו הסיבה לכך, אבל כמעט שום דבר לא ידוע עליו. לא בהווה ובוודאי שלא בעבר. הוא יותר רוח רפאים מנבל. מניע? טוב, אולי אם היה אחד, לא היו צריכים יוצרי סדרות מאוחרות יותר להמציא לו אחד.

אנשים רצחניים, כמו במציאות, קיימים גם בספרים בכמות לא נכבדת במיוחד. הרוצח בספר "מושבעים" מדבר על שילוב של אדם ללא תחושת כאב ופסיכופת (אמפתיה נמוכה ובמקרה שלו גם אינטילגנציה גבוהה, אם כי לא בהכרח בא ביחד). כשמסתכלים רק על שתי התכונות האלה מאוד קשה לנסות להתחיל להבין איך הוא הגיע למצב הזה. כי איך לומר בנימוס? הוא לא רוצח של פעם אחת. אמנם היה שם פרק שאכן הסביר מה מקור ההתנהגות שלו אבל לי אישית זה הרגיש תלוש. לגלות כמה פרקים לפני הסוף למה הוא מתנהג ככה? איפה הייתם עד עכשיו?

בכל אופן, מטרת הרקע הייתה להעניק לו רב ממדיות, אם כי בסופו של דבר, היה לי יחסית למצוא את זה אצלו.

אך כפי שאתם מבינים, עבר מרגש וסוחף את דמעות, לא מספיק כדי לעשות נבל טוב, או לצורך העניין, אף דמות.

מניע (למה הוא רע?)

נכון, לפעמים התשובה יכולה להיות "כי הוא פסיכופת". אבל מה עם שאר הפעמים?  המניעים מתחלקים לשניים - מניעים בשביל עצמי מול מניעים בשביל אחר. מניעים בשביל עצמי הם תאוות בצע/כוח. מנגד, מניעים בשביל אחר יכולים להיות נקמה (אף שבפועל, מי שנוקמים בשמו לא חי בהכרח). לקורא יהיה קל יותר להתחבר לנבל עם מניע בשביל אחר.

כל הזמן נבל?

האנשים הנוראים בהיסטוריה לא היו בהכרח נוראים לכולם. הייתה פעם סדרה "אפוקליפסה" שלקחה צילומים ממלחמת העולם השנייה שצבעו אותם. באחת הפעמים רואים את אדולף היטלר יושב עם ילדים של אנשים מהמפלגה שלו. הוא נראה יותר כמו סבא חביב מאשר רודן. גם ילדיו של הימלר העידו עליו שהיה אבא טוב, אבל שניהם יודעים מה הוא עשה מחוץ לבית.

אז אולי גם לנבל שלכם יש דמות שזוכה ממנו ליחס אחר. לפעמים היחס נסבל ולפעמים ממש מדובר ביחס אוהד. כך למשל, טיבלט נחשב לעיתים הנבל של רומיאו ויוליה. על אף יחסו לרומיאו ולבני מונטיגיו, יחסו ליוליה היה אוהד, גם אם אהבתו אליה איבדה פרופורציות.

זהו לבינתיים! רוצים להוסיף? רשמו בתגובות!

עלילות משנה

לכל סיפור צריכה להיות עלילה ראשית. גם אם סיפור מורכב מאפיזודות (פרקים), הרי שבכל אחד מהם יש עלילה ראשית. עם זאת, לא פעם לעלילה הראשית נוספת עלילה משנית.

מהי עלילה משנית?
העלילה נוספת שאינה משרתת את העלילה הראשית באופן ישיר. לפעמים, יש לעלילת משנית יכולת להשתלב בעלילה הראשית. מטרתה לקדם את העלילה הראשית בדרך עקיפה (לרב) או לתת נופח נוסף לאחת הדמויות. עלילת המשנה יכולה להסתיים בסוף הספר או לפניו.

אילו שאלות עליי לשאול בזמן שקילת עלילת משנה?
כיצד עלילת המשנה תומכת בעלילה הראשית או לחילופין מביאה לשינוי מהותי באחת הדמויות שבתורו משפיע על העלילה?
מה עלילת המשנה מוסיפה לפיתוח הדמות/הדמויות?
כיצד עלילת המשנה משפרת את העלילה הראשית/מעניקה לה רובד חדש?
מדוע עלילת המשנה תופסת כל כך הרבה נפח (למה לא יכולתם לצמצם לסצנה או פרק)?

סוגי עלילות משנה

הערה: כל ז'אנר של עלילת משנה יכול להיות ז'אנר של העלילה הראשית.

עלילת משנה רומנטית
אם לא הנפוץ ביותר, כנראה שלפחות המוכר ביותר בתור עלילת משנה.

אף שעלילת משנה רומנטית יכולה להתנהל בין שתי הדמויות הראשיות, היא גם יכולה להתרחש עם דמות משנית.

עלילת משנה רומנטית בין דמויות ראשית: עלובי החיים מאת ויקטור הוגו (קוזט ומריוס)
עלילת משנה עם דמות משנית: רובין הוד ומריאן (בכל גרסה שהיא מוזכרת בערך).

לעלילה המשנית יכולה להיות השפעה על לפחות אחת מהדמויות הראשיות (לרב, הדמות המעורבת, אבל לא רק) אך בז'אנרים מסויימים ניתן להשתמש בבן הזוג כפיתיון להשיג משהו מהדמות הראשית (כופר, ניסיון לשבור אותו) או שהדמות תפחד יותר לנטול סיכון מתוך חשש לאבד את בחיר/ת ליבו/ה.

עלילת משנה קומית
משמשת לא פעם כאתנחתא קומית בסיפורים "כבדים", אך לעיתים לצורך הקללת העלילה גם ברגעים יותר רגועים.

שימו לב שסיפורים "כבדים" נטולי אתנחתא קומית, עלולים להעיק על הקורא ולגרום לו לעזוב את הספר.

לעיתים, רב הקומדיה מתרכזת סביב דמות מסויימת (הדמות המצחיקה, בין אם במכוון ובין אם לא), אך לא חייב.

עלילת משנה לצורך הרחבה על הדמות/הסיפור
הרחבה על דמות: מתן סיפור רקע לצורך הסבר התנהגות בזמן הסיפור
הרחבה של הסיפור: אירוע מכונן שקרה ובעל השפעה על המשך העלילה.

דוגמה להרחבה של דמות: הספר "נעלמת" מספר כיצד התנהלו חיי בני הזוג בטרם הגיעם לאוקלהומה ולאחריה, מה שמשפיע על מערכת היחסים שלהם לאורך הדבר.

דוגמה להרחבה של סיפור: (מהספר יום אחד בדצבר. בכוונה מצויין בצהוב. סמנו עם העכבר ותוכלו לראות בבירור):
העלילה הראשית - כיצד כל אחד מהשניים מנהל את חייו, ביחד אבל בעיקר בנפרד.
העלילה המשנית (אחת מהן לפחות) - תאונת דרכים של הגבר.

כביכול, אין קשר בין השניים. זו לא עלילה משנה רומנטית אפילו. עם זאת, התאונה הזו גררה אחריה שרשרת של אירועים ששינתה את הסטטוס קוו שהיה קיים עד אז, מה שהוביל את הדמויות צעד נוסף לקראת הסוף המיוחל (ואחריו עוד כמה צעדים...)

עלילות משנה שנובעות משימוש בידע על ידי דמות שאינה הגיבור
לעיתים, ייתכן שלדמות מסויימת יהיה מידע על הדמות הראשית. אולי מידע פלילי, אולי מידע משפיל. כאשר הדמות מאיימת לחשוף את המידע הזה, או אפילו חושפת אותו בפועל ובעקבות כך, הדמות הראשית נאלצת לשנות את כל אופן ההתנהלות שלה, הרי שזו עלילת משנה (בהנחה, כמובן, שזו לא העלילה הראשית).

דוגמה: בשלושת המוסקטרים מאת אלכסנדר דיומא, רישלייה מנסה לעורר מהומה בזכות כך שיש לו ידע שאין לאחרים - הרומן האסור בין המלכה לדוכס מבקינגהם. הוא מעוניין להוכיח למלך שאכן כך הדבר באמצעות כך שיבקש מהמלכה שתענוד את השרשרת למשתה הקרוב, אותה שרשרת אותה נתנה לדוכס מבקינגהם. דבר זה מאלץ את גיבורי הסיפור לצאת ללונדון במטרה להשיב את השרשרת האבודה.

מקווה שהחכמתם.

מקורות:
https://industrialscripts.com/subplots/

https://www.nownovel.com/blog/subplot-ideas-better-subplots/

כתיבת דמות ראשית (פרוטגוניסט/מקדם עלילה)

הדמות החשובה (או כמעט הכי חשובה) שלכם היא... הדמות הראשית. העלילה סובבת סביבה וייתכן שרק לנבל/ליריב יש מקום משמעותי יותר, כי בלעדיו... באמת לא הייתה עלילה.

כפי שציינו כבר, לרב הדמות הראשית ומקדם העלילה הם אותו אחד, אך לא תמיד (בשרלוק הולמס למשל, ווטסון הוא הדמות הראשית מעצם היותו המספר אבל שרלוק הולמס הוא מקדם העלילה, אולי חוץ מבספר "כלבם של בני בסקרוויל").

לצורך הנוחות, נתייחס אליהם במקרים שהם ביחד. בסוף ניתן אזכור למה שקורה כשהם בנפרד. 

הדמות הראשית צריכה להיות הכי עגולה. אנחנו צריכים לתת להם הכי הרבה "זמן מסך" וצריכה להיות להם מטרה ברורה בסיפור. אם יש שתי דמויות, לעיתים יכול להיות שהמטרות שלהם יהיו שונות ואפילו סותרות.

אחת הדרכים לזהות דמות ראשית היא שהסיפור מתרחש מנקודת מבטה (במקרים בהם אין מספר יודע כל כמובן). לכן, אנחנו צריכים להשקיע לא רק בסיפור הרקע והמניעים שלה , אלא גם בהתנהלותה בהווה, כולל מחשבות ורגשות. האמת, היא, שחוץ ממניע, יש כאן דברים שמתאימים לכל דמות מאשר היא, אבל דברים אלה מקבלים הרבה יותר פוקוס בדמות הראשית.

אז מה צריך?!

מניע/מטרה

משהו צריך להניע את הדמות. היא צריכה לחתור למטרה כלשהי. ייתכן שהדמות  בחרה את המטרה (ניסיון להתחיל רומן) וייתכן שהיא נכפתה עליה (להציל את הילד החטוף שלהם). כאשר זוהי בחירה מרצון, מאפייניה האישיים של הדמות צריכים לבוא לידי ביטוי. צריך שתהיה התאמה בין הרצון לבין האופי. כמובן, שמקרה זה אינו תקף לפעמים בהם המטרה נכפית עליו.

לפעמים לדמות יש יותר ממניע אחד, מה שיוצר עלילת משנה. אבל כיוון שיש עלילה מרכזית אחת, צריך לחשוב מהו המניע האחד שבלעדיו, אין ספר (או במקרה של שתי דמויות ומעלה, הדמות הזו מאבדת את משמעותה כדמות ראשית).

אופי (מחשבות/רגשות)

כמו בני אדם, גם דמויות בספרים צריכות להיות בעלי אופי מסויים. ותדאגו שיהיה האופי של הדמות אשר יהיה, היא תכיל פגם. וכדאי שיותר מאחד. ולא, לחשוב שאת מכוערת, זה לא פגם. ודמות כל כך משעממת שאפשר למות זה לא מסוג הפגמים שאתם רוצים להעניק לדמות הראשית שלכם. אז מה כן, אתם שואלים? הולך להיות פוסט בדיוק לפגמים שלא רואים אותם הרבה בספרות.

כמובן, האופי לא הולך להירשם בצורה מובנת מאליה במהלך הסיפור והוא יבוא לידי ביטוי במחשבות, ברגשות וגם בפעולות השונות. אבל בניגוד למחשבות ורגשות שתמיד נובעים מהצורך הפנימי, פעולות לא תמיד, לכן לא הכנסתי אותם כאן. כך למשל, הליכה בעיוורון אחרי האהבה הוא עניין של אופי אבל לברוח ממישהו שרודף אחריך... פחות.

הרגשות והמחשבות יכולים לבוא באופן ישיר (הרגשתי, חשבתי) או באופן עקיף (הוא הרגיש, היא חשבה).

כדאי שתחשבו על דפוס התנהגות שגם יתאים לדמות שלכם בסיפור. כנראה שלבוס החדש כדאי שתהיה סמכותיות, ואם לא, צריך לחשוב על דרך טובה לפצות על זה.

סיפור רקע

סיפור רקע לא חייב להשפיע באופן ישיר על העלילה. סיפור רקע יכול לפעמים להוות הסבר להתנהגויות שונות. 

סיפור הרקע לא חייב להיות דרמטי לאין שיעור. הוא גם לא צריך להיות מפורט על כל פרטיו הקטנים מראש מגיל 0 ועד יום לפני תחילת הסיפור, הן במהלך התכנון ובוודאי שבמהלך הכתיבה. הוא יכול לכלול מאפיינים תרבותיים/משפחתיים, ולא חייב לכלול דווקא מאפיינים אישיים בלבד.

תיאור

נו, טוב, גם את זה צריך. אם כי את זה לא צריך לעשות מראש.

ומה קורה כשאנחנו מתחילים לכתוב סיפור בלי כל אלה?!

אז, ידידיי, אתם בבעיה. אבל, עוד לא אבדה תקוותנו. כדאי שלדמות שלכם לפחות תהיה מטרה/מניע, אחרת באמת תהיו תקועים. דברים כמו אופי או סיפור רקע, אפשר לבנות בהמשך. האם זו ההמלצה? לא. האם יש אנשים שיכולות הכתיבה שלהם לא מאפשרות להם להמציא דמות מראש? כן. ואני מודה באשמה הזו. כיוון שעדיין לא מצאתי את דרך המלך ליצירת עלילה מסודרת עוד טרם הכתיבה המעשית, אני הולכת עם עצמי במעגלים. ואני יודעת, אני סוג הסופרים הגרוע ביותר (לא מתכננת והולכת נטו לפי אינטואיציה). יש שטוענים שזה הסוג הנכסף ביותר, אבל הרשו לי להתווכח עם כולם. החיים שלי גיהינום מתמשך כשזה מגיע לכתיבה. אבל אולי כיוון שאצלי באמת אין רעיון מסודר, בניגוד לאנשים אחרים... אין לי מושג...

בונוס: כאשר מקדם העלילה והדמות הראשית הם לא אותו אחד

כפי שדנו קודם, גם מקרה כזה אפשרי. במקרה כזה, הריכוז של התנהלות הסיפור במהלך הסיפור צריכה להיות לטובת הדמות הראשית, שכן בכל זאת, מרכז העלילה בה. עם זאת, דווקא המניע של מקדם העלילה צריך להיות חזק יותר. לגבי העבר. ובכן... תלוי בסוג העלילה.