יום ראשון, 15 במאי 2022

נקודת האמצע: ערער היסודות

טוב, נראה לי השם די מסביר עצמו. פחות או יותר באמצע הספר או סדרת הספרים יש שינוי גדול שמסובב את העלילה בכיוון בלתי צפוי. להלן הסוגים (אם יש לך רעיונות לסוגים נוספים, מוזמנים לשתף).

הריגת דמות חשובה לעלילה(או כמה) 

אפשרות אחת היא מוות של דמות שהיא לצידו של מקדם העלילה ומהווה חלק חשוב מהסיפור. מוטב שהמוות שלו לא יהיה תאונה ושייגרם ולו באופן עקיף ממעשיו של מקדם העלילה. אפשרות שנייה שהמוות יהיה של דמות משנית יותר, אבל בכל זאת, יש בו בכדי להרעיד את עולמו של מקדם העלילה. ייתכן שהמוות של הדמות המשנית, ממש כמו הדמות הראשית יותר רק יחזקו את הצורך של מקדם העלילה לרדוף אחריו מטרותיו, או לחלופין, הסכנה העומדת בפתח תרגיש ממשית יותר ועלולה לעורר פחד במקדם העלילה.

גסיסתה של דמות בעקבות מצב רפואי כלשהו 

אף שבהחלט יכול להיות מצב של מישהו שנפצע קשה בקרב וחוששים לחייו, זו יכולה להיות גם תאונה או מחלה כלשהי. פתאום יש צורך לזרז את התהליך (לפני מותה של הדמות).

שינוי גדול בעולמו של מקדם העלילה

כמובן, יש לדאוג שלקורא יהיה חשק להמשיך יחד עם השינוי שלכם, ולא רק ישווע לחזרת המצב לקדמותו. זה יכול להיות שינוי הסביבה כולה (מעבר ממדינה אחת למדינה שנייה) או פתאום שיהיה מצב שהנאמנות של מקדם העלילה מחליפה צד. אופציה נוספת היא שינוי מאזן הכוחות לרעת מקדם העלילה, מה שיאלץ אותו לשנות את דרך הפעולה שלו. וזה יכול להיות גם דמות אחת שחושפת את פרצופה האמיתי/תוקעת סכין בגב. 

חשיפת סוד

הגיבור חי בעולם הבטוח שלו והכל טוב ויפה. טוב, אולי לא, אבל לפחות יש לו מקומות בטוחים עליהם הוא יכול להישען. עד שהוא מגלה סוד.... שעומד להשפיע על חייו בצורה משמעותית.

הצגת היריב/הנבל הראשי 

יכול להיות שאפילו מקדם העלילה לא יודע שהיריב שעמד מולו עד כה הוא למעשה רק עושה דברו של אחר. ופתאום... מגיע הגילוי. או שלחלופין, הוא כן יודע את זה, אבל כשהיריב העיקרי מגיע הוא עושה מעשה שמערער את עולמו של מקדם העלילה.

אז איך עושים את זה?

בעולם אידיאלי, כולנו היינו יודעים מראש איך העלילה מתחילה, ממשיכה ונגמרת. בעולם הלא אידיאלי שלי (ולא רק שלי), יש התחלה. הסוף משתנה כמה פעמים (אלא אם אני כותבת סיפורי מתח, שזה מאוד נדיר, ואז חייבים לדעת איך זה נגמר) והאמצע... הצחקתם אותי. אני פשוט מגלה את העלילה בזמן הכתיבה.

ברגע שאתם מתכננים את העלילה שלכם מראש, כיוון שאתם יודעים מה הולך קרות, תוכלי לשים רמזים מטרימים במהלך הכתיבה שלכם עד להגעת הכתיבה של רגע התפנית המרגש. אם אתם לא מתכננים, מה שיקרה או שפתאום "יבריק" לכם רעיון מטורף, ואז.. תצטרכו לשתול את הרמזים המטרימים בדיעבד, שזה אומר לחזור אחורה ולתקוע אותם איפשהו. 

אז נכון, יש תפניות שדורשות יותר רמזים מטרימים ויש שפחות. למשל, אם מישהו יוצא למסע להתגבר על ראש צבע מסוכן, אפילו שלא אומרים מי ימות, אפשר לנחש שזו בהחלט אפשרטת שמישהו ימות בקרב. אבל אם אתם הולכים על סודות, למשל... אולי תתנו איזו רמיזונת לסוד הזה. כמובן, אין צורך שהקוראים שלכם ידעו לפני הדמות מהו הסוד (אם כי זה בהחלט אפשרי), אבל כשזה בא יש מאין זה קצת... מפתיע.

מה שלא תעשו, נסו שלא לגרום לקוראים שלכם לשנוא אתכם. 

דוגמאות

קחו בחשבון שיש פה ממש ספוילרים. אז... לשיקול דעתכם

שינוי גדול בעולמו של מקדם העלילה: בסרט/ספר השני של סדרת דמדומים (מולד הירח), אדוארד נעלם מה שמותיר את בלה אובדת עצות ושולח את ג'ייקוב, חבר הילדות שמאוהב בה לתמונה. ואז... תפנית! אדוארד חוזר. כי אם הסרט היה ממשיך כמו שהוא, עם כמה שהוא היה לא משהו, הוא היה בכלל גיהנום. אבל זו דעתי האישית כמובן.

הריגת דמות: אני מניחה ש... משחקי הכס מתקשר יפה לעניין המישהו חשוב מת? בתור אחת שלא ראתה, כמובן. תקנו אותי אם אני טועה פה. מצד שני... אחרי כל כך הרבה מיתות זה כבר לא מפסיק להיות כל כך דרמטי...?

שינוי גדול בעולמו של מקדם העלילה + הריגת דמות: לא זוכרת באיזה ספר קראתי את זה, אבל היה ספר על נסיכה שהוריה נרצחו בסוף הספר (הראשון בסדרה). לא כל כך ראינו אותם בהכרח, ולמרות זאת, למוות שלהם הייתה השלכה הרת אסון. ש... אני מודה שאני לא זוכרת, אבל כנראה שהיא נאלצה לברוח או משהו.

חשיפת סוד הספר "נעלמת" מתחקה אחר העלמותה של איימי דאן, אשתו של ניק דאן, שאם לומר בנחמדות, מצליח לגרום לעולם לחשוב שבכלל לא אכפת לו. אבל אז... מתגלה האמת: לא רצח, ואפילו לא חטיפה... איימי דאן תכננה עלילה שלמה שמטרתה להפליל את בעלה (ואיפה שהם גרים יש עונש מוות. אופסי)

גסיסתה של דמות בעקבות מצב רפואי כלשהו: בסרט "שרוכים" המספר על הקשר שנרקם מחדש בין ראובן לבנו גדי, שלו מוגבלות שכלית התפתחותית (והוא בן 36). במהלך הסרט, מתגלה שהאב חולה במחלה קשה (נחשו מה יקרה בסוף)

הצגת היריב הראשי: טוב, זה לא באמת מופיע באמצע, אבל בספר "יום אחד בדצמבר" מדבר על שניים שהיו אמורים להיות יחד... רק שהבחור (ג'ק) מצא את עצמו בלא יודעין אם החברה של הבחורה איתה הוא היה אמור להיות (לורי). אז על אף שהיה ברור שהחברה היא יריבה, התגלה יריב נוסף: גם לורי מוצאת משהו, ובזאת ג'ק מצב את היריב שלו. ואני בטוחה שיש דוגמאות יותר דרמטיות על נבלים לתפארת, אבל בסדר.

רוצים עוד דוגמה? לכו לסיפור, "זר בממלכה חדשה/שלי", שם יש גילוי סוד ושינוי גדול בעולמו של אחד ממקדמי העלילה (כל תפנית מתייחסת למקדם עלילה שונה). אה, וגם עוד אחד מהם רק שהוא מופיע יותר בסוף. אבל חלאס עם הספוילרים. במתח? לכו תקראו!


מבוסס על: הסרטון הבא

יום ראשון, 1 במאי 2022

שוויון בין המינים? אפילו לא בספרות!


בסופו של דבר, רבות מהתרבויות היו בעבר חברות פטריאכליות, כלומר, הגבר הוא ראש המשפחה והאישה... יש לה תפקיד חוץ מלהביא ילדים ולטפל בהם ולדאוג לבית? באמת? בטוח?!

אז, כן, פעם לנשים באמת לא היו יותר מדי תפקידים. וכשאני אומרת פעם אני ממש לא מדברת על לפני 2,000 שנה שעשו טובה לאנושות שהזכירו אותן (וגם אז, איך לא, בהקשר של גבר רוב הפעמים). אני מדברת על לפני פחות ממאה שנה. בשנות החמישים, הרבה נשים היו עקרות בית. הן היו אמונות על הטיפול בילדים ועל הבית. וגם אם הן הלכו לעבוד... רובן עבדו בעבודות "נשיות": תפירה, הוראה וכו'. למעשה הפעם הראשונה בה ניתנה לנשים זכות הצבעה בחברות הפטריארכליות היה ב-1906 בפינלנד. אחר כך, זכות הצבעה ניתנה במקומות שונים, כולל ישראל (שלא באמת הייתה קיימת אז, אלא הייתה אז החלופה המוכרת "פלשתינה").

והיום? בהחלט התקדמו שנות אור, ועדיין... הציפייה היא שהגבר יהיה המפרנס והאישה תהיה עם הילדים. כלומר, בסופו של יום, בבסיסו של עניין, הסדר הקדום נשמר.

אבל מה יפה בכתיבת סיפורים? אפשר לכתוב הכל, נכון? בהחלט אפשר לכתוב הכל, אבל ההיסטוריה הוכיחה ש... גם בספרות, התפקידים המגדריים נותרו מקובעים. אז נכון, לא במאה אחוז מהמקרים, אבל ברובם הגדול.

גברים

הגברים עדיין מהווים כשני שליש ממספר מקדמי העלילה הקיימים. ומתברר שגם הספרים האלה נמכרים יותר

למה הגבר זכה למעמד זה? הגבר, במשך שנים רבות, היה למעשה זה שעשה את רב הדברים. הוא זה שיצא לעבוד, הוא זה שבנה קשרים, הוא זה שיצא למלחמה וזכה לכבוד. באופן כללי, הוא גם נחשב תחרותי ויוזם יותר מאשר האישה. בנוסף, עדיין עובד טוב הסטראוטיפ של הגבר החכם (אף שבהחלט יש נשים עם IQ גבוה) וכמובן, הגבר שמתפקד בתור תפקיד "גבריים": שוטר, לוחם, כבאי, מרגל. כמובן, גם סבל נחשב עבודה גברית, אבל בואו נודה, כמה סיפורים על סבלים יש?

נשים

האישה היא הגיבורה הראשית? מזל טוב! אבל עדיין יש סיכוי שמשהו מעיב על כך. נכון, לפעמים הדמות הראשית היא בהחלט אישה, אבל לא פעם, היא בנחיתות, במיוחד אם יש גבר בספר, ועל כן, נוצרים סטראוטיפים למיניהם.

האישה החלשה: אז כן, אף אחד לא מצפה שנשים יוכלו להרים משקולות של חמישים קילו. אבל כולנו יודעים כמה שלגיה עבדה קשה בשביל להשיג את הבחור. אה, כן, היא לא עשתה כלום. אבל למה ללכת רחוק? מישהו מכיר את דמדומים? תקציר העלילה: יש רומן בין בלה (האנושית) ואדוארד (הערפד), ו... לפחות בשני הספרים הראשונים היא באמת שלא עושה כלום. צריך רק להגן עליה. וברגע שאדוארד עוזב, היא אובדת עצות. 

האישה הענייה:  טוב, היא לא חייבת להיות ענייה מרודה, אבל ברור שאם יש גבר, אז הוא חייב להיות עשיר כקורח. אז נכון, פערי מעמדות יכולים להיות סוג של אהבה אסורה, אבל למה כמעט תמיד הגבר עשיר יותר, גם בסיפורים חדשים יותר? נשים לא יכולות להיות עשירות? ואני מניחה שלא צריך דוגמאות לזה, נכון?

האישה התוקפנית והפזיזה: אולי היא התקשתה למצוא את מקומה בספרות רשמית אם נקרא לה כך, אבל בספרות חובבת. היא בהחלט שם. אולי אפילו יצא לכם (או בעיקר לכן), להיתקל. היא יודעת אומנויות לחימה (הרבה פעמים בכלל לא ברור מאיפה), לא חושבת לפני שהיא יוצאת לאיזו משימה התאבדותית או תוקפת מישהו שאין שום סיבה שתביס. וכמובן, היא מתרתחת מאוד מהר. במילים אחרות, הבחורה שלנו קצת... גברית. 

אז מה קיבלנו בעצם? או בחורה בנחיתות או בחורה בעלת מאפיינים "גבריים". אופסי.

אבל אלה לא הסיבות שבחרתי גבר כדמות ראשית (או: דוגמה אישית)

זה בסדר, פעמים רבות, הכותבים, ובעיקר הכותבות, בכלל לא מתכננות להעניק יתרון למין אחד על פני האחר. עם זאת, קיימות לא מעט נשים שמרבות לכתוב על גבר כדמות ראשית. הסיבה לתופעה לא קשורה לשנאת אנשים, אבל... אתן דוגמה מעצמי:

אני לא זוכרת את כל הסיפורים שכתבתי ביסודי, אבל בכיתה ז' (כן, אצלי זה עוד יסודי בעיר) כשהחלטתי לכתוב ספר, ביססתי אותו על דמויות מסדרת טלוויזיה. הסיפור, בניגוד לסדרה, קרה בארץ. (כך שזה לא היה פאנפיק, כי גם השמות וחלק מהרקע שלהם שונה כדי שלא יהיה ספציפי מדי לסדרה). בכל אופן, הדמות האהובה עליי הייתה אחת הבנים. אז הוא זכה לתואר הכבוד דמות ראשית.

אחר כך הייתה לי הפוגה ארוכה שאחריה כתבתי סיפורים קצרים (רומנטיים בעיקר). מוזמנים לנחש מה היה המין של הדמות הראשית בסיפורים אלה. ניחשתם נכון, לרב זו הייתה בחורה.

יותר מאוחר, רציתי לכתוב ספר שלם. אז אמרתי, נלך על אלמנט ספרותי שבא לי עליו, ונמשיך משם. אבל כיוון שהאלמנט הספרותי הנבחר כלל... ניחשתם, גברים, כך גם הסיפור זכה לדמות ראשית ממין זכר (מאוחר יותר, נוסף עוד גבר , אבל הוא נבחר כדמות ראשית נוספת כיוון שהוספתי לו עומק, כי פשוט הרגשתי שאני חייבת).

אחר כך, בשני הסיפורים הארוכים שלי, שוב, כיכב גבר. פעם אחת, הרגיש לי יותר בנוח להפוך דמות של גבר לרע בסוף (לא משנה שהסוף הזה נשכח לחלוטין), ובפעם השנייה... אחרי שקראתי ספר עם סוף מעצבן, החלטתי לעשות ספר קונטרה. וכיווון שהחלטתי שהבן אדם יהיה עצבני, מודה באשמה, גבר יותר התקשר לי עם התכונה הזו. במיוחד כי הוא סוציופת.  ובמציאות, סוציופתיה יותר שכיחה אצל גברים (אל תאשימו אותי, תאשימו את הסטטיסטיקה).

אבל אפשר לעשות מלא דברים אחרים!

בהחלט אפשר, ויש כאלה שעושות (כן, סליחה, בנים, אתם פחות עושים את זה) את זה. ועדיין, המוח שלנו כמעט מחווט לבחור במין מסוים לתפקיד מסוים. אני מודה באשמה שגם אם אני מכריחה את עצמי לחשוב על סיפור עם דמות ראשית כאישה.... זה פשוט לא מסתדר לי. כי אני לא בהחלט לא רוצה שהיא תיפול לאף אחת משלוש המלכודות שהצבתי קודם. וכך יצא, שהסיפורים הארוכים שהם אכן על נשים הם למעשה סיפורים שמבוססים על... אגדות מוכרות. 

אז, נכון, אני לא האדם המתאים לתת טיפים, מצד שני... ממתי אני מקשיבה לטיפים של עצמי בכלל?

1) אל תתביישו להפוך את מקדמת העלילה שלכם לדמות בעלת השפעה: עדיף לא מלכה או נסיכה, כי אז למעשה, היא לא עשתה דבר בשביל זה. זו יכולה להיות מנכ"לית, עורכת דין מצליחה, בלשית מפורסמת (כנראה שהראשונה היית ג'יין מארפל, המוכרת בתור מיס/גברת מארפל, של אגתה כריסטי) או... אתם יודעים?

2) בחורה לוחמת זה אחלה, אבל כדאי לחשוב על כל המשתנים: בכל זאת, נשים לרב נמצאות בנחיתות לעומת גבר בכל מה שקשור לקרבות. האם היא יורה בקשת? האם יש לה כוחות על טבעיים? האם היא למדה איזו שיטה ייחודית? כמו כן, תדאגו שללוחמת שלכם יהיה ראש על הכתפיים ותחשוב לפני שהיא יוצאת לקרב.

3) רגשות זה לא חולשה: אין בעיה שיהיו רגשות לדמויות, זה אפילו מומלץ בחום. גם אם האישה שלכם לא עושה דברים מוסריים, בהחלט ייתכן שזה יפריע לה. וכן, גם לדברים מותר.

4) היא יכולה להתאהב: רק תדאגו שהיא לא תהיה תמיד החלשה במערכת היחסים. היא יכולה בזמנים מסוימים להיות, אבל לא כל הזמן.


וזהו, מספיק D: 

יום ראשון, 17 באפריל 2022

מבנה סיפורי: אהבה אסורה

"רומאו, רומאו, למה זה אתה רומאו? באביך אל תכיר והתכחש לשם שלך: אם לא, רק הישבע לי אהבה ולא אהיה עוד קפולט."

 כולם מכירים את הטרגדיה שברבות השנים הפכה לסיפור רומנטיקה והפאן הטראגי... קצת נזנח, במיוחד בעיבודים מאוחרים יותר על רעיון הזוגיות האסורה. כמובן, שרומיאו ויוליה הם בהחלט לא הסיפור הראשון שמדבר על אהבה אסורה: קליאופטרה ומארק אנטוני (מה שהתחיל כרומן אמיתי הפך למחזה של שייקספיר גם הוא), גוונביר ולנסלוט מאגדות המלך ארתור. ו... אפילו בתנ"ך היה את סיפור דוד ובת שבע.

וכמה שאנחנו מתים על אהבות אסורות! הוכחה שעד היום, שבים וכותבים אותם (גם אם לא כספר). אז... אילו סוגים יש לנו?

  • הפרש מעמדות: בדרך כלל הגבר עשיר אבל יכול להיות הפוך (דוגמה: כוחה של אהבה/גודית מקקנוט)
  • מדינות אויבות או קבוצות יריבות/שונות מדי (אהבת איתמר/דבורה עומר - אף שבהחלט מתאים גם לקטגוריה הראשונה)
  • קשר בזמן הנישואין/זוגיות: עם מישהו אחר כמובן (ג'יין אייר/שרלוט ברונטה) 
  • בזמנים/חברות מסוימים: קשר לפני הנישואין (לפי התקציר: שלי עד חצות/ליסה קלייפס)
  • בזמנים/חברות מסוימים: מערכת זוגית מאותו מין (נעמת לי מאוד/עמי גדליה)
  • בזמנים/חברות מסוימים: פער גילאים גדול מדי (לוליטה/ולדימיר ונוקוב).
מודה שעל שני הסעיפים האחרונים אולי יהיה קשה ליישם את זה, אבל אני מאמינה שבשאר זה אפשרי. אגב, יריבים מרים הם לא אהבה אסורה, אבל בהחלט יכולים לעבור שלבים דומים. כמובן, המבנה הזה לא מחייב, ואתם יכולם להפוך, להשמיט ולערבב. אבל... אם סתם בא לכם משהו מוכן. מודה שאני משתמשת פה בשתי דוגמאות כל הזמן, כי לא הצלחתי למצוא את כל השלבים בדבר אחד (כי אין לי זיכרון פנומנלי של דברים שראיתי/קראתי, אז מסתדרים עם מה שיש). וכן, אני משתמשת פה בסרט קולנוע. תהרגו אותי.

שלב א': הצגת הקונפליקט
נכון, יש כאלה שלא פותחים בשלב זה והופכים אותו דווקא לשלב השני, אבל לא פעם, אנחנו צריכים לדעת למה לעזאזל יש בעיות שהשניים יהיו ביחד.

דוגמה:: סצנת הפתיח של רומיאו ויוליה מדברת על היריבות בין משפחת מונטגיו למשפחת קפולט. הנסיך מכריז שעוד אחד שיתחיל קטטה - ייענש!

שלב ב': הצגת הדמויות לפני הנפגש (ובמקרים הרלוונטים: בקבוצת השייכות)
כנראה שבמקרה של זוגות ממעמדות שונים, זה יהיה השלב הראשון, כי הקונפליקט כשלעצמו די ברור, ולא צריך הצגה מיוחדת. בשלב הזה, אנחנו פוגשים את הדמויות כדי להבין מאיפה הן באו ומי מפריע להן. לא פעם, יתארו חיי יום יום כלשהם, אבל לפעמים לא, כפי שתראו בדוגמה הבאה:

דוגמה: אחרי הקטטה, אנחנו פוגשים בדמות חדשה - רומיאו, המאהב המיוסר (בתחילת הסיפור, באחת שמה רוזלין). במחזה  בסצנה שאחר אנחנו פוגשים את יוליה, שרואים לחתן אותה עם פריס.

שלב ג' (לא תמיד הכרחי): הכנה למפגש
לפעמים השניים פשוט... נפגשים. זהו. בום טראח. אבל לפעמים, יש מקרים בהם יש איזה אירוע מסוים או איזה השתלשלות של שני אירועים בלתי תלויים שמביאים למפגש.

דוגמה: בחלק הראשון סצנה 2 במערכה 1, קפולט אומר לפאריס, ארוסה המיועד של יוליה, שהוא עורך נשף שהוא מקיים מדי כמה זמן. בחלק השני, משרת של משפחת קפולט מבקש שרומיאו (אותו הוא לא מכיר) יקריא לו את רשימת המוזמנים שניתנה לו לאותו נשף ממש (כי כמה חכם, הביאו את זה למשרת שלא יודע לקרוא וקיוו לטוב). רומיאו, ששומע שרוזלין מוזמנת לנשף, משתכנע להגיע גם הוא.

שלב ד': המפגש בין הנאהבים 
האם יש מה להכביר במילים? שני האוהבים נפגשים, לא פעם שלא בידיעת האנשים שזה אמור להפריע להם. אבל לפעמים כן. ברב הפעמים, כבר במהלך הפגישה הם מבינים שהם לא אמורים להיות ביחד, אבל בהחלט היו מקרים שהבינו את זה אחר כך (ג'יין אייר למשל גילתה רק במהלך החתונה שלה שבן הזוג שלה נשוי. כמה רומנטי)

דוגמה: שורה וחצי בערך אחרי שטיבאלט, בן דודה של יוליה, מתרתח על כך שרומיאו הגיע לנשף וקפולט לא מתרגש מדי, רומיאו, שהספיק כבר להתאהב ביוליה מרחוק, ניגש אליה, אוחז בידה ולא מחכה חצי דקה עד שהוא מצהיר לו את אהבתה. והיא... נענית. אפילו יש נשיקה כבר אז. זריזים אלה... ואז מתגלה שכל אחד הוא ילדו של ראש המשפחה של מנהיג המחנה השני. אבל צחוק הגורל: רק לאחר פגישתם מגלים השניים את זהותו של השני.

שלב ה': ההסתרה/הגילוי למחצה
בחלק הזה, זוג האוהבים המתהווה (כי לא כולם זריזים כמו רומיאו ויוליה) עושה אחד משניים: או שממשיך בחייו ולא אומר מילה וחצי מילה על המפגש או שנותן רמזים שיש מישהו/מישהי אבל... בלי פרטים.

דוגמה: במערכה 2 תמונה 1 רומיאו מדבר עם עצמו על כך שליבו "נשאר מאחור" איתה וחבריו מסיקים שהוא חושב על מישהי. הם רק חושבים שמדובר ברוזלין. אבל כולנו יודעים שצפויה להם הפתעה. (האמת שלא, הם לא מגלים על יוליה כל המחזה. אולי בנבוליו ממש בסוף).

שלב ו': פגישה שנייה
אי אפשר לסבך את העניינים על ההתחלה, נכון? אז כן, יש פעמים שבהחלט כן, אבל לפעמים, רוצים לתת לאוהבים עוד הזדמנות לאהבתם לפרוח באין מפריע.

דוגמה: סצנת המרפסת המפורסמת, בה רומיאו מתגנב למתחת לביתה של יוליה ומצהיר על אהבתו.

שלב ז': קבוצות המוצא מגלות (ומנסות להפריד את הזוג)
ואז... גבירותיי ורבותיי מתחילות הבעיות! הסביבה לא מגיבה משהו לרומן הטרי ועושה הכל בשביל להרחיק בין השניים. אוי, הדרמה ואיתה... נסיונות ההרחקה. 

דוגמה: כאמור, חוץ מהאומנת של יוליה, שיודעת עוד מזמן הנשף על אהבתה של יוליה לרומיאו, כל הדמויות מגלות (אם בכלל) על הרומן... הרבה אחר כך. לכן, הדוגמה שאני נותנת היא הסרט היי סקול מיוזיקל. שם קבוצת הכדורסל ומועדון המתמטיקה עובדים יחד כדי להפריד בין השנים

שלב ח': משבר בין בני הזוג
טוב, קשה להמשיך עם כל הדרמה הזו מסביב. ואז, הזוג אולי חושב להיפרד, אולי זורקים האשמות אחד על השני או... כל דבר שיגרום לעוד קצת דרמה. 

דוגמה: גבריאלה שומעת את טרוי אומר שהוא לא צריך אותה (מה שהיא לא יודעת שהוא עושה את זה בשביל "לצאת גבר").  ואז היא מחליטה לוותר על האודישן שהיא הייתה צריכה לעשות איתו. 

שלב ח': סוף טוב, הכל טוב
בסוף זה צריך להסתדר, לא? ייתכן שבני הזוג מוצאים את הפתרון לבד או שמא קבוצות השייכות הן חלק מהפתרון. ולפעמים... הם פשוט בורחים להתחתן. אלא אם כן, החלטתם לכתוב טרגדיה. ואז... טוב, לא.

באמת צריך דוגמה?


יום ראשון, 3 באפריל 2022

דמות מראה (foil character)

אני מניחה שהתרגום הכי רלוונטי למילה foil הוא תבוסה (אם כי מדובר במונח מיושן שאיננו בשימוש ממש). כי רדיד ורומח פחות נראים לי הכיוון. בכל אופן, אמנם התרגום ל"דמות מראה" אינו מילולי, אבל לדעתי הוא מסביר טוב את המושג.

אבל מה המושג?

דמות מראה היא דמות שלה איכויות מנוגדות מזו של מקדם העלילה. דמות המראה יכולה להיות היריב בסיפור, אבל בהחלט לא חייבת. הבה נראה אילו תפקידים יש לדמויות המראה

הדגשת האיכויות של מקדם העלילה.

לפעמים מקדם העלילה שלכם הוא לא סתם אחד, יש בו איזה משהו ראוי לציון. לכן, צריך להשוות אותו לאנשים... מן השורה. ולפעמים, הוא אולי סתם אחד, אבל אתם עדיין רוצים להדגיש בו תכונות מסוימות. אלה יהיו בדיקות התכונות שחסרות לדמות המראה. דוגמאות: 

  • חכם מול טיפש (או: ספונטני מול אסטרטג)
  • נועז מול פחדן
  • אידיאליסט מול מעשי
  • אדם של מוח מול אדם של לב
  • חברותי מול מנוכר
כמובן, אלה לא הדוגמאות היחידות, אבל כדאי שאלה לא יהיו דברים מראה חיצוני (יפה/לא יפה, שיער או עיניים בצבע מסוים), ואולי אפילו בכלל תכונות פיזיות (חזק מול חלש, מהיר מול איטי).

דוגמה: שרלוק הולמס וד"ר ווטסון - ווטסון, הוא... האדם ה"רגיל" (טוב, הכל יחסי כמובן). ווטסון הוא אדם שמופעל באמצעות הרגש בעל יכולת הקשה... כמו רב האנשים, לא בהכרח משהו (בכל זאת, יכולת ההקשה של שרלוס הולמס לא ריאליות מדי במציאות). לעומתו, מוצג מקדם העלילה, הלא הוא שרלוק הולמס: האיש המרוחק, שפועל בעיקר מהראש בעל יכולת הקשה יוצאת דופן. 

יריב שווה
לפעמים, היריב (או הנבל) לא שונה כל כך ממקום העלילה בתנאי המוצא שלהם: לפעמים יש להם ילדות דומה, למשל. אבל... משהו בחייהם הוביל אותם לתפיסת עולם שונה. בהחלט יכול להיות שיש בין השניים הרבה דמיון... חוץ מפרט מהותי אחד ששם אותם בשני צדדים שונים של המטבע. 

דוגמה: הארי פוטר ודראקו מלפוי - טוב, אני רק קוראת את מה שכתוב, אז... מוזמנים להתווכח איתי. לשניהם יש תכונות משותפות: חכמים (אם כי הרמיוני יותר חכמה מהארי, למיטב הבנתי), מנהיגים שאפתניים שנמצאים במקום גבוה בהיררכיה של בית הספר לקסם. אבל, שילוב בין גורמים כמו חיבור לאופוטרופוסים (הדודים של הארי לעומת ההורים של דראקו), כמו אולי גם מעמד כלכלי, הפכו את השניים ל... מאוד שונים. ומי יודע, אולי אם כל אחד היה נולד במשפחה של השני... אולי כל אחד מהם היה מגיע למקום אחר?

הצבת יוצא הדופן בהשוואה לעולם הרגיל
לפעמים יש דמות שמאוד שונה מאיכותה מדמויות אחרות בהקשר התרבותי (גם אם מדובר בפנטזיה או מדע בדיוני לצורך העניין). דמות המראה ה"נורמלית" מדגישה כמה מקדם העלילה יוצא דופן.

דוגמה: ג'וזפין (ג'ו) ומרגרט (מג) / נשים קטנות - אף שלארבע האחיות כולן דמויות ראשיות, מרגרט מציגה בצורה הטובה ביותר את השוני של ג'ו משאר בנות גילה. אף ששתיהן משמשות כמטפלות למחייתן, מג לא מרוצה בהכרח מההורים של המשפחה שהיא אוהבת, אבל אוהבת את הילדים (כיאה לאישה באותה תקופה), בעוד אחותה ג'ו, שונאת את התפקיד הזה (אף שבמקרה שלה עליה לטפל בדודתה ולא בילדים), והיא לא רוצה להתחתן עם חברה הטוב, אלא לרדוף אחרי החלומות שלה. היום, זה נראה מובן מאליו שלאישה יש חלומות משלה, אבל ב-1868... לא ממש. בנוסף. ג'ו אוהבת יותר "דברים של בנים".

החצנת קונפליקט פנימי
לפעמים לדמות מסוימת יש קונפליקט פנימי שמעיק עליה, אבל היא עצמה עדיין נמצאת במאבק פנימי. מטרת דמות המראה היא להציב אותה למול הקונפליקט הזה.

דוגמה: וודי וג'סי (צעצור של סיפור 2) - שוב, לא ראיתי את הספר, אז אאלץ להאמין להם. וודי חי בהכחשה על זה שהילד איתו גדל יעזוב אותו יום אחד. אך יום אחד, הוא פוגש את ג'סי, בובה שאכן ננטשה על ידי הילדה שבבעלותה הייתה. היא מעמידה את וודי ושאר הצעצועים למבחן: היא מציעה להם עתיד חליפי, מוזיאון לצעצועים. 


יצירת סביבה שמקדם העלילה יכול להגיב אליה
הדמות הראשית מרגישה שהחיים שלה תקועים ומשעממים. ואז, צצה הדמות שמוציאה ממנו את כל אותן תכונות שאליהן הוא מייחל! אם כי במציאות, זו לא חייבת להיות דמות.

דוגמה: ניק דאן (נעלמת) - החיים של ניק דאן משעממים להחריד. הוא לא אוהב את אשתו יותר. אבל יום אחד, ממש ביום הנישואין שלהם, היא נעלמת! פתאום הצד ה"חי" יוצא מניק, במיוחד כשהיא משאירה לו משחק "חפש את המטמון" שמזכיר לו למה התאהב בה מלכתחילה.

יום חמישי, 31 במרץ 2022

עריכה עצמאית

אני מניחה שהכותרת די מסבירה את עצמה אז... בואו נגלוש לתכלס.

סיימתם את הספר? הידד! אבל חכו רגע! הוא עדיין לא מוכן לפרסום, בין אם זה באינטרנט ובוודאי אם מדובר בפרסום ספר לכל דבר. קודם כל אתם צריכים לעבור על כל הספר מההתחלה לבד.

בחירה שלכם, אבל יש כאלה שאומרים שכדאי לחכות כמה זמן מאז הכתיבה עד העריכה. ככה הכל לא מקובע מדי בראש.

אז.. הנה כמה דברים לשים אליהם בזמן העריכה

היגיון ביחס לדמות ולסיטואציה

ציינתי כבר, אבל למי אכפת, אפשר שוב.

גבר חיזר אחרי אישה מסוימת תקופת מה, אפילו שהיא הייתה ביחסים עם גבר אחר, אך הוא היה מוכן לחכות. אחרי שסוף סוף היא מבינה שהיא אוהבת את הבחור שחיזר אחריה, והשניים הופכים לזוג באופן רשמי, היא מחליטה לדבר עם מי שהיה בן הזוג שלה עד כה. בן הזוג שלה לשעבר מנשק אותה, והגבר המחזר רואה את הנשיקה. אחרי הנשיקה, היא ובן הזוג לשעבר מחליטים על פרידה הדדית.

האישה הולכת לחפש את בן הזוג הנוכחי. לאיזו תגובה הייתם מצפים ממנו ברגע שהיא רואה אותה?

הייתי מצפה שיכעס, שירגיש נבגד. לא יודעת, אולי אני טועה, אבל אני ממש לא אחשוב שזה הזמן האידיאלי להראות שהוא בעמדת כוח והוא יכול לכפות את עצמו עליה אחרי שכל הסיפור הוא עשה בדיוק ההפך.

אני מקווה שהדוגמה מספיק ברורה.

חפיפה למציאות
אני לא מתכוונת כמובן שאסור לכם לכתוב על אלפים, פיות, ערפדים, אנשי זאב וכל הדברים האלה. אבל... אם אתם לוקחים מאפיין אנושי קיים, כדאי שתצמדו למציאות.

האם לדמות שלכם יש מצב גופני מיוחד? זה יכול להיות רגישות למשהו, נכות, מחלה או חיווט נוירולוגי יוצא דופן (בעיות קשה וריכוז, למשל). אז כדאי שתעשו את המחקר שלכם בנושא, ואל תחרטטו מה שנראה לכם או הולך יופי עם העלילה.

אם יש לכם את המצב הזה, אתם בהחלט יכולים להתבסס על עצמכם, אבל כדאי שתחפשו מידע על עוד כמה אנשים בשביל לדעת התבטאות שונה (במקרה שרלוונטי, נכות אולי לא כל כך). אם אתם יודעים אנגלית, אתם יכולים פשוט לחפש את השאלה בגוגל, ולא פעם זה מפנה אתכם לאתר קוורה (quora). אגב, האתר קיים גם בעברית, אם כי אני מאמינה שיהיה לכם יותר קשה למצוא תשובות לשאלות שלכם. במידה ואתם רוצים לעבור לשאלה אחת המוצגת שם, אז או שתחפשו אותה בגוגל (העתק, הדבק), או שתרשמו לאתר. לא עולה כסף.

אם משהו חוזר על עצמו פעם אחת, תשקלו להוריד.

אל תזכירו משהו שאין לו מהות בהמשך
נראה לי הכותרת אומרת הכל, ובכל זאת.
אני לא מדברת על זה ששני אנשים מדברים, ומישהו אומר שהוא מת מפחד מנחשים אבל הוא לא פוגש נחש כל הספר. במילים אחרות, אני פחות נכנסת לתכנים שוליים של שיחות. אני מדברת יותר על מצבים שבהם אנחנו רוצים להוסיף פרט עלילה, בתקווה שיעזור לנו אחר כך, אבל בתכלס... לא נותן כלום. סתם נשמע מגניב, או אולי אפילו שכחנו אותו. וזה בסדר, אף אחד לא יירה לכם בראש אם כתבתם ואז אמרתם "אופסי, לא שמתי לב." אבל אם מדובר בפרט מאוד רציני, ואחר כך הוא לא יקבל גיבוי בעלילה... יתחילו הבעיות

הקוראים שלכם הם קוראי ספרים, לא קוראי מחשבות
הסיפור בנוי בצורה מושלמת וברורה בראש שלכם. אתם מעלים את זה על הכתב, ואז לא שמים לב... שמה שברור לכם... ממש לא ברור לקורא. לצעד הזה כדאי לקחת קוראי בטא

עריכה לשונית
נכון שזה כבר לא השלב הנכון בחייכם להפוך את העברית שלכם מלא משהו למעולה (במידה והיא כזו), אבל זה בהחלט זמן לא רע להתחיל לתרגל לתקן את הטעויות האלה להבא.

שימו לב לשגיאות כתיב/הקלדה, על פיסוק לא תקין, ניסוח לא ברור/מסורבל ו... כל הדברים שיגרמו לטקסט שלכם להיות פחות קריא למראית עין.

מומלץ בחום לעשות את זה אחרי השלבים האחרים, אבל אפשר גם לצידם.

רוצים להוסיף עוד דברים? שלחו!

יום שלישי, 15 במרץ 2022

רומנטיקה

נופח לכל אחד מבני הזוג נפרד/בני הזוג שונים ביחד מאשר בנפרד.

עם כמה שאנחנו רוצים לראות את בני הזוג ביחד, בכל זאת, הם לא באמת ישות אחת. הם שניים. ייתכן בהחלט, שבן הזוג הוא... טוב, נו, בן זוג, של דמות ראשית יותר. אז כיוון שהדמות הראשית יותר (מעתה תקרא "הדמות") היא בעלת החשיבות ולא בן הזוג, אנחנו נראה רק את המאפיינים שלה בנפרד מבן הזוג, בעוד לא נראה מאפיינים של בן הזוג בנפרד מהדמות.

דוגמה למקרה כזה: כאשר חוקר חוזר הביתה מהעבודה, הוא פוגש את אשתו. אשתו לא חלק מהחקירה, ולכן, התפקיד היחיד שלה הוא להיות משענת לבעלה (כמובן, ניתן להוסיף תפקידים נוספים). אז אולי אנחנו לא צריכים לדעת במה היא עובדת ומה התחביבים שלה ומה הפחדים שלה, מה שחשוב כאן היא האינטרקציה בין בני הזוג. האם הוא חוזר לאישה שכועסת עליו כי הוא אף לא בבית? האם הוא פוגש באישה שרק שמחה שהוא חזר בחיים (באילו חקירות גרמת לו להיות מעורב?!) כמובן, שבמקרה הזה, לבן הזוג יכול להיות מקום מאוד שולי בעלילה. כמה שולי? שולי עד כדי כך שלא בהכרח נחוץ שהוא יהיה שם. במקרה כזה, לרב גם הדמות אינה ראשית במיוחד. אבל... לא תמיד כך הדבר. (עד כאן התייחסות נפרדת ל"בן זוג" ו"דמות" בצורה נפרדת).

כאשר לשני בני הזוג יש תפקיד ממשי בעלילה, וגרוע מזה, כאשר שתי הדמויות הן הדמויות הראשיות, הדבר הזה פחות עובד. קחו כל ספר/סדרה/סרט רומנטי/ת שקראת/ראית אי פעם. הכוונה היא שזה הז'אנר הראשי. אם נולדת בשנות ה-2000, ואולי אפילו קצת לפני, יש סיכוי לא רע שלא שמעת על הסרט גריז. באופן חד פעמי אני אסלח לך מי שמכיר/ה, כי את/ה יכול/ה לדלג לפסקה הבאה, מי שלא, נא לקרוא. הסיפור מספר על שני בני נוער שהכירו בקיץ בין י"א לי"ב, סנדי ודני. דני, הוא "זכר אלפא" של בית הספר, הוא הבחור המגניב, עם כל המשתמע מכך, נכון לתקופת שנות ה-50 (הסרט משנות ה-70, אבל מספר על שנות ה-50). וסנדי? היא ההפך ממגניבה. היא מתוקה ועדינה, בפער כה גדול משאר הבנות. ביחד, בין דני לסנדי יש הרמוניה. הוא מוכן להתרכך בשביל להתאים את עצמו אליה. והיא... טוב, לא הכי ברור אילו צעדים היא עצמה נוקטת בשביל להתאים את עצמה אליו. כלומר, לדני זוקו היו שתי זהויות נפרדות לחלוטין: דני המגניב עם החברה ודני הרגיש עם סנדי. ואפילו במקרה של סנדי, היה הבדל. אז נכון, היא לא נהייתה אדם שונה בתכלית, אבל עם דני היה לה הרבה יותר בטחון מאשר עם הבנות או בכללי עם קבוצת השווים. נראה לי הבנו.

המפתח לזוגיות מוצלחת: תקשורת

רוצה שהרומן יעבוד: תדאגו שיתקשרו.

רוצה שהוא ייכשל: תגרמו לקצר בתקשורת

בשביל שמערכת יחסים תעבוד, יש צורך שתהיה תקשורת בסיסית. היא לא קיימת? אז על סמך מה השניים אמורים לאהוב אחד את השני?

כמובן, בעיות בתקשורת יכולות להיות מה שיגרום לעלילה שלכם להיות יותר מעניינת באמצעות יצירת משברים. לחלופין, יהיו אלה שיחפשו את הצרות שלהם בסביבה (פער מעמדות, מדינות שונות, חברות שונות וכו'). כך למשל, רומיאו ויוליה (שאגב, הז'אנר הוא טרגדיה, לא רומנטיקה). השניים היו בהבנה מוחלטת אחד עם השני והתקשורת הייתה נהדרת. רק הסביבה פשוט הייתה חייבת להפריע להם.

הספר "נעלמת" (מאת גיליאן פלין) מציג מה קורה כאשר בני זוג בכלל לא מתקשרים. היא רוצה דבר אחד, אבל הוא לא מצליח לנחש מהו וגם לא בהכרח שואל (כמה שזכור לי). התוצאה? כישלון מוחץ.

מנגד, בספר "יום אחד בדצמבר", הם דווקא יודעים לתקשר טוב לרב (למיטב זכרוני). הבעיה? טוב, יש כמה דברים אחרים בדרך, מה שדי מונע מהם להיות ביחד במהלך הסיפור.

מסקנה: זה לא שאסור שיהיו אי הבנות וכולי, אבל בהחלט כדאי לשים לב למינונים וכמובן... למה משמעותית אי ההבנה הזו. אי הבנה גדולה מדי יכולה ליצור פליאה אצל הקורא כשמגיע הסוף הטוב.

התעללות≠ רומנטיקה

הוא חתיך, הוא מנכ"ל, הוא עשיר! זה אבל לא הופך אותו למאהב מוצלח. במיוחד אם הוא בחור מתעלל (מישהו אמר "חמישים גוונים של אפור"?).

ואני יודעת, הדברים האלה "עובדים". אבל רק בספרים. במציאות? מספיק לראות/לקרוא חדשות לפעמים בשביל לדעת איך זה יכול להיגמר במקרים האלה. רמז: ממש לא סוף טוב.

אז בסדר, שהבחור (או הבחורה, לשם שינוי) יהיה עשיר וחתיך, אנשים כאלה קיימים. אבל אני בטוחה שאפשר למצוא לו עוד תסביכים מלבד זה שהוא מתעלל. כך למשל, קארל יונג דיבר על הפרסונה (הצד שלנו שמתאים את עצמו לחברה) והצל (אותם חלקים שפחות מקובלים חברתית אותם אנחנו מעדיפים להסתיר). מה אם, למשל, המנכ"ל המצליח שלכם מייצר פרסונה של גבר גבר, אבל במציאות, רואה סרטים קיטשיים להחריד? מה אם הוא מעמיד פני נחמד, אבל בעצם, הוא דווקא לא ממש? (שוב, אני לא מדברת על התעללות, אבל משהו יותר בסגנון נוכל או חסר ביטחון).


די והותר D: 


יום שלישי, 1 במרץ 2022

עברית שפה (לא) קשה

  • סימני פיסוק (שלוש נקודות, שלושה סימני קריאה, ?! ופסיק לפני/אחרי פנייה, בבקשה/אנא ושלום).
  • מספרים (פלוס סיומת כמו למשל מאה שנה או מאה שנים)
  • אותיות איתן
  • הו (במקום או), הא (במקום אה)
סימני פיסוק
נקודות (.) וסימני קריאה (!) יכולים לבוא ביחידים (./!) או בשלשה (.../!!!). כל מספר אחר אינו תקין. מתאים לספרות חובבנית בלבד. עדיף להימנע, זה נראה נורא לא בשל. ולא, אף אחד לא ירצח אתכם אם בטעות יצא לכם פעם או פעמיים שרשמתי שניים או ארבעה נקודות או סימני קריאה. אנחנו בני אדם. אבל לא ככלל. נסו לא לרשום משהו בסגנון: "איזה עצבים!!!!!!!!!!!"

באשר לסימן שאלה: סימן שאלה יכול לבוא כבודד (?) או בצירוף סימן קריאה (?!) במקרה של פליאה או כעס. ובהחלט עדיף לוותר על כפילויות של סימן שאלה, אם או בלי סימן קריאה.

מספרים בעברית
לא פעם, אנשים אוהבים להתעצל ולרשום מספר כ... מספר. אך לעיתים, אנשים מעדיפים לכתוב מסיפר כמילה. יש לשים לב להבדלים בין זכר לנקבה. באופן כללי: זכר נגמר ב-ה' בעוד נקבה נגמר באות שונה.

3: זכר: שלושה    נקבה: שלוש
4: זכר: ארבעה    נקבה: ארבע
5: זכר: חמישה    נקבה: חמש
6: זכר- שישה נקבה-שש                  
7: שבעה-זכר נקבה-שבע                  
9: זכר-תשעה נקבה-תשע                              
 10: זכר-עשרה נקבה-עשר

כפי ששמתם לב, יש מספרים שחסרים. למה? כי אצלם החוקים שונים. אצל 1 ו-2, במקרם בהם יש ת' זוהי נקבה.

1: זכר - אחד נקבה: אחת 
2: זכר - שניים נקבה-שתיים

כאשר רוצים לומר 2 אנשים, למעשה אומרים בזכר "שני" (שני שקלים) ובנקבה שתי ("שתי צמות"). מתי משתמשים בשניים ושתיים? נחזור לכך בהמשך.

באשר למספר 8: טוב, בכתיב לא מנוקד בהחלט אין הבדל בין זכר לנקבה. כך או כך, כותבים נקבה. מה בכל זאת ההבדל? בהגייה: על פי חוק המספרים שדיברנו עליהם בהתחלה, שמונה בזכר נגמר בסיומת A (מדליקים שמונה נרות ביום האחרון של חנוכה) בעוד בנקבה בסיומת E (פעם בתעודות הזהות היו שמונה ספרות).

כאשר אנחנו מגיעים למספרים בין 11 ל-19, משתמשים בטבלה מעלה (במקרה של שבע רשום אותו דבר, אבל ההגייה שונה). יוצא הדופן הוא 2 (שנים עשר לזכר ושתים עשרה לשניים)

במספרים האלה, העשרה הולך לבלבל אותנו. פה דוווקא סיומת ה' (עשרה) משמעה נקבה. באשר לשאר המספרים, הם נותרים אותו דבר, רק לפני המספר (יוצא דופן: שנים עשר בזכר ושתים עשר בנקבה). כלומר, יש ה' או במספר שמייצג את ספרת האחדות (הספרה הימנית) או ספרת העשרות (1). דוגמאות:
  • 13 עצים. 3 בזכר זה שלושה, מוסיפים עשר (כי כבר הייתה ה' בשלושה). - שלושה עשר.
  • 16 קבוצות (כדורגל P:). בנקבה זה שש, מוסיפים עוד עשרה (כי עוד לא הייתה ה' בהתחלה). לכן: שש-עשרה.
דברים שנספרים (גילאים, שעות, ספירה של אנשים). תמיד יהיו בנקבה, לא משנה מה סופרים. דוגמאות
  • השעה אתמול בחמש אחרי הצהריים (שעה) 
  • שש עשרה מלאו לנער. (גיל)
כאשר סופרים מספרים בין 20 ל-99 יש שני סוגים: כפולות של עשר (עשרים, שלושים, ארבעים) שאותם ניתן לתת לשני המינים. אך כאשר מדברים על כל שאר המספרים... הסיומת היא בהתאם לכתוב מעלה. וכן נכנס עניין שניים ושתיים (שלושים ושתיים שנים, ארבעים ושניים ימים).

כאשר אנחנו רוצים לציין חזקות שונות של 10, יש להבחין במין.

מאה: נקבה (חמש מאות) - יוצא דופן: 200 (מאתיים).
אלף:: זכר בסמיכות! (שלושת אלפים ולא שלושה אלפים).
רבבות (מילה אחרת לעשרת אלפים): נקבה (ארבעים ושתיים רבבות)
מיליון: זכר (שני מיליון)
מיליארד: זכר (עשרה מיליארד).

באשר לשברים: רב השברים שניתן לומר אותם במילה אחת (1 לחלק 42), הם בנקבה. יוצאי דופן: 1/2 (חצי אחד), 1/3 (שני שליש), 1/4 (שלושה רבעים, או סמיבות שלושת-רבעי, המבוטא לא פעם שלוש-ת'רביי)..השאר (עם מכנה 5 עד 10 או עד 19 אם אתם מתעקשים) - נקבה: חמישית, שישית, עשירית, שתים עשרת (כן, נשמע מוזר, ובינינו לא בטוחה כמה תקין D:).

אחוז - זכר. מאית (מילה אחת לאחוז) -נקבה. וגם אלפית. 

חלאס חפירות! או שלא D: 

אותיות אית"ן
אם ממש אבל ממש לא הקשבתם בשיעור לשון או הברזתם, אותיות אית"ן הן המילות שמגיעות בתחילת מילים בעתיד. באופן כללי, רב האנשים יודעים את רב האותיות לרב הזמנים. אבל יש כאלה שפחות יודעים ש....

1) כאשר שם הפועל הוא אני, אות האיתן היא א' ולא י', בניגוד לשגיאה הנפוצה להחריד. אני אלך ולא אני ילך. הוא ילך. בהחלט לא כדאי להגיע למקום עבודה עם השגיאה הזו.
2) היום הטעות הזו מושרשת, אבל אם בא לכם לכתוב בשפה קצת יותר יפה: הם יהיו, הן תהיינה. הם יראו, הן תראינה.

"הו" ו"הא"
דבר קצר אחרון:

יש כאלה שרושמים "או, כמה יפה!". הזהו, שלא רושמים ככה. בצורה ספרותית נכונה רושמים "הו, כמה יפה." יש מצב אפשר גם "אוי". 

על אותו עיקרון, הרבה אנשים אומרים "הוא חתיך, אה?" שוב, רושמים "הוא חתיך, הא?"

זהו סיימתי לחפור. סופית. אלא אם כן ידרשו המשך. ספק. אנשים לא מגיבים פה בכלל :(

סיפורים מוכרים עם טוויסט

  מכירים את זה שיש כל מיני רעיונות שחוזרים על עצמם מיליארד פעם, בדרך כלל בז'אנר הרומנטי? זה מרגיש שזו אותה גברת קיטשית באותה אדרת קיטשית...