אז אחרי הפוסט המרגש וסוחף עד דמעות על דמויות מצליחות של נשים... הגיע הזמן לצד השני של המשוואה. הבעיה? אני בצד הראשון של המשוואה... לא שזה מפריע לי לכתוב בעיקר על דמויות של גברים, אבל אני לא אשקר: גבר אני לא. לא שנראה לי שהיה ספק עד עצם היום הזה (בעיקר בעקבות השימוש התדיר בלשון נקבה).
אז האם אני האדם האולטימטיבי לכתוב את זה? כנראה שלא, אבל... אני לא רואה מתנדבים. אם יש מתנדבים בקהל, תעדכנו אותי. ובמתנדבים, אני מתכוונת לא מתנדבות. בלי להעליב את הבנות, אבל בקטע הזה... מה ההבדל בינינו?
בעיקרון, בהכללה ענקית יש מספר של סטרואטיפים חוזרים. אולי הגיע הזמן לעבור עליהם.
הגבר המאצ'ו
זה גבר בכל רמ"ח איבריו (אפשר לחשוב שבדרך כלל כותבים גבר עם רחם או משהו... ובינינו? גברים ונשים די חולקים את רב האיברים שלהם), בריון ששם קצוץ על כולם. אופי של הקצב שאתם ממש לא תרצו שיהיה לכם. לא פעם מתלווה לזה שתיית אלכוהול (לרב בירה, אל תשאלו אותי למה). בהתאם לסביבה, יכול להיות צייד, מאפיונר, שוטר. רגש זה לא הצד החזק שלו אבל דעות? מפה עד ירושלים. וחס ושלום להתווכח איתו. לא פעם שוביניסט מוצהר. נו, אתם יודעים, האנשים המקסימים האלה שכולם מפחדים... כלומר אוהבים (פיו).
לא מומחית לכל הספרות הישראלית לדורותיה, אבל... פחות נתקלים בו למיטב ידיעתי. בארץ אוהבים יותר את הציוני או תצבר מאשר את המאצ'ו. אבל... תקנו אותי אם אני טועה.
הבעייתיות? בינינו... אנחנו חיים בחברה משתנה, מספרם של הגברים האלה הולך ופוחת. היום, גברים לא מפחדים לאמץ צדדים רגשיים יותר, שקולים יותר ואמפתיים יותר. ובואו נודה, בארה"ב הם יותר מפחידים מבארץ.
העשיר החתיך וחסר הרגש
הערה: לא תמיד חסר רגש לחלוטין, לפעמים סתם מרוחק או סתם עצבני.
לכותבות הרומנטיקה למיניהן, אהמ! גם אלה שלא קראו, בטוח נתקלו "היא הייתה בחורה רגילה (לרב) שפגשה יותר אחד ב____, (תפקיד חשוב) הנאה והקר שמאמין שכולם חייבים לו משהו.". טוב, נו, לא במילים מדוייקות אלה, אבל... בהחלט הסגנון? מישהו אמר חמישים גוונים של אפור?
כמה שהסטראוטיפ הזה חרוש, אמא. ולא, לא רק בספרות החובבת. אפילו בספרות המקצועית. ואיך לא, הסיפור הזה לא פעם מופיע ברומנים ואז מגיעה הבחורה שהופך אותו לגבר עדין ו... כל מה שהוא לא. אז נכון, זה בהחלט לא חייב להיות בספר רומנטי, יכול להיות שזה סתם בוס מעצבן או הידלקות בת דקה (אבל מה שעוד יותר סביר הוא שמסיבה כלשהי הוא ירדוף אחריה, אפילו שהיא לא מעוניינת).
ושוב, האם הגברים האלה לא קיימים? סביר להניח, במיוחד שנמצא שיש יותר בעלי חברות הם... סליחה על הביטוי פסיכופתים (כאלה שאין להם חמלה בגרוש אבל יודעים לזייף את זה יופי) מאשר בשאר האוכלוסייה. עכשיו פתאום הסיפור נשמע פחות טוב, הא? במיוחד, שפסיכופתים, אגב, הם לא ברי שינוי. בניגוד לאגדה היפה שמנסים לייצר לנו. ואגב, היו חתיכים (חלקם אולי גם עשירים), חסרי רגש ו... רוצחים. נכון שפחות עושה חשק לרשום על אנשים כאלה?
אז יכול להיות שעשיר כלשהו ישמור על תדמית הקשוח שלא ניתן לפגוע בו, אבל שבפנים יהיה בו צד פגיע. הצד הבחורה רק צריכה למצוא את הקיים, יכול להיות גם שהוא נכה רגשית ואף בחורה לא תשנה אותו. אז פעם הבאה, במקום בחור חסר רגש (או אולי יותר נכון, חסר אמפתיה וחמלה), נסו להחליף אותו בביישן/חסר ביטחון (אבל מרוחק למראית עין), באיש שהבין שכך עליו להתנהל כדי לשרוד בעולם (ייתכן בעקבות מקרי עבר או חינוך) או שאולי העושר גרם לו לאבד את הראש. כמה שזה קורה...
הילד הרע
אל חשש, לא עשינו מעבר חד לפדופיליה. הכוונה היא לבחור או נער שהוא... לא משהו. הוא נוטה להציק או חמור מכך, יש בו איזה פאן מסתורי ולא פעם, איך לא... עבר טראגי. וכמובן שהוא חתיך, אחרת מה זה שווה? דוגמה לכך היא "אחרי ש..." מודה, לא קראתי את הספר, אבל אחרי שראיתי את הסרט היה לי קשה להבין מה לעזאזל היא מוצאת בו. הוא התגלמות כל מה שהיא לא מאמינה בו. אז איך היא נמשכת אליו?!
וכן, אני יודעת שזה מאוד פופולרי ברמת המחריד. קראתי סיפור בהמשכים שהיה מישהו שהיה סוחר בנשים, מוכר סמים ורוצח, אבל למי אכפת? הוא היה חתיך עם עבר טראגי. אם יש מי שרוצה להסביר לי מה ההיגיון, בכיף. עדיין לא מוצאת אותו.
אולי הגיע הזמן שאל הבחור הרע הפעם תתחבר הבחורה הבעייתית, ולא הבחורה הכי טובה שמצאתם באזור? מה לגבי רומן בין שני אנשים שהורסים ובונים אחד את השני בו בזמנית, במקום שאחת תבנה את השני והשני... יהרוס אותה בעיקר.
מישהו מכיר את הסרט הלא הכי חדש, גריז? הסיפור הוא על רומן בין פרחח נקרע לזה לבין ילדה טובה סידני. בסוף הסרט (ספוילר ספוילר ספוילר), הבחור מחליט להחליף את דרכיו ולהתחיל להתמסר לריצה במקום ל... צרות. ואז באה הבחורה והחליטה שהיא הופכת ל"ילדה הרעה". כי זה מה שקורה לא פעם, ואוי כמה זה מעצבן כשלבחורה אין אופי בשקל או דולר, בין אם לפני ובין אם אחרי.
הגבר הנשי
לא פעם, נמצאת לצידו הבחורה הגברית, אבל... לא תמיד. כמובן שבנשי וגברי אני מתייחסת ל... נו, סטראוטיפים. הגבר הנשי לא מעוניין בספורט או תחומי "גבריים, עם לב ענק ויחסית פסיבי ולפעמים אפילו מעורר רחמים כמה הוא לא יכול לעשות כלום. עם הבחורה היא ההפך ממנו, נהדר! אם שניהם כאלה... אנחנו בבעיה...
האחד שכולן נופלות לרגליו (ואולי אפילו יש כמה גברים בחבורה הזו)
הוא אתלט, הוא חכם, הוא חתיך, הוא מתוק, הוא... לא אמין. כמו שאין נשים מושלמות, אין גברים מושלמים. אז נכון, פעם דמויות כמו ג'יימס בונד היו לגיטימיות, אבל... הגליטימיות שלהם נעלמת עם הזמן. אין דמויות מושלמות ואין דמויות שמרגישות מושלמות לכל בת שזזה. אז כן, יכול להיות שמישהו יראה מגניב עד שהדמות הראשית שלכם תגלה שהוא... לא, או שלחילופין, הוא יהיה הדמות הראשית ולצידו תהיה דמות שתעלה עליו. נכון שככה קצת יותר מעניין?
הבלש/השוטר האלכוהוליסט
טוב, נו, פה אני קצת ספציפית. ברור שאלכוהליסטים קיימים וגם אלכוהוליסטים מאוד רציניים. אבל ברצינות: אף אחד לא יעסיק בן אדם כזה וגם אף אחד לא יכול לעבוד אם הוא אלכוהוליסט גמור. כמובן, יכול להיות שתהיה לו איזו מעידה חד פעמית, עליה הוא נאלץ להתגבר במהלך הספר. אבל שזו נקודת הפתיחה שלו?
מה שהיה מאכזב בספר ג'יי קיי רולינג תחת שם אחר שהדמות הראשית שלה היה בדיוק כזה. כמה שזה היה לא אמין... (לא שנהניתי באופן כללי, כן?)
